כללי ההלכה היומית בחפץ חיים

[dass]

יום 90- לשון הרע:תועלת-חינוך

לימוד משגיאותיהם של אחרים

ראינו לעיל, שאסור לספר על מגרעותיו של אדם אפילו לאנשים המכירים אותן ממילא, משום שעצם סיפור בגנות מידות רעות של אדם- אסור הוא.

אולם, כשמדובר במטרות חינוכיות מותר להביע דוגמא מציאותית להתנהגות בלתי ראויה של הזולת ואפילו לציין את שמם של בעלי התנהגות זו, בתנאי שהמאזינים מכירים כבר את התנהגותם של אותם אנשים. השימוש בדוגמאות מעשיות יכול לסייע בהעברת המסר יותר מאשר דיון מופשט בלבד. כאן נעשית הזכרת הגנות לשם תועלת וע"כ אין בה משום לשון הרע.

לפיכך, מותר להזכיר אורח חיים של יהודי שאינו שומר מצוות למטרה חינוכית- כדי להדגיש פגם בהתנהגות ואת תוצאותיה- אף כי אי שמירתו את המצוות נובעת מתוך בורות וחוסר ידע. מכל מקום, יש להזהר שלא לגנות אותו.

אין להביא דוגמאות מעברו של בעל תשובה ללא רשותו. כוונה לתועלת אינה מתירה להביך אדם ולהכלימו.

כמו כן אין להביא דוגמאות מאורח החיים של עדות שונות בקרב עמ"י אלא אם כן ברור שהן המספר והן המאזינים אינם בעלי דיעה שלילית על אותה עדה.


חודש טוב ומבורך!!!
ולוואי ונזכה לפסוע אלי המ"ט...

 

[רונצ]

יום 91 - לשון הרע: שמיעה

איסור שמיעת לשון הרע

לא זו בלבד שדיבור לשון הרע הוא מעשה ירוד שאינו הולם את צלם האלוקים שבו נברא האדם, אלא שכך הדבר גם לגבי שמיעת לשון הרע מפי מישהו אחר.
מקור האיסור לשמוע לשון הרע בפסוק "לא תשא שמע שוא" על פי החפץ חיים, עצם תשומת הלב לדברי לשון הרע בשעת אמירתם - גם מבלי לקבל אותם - היא עבירה על האיסור "לא תשא שמע שוא". כי יש בזה משום הענקת מידה מסויימת של אמון לדברים שנאמרו.

כשם שאסור לאדם להציג את חסרונותיו של הזולת כנושא לדיבורו, כך גם אין למקד את תשומת הלב בדברי גנאי המסופרים מפי אחרים.

כשם שאסור לגרום נזק לזולת באמצעות הדיבור, כך גם אין להטות אוזן מלשמוע מפי אחרים דיבורים הטומנים בחובם נזק אפשרי.

בקצרה, אסור לשמוע לשון הרע הנאמר על ידי סיפור גנות או על ידי דיבורים מזיקים אחרים.
שמיעת לשון הרע, אפילו כשלא מאמינים לדברים, היא עבירה על איסור מדאוריתא.

 

[dass]

יום 92:לשון הרע-שמיעה

שותף לדבר עבירה

בנוסף לעבירה על האיסור לשמוע לשון הרע, הופך כל השומע לשון הרע לשותף לעבירת דיבור לשון הרע שהרי בעצם הקשבתו הוא מאפשר למספר לדבר את דיבוריו האסורים ולפיכך הוא שותף לחטאו של המספר.

במקרה של מאזין יחיד, בודאי חל האיסור "ולפני עיור לא תתן מכשול" שהרי בפסוק זה נכלל גם האיסור להביא יהודי אחר לידי חטא. אם אדם הוא המאזין היחיד ללשון הרע הרי הוא זה האחראי למתן ההזדמנות לחטוא למספר הלשון הרע.

להלן נראה שבמקרים מסוימים אסור לשמוע לשון הרע לא בגלל האיסור העיקרי שבשמיעתו אלא בגלל האיסור לגרום ליהודי אחר לחטוא.

 

[dass]

יום 93:לשון הרע-שמיעה

הוכחת המדבר לשון הרע

המצוה "הוכח תוכיח את עמיתך" מחייבת להודיע לחוטא שהתנהגותו אינה הולמת ולנסות לשכעו להיטיב את דרכיו. במהלך התוכחה, על המוכיח להיות מוכן לתגובה מביכה או מעליבה ובכ"ז עליו להמשיך בתוכחתו כל עוד המעשה האסור חוזר ונשנה. גם אם נראה שיש סיכוי קלוש ביותר, או שאין כלל סיכויים, שדבריו יתקבלו-בכ"ז עליו להמשיך ולמחות על המעשה. רק במקרה שבו ידוע שהתוכחה תגרום לחטא להגדיל עוד יותר את הקלקול -יש להמנע מלוכיחו.

התוכחה חייבת להיעשות בנחת ובלשון רכה; רצוי ככל האפשר להוכיח את החוטא בצנעה ולא להלבין את פניו ברבים.

באופן כללי אדם השומע לשוה"ר חייב להפסיק את המספר ולהוכיחו.
עליו לעשות כמיטב יכולתו כדי לעצור בעדו ולשים קץ לדיבוריו האסורים אלא אם כן תגובתו הצפויה של המספר להרבות עוד יותר את דיברי הגנות על המדובר וזאת כאמצעי הגנה על דיבורו האסור.

מצב נוסף שבו אין מקום לתוכחה הוא כאשר:

א. המספר אינו מודע לכך שדבריו הם לשון הרע, או שאינו יודע כלל שלשון הרע אסור מן התורה.

ב.ברור שהמספר ימשיך לדבר לשון הרע גם אחרי שיאמרו לו שהדבר אסור.

במקרה כזה תהפוך התוכחה את החוטא משוגג למזיד ולפיכך עדיף שלא להוכיחו.

 

[dass]

יום 94:לשון הרע-שמיעה

תוכחה לרבים

ראינו שחייבים להוכיח את המספר לשון הרע גם כשכמעט אין כל סיכוי שהוא יקבל את דיברי התוכחה.

כשמספר אנשים מעורבים בשיחה הכוללת לשון הרע, חייב אחד מהם להוכיחם על הדיבור האסור. אולם, שלא כמו במקרה של יחיד המדבר לשון הרע, אם הקבוצה מתעלמת מהתוכחה, לא ימשיך היחיד בתוכחתו אלא אם כן יש לו יסוד להניח שדבריו יביאו בסופו של דבר לידי תועלת. כשמדובר בחבורת אנשים שאינם מקבלים תוכחה, מוטב שלא להרבות בה.

היוצא מכלל זה הוא כאשר אדם מוצא עצמו בתוך ציבור שמזה זמן רב כבר הפסיק להתיחס לאיסור לשון הרע. הרגל נפוץ דרוש יותר מאשר תוכחה רגילה. נדרשת כאן מחאה נמרצת, צריך לעורר את האנשים לחומרת עוון לשון הרע ולצורך ידיעה ברורה בהלכות לשון הרע.

הרבה גוט שאבעס.

 

[רונצ]

יום 95: לשון הרע - שמיעה

תגובה כהלכה
על יסוד הכללים הקודמים, מובן וברור שברגע שאדם שומע לשון הרע, עליו להפסיק מיד את הדובר. עדיף לשנות בעדינות את נושא השיחה ובכך למנוע המשך דיבורי לשון הרע. יש לומר לדובר שהדברים שאמר היו אסורים. יש לעשות זאת מיד, על אתר, אם אין בכך כדי להביך את הדובר. אם עלולה להגרם לו מבוכה, יש להוכיחו בצנעה, בהזדמנות אחרת.

אם אין השומע יכול לשנות את הנושא, עליו להתרחק מן המקום. כשאין בכוחו לקיים את מצוות התוכחה, ובכל זאת חייב להמנע מן החטא שבשמיעת לשון הרע. אם אינו יכול לעזוב את המקום, לפחות יעשה כמיטב יכולתו להתעלם מן הנאמר ויפגין בארשת פניו את זעמו כל כך. ודאי שלא יראה שום סימן כאילו הוא נהנה מן הדברים.

חייב אדם להרגיל עצמו להגן על ערכיו, לדאוג יותר לאמת מאשר לגאוותו האישית. בסופו של דבר יגלה שככל שיחשוש פחות מן המלעיגים, כן תגדל הערכתו העצמית ומעמדו יעלה בעיני אחרים.

 

[dass]

יום 96:לשון הרע-שמיעה

הוכח תוכיח-את מי?

על פי החיוב להוכיח את הזולת נדרשת גם מניעת הורה מדיבור לשון הרע ע"י שינוי הנושא מתוך כבוד ודרך ארץ. כמו כן אין להניח גם לרב לדבר מה שנראה כלשון הרע. מכל מקום, יש מן החוצפה בהאשמת רב בדיבור לשון הרע. עדיף לבקש מן הרב הסבר שיסייע להבין מדוע מותר היה לו להתבטא באופן מסוים.

החיוב של הוכח תוכיח את עמיתך אינו חל על הוכחת ילדים. בכל זאת, אחראים הן ההורים והן המורים להתנהגותם של הילדים מכח מצות החינוך. עליהם לחנך את הילדים לשמירת המצוות כהלכתן. לפיכך, עליהם להרגיל את הילדים כבר בגיל הרך להמנע מדיבור לשון הרע או משמיעתו.

 

[dass]

יום 97:לשון הרע-שמיעה

את מי אין להוכיח

המצוה להוכיח את עמיתנו היהודי אינה חלה על יהודי שאינו שומר תורה ומצוות הנכלל בגדר מומר. (זה היודע את החיובים ההלכתיים ומתעלם מהם) בכל זאת, יהודי שאינו שומר תורה ומצוות הנכשל בחטא דיבור אסור מחוסר ידיעה, יש להורותו בדרכי נועם מהו לשון הרע. אפילו בעלי הידיעה הקלושה ביותר בתורה ובמצוות יכולים לראות את היופי שבשמירת הלשון ויש לאפשר להם זאת בהזדמנות הראשונה.

מכל מקום, לא יוכיח אדם את זולתו שאינו שומר תורה ומצוות אם אין לו כל קשר איתו. ברור שתוכחה כז לא תעורר אותו לחדול מדיבור לשון הרע והיא אך תעורר את כעסו. הרי זה דומה למצב שבו עלולה התוכחה לגרום לקלקול גדול עוד יותר ולפיכך יש להמנע ממנה. כלל זה חל גם לגבי יהודי שומר תורה ומצוות.
אין טעם לנסות להוכיח משהו שאין כל קשר אליו, כי ברור שהוא לא ייטיב את דרכיו והוא יפגע מכך שאדם זר מתערב בעניניו.

במקרה כזה התוכחה תעורר שנאה, ויתכן שאף תגרום לעוד יותר לשון הרע.

 

[dass]

יום 98:לשון הרע-שמיעה לתועלת

ידיעות נחוצות

מן האיסור "לא תשא שמע שוא" אנו למדים שאסור לשמוע דיבור לשון הרע ואסור לקבל אותו. מכל מקום, כשהידיעות בהן מדובר חשובות ועשויות להיות לתועלת, מותר לשמוע אותן. כשם שמותר לספר דברים כשמכוונים לתועלת ואין בהם משום לשון הרע, כן גם מותר לשמוע אותן כשיש בהם תועלת.

הדברים שמותר לשמוע אותם כוללים כל מה שעשוי לסייע במניעת נזק והפסד למישהו, או לתקן נזק שכבר נגרם, ויהיה זה נזקו של המספר, השומע, זה שעליו מדברים או כל אדם אחר. הדברים כוללים מידע שיוכל לסייע במניעת או בתיקון נזק גופני, כספי, נפשי או רוחני.

מותר לשמוע טענתו של אדם נגד פלוני אם השומע חושב שביכולתו לסייע בתיקון המעוות, או כאשר השומע או מישהו אחר עלול להפגע באותו אופן על ידי אותו פלוני.

מותר לשמוע מידע על אדם שעומדים להכנס איתו לשותפות אם הידיעות נוגעות לאותה שותפות. בכל המצבים שצוינו לעיל, שומעים את הדברים לשם תועלת, ולפיכך אין הם נחשבים בגדר לשון הרע.

 

[dass]

יום 99:לשון הרע-שמיעה לתועלת

על פי הכוונה

בעוד ששמיעת דברים שליליים למטרת תועלת איננה בגדר עבירה על איסור קבלת לשון הרע, בטרם שומעים דברים כאלו חייב השומע להיות בטוח שאין הוא גורם למספר הדברים לעבור עבירה.

ראינו שכדי לספר את הדברים הנחוצים מבלי שיחשבו כלשון הרע, חייבים להתקיים כמה תנאים. לדוגמא, כוונתו של המספר צריכה להיות לתועלת. אם המספר אינו מכוון לתועלת, יהיו דבריו לשון הרע, למרות העובדה שיש להם חשיבות לגבי השומע. במקרה כזה, שמיעת הדברים תהיה עבירה על "לפני עור לא תתן מכשול".

אם אדם עוסק בשותפות עם משהו אחר, ואז במקרה מתחיל ידיד לדבר לשון הרע על אותו שותף, הוא חייב להפסיק אותו מיד או לעזוב את המקום! היות והמספר אינו יודע שהשומע קשור עם אותו אדם בקשרי עסקים, הרי הוא מדבר לשון הרע וחובה להפסיקו.

לאחר שיפסיקו, מותר לו לאמר למספר-שהדברים שהחל לספר עשויים להביא תועלת לשומע, וכי מותר לו להמשיך בהם בתנאי שהוא מסוגל באמת ובתמים לספרם אך ורק לשם התועלת.

 

[ורד]

פעם ראשונה שאני רואה את האשכול הזה,
זה לא להאמין!!!
למה הוא לא קופץ לי בחדשות?
חבל, היום אני לא אצליח לעבור על 99 יום.
אבל לאט לאט...
בכל אופן בכל יום יש הלכה חדשה, תנסו לעלות אותה להודעות החדשות

 

[ayala]

קצת חיזוק לכולנו. גם לי..

היה פה קצת לשה"ר לאחרונה. מקוה שלא ימחקו הודעה זו.

להכל יש דינים והלכות. הלכות לשה"ר ורכילות- לגבי מי שרוצה להזהיר את חבירו מפני מישהו שיכול לעשות לו עוול
(לשה"ר לתועלת):
בקיצור נמרץ:
1. כונת המספר חיבת להיות לשם תועלת בלבד- אם כדי לקבל חזרה את אשר הפסיד, או לתקן את אשר הפסיד, או לתקן את העוול, או כדי למנוע עול ונזק בעתיד.
2. עליו לדעת מתוך ראייה אישית על הנזק שנגרם עקב ב"א מסוים ולא משמיעה.
3.אל לו להחליט מיד כי מעשהו של האיש הוא מעשה עוול,- צריך לבדוק ע"פ דין תורה...
4.אם הוא יכול להשיג את אותה תועלת ע"י שיוכיח את עושה העוול באופן אישי, הוא חייב לעשות זאת.
5.אסור לערב דברי שקר בסיפור העוול או להגזים וכן לא להשמיט פרטים שמראים צד חיובי יותר על עושה העוול.
6.אם הוא יכול להשיג אותה תועלת מבלי להזדקק ללשה"ר אז אין כל היתר לדבר לשה"ר. (דוגמה לשידוך: אפשר להמליץ בחום על בחור אחר ולא לגנות את הבחור הלז).
7.עליו להזהר שבסיפורו לא יגרום לעושה העוול נזק רב יותר ממה שהוא אחראי לו ע"פ דין תורה."
מובא בקיצור חלקי מתוך הספר: "הלכות לשה"ר- מנוקד- מדריך להלכות לשה"ר" מיוסד על ה"חפץ חיים"
וחוץ מזה, כמו שאמרו לפני, לא כולם צריכים לשמוע לשה"ר כשאין בכוונתם להשתדך עם אותו בחור, ולכן כדאי להזהיר, אם יש מה להזהיר, בהודעה אישית, וכמובן ע"פ כללי הלכות לשה"ר לתועלת.

 

[*הדר]

יום 177 - רכילות: שמיעה

תודה לLF4 על ההקפצה של אשכול ישן זה, ותודה לשילת250 על פתיחתו.

ההלכות מתוך הספר "חפץ חיים השיעור היומי" בכל דף למעלה בצד ימין מופיע מס' היום ובצד שמאל התאריך.

היום הוא 177, מחר יום 178, אח"כ יום 1 וזה התחלה של מחזור חדש, אולי אם יהיה שיתוף פעולה כל יום יתנדב מישהו להעתיק ולא יווצרו "חורים".

יום 177 - רכילות: שמיעה

דברים הניכרים

כמו בענין לשון הרע, המקרה היחיד שבו מותר להאמין לדברי רכילות כאילו היו עובדות הוא כאשר הדברים מאשרים חשדות משכבר אשר נתמכו בראיות שלא הספיקו כשלעצמן.

לדוגמא, אם התנהגותו המוזרה של פלוני מעידה בברור ע"כ שהלה עשה משהו רע, ומישהו בא וטוען שהיה עד למעשה, מותר להאמין לדבריו של אותו אדם.
אולם, אין זאת אומרת שמותר לספר זאת לאחרים, אלא אם כן יש כוונה לתועלת המתירה על פי הדין לגלות זאת.

בסיכום, מותר לספר רכילות ולשמוע אותה כשמכוונים לתועלת, אבל אסור להאמין לה אלא רק כאשר היא נתמכת בראיות ניכרות.

 

[ונתנו10]

יום 100 - לשון הרע, שמיעה לתועלת

בירורים​

לאור האמור לעיל, אם חייב פלוני לברר על אדם מסויים, על משפחה, על קהילה, על בית ספר או ישיבה, בעומדו לפני החלטה חשובה, אך אין הוא חפץ שאחרים ידעו על תכניותיו, אסור לו לגלגל את השיחה עם אחרים כדי להוציא מהם ידיעות שיש בהן דברי גנאי או נזק אפשרי. היות והמספר אינו יודע שדיבורו עשוי להביא תועלת, הריהו חוטא בדיבור לשון הרע, והשומע שגרר אותו לשיחה זו הוא זה המחטיאו.

לפיכך, כשאר מבררים וזקוקים למידע חשוב, צריך להבהיר במפורש לאדם השני שהדברים מותרים לאור הנסיבות, ועל כן תשובתו לא תהיה בגדר לשון הרע.

הרגל נפוץ במצבים כאלו הוא לא רק להימנע מגילוי מטרת הבירורים, אלא גם לברר על כמה וכמה אנשים בעת ובעונה אחת, כדי להסתיר את העובדה שבעתם מטרת הבירורים נוגעת לאדם מסויים אחד. דבר זה אסור לחלוטין. הרצון לשמור על הפרטיות אינו מצדיק השגת מידע שלילי בלתי נחוץ והחטאת אחרים בדיבור לשון הרע.

 

[*הדר]

ונתנו, מחכים להלכה שלך!!! (אולי בעצם מחכה??)

 

[ונתנו10]

יום 101 - לשון הרע: שמיעה לתועלת

תנאים מוקדמים לאיסוף מידע​

היות ואסור להחטיא את הזולת, אסור לבקש מידע אלא אם כן ברור לחלוטין שלמשיב מותר לספק את המידע הזה, משום כך, חייבים להתקיים התנאים הבאים כדי שאפשר יהיה לאסוף את המידע המבוקש.

א) האדם שאליו פונים בבקשת המידע אינו מוכר כמי שממציא סיפורים על אחרים, אינו מפרש את התנהגותם בצורה מעוותת או שאינו ממהר להסיק מסקנות חפוזות על אופיים. כמו כן:

ב) אין הוא ידוע כבעל גוזמאות בתיאור דברים, כמו כן:

ג) אפשר להניח שכאשר יודיעו לו על נחיצות המידע הוא לא ישיב מתוך שנאתו למדובר (על כן אסור לפנות בבירורי מידע לאדם הידוע ביחסיו המעורערים עם המדובר) וכן:

ד) ברור שהמידע נחוץ למען מטרה מועילה, ואין כל דרך אחרת להשיגו.

 

[ונתנו10]

יום 102 - לשון הרע, שמיעה לתועלת

אינו נוגע, אך מותר​

במקרים שנדונו עד כה ראינו שהגורם הקובע את ההיתר לשמוע דברי גנות הוא שייכותם של הדברים. אם הדברים מסופרים מתוך כוונה לתועלת השומע, והם חשובים עבורו, מותר לו לשמוע אותם ולפעמים גם מותר לו לבקשם.

יש פעמים שבהם מתירה ההלכה לשמוע דברי גנות כשאין הם נוגעים לשומע או למישהו ממכריו. כשאר המספר מרגיש צורך לבטא את כעסו או תיסכולו כדי להקל על מקוצתו הרגשית, הרי זה מעשה של חסד כששומעים אותו ומגלים הבנה לרגשותיו. אם השומע מרגיש שאפשר להסביר למספר שהוא מבין שלא-כהלכה את האדם שציער אותו ואשר בגנותו הוא מדבר, חובה לעשות זאת.

אולם לעיתים קרובות האדם המביע את תסכולו זקוק לגילוי השתתפות והבנה ואינו מוכן להקשיב להסברים הגיוניים. בשלב מאוחר יותר, לאחר שהמספר כבר נרגע יכול השומע לפנות אליו ולנסות להסביר לו כיצד יתן שטעה בפרשנותו ולא הבין נכונה את המצב.

יש לשמור שהמספר לא יסטה מן הנושא ולא יגרר שלא לצורך להטלת דופי בתכונתיו של מי שהוא סביר שהרע לו. יתרה מזו, השומע - במקרה הזה - חייב להיזהר שלא לקבל כעובדות את הדברים הנאמרים.

 

[*הדר]

יום 103 - שמיעה לתועלת

בין איש לאשתו

ראינו לעיל (יום 16) שאסור לאדם לספר לאשתו דברי רכילות.

אין לראות בהימנעות מסיפורי לשוה"ר לאישה משום פגיעה באמון ההדדי בינהם.
יתרה מזו, סיפור דברי גנות (כגון ידיעות שיש בהם גנאי או רגשות שליליים וכדו') אינו מסייע ליצירת קשר בריא וחיובי.

מכל מקום, כשבעל או אישה זקוקים לתמיכה רגשית בעמדם בפני קשיים, הרי זה אך טבעי לצפות לסיוע מבת/בן הזוג.
דיבור או שמיעה בתנאים כאלו כוונתו לתועלת, וברור שהוא מותר.

כאשר יתאפשר הדבר, צריך להשתדל להסביר לבן הזוג את המצב באופן שיקל על רגשי כעסו או תסכולו.

אם מתברר שבן הזוג זקוק באופן מתמיד ל"שיחרור קיטור" - חשוב ליצור שינוי כללי בגישתו ע"י שיחות, קריאה ועיון, האזנה לקלטות או שיחות עם רב או בר-סמכא אחר.

 

[*הדר]

יום 104 - לשון הרע: שמיעה לתועלת

י ל ד י ם

על ההורים מוטלת החובה לחנך את ילדיהם לרגישות לחומרת עוון לשון הרע ולסייע להם בפיתוח שליטה עצמית בתחום זה.
בה בעת, מוטלת על ההורים החובה להעניק לילדיהם סיוע ותמיכה רגשיים.
ההורה הקפדן מדי עלול לגרום לילדו נזק בלתי ניתן לתיקון אם ינזוף בו תמיד, גם כשלא לצורך.
מכל מקום, אי הצלחה בחינוך הילד למשמעת הריהי לא פחות מזיקה.

צריך ללמוד להבחין בין מצבים שבהם הילד מספר עלל ארוע מכיוון שהוא זקוק לעזרת ההורה, לבין מקרים שבהם הוא מדבר לשון הרע ללא סיבה מוצדקת.

יש לחנך את הילד להשמיט את השמות בספרו על ארועי היום המעניינים שיש בהם דברי גנות על הזולת. כשילד מספר כיצד חברו הפריע בכיתה, הרי זה לשון הרע, גם אם התנהגותו של אותו חבר היתה שנונה ומשעשעת.
מאידך, מותר לילד לגלות את זהותו של חבר המפריע לו או מציק לו בכיתה בשעת השיעור.

 

[*הדר]

יום 105 - לשון הרע, שמיעה


מי שאינם שומרי תורה ומצוות

כפי שראינו, אסור לשמוע דברי גנאי בכל מצב שבו המספר עובר על איסורי לשון הרע ורכילות בספרו את הדברים. כשם שאסור לדבר לשוה"ר על יהודי שאינו שומר תורה ומצוות אלא אם כן הוא ידוע כאפיקורס, כך אסור לשמוע לשוה"ר המסופר עליו.

כמוזכר לעיל, כיום מוגדר היהודי הממוצע שאינו שומר תורה ומצוות כ"תינוק שנשבה", קרבן הנסיבות והבורות ולא, חלילה, אפיקורס.

כפי שהוזכר לעיל, דיבור על אורח חייו של מישהו מסוים שאינו שומר תורה ומצוות כדי לחנך אחרים שלא ילמדו מדרכיו - נחשב דיבור לתועלת, והוא מותר. לפיכך גם מותר לשמוע עליו דיבור מסוג זה.

בדומה לכך, כשמפרסמים ברבים את התנהגותו הבלתי ראויה של יחיד כאמצעי לחץ עליו שייטיב את דרכיו, מותר לשמוע זאת, שהרי המטרה לעולם לא תושג אם הכל יחליטו להתעלם מהנאמר אודותיו.