הנושאים החמים
הנושאים החמים
ילדתי הנחמדה בגן חובה כרגע. ילדה טובה וממושמעת בדך כלל, כבר יודעת לכתוב ולהגות את כל האותיות למרות שעדיין אוחזים בגן באות ה'. היא חברותית ועשירת לשון ויש לה חושים מוטוריים מצוינים ובסך הכל בסדר גמור. ככה לפחות חשבתי עד שבוע שעבר.
בשבוע שעבר, באחד הימים כשהבאתי את הילדה לגן, בשעה מוקדמת, הגן עדיין היה ריק למדי. (בדרך כלל בעלי לוקח ואוסף אותה).
התעניינתי אצל הגננת מה קורה עם בתי, ונדהמתי מן הפשטות בה היא מודיעה כי כדאי לי לשקול להשאיר אותה שנה נוספת בחובה. בנוסף, היא ממליצה לי לקחת גננת שיח פרטית, וללכת עמה לטיפול רגשי, אבחון דידקטי והסתכלות פסיכיאטרית (טוב, זה כבר הוספה שלי...)
היא שטפה אותי במילים על כל מיני בעיות מזוהות ולא מזוהות שהיא מוצאת בילדה, והיא המשיכה להסביר לי במונחים לא מוכרים את הכדאיות שלי להשאיר שנה.
בהתחלה הייתי המומה, לא הבנתי איך לא שמתי לב לשום דבר מכל מה שהגננת דיברה.
התחלתי לעקוב אחרי בתי, בגן כשבאתי לאסוף אותה (התחלתי לאסוף אותה כל יום) ובבית, ולא מצאתי שום התנהלות חריגה. הילדה היא דו-לשונית, ועם זאת היא מסתדרת מצוין ומתקשרת באופן רגיל לגמרי בשתי השפות.
ניסיתי להתנתק מהפגיעה האישית, מנקודת הסובייקטיביות הטבעית שלי, אבל עדיין לא הצלחתי למצוא רמז לקטסטרופה הפדגוגית שתוקפת את ילדתי האהובה.
טוב. עדיין אני במבוכת מחשבות, והנה באמצע סעודת השבת האחרונה מספרת לנו הילדה, כמשיחה לפי תומה, בעוד היא מתגאה עם היצירה הצבעונית שלה, שכאן, כשהייתה צריכה להדביק את המדבקות - הגננת צעקה עליה.
התחלתי לגשש אצלה, ומתברר שהגננת צועקת עליה לעתים לא נדירות. עוד שלל התעמרויות קטנות שהתעלמנו מהם בסלחנות מתחילת השנה - קיבלו עכשיו משמעות.
הגננת, מסיבה כלשהי, לא מסמפתת את בתי.
ואני שואלת, קודם כל, האם עלי להתייחס להמלצותיה של הגננת?
האם יכול להיות שאני מנפחת מדמיוני?
האם ייתכן סיפור כזה?
מה עלי לעשות?
בשבוע שעבר, באחד הימים כשהבאתי את הילדה לגן, בשעה מוקדמת, הגן עדיין היה ריק למדי. (בדרך כלל בעלי לוקח ואוסף אותה).
התעניינתי אצל הגננת מה קורה עם בתי, ונדהמתי מן הפשטות בה היא מודיעה כי כדאי לי לשקול להשאיר אותה שנה נוספת בחובה. בנוסף, היא ממליצה לי לקחת גננת שיח פרטית, וללכת עמה לטיפול רגשי, אבחון דידקטי והסתכלות פסיכיאטרית (טוב, זה כבר הוספה שלי...)
היא שטפה אותי במילים על כל מיני בעיות מזוהות ולא מזוהות שהיא מוצאת בילדה, והיא המשיכה להסביר לי במונחים לא מוכרים את הכדאיות שלי להשאיר שנה.
בהתחלה הייתי המומה, לא הבנתי איך לא שמתי לב לשום דבר מכל מה שהגננת דיברה.
התחלתי לעקוב אחרי בתי, בגן כשבאתי לאסוף אותה (התחלתי לאסוף אותה כל יום) ובבית, ולא מצאתי שום התנהלות חריגה. הילדה היא דו-לשונית, ועם זאת היא מסתדרת מצוין ומתקשרת באופן רגיל לגמרי בשתי השפות.
ניסיתי להתנתק מהפגיעה האישית, מנקודת הסובייקטיביות הטבעית שלי, אבל עדיין לא הצלחתי למצוא רמז לקטסטרופה הפדגוגית שתוקפת את ילדתי האהובה.
טוב. עדיין אני במבוכת מחשבות, והנה באמצע סעודת השבת האחרונה מספרת לנו הילדה, כמשיחה לפי תומה, בעוד היא מתגאה עם היצירה הצבעונית שלה, שכאן, כשהייתה צריכה להדביק את המדבקות - הגננת צעקה עליה.
התחלתי לגשש אצלה, ומתברר שהגננת צועקת עליה לעתים לא נדירות. עוד שלל התעמרויות קטנות שהתעלמנו מהם בסלחנות מתחילת השנה - קיבלו עכשיו משמעות.
הגננת, מסיבה כלשהי, לא מסמפתת את בתי.
ואני שואלת, קודם כל, האם עלי להתייחס להמלצותיה של הגננת?
האם יכול להיות שאני מנפחת מדמיוני?
האם ייתכן סיפור כזה?
מה עלי לעשות?
