הנושאים החמים
הנושאים החמים
בפורום זה הוצעו הרבה פעמים מלים פרטיות בעברית אשר אינן תואמות את העברית הקדומה, או שאינן הולמות את כללי הדקדוק.
ברצוני להצביע על שני הבדלים משמעותיים מאד בין העברית הנוכחית למקורית - הבדלים המקיפים את כל לשוננו.
הבדל ראשון: יש מושג הנקרא וא"ו ההיפוך מעבר לעתיד ומעתיד לעבר. לדוגמא, מלת וְאָמַרְתָּ, כאשר הוא"ו הוא וא"ו החיבור, הכוונה לעבר, אולם לפעמים הכוונה לעתיד, ואז הוא"ו הוא וא"ו ההיפוך מעבר לעתיד. וכן "וירד" - כאשר הוא"ו הוא עם שו"א (וְיֵרֵד), המלה מורה לעתיד, ואם הוא"ו בפת"ח, נקרא וא"ו ההיפוך מעתיד (וַיֵּרֵד) לעבר.
אין כמעט שני פסוקים בתנ"ך אשר אין ביניהם לפחות פעם אחת וא"ו ההיפוך. אולם בלשון המשנה וחז"ל אין אנו מוצאים כמעט את המושג הזה של וא"ו ההיפוך, זולת כמה ברייתות בודדות דוגמת קידושין סו, א: וַיֹּאמֶר אלעזר בן פועירה, וַיֹּאמֶר יהודה בן גדידיה.
בנוגע ללשון המשנה יכול להיות שאני טועה בגדול, כי איני בקי. אולם בעברית המדוברת אין שימוש כלל במושג זה.
הבדל שני: "אותיות הכנוים". זוהי הגדרה דקדוקית לאותיות המורות על מלת "את" ועל הקנין, ואותיות אלו הן ה' כ' נ' ו' י' ם'. פירוש הדברים, במקום לומר יברך אותי, יאמרו יברכ-ני, במקום הבית שלי - בית-י, בית שלך - בית-ך, שמור אותו - שמר-הו, שמור אותם - שמר-ם.
והנה "הכנוים" המורות על הקנין (בית-י, אב-יך וכדו'), אינן מקובלות בעברית המדוברת, אם כי מוצאים אותן בעברית הכתובה. אולם "הכנוים" המורות על מלת "את" (יברכ-ני) אינן מקובלות אף בספרות הכתובה.
ברצוני להצביע על שני הבדלים משמעותיים מאד בין העברית הנוכחית למקורית - הבדלים המקיפים את כל לשוננו.
הבדל ראשון: יש מושג הנקרא וא"ו ההיפוך מעבר לעתיד ומעתיד לעבר. לדוגמא, מלת וְאָמַרְתָּ, כאשר הוא"ו הוא וא"ו החיבור, הכוונה לעבר, אולם לפעמים הכוונה לעתיד, ואז הוא"ו הוא וא"ו ההיפוך מעבר לעתיד. וכן "וירד" - כאשר הוא"ו הוא עם שו"א (וְיֵרֵד), המלה מורה לעתיד, ואם הוא"ו בפת"ח, נקרא וא"ו ההיפוך מעתיד (וַיֵּרֵד) לעבר.
אין כמעט שני פסוקים בתנ"ך אשר אין ביניהם לפחות פעם אחת וא"ו ההיפוך. אולם בלשון המשנה וחז"ל אין אנו מוצאים כמעט את המושג הזה של וא"ו ההיפוך, זולת כמה ברייתות בודדות דוגמת קידושין סו, א: וַיֹּאמֶר אלעזר בן פועירה, וַיֹּאמֶר יהודה בן גדידיה.
בנוגע ללשון המשנה יכול להיות שאני טועה בגדול, כי איני בקי. אולם בעברית המדוברת אין שימוש כלל במושג זה.
הבדל שני: "אותיות הכנוים". זוהי הגדרה דקדוקית לאותיות המורות על מלת "את" ועל הקנין, ואותיות אלו הן ה' כ' נ' ו' י' ם'. פירוש הדברים, במקום לומר יברך אותי, יאמרו יברכ-ני, במקום הבית שלי - בית-י, בית שלך - בית-ך, שמור אותו - שמר-הו, שמור אותם - שמר-ם.
והנה "הכנוים" המורות על הקנין (בית-י, אב-יך וכדו'), אינן מקובלות בעברית המדוברת, אם כי מוצאים אותן בעברית הכתובה. אולם "הכנוים" המורות על מלת "את" (יברכ-ני) אינן מקובלות אף בספרות הכתובה.
