שמע נא, איש אלמוני יקר, שנזפת בי בעת שעמדתי לתומי בקרן רחוב רחבה במיוחד ועישנתי את סיגרייתי במרחק ת"ק פרסה מן התחנה, אך למרות זאת כאשר עלית אל האוטובוס בדרכנו הארוכה (שעתיים נסיעה!) הדבר הראשון שעשית הוא להוציא את תפוזיך מן השקית ולקלפם בשקידה, כשאת הארלגיה החביבה שלי השארת לפרוח כפריחת פירות ההדר.
שמעי נא גם את, ידידתה של רעייתי, שהתלוננת בפניה ברוב טקט והדרת כבוד על כי בביתי(!) שורר ריח קל של סיגריה שחדר מבעד למרפסת, אבל ריח הבושם האלים שקנתה שרר באויר גם שעה ארוכה לאחר שעזבה את הבית ולולי מטהר האויר שרעייתי התיזה בסלון אז אבדנו בביתינו.
שמע נא גם אתה, כן, אתה שלא הצלחתי להבין האם חולצתך אפורה במקור או שפעם כן היתה לבנה, ומכונת כביסה לא ראתה זה עידן ועידנים, שלא לדבר על מעט מים מטהרים שיזלפו על גופך, וריח זיעתך המחניק עמד עלינו לכלותינו בעומדינו יחדיו בתחנה, ובל נשכח את העובדה כי באוטובוס מושב לידך מכל כיוון נותר פנוי על אף שהיו כאלו שעמדו, אך בכל זאת רגע לפני שירדת מן האוטובוס לקול אנחת הרווחה של הציבור נופפת לידידי המעשן אף הוא ודיווחת לו כי אינך סולח לו בזה ובבא על שהוריד את שיבתך ביגון שאולה בעת שנאלצת, לדבריך, לשבת כשידך סותמת את אפך לאורך ציר הנסיעה כולו.
שמע נא גם אתה, ידידי המתורבת, שהסיר את נעליו ב'כוילל' אי שם בשנים עברו, ולא התבייש באותה הנשימה בה נשמתי אני את ריח גרביך טובים לנזוף בנו, קבוצת המעשנים, על שריח סיגריה נדף מבגדינו.
שמעו נא גם אתם, יושבי 'איש את רעהו' בפרוג, אשר איש אשר לא ידעתם לשמו צנח לפתע לבקרכם ממעמקי פורום כתיבה ולא התאפק נוכח מבול דברי הרהב המומטרים כאן כנגד המעשנים למינהם.