דרוש מידע הִרְהוּרִים אַחֲרֵי הָאוֹר (על ובעקבות הספר "שניה לפני האור")

[קוביד]

ספר מאלף, בכל המובנים. אהבתי כ"כ.
רק הפריעה לי נקודה אחת- כשהועלה הרעיון ששוע ילמד עם רפאל, ההוא. אני חשבתי לי שכולם יסכימו ויהיה נורא נחמד, ושוע ירצה גם לוותר על התשלום בתוקף, כמובן. כי איזו הזדמנות לקרב יהודי. אבל.. כשהוא סירב, ובכזה זעזוע, והבושה של נחמי אח"כ על שהציעה לו- קיבלתי כזה בום בפרצוף.

הרפאל ההוא רצה ללמוד סתם בשביל הנוסטלגיה וכו' ואפילו יפהל'ה התנגדה...

התפיסה שלכם שונה לחלוטין.
חבל"ז.

 

[ks]

לגבי הדמויות - כולן מוקצנות מעט, מה שיוצר סיפור בעל עניין. הדמות של שוע מוקצנת ומלאכית באופן פחות מציאותי. גם החלק הראשון של אדם כמעט ללא צרכים ותאוות, ויותר המהפך הקיצוני שחל בו, היכולת התקשורתית שנרכשה פתאום והיישום שלה ברמה גבוהה כל כך.

אבל איך לא מדברים על זה... האומנות הגאונית:
להקביל כל כך יפה כל פרק וכל תובנה למונח מדעי כלשהו, מהם מסובכים ממש, מתוקצר ומלוטש בבהירות מדהימה.
שאפו.

 

[מביטה]

לא?

לא!
לא בחורה איכותית!
וכן, אין על הספר הזה.
אפשר לדבר עליו יותר משנה ולא לגמור.

 

[קוביד]

לגבי הדמויות - כולן מוקצנות מעט, מה שיוצר סיפור בעל עניין. הדמות של שוע מוקצנת ומלאכית באופן פחות מציאותי. גם החלק הראשון של אדם כמעט ללא צרכים ותאוות, ויותר המהפך הקיצוני שחל בו, היכולת התקשורתית שנרכשה פתאום והיישום שלה ברמה גבוהה כל כך.

אבל איך לא מדברים על זה... האומנות הגאונית:
להקביל כל כך יפה כל פרק וכל תובנה למונח מדעי כלשהו, מהם מסובכים ממש, מתוקצר ומלוטש בבהירות מדהימה.
שאפו.

ביקורת ספרות - שניה לפני האור / רותי קפלר

אזהרה רותחת: אם אתם שייכים לאלה שכשהם מתחילים ספר אוי למי שמגלה להם את הסוף - מומלץ לדלג על הביקורת הזאת עד היום שבו הגעתם לכריכה השניה והכחולה של הספר הנ"ל, כי אני מספיילרת בכמויות, בלי ועם להתכוון. הערת שוליים שאפשר לדלג עליה: זו לא ביקורת סיפרות בקטע ספרותי חד ושנון, אלא בטעם אישי יותר של 'מה...

www.prog.co.il

ביקורת ספרות - שניה לפני האור / רותי קפלר

עריכת הנהלה: בהמשך לאשכול הזה: https://www.prog.co.il/threads/%D7%A9%D7%A0%D7%99%D7%94-%D7%9C%D7%A4%D7%A0%D7%99-%D7%94%D7%90%D7%95%D7%A8-%D7%A8%D7%95%D7%AA%D7%99-%D7%A7%D7%A4%D7%9C%D7%A8.711559/ עכשיו סיימתי לקרוא. ברור שנחמי היא הדמות המשמעותית. להבנתי, היא הדמות היחידה שעשתה מסע ברור, מנקודה...

www.prog.co.il

 

[חסידויסית]

אני עוד לא נרגעתי מחבורת החברות הקרציות של אמם של דודי וחיה וכו'
איך דודי אמר? אין להן בראש אפילו תשתית של מוח, כך שאפילו השתלה לא תעזור

 

[משתמש אנונימי]

התפיסה שלכם שונה לחלוטין.

זאת הנקודה. לכן אני מנסה להבין מה התפיסה השנייה (של הסופרת). מבחינתי לא

חבל"ז

 

[ofir123]

ספר מאלף, בכל המובנים. אהבתי כ"כ.
רק הפריעה לי נקודה אחת- כשהועלה הרעיון ששוע ילמד עם רפאל, ההוא. אני חשבתי לי שכולם יסכימו ויהיה נורא נחמד, ושוע ירצה גם לוותר על התשלום בתוקף, כמובן. כי איזו הזדמנות לקרב יהודי. אבל.. כשהוא סירב, ובכזה זעזוע, והבושה של נחמי אח"כ על שהציעה לו- קיבלתי כזה בום בפרצוף.

דווקא התפעלתי מאד מהזעזוע שלו, כי הוא מראה על הבנה של המקום של רפאל שממש לא רוצה להתחזק אלא ללמוד להנאתו
מכירה לצערי מישהו כזה - בוגר ישיבה לשעבר שהעונג שבת שלו אחרי שבוע עבודה זה לשבת במרפסת עם גמרא וסיגריה
ר"ל

 

[y&m]

כאחת שעומדת במקום הזה, היה חסר לי סיטואציות שבהן היא מוותרת נניח על קוגל לשבת ומסתפקת בפירה (לא פוטוגני בכלל, אני יודעת), או מסתפקת בניקיון יותר חפיף בערב שבועות כשהצינור התפוצץ.
משום מה הצטייר לי לאורך כל הדרך כאילו אם רק בעלה היה עוזר לה, הבית היה מתפקד פרפקט, ובאמת כשהוא למד לעזור לה הכל נהיה מושלם.
לא זו המציאות.

הנקודה היא שההתמודדות של נחמי היא בעיקר מול הפרפקציוניזם של עצמה.
פרפקציוניזם רוחני שמתבטא בקיצוניות שלה מול בעלה.
אין ספק שהיה לזה רכיב פרפקציוני גם בתפקוד.

אי אפשר לבוא ולומר לפרפקציוניסט אל תהיה כזה.
כל השווי שלו מותנה בזה.
וספר שלם מתאר את תהליך ההבשלה.

 

[ארי מן]

הספר הזה הוא יותר ממקסים מציף דברים מדהים, מה שהפריע לי זה שהוא לא מספיק בוטה הספרים הקודמים שלה כמו לחיות וחצי הנורמלי האחרון היו נשכניים בצורה מפחידה, כל סצנה בהם מספיקה בפני עצמה, הספר הזה אולי בגלל שהוא נכתב על נושא כל כך רגיש הוא יותר עדין, האיפיון והעלילה מדהימים אבל חסר את 'החריף' שלה - מהספרים הקודמים הייתי יוצא בפה 'בוער',
מה שלא כל כך אהבתי זה בסיום הספר שהיא הייתה חייבת להראות שזוג מודרני זה תיק וגם אם הכל הולך למקום חיובי בסוף היא תיסע ללא רשותו לסיני וכו' זה נראה 'שגדליה' העיר לה שהמודרני בספר טוב לו מידי אז תקעו לה את הסצנה הזו ,
אבל המכלול שלו הוא נהדר ואני ממש מחכה לראות מה יהיה 'הערך' הבא שתנחיל לנו רותי

 

[שמש!]

הכי אהבתי את האיזון
על ידי הכנסת מוישי החברה'מן לתמונה
כן, זה לא סותר גם להיות אברך תלמיד חכם ועם זאת להיות מקורקע ולעניין.

עוד משהו ששמתי לב
כשיש בעל רחפן כמו שוע זה זה התמודדות לא קלה. רואים את זה לאורך כל הסיפור
אבל מה נראה לכם, שבעל כמו מוישי זה יותר קל?
ממש לא! זו התמודדות אחרת, קשה יותר לדעתי.
הוא כל הזמן רוצה דברים! והאישה אמורה להיכנע ולהסכים
לעומת שוע שלא רצה כלום ונחמי היא זו שמובילה
(הזדעזעתי מהרעיון שלה להשכיר את המחסן בלי לשאול את בעלה! היא פשוט החליטה והודיעה לו)

 

[טילון]

הוא כל הזמן רוצה דברים! והאישה אמורה להיכנע ולהסכים

זה לא נשמע שמוישי מצפה מחיה להסכים לכל מה שהוא רוצה.
היא פשוט בטוחה שאסור לה לרצות משהו אחר ממה שהוא רוצה, והוא לא מעלה בדעתו שהיא רוצה משהו אחר- כי היא לא אומרת כלום...
וזה גם תהליך שקורה בספר- בסופו של דבר היא כן מדברת ואומרת שלא מתאים לה לעבור ליישוב, וזה ברור למוישי שאם היא לא רוצה אז לא עוברים.

 

[פשוש]

אני גם אברכית וגם גדלתי על העולם האברכי מכל הכיוונים
וממש נהניתי מהספר
הוא היה מרגש. מאד. ונתן לי הרבה כח.
ממש לא כעסתי על שוע לאורך כל הספר.
הרי הוא לא אדם רע...
זה שילוב של אופי + "תינוק שנשבה" שגדל בבית שגידל את הרחפנות שלו והעצים אותה...
אבל ההתנהגות של נחמי לפעמים הוציאה אותי מדעתי. איך היא מתנהגת כמו קדושה מעונה....
אשה טובה יכולה ללמד את בעלה מה היא רוצה, לספר לו מה קשה לה ולא לשאת הכל על הגב שלה.
כל גבר רוצה אישה מאושרת ונחמי לא סיפקה לו את זה.
התהליך שנחמי עוברת עד שהיא לומדת להיות מאושרת הוא מרתק ומחכים ולמדתי ממנו הרבה....

לגבי הדמויות, לא הרגשתי שהם מוקצנות במיוחד.
אני אישית מכירה תאומים סיאמיים של שוע, של נחמי, של חיה, מוישי, גדליה וגם דודי.... זה אנשים שחיים בינינו!
ואף אחד כולל גדליה לא הצטייר לי באור שלילי. זה פשוט הבדלי אופי...
בקיצור ספר מדהים! אחד הטובים.
תודה!

 

[חיה❤]

נחמד, ושוע ירצה גם לוותר על התשלום בתוקף, כמובן. כי איזו הזדמנות לקרב יהודי. אבל.. כשהוא סירב, ובכזה זעזוע, והבושה של נחמי אח"כ על שהציעה לו- קיבלתי כזה בום בפרצוף

גם לי זה צרם..

 

[מבקשת מידע]

אז גם אני אברכית, ב"ה עד 120, עם חמישה ילדים
מצטרפת לכל המחמאות, אני מאוהבת ממש בכתיבה של רותי, בחידודים, ובשטף של הספרים,
גם אם תהיה לי ביקורת, אקרא אותם בלי לנשום בערך.

אבל מצטרפת גם לכל הביקורת על המסרים, אותי זה לא החליש, כי טוב לי ב"ה,
הברכה הכי גדולה מבחינת שבעלי ישאר אברך, ולא יעזור לי כלום בבית, ושד' ישלח לי עוד המון ילדים,
אבל בטוחה שלו היה לי טיפה קשה, זה כן היה מחליש,
גם אם המטרה והנקודה זה לא נושא האברך,
זה לא נכון, ולא אמיתי לתאר רק את הקשיים הקיצוניים, ולא לתאר את האושר לאשת אברך בשום קטע,
ושאשת אברך, ממליצה לאחותה על בעל עובד, זה צורם ממש.


מפריע לי שכל הצדיקים הם אלו עם הבעיות (קפדנים, רחפנים, לא משתפים) וגם הצדיקות,
והאחרים הבעיות הרוחניות שלהם מספיקות, וחוץ מזה הם מושלמים.

יכול להיות מאד שחלק מההבדל הוא גם בין ליטאים לחסידים, אולי ההסתכלות של הנשים הסידיות על הלימוד שונה

 

[Rachel z]

אישה שבעלה עובד לא תמיד זוכה ממנו לעזרה, ואפילו פחות, ביננו כשילד חולה והבעל עובד הוא הרבה פחות יכול להעדר (לא שבגלל זה אברך צריך להישאר עם הילדים החולים...)

אלף לייקים....

 

[אילת פלדמן]

אני אוהבת את יוכבד (אמא של רפאל)
נכנסה לי עמוק ללב,

 

[ורד הגליל]

אחד הספרים היותר טובים שקראתי
נהנתי מכל מילה
וכל המשפחה קראה מכריכה לכריכה....
בחיים לא קראתי ספר עם סיום כ"כ יפה ומלא השראה:
"פעם חשבה שהתחרות חסרת סיכוי על ליבו התורה היתה אינסופית.....היום כבר איננה שניה עוד..."
ולא יכולה להכחיש שגם לי צרם הנקודה הזאת:

"יש כבר מישהי" בתגובה ל "מי תרצה להתחתן איתך"

סוג של פריצת טאבו בספרות החרדית

 

[שירי12]

אשת אברך עם שישה ילדים, אהבתי והניתי לקרוא את החיים כמו שהם. לא קל, עמוס, מלחיץ להיות זו ש'אסרור' לה להפסיק לעבוד, וללמוד לשחרר.
לא הרגשתי שום רפיון אלא להיפך.

דווקא הביקורת של @עליסה בארץ הפלאות הייתה גורמת לי לרצות לקרוא את הספר, מה לעשות שהספרים שמתארים מציאות מורכבת בלי להתכחש נדירים למדי.

 

[הדבש והעוקץ]

הספר הזה הוא יותר ממקסים מציף דברים מדהים, מה שהפריע לי זה שהוא לא מספיק בוטה הספרים הקודמים שלה כמו לחיות וחצי הנורמלי האחרון היו נשכניים בצורה מפחידה, כל סצנה בהם מספיקה בפני עצמה, הספר הזה אולי בגלל שהוא נכתב על נושא כל כך רגיש הוא יותר עדין, האיפיון והעלילה מדהימים אבל חסר את 'החריף' שלה - מהספרים הקודמים הייתי יוצא בפה 'בוער',

הנושאים הקודמים של הספרים היו דברים שלא הכרנו,
אני זוכרת את עצמי אחרי אנכי מבקש מסתכלת על קבצנים במבט שונה,
אחרי הנורמלי האחרון-על נשות שאלים,
הם נתנו לנו מבט לעולם שלא הכרנו,
גם לחיות וחצי הוא ספר שנוגע בעולם שסטטיסיטית רוב האנשים לא משתייכים אליו... (חצי ספרדי חצי חסיד? אני לא מכירה אפחד כזה...)
הספר שניה לפני האור הוא מתוכנו, מהעולם שלנו בפנים בפנים,
דודי הוא אח שלנו או בנדוד או שכן,
גם נחמי ושוע,
גם חיה, גדליה ומירי,
כמובן שהם מוקצנים אבל הם אנחנו בעצם,
כל אחד כאן יכול למצוא את עצמו הכי קרוב לאחת הדמויות...
וקטעים שמתארים אותנו לא יכולים להיות בוטים, פיקנטיים וחריפים כמו קטע שמתאר שבט של כושים או אשת שאלים שמזיעה מתחת לשאל שלה...
הוא הרי מתאר את החיים הרגילים והנורמליים שכולנו מכירים...

 

[דאון]

אבל מה נראה לכם, שבעל כמו מוישי זה יותר קל?
ממש לא! זו התמודדות אחרת, קשה יותר לדעתי.
הוא כל הזמן רוצה דברים! והאישה אמורה להיכנע ולהסכים
לעומת שוע שלא רצה כלום ונחמי היא זו שמובילה

אמנם קשה אם הבעל רוצה המון דברים ולא נותן מקום לרצונות של האישה,
אבל יותר גרוע בית שבו האישה היא המחליטה והמובילה.
מה גם שלהבנתי הכניעה של חיה לבעלה בכל נושא הגיעה רק מכך שהיא היתה כ"כ זוצ"ית ונלהבת, ומהר מאד היא ידעה גם לאמר מה מתאים לה.
בית אמור להיות מקום שבו יש מקום לרצונות של כל חלק ממנו .