כן.
לדוגמה:
פלוני רוצה לפתוח מסגרת לנערים שמסיבות שונות נפלטו מהישיבות הקיימות. במסגרת זו הם ילמדו גם לבגרויות, כדי למלא את ראשם ואת סדר יומם בדברים חיוביים ולא בבטלה מחטיאה.
רבנים חשובים סוברים שהקמת ישיבה כזו, לבחורים המדוברים, היא מעשה חיובי ואף מצווה גדולה.
אך הם לא ירצו שיפרסמו זאת בשמם - כי הציבור, שמנת משכלו הממוצעת נמוכה למדי, עלול לראות זאת כהיתר או כעידוד מצידם ללימודי בגרויות, ואף לצאת בחרב ובחנית נגד הרבנים ש'סרו מן הדרך', כביכול, ואישרו הקמת ישיבה כזו.
לכן כל המגעים, האישורים וההדרכות, נעשים בשקט ולא בפרהסיה. וכשיבואו למקים הישיבה בטענות על 'מסירת בחורי ישראל לשמד הבגרויות ר"ל', לא תמיד הוא יוכל להזכיר את שמות הרבנים העומדים מאחוריו, כיוון שהתנאי להסכמתם ולקבלת הדרכתם, היה אי הזכרת שמם.
הבעיה העיקרית, כאמור, היא מנת המשכל הציבורית הנמוכה. השטחיות והאוויליות שאופפות חלקים גדולים מהציבור. מדי הרבה אנשים לא יכולים לתפוס מורכבויות (כבר נדון העניין באשכולות אחרים). מבחינתם, אם הרב אישר להקים ישיבה כזו, הוא 'אמר שבחורים צריכים ללמוד לבגרות!'
ושלמה המלך קיצר במשלי י"ב,י'.