דוגמאות לטעויות עריכה וניקוד

[אברהם]

אמר החכם "כשם שאי אפשר לבר בלא תבן כך אי אפשר לספר בלי טעויות".
פעם היו מאשימים את "הבחור הזעצער", היום הרבה יותר קל להאשים את המחשב או את תוכנת הניקוד אבל בשורה התחתונה, מישהו צריך לקחת אחריות על הדברים הללו.

בתור התחלה - אני מצרף דוגמא של פתיחת ר"ת ע"י חיפוש והחלפה, בלי התחשבות בכל הצורות האפשריות.

(חפש: ח"ו, החלף ב: חַס וְשָׁלוֹם)

 

[געוואלדיג]

הניקוד על הפנים.

 

[אברהם]

נכון, והם ציינו בתחילת הספר במפורש "לבקשת רבים, הוצאנו את הספר בניקוד מלא, אולם אין אנו אחראים על דיוק הניקוד"...

אתם מוזמנים להוסיף לאשכול הזה דברים מעניינים/מצחיקים/עצובים שנתקלתם בהם...

 

[מאן דאמר]

כבר העלית פעם את הענין של אלה שעושים חפש החלף, זה עושה צרות שאי אפשר לתאר.

 

[חיטובים]

כבר הבאתי כאן פעם אחד שניקד ספר 'שערי אורה', ובמקום שַׂעֲרוֹת הַזָּקָן ניקד שֶׁעֶרְוַת הַזָּקֵן...

 

[אברהם]

מתוך הספר סגולות ישראל, יצא לאור בירושלים לפני כ 20 שנה:
ואחר כמה ימים, בא לידי ספר שדי חמד, חלק ששי, ומצאתי שם בכללי הפוסקים סימן ה' אות כ"ב, שהביא כן בשם שאלות ותשובות יד אלעזר סימן ל"ב, שתפס כן על ר"צ חיות, מכח דברי הזהר הקדוש, פרשת תצוה. והרב המחבר שיבדל לחיים טובים ארוכים, חובר חברים מחוכם מה הוא אומר, לצין להרעיא מהימנא פרשת קרח, דף קע"ט


מה זה "חובר חברים מחוכם"? זה לקוח מתהלים, ושם מדובר על היודע ללחוש לנחשים (שעליו נאמר בספר דברים "לֹא יִמָּצֵא בְךָ מַעֲבִיר בְּנוֹ וּבִתּוֹ בָּאֵשׁ קֹסֵם קְסָמִים מְעוֹנֵן וּמְנַחֵשׁ וּמְכַשֵּׁף וְחֹבֵר חָבֶר" - כלומר - מכשף)

למה שבעל "סגולות ישראל" שהרבה לצטט את השדי חמד וערך עימו התכתבויות רבות, ואף רואים את הערכתו כשהוא אומר עליו שליט"א, למה שהוא יקרא לו 'חובר חברים מחוכם'?

ובכן, התשובה נעוצה במהדורות הקודמות יותר של סגולות ישראל.
שם רשום בראשי תיבות
חח"מ, מה הוא אומר?
ומי שערך את המהדורה שציטטתי בהתחלה, כנראה לא ידע מיהו השדי חמד, ולכן חיפש את ראשי התיבות חח"מ באחד מספרי הראשי-תיבות. שם הפירוש הראשון היה חובר חברים מחוכם. חבל שהוא לא המשיך לראות מה הפירוש השני והיה רואה שכתוב שם "חיים חזקיה מדיני" אשר כונה החח"מ.
כנראה זה גם לא צילצל לו מההגדה של פסח, חכם, מה הוא אומר? כי חכם זה בכלל עם כ' ולא עם ח'.

 

[אושר]

באחד הספרים הנפוצים בהלכות שמירת הלשון ניקדו (כמדומני - הספר אינו לנגד עיני כרגע - אחר המלים: "אדם להבל דמה"): "חָרַשׁ אֶת חָרָשֵׁי אֲדָמָה"... הנקדן/ית לא הכיר/ה את הפסוק בישעיה (מה, ט): "חֶרֶשׂ אֶת חַרְשֵׂי אֲדָמָה". בכלל, בניקוד ספרי קודש הנקדן חייב להיות קצת, לפחות קצת, תלמיד חכם ולהבין את הטקסט שהוא עוסק בו, כדי לא להוציא מתחת מקלדתו שטויות איומות, במקרה הקל, או חירופים וגידופים, במקרה החמור.

 

[agav]

יש המון דוגמאות, שכרגיל מתנדפות כשמנסים להזכר
מה שעולה בדעתי כרגע:
אוכלי הָמָן

(קניבליזם דאורייתא)

 

[געוואלדיג]

פעם היו מאשימים את "הבחור הזעצער",

דומני שכבר הערתי פעם שאין זה "בחור" (רווק/צעיר) אלא "בוכער" דהיינו חוברות, ספרים. ושיעורו: מסדר (האותיות של) הספרים.

 

[א.ישראל]

מילה צרפתית בתוך טקסט הגמרא!!!!

אחת הטעויות המדהימות, [מבחינתי זה הטעות הכי מדהימה שנתקלתי] נמצאת בתלמוד בבלי. [יש טעויות רבות שמקורם בצנזור, אבל כאן מדובר על עורכים שכביכול 'תיקנו']
היה אפשר לעשות את זה כחידה, היכן נכנסה מילה בצרפתית בתוך הש"ס?!
[התפרסם ע"י יעקב לויפר בהמודיע, בסדרת כתבות על היסטוריית הדפסת הש"ס]

שבת דף קלג עמוד ב: "קירא וקלבא רישינא".
בדפוס ראשון, לא קיימת המילה "רישינא".
מי שדחפו את זה לתוך הטקסט של הגמרא, הם מדפיסי ש"ס פפד"מ, [ולצערנו הדפוסים שאחריהם העתיקו מהם ונשאר כך עד היום].
הטעות שלהם התחילה ברש"י, שרש"י מביא את המילה הזאת בתור פירוש בצרפתית על המילה 'קלבא', אלא שהם שמו את הנקודה של הדיבור המתחיל אחרי המילה רישינא כי לא ידעו שזה צרפתית, וכיון ששיבשו את הרש"י כעת לא מסתדר הנוסח בגמרא, אז אין בעיה מוסיפים את המילה לתוך הגמרא!!!!
לא זו בלבד, הריטב"א מעתיק את רש"י וכותב: קירא וקלבא, רישינא בלע"ז, ומהדירי הריטב"א בדורנו במקום לתקן את הגמרא והרש"י על פי הריטב"א, שיבשו את הריטב"א ע"פ השיבוש שבש"ס והעירו שחסר מילים בריטב"א...

אגב, הוצאת עוז והדר, מביאים בהערה את הדק"ס שהעיר על כך, אבל לא היה להם אומץ משום מה להוציא את המילה שנדחפה לגמרא, ואף לא להזיז את הנקודה ברש"י.
הוצאת וגשל לעומת זאת כן תיקנה את השיבוש ברש"י. [בגמרא, גם הם לא העיזו]

 

[אושר]

מתוך הספר סגולות ישראל, יצא לאור בירושלים לפני כ 20 שנה:
ואחר כמה ימים, בא לידי ספר שדי חמד, חלק ששי, ומצאתי שם בכללי הפוסקים סימן ה' אות כ"ב, שהביא כן בשם שאלות ותשובות יד אלעזר סימן ל"ב, שתפס כן על ר"צ חיות, מכח דברי הזהר הקדוש, פרשת תצוה. והרב המחבר שיבדל לחיים טובים ארוכים, חובר חברים מחוכם מה הוא אומר, לצין להרעיא מהימנא פרשת קרח, דף קע"ט


מה זה "חובר חברים מחוכם"? זה לקוח מתהלים, ושם מדובר על היודע ללחוש לנחשים (שעליו נאמר בספר דברים "לֹא יִמָּצֵא בְךָ מַעֲבִיר בְּנוֹ וּבִתּוֹ בָּאֵשׁ קֹסֵם קְסָמִים מְעוֹנֵן וּמְנַחֵשׁ וּמְכַשֵּׁף וְחֹבֵר חָבֶר" - כלומר - מכשף)

למה שבעל "סגולות ישראל" שהרבה לצטט את השדי חמד וערך עימו התכתבויות רבות, ואף רואים את הערכתו כשהוא אומר עליו שליט"א, למה שהוא יקרא לו 'חובר חברים מחוכם'?

.

הצגתי את הדברים לפני תלמיד חכם אחד והוא טען כי ייתכן מאוד שבעל "סגולות ישראל" אכן כתב והתכוון ל- "חובר חברים מחוכם", כשכוונתו לא לפשוטו של מקרא אלא בהשאלה (מה שקוראים "קלמבור"): ה"שדי חמד" הוא חכם מחבר חיבורים. (כשם שכותבים רבים 'בקצירת האומר' וכד')

 

[מאן דאמר]

מתוך הספר סגולות ישראל, יצא לאור בירושלים לפני כ 20 שנה:
ואחר כמה ימים, בא לידי ספר שדי חמד, חלק ששי, ומצאתי שם בכללי הפוסקים סימן ה' אות כ"ב, שהביא כן בשם שאלות ותשובות יד אלעזר סימן ל"ב, שתפס כן על ר"צ חיות, מכח דברי הזהר הקדוש, פרשת תצוה. והרב המחבר שיבדל לחיים טובים ארוכים, חובר חברים מחוכם מה הוא אומר, לצין להרעיא מהימנא פרשת קרח, דף קע"ט


מה זה "חובר חברים מחוכם"? זה לקוח מתהלים, ושם מדובר על היודע ללחוש לנחשים (שעליו נאמר בספר דברים "לֹא יִמָּצֵא בְךָ מַעֲבִיר בְּנוֹ וּבִתּוֹ בָּאֵשׁ קֹסֵם קְסָמִים מְעוֹנֵן וּמְנַחֵשׁ וּמְכַשֵּׁף וְחֹבֵר חָבֶר" - כלומר - מכשף)

למה שבעל "סגולות ישראל" שהרבה לצטט את השדי חמד וערך עימו התכתבויות רבות, ואף רואים את הערכתו כשהוא אומר עליו שליט"א, למה שהוא יקרא לו 'חובר חברים מחוכם'?

ובכן, התשובה נעוצה במהדורות הקודמות יותר של סגולות ישראל.
שם רשום בראשי תיבות
חח"מ, מה הוא אומר?
ומי שערך את המהדורה שציטטתי בהתחלה, כנראה לא ידע מיהו השדי חמד, ולכן חיפש את ראשי התיבות חח"מ באחד מספרי הראשי-תיבות. שם הפירוש הראשון היה חובר חברים מחוכם. חבל שהוא לא המשיך לראות מה הפירוש השני והיה רואה שכתוב שם "חיים חזקיה מדיני" אשר כונה החח"מ.
כנראה זה גם לא צילצל לו מההגדה של פסח, חכם, מה הוא אומר? כי חכם זה בכלל עם כ' ולא עם ח'.

מזכיר איזה סיפור שהיה עם איזה רב בדורות הקודמים. כידוע אצל היקים יש תואר כבוד 'החבר', במקום מורינו וכדו'. פעם אחת הגיע איזה רב לקהילה כזאת, והגבאי קרא לו לתורה, ובמקומו של הרב היו נוהגים לקרוא לו 'מורה מורינו', אז הגבאי אילתר איזה תואר וקרא לרב 'יעמוד החובר חבר....'.
אחרי הצהרים כיבדו את הרב לדרוש דרשה, וכנראה הציבור שם היו עמי הארצות, ורובם נרדמו באמצע הדרשה. אחר כך הרב אמר: אם אני חובר חבר אינני יודע, אבל דורש אל המתים אני ודאי....

 

[agav]

הצגתי את הדברים לפני תלמיד חכם אחד והוא טען כי ייתכן מאוד שבעל "סגולות ישראל" אכן כתב והתכוון ל- "חובר חברים מחוכם", כשכוונתו לא לפשוטו של מקרא אלא בהשאלה (מה שקוראים "קלמבור"): ה"שדי חמד" הוא חכם מחבר חיבורים. (כשם שכותבים רבים 'בקצירת האומר' וכד')

כשהדברים עומדים בפני עצמם יש מקום להסבר חינני זה. אולם לפי ההקשר ('חכם מה הוא אומר'), ומהדורות קודמות שבהם מובא בר''ת, והעיקר - ר''ת המקבילים לשמו בתאום, מתבקש כי 'פתיחת הר''ת' נעשו באופן 'אויבער חוכם'.

 

[אברהם]

הצגתי את הדברים לפני תלמיד חכם אחד והוא טען כי ייתכן מאוד שבעל "סגולות ישראל" אכן כתב והתכוון ל- "חובר חברים מחוכם", כשכוונתו לא לפשוטו של מקרא אלא בהשאלה (מה שקוראים "קלמבור"): ה"שדי חמד" הוא חכם מחבר חיבורים. (כשם שכותבים רבים 'בקצירת האומר' וכד')

כשהדברים עומדים בפני עצמם יש מקום להסבר חינני זה. אולם לפי ההקשר ('חכם מה הוא אומר'), ומהדורות קודמות שבהם מובא בר''ת, והעיקר - ר''ת המקבילים לשמו בתאום, מתבקש כי 'פתיחת הר''ת' נעשו באופן 'אויבער חוכם'.

לי אין ספק שהצדק עם agav (ואיתי).
נזדמן לי לערוך את הסגולות ישראל במהדורה חדשה שיצאה לאחרונה, והטעות שציינתי דלעיל היא אחת מתוך עשרות-אלפי טעויות שנפלו במהדורה שציינתי. (גם במהדורות הישנות יש טעיות אך במהדורה שאני מדבר עליה - האחת לפני האחרונה יש שיבושים רבים. וגם במהדורה שאני ערכתי עדיין נשארו טעויות שגיליתי רק לאחר הדפוס. מה לעשות.)
באחד המכתבים בסוף הספר, מופיע בתור תואר כבוד חוב"ר חיבורי"ם מחוכמי"ם שכאן ברור שמדובר במליצה, אולם במקרה המצויין לעיל - הן לפי ההקשר מדברי ההגדה, והן לפי ידיעת עובדה היסטורית פשוטה (שהשדי חמד היה מכונה החח"מ*) - ברור שחל פה שיבוש.

* הערת אגב לדברי agav:
והעיקר - ר''ת המקבילים לשמו בתאום

זה לא רק זה שזה מקביל לשמו, אלא שהשדי חמד היה מכונה הגאון החח"מ, כך קראו לו רבים.
(מזל שלא פתחו את זה כך:
חלק חושן משפט, מה הוא אומר?)

 

[גליל555]

טעות מעניינת בהדגשת מילים - דעת זקנים פר' ויגש

הטעות שלהלן עיוותה את המשמעות
והרי לפניכם הספר החדש ומצורף המהדורה הישנה.

 

[א.ישראל]

מצאתי שהשדי חמד מתבטא על עצמו כך:

 

[צורת הדף]

כמה עמודים מספר "נועם מגדים" על התורה, ירושלים תשנ"ח.

הספר מלא וגדוש עם שגיאות, והמוציאים לאור עוד ראו לנכון לציין בספר: "כל הזכויות שמורות למכון ..., איסור השגת גבול ידוע"...

סרקתי כמה עמודים רק משגיאות שנעשו ע"י פיענוח ראשי תיבות עם חיפוש והחלפה:

 

[אושר]

מצאתי שהשדי חמד מתבטא על עצמו כך:

המסקנה אפוא היא שאין מקום לפתוח ראשי תיבות אלו, ואם המו"ל רוצה להאיר את עיני התוהה יואיל לציין הערה בצד מה משמעותן.

 

[אברהם]

המסקנה אפוא היא שאין מקום לפתוח ראשי תיבות אלו, ואם המו"ל רוצה להאיר את עיני התוהה יואיל לציין הערה בצד מה משמעותן.

וכך אכן נהגתי.

 

[א.ישראל]

המסקנה אפוא היא שאין מקום לפתוח ראשי תיבות אלו, ואם המו"ל רוצה להאיר את עיני התוהה יואיל לציין הערה בצד מה משמעותן.

לחדד את דברי אושר:
ראשי תיבות אלו לא נכתבו מחמת הקיצור, אלא בדווקא בגלל ההשאלה מ"חכם מה הוא אומר" אז ודאי שאין מקום לפתוח. א, כי אז מפסידים את כוונת הכותב. ב, אחרי הפתיחה המשפט מאוד משונה (חיים חזקיה מדיני מה הוא אומר) ומי שלא יודע שזה פתיחת ראשי תיבות לא יצליח להבין מה הביטוי המשונה הזה.