הנושאים החמים
הנושאים החמים
הוא חזר עצוב הביתה
"איך היה?" שאלתי
"בסדר" הוא ענה.
"ובכל זאת?"
"בסדר"
"רקדתם?"
"כן"
"וגם אתה רקדת?"
"כן"
"והיו הפתעות, ופרסים, ותחרויות וכל מה שעושים אצלך בחיידר כל שנה?"
אני יודעת שהימים האלו אצלם בחיידר מלאים בכל טוב מצרים, רק הצופר שהוא חזר אתו כנקמת הרבעס' לאמהות הראה שהם לא חרגו השבוע מהרמה הקבועה.
"אז למה אתה ככה?"
"הכל בסדר, אמא, היה נהדר"
לא לחצתי. שמואל הגיע עשר דקות אחריו אדום כולו מהשמש מההתרגשות ומכמות הניירות שהוא זרק וזרקו עליו.
"איך היה, שאלתי?"
"וואי, אמא, אל תשאלי, פוצצנו את הרבי ויינשטין בניירות וגם את הרבי של אחרי צהריים מילאנו מכף רגל ועד ראש.
"אני מקווה שלא הגזמתם" אמרתי. מישהו צריך לשמור על כבודם של הרבעס' גם אם הם מרשים לחבר'ה להשתולל.
"לא, מה פית'ום מיד שהרבי אמר הפסקנו, והיו הגרלות ומכירה של הפרסים תראי במה זכיתי, וקניתי עניבה של דולרים וצפצפה כזאת שכל הבית כנסת יעמוד על הרגליים בהמן".
שמוליק כולו מרוגש מלא חוויות ניירות מט"ו בשבט הוא גורס עד דק את כל המקומונים האפשריים.
וזאבי, זאבי גם אדום אבל ממשהו אחר, הוא כועס, אולי נעלב?
מישהו פגע בך, זאבי?
לא, בכלל לא, אמר זעם כבוש.
אף אחד לא מעליב, אף אחד בכלל אל יכול להעליב גם חזקי החצוף הזה שלקח לי את השלייקעס' האחרונים במכירה של הפרסים אפילו שהוא ידע שאני רוצה אותם.
אבל גם הוא רצה אותם אני מנסה בזהירות
בטח הוא רצה אותם כי אני רציתי, אני יודע עובדה שגם שעון מעור הוא חשב הוא ייקח את האחרון לפני אבל אני השגתי אחר וגם תרבוש, הכל הוא בדיוק רצה, אני יודע. אבל אני לא אתן לא, הוא לא יעליב אותי.
אתה יודע זאבי, פעם כשהיה קורה לך דבר כזה היית נעלב, היום אתה כבר אומר לי שאתה לא נעלב ממנו. נראה לי שהתגברת.
נכון, נכון, מיהו בכלל שאני אעלב בגללו.
אני שמה עליו יד, הוא דוחה אותה, אבל נשאר לעמוד.
ושמוליק נותן לו עניבה של דולרים, נראה לי שאני לא צריך, אתה יכול להראות לחזקי שיש לך גם. וזהו לו.
לא אני לא נעלב. אמא, היה כיף היום, באמת. ובאמת למה שאגיד שכל החיידר הזה לא שווה בגלל איזה אחד שמנסה להתחרות איתי, כנראה שיש לו במה לקנאות.
"איך היה?" שאלתי
"בסדר" הוא ענה.
"ובכל זאת?"
"בסדר"
"רקדתם?"
"כן"
"וגם אתה רקדת?"
"כן"
"והיו הפתעות, ופרסים, ותחרויות וכל מה שעושים אצלך בחיידר כל שנה?"
אני יודעת שהימים האלו אצלם בחיידר מלאים בכל טוב מצרים, רק הצופר שהוא חזר אתו כנקמת הרבעס' לאמהות הראה שהם לא חרגו השבוע מהרמה הקבועה.
"אז למה אתה ככה?"
"הכל בסדר, אמא, היה נהדר"
לא לחצתי. שמואל הגיע עשר דקות אחריו אדום כולו מהשמש מההתרגשות ומכמות הניירות שהוא זרק וזרקו עליו.
"איך היה, שאלתי?"
"וואי, אמא, אל תשאלי, פוצצנו את הרבי ויינשטין בניירות וגם את הרבי של אחרי צהריים מילאנו מכף רגל ועד ראש.
"אני מקווה שלא הגזמתם" אמרתי. מישהו צריך לשמור על כבודם של הרבעס' גם אם הם מרשים לחבר'ה להשתולל.
"לא, מה פית'ום מיד שהרבי אמר הפסקנו, והיו הגרלות ומכירה של הפרסים תראי במה זכיתי, וקניתי עניבה של דולרים וצפצפה כזאת שכל הבית כנסת יעמוד על הרגליים בהמן".
שמוליק כולו מרוגש מלא חוויות ניירות מט"ו בשבט הוא גורס עד דק את כל המקומונים האפשריים.
וזאבי, זאבי גם אדום אבל ממשהו אחר, הוא כועס, אולי נעלב?
מישהו פגע בך, זאבי?
לא, בכלל לא, אמר זעם כבוש.
אף אחד לא מעליב, אף אחד בכלל אל יכול להעליב גם חזקי החצוף הזה שלקח לי את השלייקעס' האחרונים במכירה של הפרסים אפילו שהוא ידע שאני רוצה אותם.
אבל גם הוא רצה אותם אני מנסה בזהירות
בטח הוא רצה אותם כי אני רציתי, אני יודע עובדה שגם שעון מעור הוא חשב הוא ייקח את האחרון לפני אבל אני השגתי אחר וגם תרבוש, הכל הוא בדיוק רצה, אני יודע. אבל אני לא אתן לא, הוא לא יעליב אותי.
אתה יודע זאבי, פעם כשהיה קורה לך דבר כזה היית נעלב, היום אתה כבר אומר לי שאתה לא נעלב ממנו. נראה לי שהתגברת.
נכון, נכון, מיהו בכלל שאני אעלב בגללו.
אני שמה עליו יד, הוא דוחה אותה, אבל נשאר לעמוד.
ושמוליק נותן לו עניבה של דולרים, נראה לי שאני לא צריך, אתה יכול להראות לחזקי שיש לך גם. וזהו לו.
לא אני לא נעלב. אמא, היה כיף היום, באמת. ובאמת למה שאגיד שכל החיידר הזה לא שווה בגלל איזה אחד שמנסה להתחרות איתי, כנראה שיש לו במה לקנאות.
