עזרה בעניין הגמילות-אבל הפעם ממוצץ

[טרוצער]

אין לי נסיון מגמילה ממוצץ, אבל בפטנט רשום היה כתוב פעם רעיון לקשור את המוצץ (בשרוך קצר, כן?) ללול או למיטה, ורק במקום זה הילד יכול למצוץ.

זה לא תמיד עוזר
אחותי היתה שוכבת במיטה המון במשך היום כדי למצוץ אצבע , כי מוצצים אצבע רק במיטה.

 

[מרחבית]

בגיל בוגר יותר לאחר סיכום עם המוכרת.
נכנסנו לחנות משחקים, הילד בחר מתנה (כוונו אותו לאזור הסכום המבוקש)
הגיש בתרועות חן את כל המוצצים למוכרת ויצא עם המשחק.
היה טקס ממש יפה...
בלילות הבאים המשחק עמד ליד מיטתו והוא ליטף אותו אט אט עד להירדמות.

זו לא עצה שלי - זה מקלינאית תקשורת.

עצה מעניינת...
אם אני מבינה נכון יש כאן סוג של הערמה, ולכן לא הייתי עושה זאת.
להגיע עם הילד להסכמה שבמקום המוצצים שנזרוק הוא יקבל משחק בו הוא חושק - זה ברעיון אותו הדבר, גם אם בפחות דרמטיות.

 

[y&m]

עצה מעניינת...
אם אני מבינה נכון יש כאן סוג של הערמה, ולכן לא הייתי עושה זאת.
להגיע עם הילד להסכמה שבמקום המוצצים שנזרוק הוא יקבל משחק בו הוא חושק - זה ברעיון אותו הדבר, גם אם בפחות דרמטיות.

נכון שיש כאן הערמה,
וזה דבר שטוב רק בטווח גיל 2.5-3.5.

אבל מכיוון שזה לא העניין כאן לתחמן את הילד, אלא להביע ערך למוצץ.
בעוד בשיטה הרגילה של זרוק - קבל פיצוי, יש שוב את הקושי להשליך את הדבר היקר הזה לאבדון.
אני כן נוקטת בשיטה הזאת.

מה גם שיש ילדים שכאשר מדובר בהבטחה לתמורה הם דוחים את הגמילה, מחר אני אפסיק, מחר אני אקבל מתנה. ובשיטה הזאת כשנכנסים עם הילד לחנות והוא רוצה משחק עכשיו, והקושי הוא רק בלילה הוא שוב מוכן לוותר על המוצץ.

הערת אגב, בגיל שנה אני גומלת את כל הילדים ממציצה ביום. ולא ע"י קשירה בחוט.
לפעמים להורים יותר קל להתמודד עם קושי ובכי של הילד עם מוצץ.
נפלת? קח מוצץ.
אתה בוכה? קח מוצץ.
נודניק עייף? קח מוצץ.
כך שמי שצריך להיגמל מהמוצץ ביום זה ההורה...

 

[אמא פלוס]

תאמינו או לא, אבל אני גומלת (ממוצץ ומאצבע) בגיל שנתיים לכל המאוחר.
זהו שלב שהילד עדיין לא מפתח תסביך על המוצץ וכו' וגם טרם מאבד את הפרופורציות בהתקשרות חסרת טעם באמצע כל דבר ועניין.
זה התחיל אצל בכורתי בחוסר ברירה, כשבאגודל שלה התפתח פעמיים פצע מוגלתי נורא.
נתתי צדקה, שמתי תחבושת על היד (מרה לא עזרה...) היו 2 לילות לא קלים ו... זהו!
מאז זה כך כבר ב"ה עם שאר הילדים.
הילד בן שנתיים ורבע, גמר עם המוצץ לפני כמה חודשים. הפה שלו תמיד היה עם פצעים וב"ה נהיה שקט.
ברור שזה צריך יציבות של ההורים להיות שלמים עם התהליך ולדעת לתת לילד תחושה שיש לו על מי לסמוך.
כשההורים רגועים ובטוחים במהלך ולא מסתבכים אם "מה יקרה עם הילד" ו"איך הוא יקח את זה" ומי מדבר על "אילו משקעים יהיו לו מכך", אז הילד קולט את המסר ומשלים בקלות עם השינוי, בס"ד.
מה שאותי הכי מרגיע, זה לתת צדקה ולשאת תפילה להצלחה...

 

[מגנום]

אני לא מספיקה...
הילדים צפופים ב"ה ואם אנסה לגמול את הילד הגדול, כשהקטן מתחתיו צריך את זה
זה לא יהיה אפקטיבי, כי הוא יקח לו....
לא מצליחה לגמול, תמיד יש מישהו צמוד מתחת...
מה עושים?

 

[אנונימית בפרוג]

אני לא מספיקה...
הילדים צפופים ב"ה ואם אנסה לגמול את הילד הגדול, כשהקטן מתחתיו צריך את זה
זה לא יהיה אפקטיבי, כי הוא יקח לו....
לא מצליחה לגמול, תמיד יש מישהו צמוד מתחת...
מה עושים?

צרות של עשירים

 

[טיגר]

אפשר לטפל בקושי בוויסות חושי בפה אצל מרפאה בעיסוק מתמחה בתחום, ויש גם קלינאיות תקשורת שמתמחות בזה. מומלץ לטפל כדי למנוע עיסוק בפה שמפריע לתפקוד.

יש כמה דרכים להפסקת כסיסת ציפורניים ולעיסה של חפצים, שמותאמות למטרות תוכנית ההתערבות. יש ההתערבויות מסוג מניעה כמו חבישה של כפפה, מריחה של חומר מר על האצבעות. יש התערבויות שמקנות התנהגויות חלופיות כמו לעיסה של מסטיק כפי שציינו מעלי, יש אביזרים שניתנים להשיג באתרים וחנויות לציוד התפתחותי שנועדו לספק גירוי תחושתי בפה. ישנן גם התערבויות בתוצאות כגון חיזוק ותגמול על הימנעות ממציצה ובמקרים חריגים/ מסוכנים גם ענישה.

הרבה פעמים תוכנית ההתערבות תכלול התערבויות מסוגים שונים,ולא רק אמצעי אחד של התערבות.

תודה על התשובה המושקעת.
איך מגיעים למרפאה בעיסוק או לקלינאית תקשורת?

 

[nechamizak]

תודה על התשובה המושקעת.
איך מגיעים למרפאה בעיסוק או לקלינאית תקשורת?

דרך הרופא בקופת החולים. מתארים את הקושי, ומבקשים הפניה למכון התפתחות הילד של הקופה או לקל"ת / מרב"ע בעיסוק של הקופה על מנת לקבל אבחון וטיפול במקרה הצורך.