דרוש מידע בעולם חרש

[נחמי פורתא]

כנראה שאת לא מכירה מקרוב,
ברור שיש התקדמות מאד יפה מפעם,
אבל עדיין-
"נדיר למצוא אנשים שלא מכילים את השני"- רחוק מאד מאד מאד מהמציאות,
ואני אומרת את זה ממה שקורה אצלי, ולא רק,
אני מכירה מאות אמהות לילדי תסמונת דאון בכל הארץ ומכל המגזרים,
והדרך עוד ארוכהההההההההה.

עצוב מאד מאד לשמוע

ואני כבר חשבתי שיש תחום אחד שכן התקדמנו בו

 

[נענע]

ספר מדהים ואינטליגנטי.
קראתי ונהניתי מכל רגע.

אני דווקא נרתעת מקריאה על מחלות נפש,
ופה לא הרגשתי שום רתיעה.
אהבתי את האופן השונה בו הוא מציג את העולם החריג-
לדבר על זה בלי לדבר על זה בכלל.
מאד מאד מעניין,
ולא מזכיר שום דבר מכל הספרים שמדברים על מחלות נפשיות וכו'.

 

[ks]

בעקבות הדיון המעניין כאן, קניתי וקראתי את הספר.
הוא כתוב היטב ומרתק, הרעיון מעניין מאד ואכן הצליח לעורר הזדהות עמוקה עם הגיבורה בתור "נורמלי" שחי בעולם שונה ממנו. הספר אכן מסייע לשינוי החשיבה ותפיסת העולם ביחס לחריג, ואם זאת מטרתו - אני מניחה שהיא הושגה.
לדמות האם יש נוכחות דומיננטית מאד ואמינה, במיוחד התהליך ההדרגתי שהיא עוברת עד לקבלת המסקנה שביתה חריגה ומוגדרת כחולת נפש.
נהניתי מאד מהאופן בו מוצגת כל צורת התקשורת האנושית, בלי כל ביטוי לשמיעה ולדיבור! (בקטנה, למעט פספוס אחד של מישהי שדפקה על דלת...)

עם זאת, מבחינה ספרותית - לדעתי הוא חוטא למציאות, מכיוון שאכן יש לגיבורה יכולת שאין לאחרים שבקלות היא יכולה להוכיח אותה, בוודאי בצעירותה כשהאמון בעצמה עדיין לא נסדק.
אני חושבת שאדם עם יכולות מסוג שאינו ידוע אולם מסוגל להוכיח אותן בכלים שכן מוכרים לחושינו ותפיסותינו כן היה מקבל אמון בעולמנו ולא מסווג כחולה נפש. המקרה המתואר בספר, בו סווגה השמיעה כמחלת נפש מבלי לערוך כל מחקר מדעי אף פשוט ביותר בו היו מסיקים בוודאות כי הקולות אינם הזיות - אינו אמין ולכן הוא מעצבן כל כך... ולא מפני שאנו מזדהים עם הגיבורה כשומעים.
בעולם האמיתי, אפילו אנשים המציגים יכולות שנויות במחלוקת או שאינן ניתנות להוכחה מוחלטת מצליחים למנף את כשרונותיהם, כגון מטפלים בהילינג וכדומה.
(אולי נקודת המבט היתה תואמת יותר למציאות אם נניח לא היתה לאמי האפשרות לתמלל את תחושותיה בשפת סימנים ולא היתה לה דרך להוכיח את יכולותיה)

 

[נחליאלי(ת)]

בעקבות הדיון המעניין כאן, קניתי וקראתי את הספר.
הוא כתוב היטב ומרתק, הרעיון מעניין מאד ואכן הצליח לעורר הזדהות עמוקה עם הגיבורה בתור "נורמלי" שחי בעולם שונה ממנו. הספר אכן מסייע לשינוי החשיבה ותפיסת העולם ביחס לחריג, ואם זאת מטרתו - אני מניחה שהיא הושגה.
לדמות האם יש נוכחות דומיננטית מאד ואמינה, במיוחד התהליך ההדרגתי שהיא עוברת עד לקבלת המסקנה שביתה חריגה ומוגדרת כחולת נפש.
נהניתי מאד מהאופן בו מוצגת כל צורת התקשורת האנושית, בלי כל ביטוי לשמיעה ולדיבור! (בקטנה, למעט פספוס אחד של מישהי שדפקה על דלת...)

עם זאת, מבחינה ספרותית - לדעתי הוא חוטא למציאות, מכיוון שאכן יש לגיבורה יכולת שאין לאחרים שבקלות היא יכולה להוכיח אותה, בוודאי בצעירותה כשהאמון בעצמה עדיין לא נסדק.
אני חושבת שאדם עם יכולות מסוג שאינו ידוע אולם מסוגל להוכיח אותן בכלים שכן מוכרים לחושינו ותפיסותינו כן היה מקבל אמון בעולמנו ולא מסווג כחולה נפש. המקרה המתואר בספר, בו סווגה השמיעה כמחלת נפש מבלי לערוך כל מחקר מדעי אף פשוט ביותר בו היו מסיקים בוודאות כי הקולות אינם הזיות - אינו אמין ולכן הוא מעצבן כל כך... ולא מפני שאנו מזדהים עם הגיבורה כשומעים.
בעולם האמיתי, אפילו אנשים המציגים יכולות שנויות במחלוקת או שאינן ניתנות להוכחה מוחלטת מצליחים למנף את כשרונותיהם, כגון מטפלים בהילינג וכדומה.
(אולי נקודת המבט היתה תואמת יותר למציאות אם נניח לא היתה לאמי האפשרות לתמלל את תחושותיה בשפת סימנים ולא היתה לה דרך להוכיח את יכולותיה)

תנסי להשוות לסכיזרופניה
יש סימנים של פעילות מוחית
אבל האנשים בעולם שלנו לא מכירים את המשמעות
גם אם לא כל ההזיות הן באמת הזיות

 

[ks]

תנסי להשוות לסכיזרופניה
יש סימנים של פעילות מוחית
אבל האנשים בעולם שלנו לא מכירים את המשמעות
גם אם לא כל ההזיות הן באמת הזיות

אם הלכו רחוק עד בדיקת פעילות מוחית יכלו קודם לכן לעשות מבחנים פשוטים של הפלת חפצים/ הכאות וכד' מחדר סמוך, ולהווכח שהקולות שהיא שומעת תואמים למציאות. בסכיזופרניה מלבד פעילות מוחית יש קשר מוכח למציאות?

 

[תהילתך]

הספר לא מדבר על מחלות נפש. להפך.
הבעיה היחידה שלה היא שכולם סביבה בעולם ההוא - חרשים. רק היא נולדה, במקרה, שומעת.
היא שומעת חפצים נופלים, שומעת ציפורים מצייצות, שומעת הכל - ואפילו לא יודעת להגדיר לעצמה מהם הדברים האלו שמופיעים לה בראש. כי בשפת החרשים אין את המילה 'שמיעה', ואין 'קול'. ואין קשב.

והחרשים הטיפשים האלה, במקום להבין שיש לה חוש נוסף, שימושי ומדהים, חושבים שהיא מדמיינת, או משוגעת, וממתגים אותה כשונה.
במקום להבין שהיא מיוחדת הרבה יותר מכל ילדה אחרת, שאפשר למנף את היכולות שלה לדברים מופלאים - הם מנסים לכבות אותן ואותה.

מזכיר לי את המשל:

שורש הספק הוא: מה עדיף להיות, משוגע או לא נורמלי?

 

[נחליאלי(ת)]

אם הלכו רחוק עד בדיקת פעילות מוחית יכלו קודם לכן לעשות מבחנים פשוטים של הפלת חפצים/ הכאות וכד' מחדר סמוך, ולהווכח שהקולות שהיא שומעת תואמים למציאות. בסכיזופרניה מלבד פעילות מוחית יש קשר מוכח למציאות?

מבחינתם לא אמור להיות קשר למציאות
בדיוק כמו שמבחינתינו לא אמור להיות קשר למציאות
זו פעילות מוחית לא תקינה, וזהו!

גם לי מאוד מאוד הפריעה האטימות הזו
אבל לצערינו היא קיימת גם אצלינו

 

[R DESIGN]

סליחה על ההקפצה...

קראתי רק לאחרונה את הספר וזכיתי לחווית קריאה של עונג צרוף.
הספר מקורי, שנון, אפילו גאוני הייתי אומרת.
מושקע הן ברמת התחקיר והן ברמת הכתיבה והמקצועיות הלא מתפשרת.
@בתיה ענה מצפה בדריכות לספר הבא.
נא להוציאו בהקדם,
השוק זקוק נואשות לעוד סיפורת ברמה של הספר המשובח הזה.


ולענין הדיון משנה שהתפתח כאן:
אני חושבת שהסוף משרת את האמירה והמטרה בסיפור.
לי לא צפה ההקבלה לעולם של אלו שאינם בריאים בנפשם,
אלא לחריגויות ושונות חברתית (מבחינת סטטוס) ויכולת הקבלה וההכלה של החברה לשונה.
כדוגמת: רווקים, גרושים, חוזרים בתשובה, ילדים מבית הרוס וכו'.

החברה שלנו, בדומה לעולם החרשים שבספר, ממהרת לשים תוויות והגדרות, ולמנוע את התקדמותם בחיים בשל סטריאוטיפים ישנים ומקובעים.
דוגמאות?
מעדיפה שלא. לא רוצה לכתוב ב"רחל בתך הקטנה" על סיטואציות של יחס לא הולם לבעלי סטטוס חריג.
אולי דוגמה אחת קטנה שלא מבטאת אפליה אלא כורח המציאות:
קראתי בזמנו ראיון עם רווק מבוגר (בסדרה ביתד, למי שזוכר). הוא הציף נקודה מהותית של קושי: כאדם מבוגר, תורני ומלא כישורים, לו הייתי נשוי הייתי יכול להיות מרצה מבוקש, ר"מ בישיבה או נושא משרה תורנית מכל סוג שהיא.
כרווק - חיי תקועים לחלוטין. לא רק מבחינת הקמת משפחה אלא גם מבחינת מיצוי אישי, התקדמות בחיים, השפעה.

לא באתי לדון לגופה של דוגמה, שיתכן שהיא כורח המציאות בעולם התורני.
אך בואו נקביל את זה לעוד תחומים ונושאים.
איך נרגיש אם המחנכת של בתנו נושאת סטטוס חריג? בביקורת הראשונה שיהיה לנו עליה, לא נבקר לגופה של ביקורת, אלא לגופו של אדם: אה, זה בגלל שהיא X... היא לא מבינה כלום בY.

הקרבן של אמי הוא עצום וכואב. והכואב מכל שגם אז לא זכתה לנורמליות ולמיצוי כשרונותיה.
הסוף הזה נותן כווץ' ללב של הקורא, וממילא גורר מחשבה, דיון וניתוח המצב.

לו הסופרת היתה מתפתית לסיום מרפד ומלטף שהופך את אמי לבעלת יכולת מיוחדת, וחסרונה היה הופך להצלחה מסחררת - הספר היה מטלטל אותנו הרבה פחות, ולא מוביל למחשבות ותובנות כמו הסיום העצוב-משהו בו בחרה.

 

[ארבע]

תודה על ההקפצה.

לאחרונה קראתי את הספר 'על העיוורון', הוא ממש הזכיר לי את הספר 'בעולם חרש'.
@בתיה ענה, יצא לך לקרוא אותו?

 

[עט להשכיר]

הספר נמכר השבוע ברשת אור החיים ב18 ש"ח.

קנינו בעקבות ההמלצות דכאן

 

[mmbbcc]

הספר לא מדבר על מחלות נפש. להפך.
והחרשים הטיפשים האלה, במקום להבין שיש לה חוש נוסף, שימושי ומדהים, חושבים שהיא מדמיינת, או משוגעת, וממתגים אותה כשונה.
במקום להבין שהיא מיוחדת הרבה יותר מכל ילדה אחרת, שאפשר למנף את היכולות שלה לדברים מופלאים - הם מנסים לכבות אותן ואותה.

בעיני זו האלגוריה לעולם הזה, בו פעמים רבות מדי קורה שילד מבריק קצת יותר, או עם חושים מעניינים, הופך למתוייג כשונה.
במקום להבין שיש לו יכולות אדירות, שפשוט לא תואמות למערכת המקובעת והסנילית שלנו.

את לקחת על עצמך להביא לעולם את קולם ואת כבודם של השונים,
זה עצום ומיוחד,
רק בל נשכח להודות לבורא עולם על בריאות הנפש והרוח.
אחרי הכל, האנשים היקרים שנבחרו להתמודד, מנועים לעיתים מלקיים בשלמות את מצוות הבורא,
ובנוסח התפילה שקבעו חכמינו מבקשים אנו גם על רפואת הנפש

 

[מריומה~]

לדעתי ולפי מה שאני רואה זה לא בהתאמה שווה אלא בהקצנה לצד השני, אבל זה ענין של הסתכלות...

לפני 50 שנה אמא שלי למדה בבית ספר עם כל הסוגים שיש.
לפני 25 שנה אני למדתי בבית ספר עם קצת יותר סינון של סגנונות.
והיום כל זרם קל בחסידות, וכל זרם טיפה שונה אצל הליטאים כבר צריך מוסד משלו, כי הוא לא יכול להכיל את הסוג הקצת שונה.
כך גם בשידוכים ונישואין פחות ופחות מקבלים ונישאים עם סגנונות שונים מאיתנו...

אולי הדברים לא קשורים אחד בשני אבל בהסתכלות שלי ככל שנתחזק בלקבל את השונה היצר לא ישקוט על שמריו ויגרום שלא נקבל ונכיל את מי שטיפהלה שונה מאיתנו...

לא יכולתי שלא להגיב, דיון ישן .. ויפיפה!

אני נוטה לראות את אופן התנהלות הדברים מכיוון אחר, מנטיה אנושית ומאד בנאלית.
הטבע האנושי שואף למסגר ולהכניס למה יותר תבניות את המין האנושי.
ככל שחלוקת האנושות מוגדרת וברורה יותר ההתמודדות והתקשורת קלה יותר
זה הנטיה האנושית לחלק-
אמריקאים צרפתים תימנים,
אשכנזים ספרדים תימנים,
פולנים הונגרים .
בכורים מוזיניקים,
עירוניים מושבניקים
פוניבז'רס חברונערס סלבודקאים
וולפית חדשניקית
משקופר ועוגית ..
וכן הלאה.

אם משקפופר צריך כתב גדול אז כל המשקפופרים כך. אם פוניבז'ער אוחז שצריך לגור רק בבני ברק לצורך הענין אז כל בוגרי הישיבה אוחזים כך,
הטבע האנושי מחפש כמה שיותר סדר וברור מאליו.
מצד שני יש את הצורך למצוא ייחודיות ונבדלות לעצמינו... בעיקר לעצמינו... כשנמצא מכנה משותף איתנו לדברים שקשורים אלינו, תיווצר קבוצה.
וכשמתרקמת קבוצה בסגנון מסוים ככל שהיא תגדל יהיה לה צורך להתבדל ולהתחלק מחדש.
וזו לדעתי הסיבה כמו שכתבת שכיום יש חלוקות על פי ניאונסים דקיקים.
אם קבוצות פוחתות ומתקטנות ואין להן מספיק מימוש וקיום אז נראה התאגדות בחזרה.

לדעתי זה מוכח ובטוח בכל סוג של קבוצה.

את אומרת שהיצר הרע שולח את ידיו בענין, יתכן.
המטרה של העולם זה ליצור חיבור בין כולם לעשייה משותפת , רצון ה'. רק מה שכל אחד רוצה שכולם יהיו כמוהו ומכאן מתחיל הבלאגן, מי ידו על העליונה.
וכאן היצר נכנס חזק ומנסה בכל כוחו למנוע חיבור ושלמות. מונע מהעולם להגיע לתיקונו, יותר נכון מחדד את זכות הבחירה.

אשרי מי שמשכיל ומאפשר לכולנו להציץ ולגעת בעולם ששונה מאיתנו.
לא קראתי את הספר עדיין, אך חשק יש כבר
תודה @בתיה ענה .
תצליחי הלאה!

 

[בתיה ענה]

תודה על ההקפצה.

לאחרונה קראתי את הספר 'על העיוורון', הוא ממש הזכיר לי את הספר 'בעולם חרש'.
@בתיה ענה, יצא לך לקרוא אותו?

סוף סוף אחרי חנוכה, הגעתי.
תודה על המילים הטובות של כולם, אני קוראת הכל וזה נותן כוח ומקום למחשבה.
תודה רבה רבה!!!

לגבי על העיוורון, ארץ העיוורים ועוד כמה ספרים בסגנון - לא קראתי, אבל ספרו לי עליהם אנשים שקראו את עולם חירש.
מעניין באמת לקרוא, ולבחון מה דומה ומה שונה.
ממה שהבנתי, העיקרון של מגבלה בעולם האמיתי שהופכת להיות של הרוב, ואחד שונה כי הוא כמונו - זה משותף. התוצאה של חריגות פחות מודגשת.

 

[בונבוניירה פיקנטית]

לא קראתי את הספר.
כן קראתי את התגובות.
לא רוצה לטחון מים טחון, אבל חייבת לומר דווקא לאחר שקפצו מולי תגובות שלא הראו על אטימות, אלא על חוסר הבנה, כנראה כתוצאה מבורות.
למה הם לא נורמליים?
ומה הופך אותם לאחרם מאתנו?
ואולי זה יכול לקרות יום אחד גם לך (חס וחילילה)??????
אוקיי,
הם חריגים, שונים, אחרים.
אבל למה לנכה אנחנו נותנים הזדמנות שניה ומהם - נרתעים?
מה הגו הזקוף שאנחנו מעזים להיישיר למבטם המושפל?
הם לא נורמלים - כי אנחנו הרבה והם קצת?
ואם יבוא המשיח ויתברר שהם צדקו ואנחנו לא 'שמענו את הקולות'?
(נשמע נאיבי, אה? אבל אם הייתן עושות מחקר קטנטן ויודעות לכמה בעלי השפעה בהיסטוריה היו מחלות נפש הייתן מבינות שזה שהם מיוחדים לא חייב לךהיות לכיוון אחד...)
הזדהתי מאד עם דבריה של @Ruty Kepler
ומוסיפה, כי לפעמים העולם הזה הוא מיטת סדום. מי שלא מתאים לסטנדרנט (ואני לא מדברת כאן דווקא על מחלות נפש אלא על אנשים טיפהלה שונים) כבר לא שייך אלינו.
המקופ לראות את השונות כמעלה ייחודית, או לפחות כלא חסרון, אנחנו מוקיעים אותה אל עמוד הקלון. כי ככה הורגלנו, הלי טיפת מחשבה.
אז פעם הבאה, שמתחשק לך אוטמטית לתייג מישהי כשונה ואחרת.
תחשבי שיש לה כוחות שאין לך.
יש לה אולי גם יכולות שאין לך.
ואם רק הייתה בדור המתאים הייתה יכולה להיות צ'רציל (מאניה דפרסיה) או נפוליון בונפרטה (שיגעון גדלות).

 

[גלבוע]

ואם רק הייתה בדור המתאים הייתה יכולה להיות צ'רציל (מאניה דפרסיה)

זה כבר לא קשור לדור.
צ'רצ'יל חי בעידן המודרני בו המשוגעים מתוייגים כחולים ('תולדות השגעון בעידן התבונה', פוקו).
למרות זאת הוא הצליח.
וגם בדור שלנו יש אנשים בעמדות מאד בכירות עם התמודדויות נפשיות לא פשוטות.

 

[בתיה ענה]

@הדוויג
אין לי אישור כתיבה בפורום כתיבה, וגם לא אפשרות לשלוח הודעות באישי.
מקווה שזה בסדר להקפיץ את האשכול הזה, היה נראה לי הכי הגיוני כך.
תודה על הביקורת המלוטשת. תענוג לקרוא נקודת מבט של מקצוענים.
ואני אשמח מאוד לקרוא פרק סיום אחר! נשמע לי מאוד אתי, לקבל מבט אמי של קוראים

תודה גם לשאר המשתתפים באשכול הזה ובאשכול השני, הביקורתי יותר, של @yonatanr .
החכמתי בזכותכם.

 

[גלבוע]

@הדוויג
אין לי אישור כתיבה בפורום כתיבה, וגם לא אפשרות לשלוח הודעות באישי.
מקווה שזה בסדר להקפיץ את האשכול הזה, היה נראה לי הכי הגיוני כך.
תודה על הביקורת המלוטשת. תענוג לקרוא נקודת מבט של מקצוענים.
ואני אשמח מאוד לקרוא פרק סיום אחר! נשמע לי מאוד אתי, לקבל מבט אמי של קוראים

תודה גם לשאר המשתתפים באשכול הזה ובאשכול השני, הביקורתי יותר, של @yonatanr .
החכמתי בזכותכם.

תני לינק בבקשה.

 

[בתיה ענה]

תני לינק בבקשה.

ביקורת ספרות - עולם חירש

//כמה הרהורים על ובעקבות 'עולם חירש' - ספרה הראשון של בתיה ענה. 1. בוא נתחיל עם זה שעולם חירש הוא ספר חדשני. לא עוד מותחן מוסד / שב"כ / אמ"ן / איראן. לא עוד טלנובלה קיטשית על יחסי משפחה. הספר מביא משהו חדש. מרענן. מקורי. נועז. הוא לא צועד בתלם שהתוו לו הספרים שהיו לפניו על מדף הספרים, אלא סולל...

prog.co.il

ביקורת ספרות - עולם חירש - בתיה ענה

לא, זו לא כפילות... את הספר קראתי לפני כמה שבועות, ומיד תכננתי לכתוב עליו ביקורת, אבל... הפועלים עצלים, ובעל הבית דוחק... כשראיתי ש @הדוויג העלה ביקורת חיובית על הספר, החלטתי שלשם האיזון, אכתוב את הצד שלי. ובכן - הכתיבה יפה ונחמדה, הספר כתוב היטב, מרתק ומעניין. כעת ניגש לעלילה. העולם שבספר הוא...

www.prog.co.il

 

[אמא ועוד..]

@בתיה ענה את קוראת גם את האשכול בחכמת נשים (לא משנה תחת איזה ניק. . )?

 

[צפור לילה]

עם זאת, מבחינה ספרותית - לדעתי הוא חוטא למציאות, מכיוון שאכן יש לגיבורה יכולת שאין לאחרים שבקלות היא יכולה להוכיח אותה, בוודאי בצעירותה כשהאמון בעצמה עדיין לא נסדק.
אני חושבת שאדם עם יכולות מסוג שאינו ידוע אולם מסוגל להוכיח אותן בכלים שכן מוכרים לחושינו ותפיסותינו כן היה מקבל אמון בעולמנו ולא מסווג כחולה נפש. המקרה המתואר בספר, בו סווגה השמיעה כמחלת נפש מבלי לערוך כל מחקר מדעי אף פשוט ביותר בו היו מסיקים בוודאות כי הקולות אינם הזיות - אינו אמין ולכן הוא מעצבן כל כך... ולא מפני שאנו מזדהים עם הגיבורה כשומעים.
בעולם האמיתי, אפילו אנשים המציגים יכולות שנויות במחלוקת או שאינן ניתנות להוכחה מוחלטת מצליחים למנף את כשרונותיהם, כגון מטפלים בהילינג וכדומה.
(אולי נקודת המבט היתה תואמת יותר למציאות אם נניח לא היתה לאמי האפשרות לתמלל את תחושותיה בשפת סימנים ולא היתה לה דרך להוכיח את יכולותיה)

זה נכון מאד, שומעת בעולם חרש מקבילה לאדם בעולם שלנו עם יכולות טלפטיות למשל, או "חשמל בידיים" וכו'
שמקבלים כבוד והערכה וממשים את יכולתיהם המיוחדות
היא לא מסכנת את עצמה ומנותקת מהמציאות כמו סכיזופרנים ול99% מהקולות יש הוכחה שאפשר לראות אותה.