שיר בסוף זה קרה- מבצע חרבות ברזל

[נסיך על חלל]

בסוף זה קרה,

נפרצו הגדרות.

בסוף זה קרה,

נפלו מחיצות.


מחיצות של שנאה,

שעמדו בכל מקום,

ובכל פינה.


מחיצות של פירוד,

לא הסכימו ביחד,

רק לחוד.


מחיצות של חול,

שקרעו את העם,

לימין ולשמאל.


ואותו הקרע,

שהלך וגדל,

הפך לשגרה.


אותו הקרע,

כבר נראה כמציאות,

אין דרך חזרה...


אבל---

בסוף זה קרה,

נפרצו הגדרות.

בסוף זה קרה,

נפלו מחיצות.


ואש השנאה,

מול אש התופת,

נדחקה אל הפינה.


הגיע ה-ביחד-

שחיבר וקשר,

בעקבות אותו הפחד.


גם הימין וגם השמאל-

קרבו צעדים,

אל מול הצער, מול השכול.


כן,

בסוף אנחנו יחד,

המטרה הושגה.

רק-

חבל בדרך צער,

כאב ותוגה.


לו היינו חכמים,

זה היה נחסך.


לו היינו משכילים,

דם לא היה נשפך.


בואו נשאר מאוחדים-

גם אחר כך,

ברגעים של שמחה.


כי בסוף אנחנו אחים-

אנחנו משפחה!!!

 

[שועל ספרות.]

יפהפה!

 

[sol key]

הלוואי ובאמת שנמשיך להיות מאוחדים גם אחרי שהכל יגמר,
כתוב קליל, ואמיתי..
תודה על השיתוף.

 

[י. ל.]

מהמם,
מביע את התחושות של כולנו!

 

[רזים]

קטע שכתבתי ועוסק בנושא...

בס"ד

קורבנות האחדות- היום שלפני והיום שלאחרי.​

שבוע ימים למלחמה,

ומס' הנרצחים עדיין עוטה באפלה,

עוד לא מכילים והדם כבר נספג באדמה.

נעדרים, חטופים, ופצועים, מציאות עם הרבה סימני שאלה.

אך אם ישנו דבר אחד שברור ושהתבהר מהאסון הנורא,

זה שעם ישראל מאוחד לא משנה מה.



עמ"י שבחצי שנה האחרונה חווה פילוג שכמותו הרבה זמן לא נראה.

שבחודשים האחרונים נחצו כל הקווים,

בקרבות על הקפות, וביום הכי קדוש- יום הכיפורים.

"היום שלפני", שעוד היו עסוקים בקרבות פנימיים.

ופיתאום הכל מתגמד לנוכח גודל האסון ומס' הנרצחים.

ועם ישראל חוזר כבתחילה-

כאגרוף אחד מכל השכבות ומכל הגוונים, מתאחדים.

"קורבנות האחדות"- לא מצאתי שם אחר לקרוא לנספים.

שעם כל האמת הכואבת בזכותם שב עם ישראל להיות מאוחדים.



וכעת כולנו מתפללים ליום שאחרי, הרגע המיוחל.

ובע"ה הוא יגיע בקרוב, ואולי אפילו מחר.

ועל אותו יום צריך לא רק להתפלל אלא גם לתת את הדעת,

האם הפעם השכלנו את המסר לקחת.

האם הפעם שלא כמו "היום שלפני" נדע על האחדות לשמור.

שהרי לאף אחד מאיתנו זה לא חדש,

שכשהעם מפולג- זה אסון של ממש.

ידענו את זה גם ביום שלפני, הרי זו מציאות העם היהודי לדורות.

מציאות שבחודשים האחרונים צעקה שגרונה ניחר- התאחדו פן יבוא המחר.

האם הפעם נשכיל לשמור על הביחד,

האם לא ניתן לקורבנות האחדות להיות קורבנות שווא,

ואיך נעביר את המסר לדורות הבאים, כדי שהאסון שקרה לא יחזור על עצמו לעולמי עולמים?