לא יודעת מה הוויכוח, באתי ממשפחה של 6 בנות אני הבכורה, לבשנו אותו הדבר והרגשנו גאווה.
נכנסתי למשפחה של (לא אציין בכמה מדובר) אבל למעלה מ-15 ילדים בל"ע חמותי תופרת, לא היא לא הסגנון של להלביש זהה, אבל בחתונה הנוכחית שהיתה היינו 10 כלות ובנות שלבשנו כולנו אותו הדבר גם חמותי ואמא שלה.
ולא הרגשנו שום רגש אחר מלבד גאוות יחידה (זה שלא אהבתי את הבגד, משהו אחר)
גם בחתונת אחותי לבשנו הנשואות, אמא שלי וסבתא שלי אותו צבע של בגד רק בסגנון קצת שונה, זה היה מדהים!
אני חולמת להלביש לילדיי את אותם בגדים, הבעיה שאני לא מוצאת אותו הדבר בדיוק גם לביתי אז אני מלבישה לה את אותם הצבעים.
ככה אני מרגישה שטוב לי, הילדים שלי מתחננים "להיות אותו דבר" זה עושה לי גאווה ונותן לי הרגשה של אמא מטפחת.
ואני חושבת שבדור שלנו בזמן שלהורים לא קל מכל מיני בחינות ובפרט לנשים מותר, כמו שמציינים שאשה צריכה לתת לעצמה כל יום זמן לפינוק, כדי לתת לה כוח להמשיך בגידול ובחינוך הילדים, כן זה גם צורך נפשי לפעמים, בשבילי זה עושה לי אושר ונחת,
מה, לא מגיע לי?
נכנסתי למשפחה של (לא אציין בכמה מדובר) אבל למעלה מ-15 ילדים בל"ע חמותי תופרת, לא היא לא הסגנון של להלביש זהה, אבל בחתונה הנוכחית שהיתה היינו 10 כלות ובנות שלבשנו כולנו אותו הדבר גם חמותי ואמא שלה.
ולא הרגשנו שום רגש אחר מלבד גאוות יחידה (זה שלא אהבתי את הבגד, משהו אחר)
גם בחתונת אחותי לבשנו הנשואות, אמא שלי וסבתא שלי אותו צבע של בגד רק בסגנון קצת שונה, זה היה מדהים!
אני חולמת להלביש לילדיי את אותם בגדים, הבעיה שאני לא מוצאת אותו הדבר בדיוק גם לביתי אז אני מלבישה לה את אותם הצבעים.
ככה אני מרגישה שטוב לי, הילדים שלי מתחננים "להיות אותו דבר" זה עושה לי גאווה ונותן לי הרגשה של אמא מטפחת.
ואני חושבת שבדור שלנו בזמן שלהורים לא קל מכל מיני בחינות ובפרט לנשים מותר, כמו שמציינים שאשה צריכה לתת לעצמה כל יום זמן לפינוק, כדי לתת לה כוח להמשיך בגידול ובחינוך הילדים, כן זה גם צורך נפשי לפעמים, בשבילי זה עושה לי אושר ונחת,
מה, לא מגיע לי?