ביקורת עיתוני חג סוכות תשע"ז - יתעדכן בעז"ה

[Ruty Kepler]

להלן עניות דעתי הבלתי קובעת לגבי עיתוני החג. סדר הקריאה היה די אקראי, על פי זמינות בסל העיתונים הקרוב. בהמשך האשכול, במידה ויאריך ימים, יבואו המשכים.


משפחה - מגזין

יתרונות: מושקע ברמות-על. מוקפד ומלוטש. מגוון ענק של כתבות, כך שכל אחד יכול למצוא את המתאים לו.
כתבות בולטות (בעיניי + מה ששמעתי מסביבתי): חבורות הלומדים במיר - כתבה מרגשת ויפהפיה (ומצולמת) על מפת החבורות בישיבה הגדולה בעולם.
ראיון עם עו"ד יעקב וינרוט. אפשר להסכים אפשר להתנגד, אבל הראיון עצמו מעניין.
כתבה על ביקור ביפן. מותק של כתבה. גם מקיפה, גם אינטליגנטית, גם מלאה בנגיעות מעודנות של הומור.
כתבה על טייס שהתרסק עם מטוסו בארה"ב כדי לא לפגוע בילדים. כתבה שמשלבת מינון נכון של סיפור אישי + ידע עולם כללי.

חסרונות: 1. המגזין סובל מעודף משקל חמור, ורק מלראות אותו מקבלים חלישות הדעת. 2. ככל שמתקרבים לסוף, היח"ץ הולך ומתגבר.

משפחה - מוסף סיפורים

הקונספט: 12 כותבים, כל אחד כתב פרק של סיפור בהמשכים.

יתרונות/חסרונות: פוסלת את עצמי מלדון, בעקבות נגיעות אישיות

משפחה - 'שחור ולבן'

הקונספט: על בסיס סקר שנערך בציבור החרדי, כתבות בנושאים שונים שנוגעים לסקר כמו חינוך, בריאות, פנאי, פוליטיקה ועוד.

יתרונות/חסרונות: כנ"ל

משפחה - בתוך המשפחה

יתרונות: רמה גבוהה, מכובדות, מגוון גדול של כתבות בנושאים שונים.
חסרונות: בעיניי, הקונספט של 'ארבע נשים שהן בנות דודות של בעליהן' או 'שמונה נשים שעברו משברים קשים' או 'תשע נשים שבונות לבד סוכה', טיפ-טיפה מתחיל למצות את עצמו. הייתי מעדיפה לראות יותר כתבות שמוסיפות ידע, שמביאות סיפורים חדשים ומעניינים, ולא רק מראיינות 4 נשים שקרה להן משהו משותף + סיכומים של יועצת חינוכית בין לבין. (זה נכון לא רק לבתוך המשפחה, אגב. וזה טעם אישי שלי בלבד. מאמינה שיש הרבה שאוהבות מאד את הכתבות האלה).

כתבות בולטות: מסע בין סוכות מעניינות ברחבי העולם, וכתבה על משאלות של עשרות נשים - מה היית מבקשת, לו היית יודעת שזמנך קצוב? ולו היית יודעת שזמנך לא קצוב? (גילוי נאות: השתתפתי גם כן בסקר, אך לא היה לי קשר לכתיבת הכתבה).

המבשר - 'לבית'

קונספט: ארבע רוחות השמיים.
יתרונות: עימוד ברור עם סמל של מצפן והרוח שבה עוסק החלק הנוכחי, מה שעזר לאנשים מופרעי ריכוז שישבו ליד ערימת עיתונים שמנה, לזכור ולהבין בכל רגע נתון מה בעצם הם קוראים.
עריכה מושקעת ומעניינת. כתבות יפות על צפון (משפחות שגרות בפריפריה הרוחנית בצפון), דרום (שכחתי מה) מזרח (משפחת גרים שהגיעה לישראל מג'ורג'יה), ומערב (גם שכחתי).
מה שהכי תפס אותי היה דווקא המדורים הרגילים של 'לבית', אלו שמתפרסמים בכל שבוע. רוחי ליכטנשטיין המקלידה בשיטה עיוורת עם הכתיבה עוצרת הנשימה, מירי - האמא בראש השולחן, תרצה שטרן האמא לנשואים שהולכת בין הטיפות, וכל היתר.

חסרונות: טיפ טיפה שמרנות. אפשר להניח שבשביל רבות מקוראות העיתון זו מעלה גדולה.

גילוי נאות: 1. לח"מ יש קשר ידידותי עם העורכת. 2. הח"מ הייתה בקשר עם הליך בחירת הנושא לחוברת.

המבשר - מוספי כשרות ואקטואליה

עדיין לא נקרא (להלן - על"ן)



המודיע - מגורים

קונספט: כתבות מקצועיות שמקיפות את נושא הדיור והמגורים, השקעות ומתווכים.

יתרונות: יופי של מוסף. ערוך בטעם, מגוון של כתבות, הרבה מקצועיות וכמעט בלי שיווק צורם. היו שם אמירות חדשות, לא מה שכולם כתבו כבר 100 פעמים על הדיור. (דוגמה לאמירה חדשה כזו 'הבעיה של הציבור היא לא מחסור בדירות - אלא מחסור בכסף לקנות אותן...').

חסרונות: עימוד לא מספיק נוח לקריאה, עמודים עם טורים צרים מדי.

כתבות זכורות: 1. פאשלות של משקיעים - צרות שעלולות לקרות בדירות להשקעה 2. חוויות ממגורים בדירות מרתף ובמחסנים 3. המחסור הוא בכסף - ולא רק בדירות 4. ראיונות עם מתווכים שמספרים על המקצוע

המודיע - הבית שלנו

קונספט: כמו מוספי הנושא העונתיים של הבית שלנו, ובסופו - ארבעה סיפורים.
יתרונות: עיצוב מושקע. כתבות סבירות. גם כאן, המדורים הקבועים הם אלו שהכי דיברו אלי. חיה וקסלמן כותבת מדור בשיתוף עם חכמת ההמונים. הציבור פורק את עצותיו והגיגיו (השבוע זה היה בנושאי אירוח ילדים בחג), וכמה שזה יאכנע, ככה זה מעניין.
סיפורים: על"ן



בקהילה - מגזין וחדשות ו'אנשי האתמול'

על"ן

בקהילה - חברים לספסל

קונספט: לקחת שני אנשים, חלקם מפורסמים, שהיו חברים בעבר - ולהחזיר אותם לסיור במקום בו נפגשו לראשונה.

יתרונות: רעיון מבריק ויפה. יהיו שיגידו: היו דברים דומים. עדיין, הרעיון והביצוע מושקעים.
כתבה זכורה לטוב: קובי אריאלי ויצחק רביץ חוזרים אל ישיבת חברון.

חסרונות: הייתה איזו שהיא הרגשה שהרעיון יותר מוצלח מהביצוע שלו. כאילו, בקהילה מביאים במוספי החג רעיונות מקסימים, קונספטים מעניינים, הכל טוב - אבל המוסף עצמו, הוא קצת פחות מסכום חלקיו. משהו חסר.
2.אולי אפשר היה להוסיף לחוברת עוד צבע ועניין, אם במקום שני זוגות מאלו שנכתב עליהם, היו מביאים שם צמד או שניים של נשים מפורסמות, שישבו יחד בספסל הלימודים.

בקהילה - מוסף סיפורים
על"ן

בקהילה - פנינים

על"ן. השער עושה רושם מעניין. הכתבה הראשונה שתיקרא, על פי ההפניות שבשער: רותי רז והשאלניקיות (גילוי נאות: היה לי קשר לכתבה). הכתבה השניה שתיקרא, היא על החפצים הכי מכוערים שכותבות פנינים מחזיקות אצלן בבית. (הם מבטיחים בשער שתהיינה תמונות כהוכחה).

יתד נאמן - קטיפה

יתרונות: הרבה אקשן, הרבה כותרות מפוצצות. רובן הצדיקו את עצמן, מיעוטן לא. עיצוב מוקפד והפקה ברמה גבוהה.

חסרונות: 1. הכותרות שלא הצדיקו את עצמן (לספר לנו על 'מונולוג מרגש של גייל ששון' תחת כותרת 'גילה ושבעת ילדיה', ואז לתת עמוד אנמי עם חומר די מוכר על השריפה בבית ששון, זה קצת מאכזב).
2. ניסוי חברתי מעניין, שהושקעו בו הרבה שעות עבודה וכתיבה, וכלל מודעת 'דרושים' פיקטיבית. קודם כל, קצת הפריעה לי הפיקטיביות. כאילו, נשים טורחות ומתקשרות ומבזבזות זמן, ורק בסוף השיחה נודע להן שזה ניסוי עיתונאי. דבר שני, הסקת המסקנות שם לא הייתה מספיק מדוייקת לטעמי.

כתבות זכורות: -נשים שחוו משבר משותף, מדברות יחד.
-קובי קסטלניץ החתן של שרה שפרלינג (עם דם ותיאורים רפואיים עסיסיים. יכנאי במקצת, אבל מרתק לעילא).

יתד נאמן - מוסף סיפורים

קונספט: 'סוף סוף', לכל סיפור יש שני סופים אפשריים.

על"ן. הרעיון נשמע טוב מאד.

יתד נאמן - מוספי נושא ('אוצרות אבודים') ואקטואליה

על"ן

הפלס - מוסף 'בונים', נופך, ואקטואליה

על"ן

הערות שוליים:
1. הנ"ל על דעתה של הח"מ בלבד, יש לציין שדעתה של הח"מ הפוכה, לעיתים, מדעותיהם של אלו שסביבה, כך שמי שמרגיש נעלב מהכתוב כאן, שידע שיש סיכויים רבים שאנשים אחרים חושבים להפך.
2. מנהלים, האט רחמונעס, לא למחוק. הושקעה באשכול זה עבודה רבה
3. משתתפים, רחמנות גם כן, אל תסיטו את נושא האשכול לויכוחים מגזריים, זה גם לא מעניין אף אחד, וגם יגרום למחיקה מוקדמת וחבל.

 

[מריומה~]

רותי, הקונספט וההגשה של הביקורת מצוינת!

 

[ימס]

תודה רבה על הביקורת המושקעת.
גם לי כמה הערות משלי על שני העיתונים שרכשתי, משפחה ובקהילה.

קודם כל, הבעיה של "עודף משקל" משותפת למרבית העיתונים, ואני עדיין לא יודעת איך לאכול את זה.
לא בטוח שהתחרות האיומה הזו היא טובה לצד כלשהו. לא מכירה אנשים שקראו שליש מן העיתון היחיד שהם קנו. וחבל, הרי הכותבים והעורכים משקיעים את כל הכוחות, ושומרים את כל הרעיונות הטובים והביצועים היקרים לעיתון החג, ובסוף יוצא שהדברים הטובים הללו טובעים בים החומר המשובח ואיש אינו מעריך.
באיזשהו שלב, אני משוכנעת, יהיה חייב לקרות משהו. יהיו חייבים לחזור לאיזון.
אני בעצמי, למרות שלא אמנתי שכך יהיה, בזבזתי כבר איזה עשר-חמש עשרה שעות לקריאה, ועדיין לא הגעתי לשלושים אחוז מהחומר. רק לחשוב מה יכולתי להספיק בשעות היקרות הללו...

לעצם העיתונים,
אני חושבת שהקונספט של מגזין "משפחה" המפלצתי הוא קצת כבד מדי (כפשוטו וגם כמשמעו), 350 עמודים, קצת הגזמה. בפרט כשזה גם משפיע על המחיר המאמיר. כאמור, כדאי לחזור לפרופורציות.
אבל הכתבות עצמן, חלקן, מעולות ממש.
מוסף הסיפורים שהפחיד אותי בהתחלה ולא חשבתי שאפשר להוציא משהו נחמד מקונספט שכזה, בסוף קראתי ומרבית הפרקים היו פשוט טובים על אף שכל אחד ניסה למשוך את העלילה לכיוון אחר ולהוביל אותו אל יעד שונה.
בתוך המשפחה עוד לא קראתי כל כך.
וכאן צריכה להגיע איזו מילה על שמעון ברייטקופף, הכוכב של עיתון החג, שלהשערתי הוא כתב בעיתון הזה בסביבות המאה אלף מילה. כתבות וטורים. אין לי מושג איך הוא מספיק כל כך הרבה, ובלי לפגוע באיכות בכלום.

בקהילה, לדעתי הבלתי קובעת, הייתה טובה יותר הפעם. בעיקר "פנינים", עם כתבות יפות ומעניינות, פרויקטים נחמדים ועיצוב מרווח ונעים יותר. אכן, הכתבה על השאלים, שהקרדיט למחקר של רותי מוזכרת בתוך הכתבה, מדהימה ומסכמת היטב את הצדדים. ושאר הכתבות והטורים הנפלאים.
גם מוסף הסיפורים היה לא רע, כאשר מרבית כותבי הסיפורים הם שמות לא מוכרים אבל הסיפורים נחמדים לגמרי.
חברים לספסל, נחמד מאוד, גם אותי תפס הכתבה עם רביץ ואריאלי.
אנשי האתמול, פוליטי היסטורי ומעניין ביותר.
המגזין מאוד מעניין עם כתבה משובחת עם אהרן ברק ועוד דברים יפים רבים וטובים.
וגם הדיסק שלהם, לשורר 4, מעולה ומשובח ביותר. הוא מתנגן אצלנו בסוכה בלופ חוזר...

עד כאן בינתיים. מפני קדושת המועד...

 

[עט הדר]

שאלה:
מדוע ב"קטיפה" אין את הסיפורים בהמשכים של כל שבוע
כך זה כבר כמה וכמה "חול המועד"?
כמו כן למה רוב רובו ל העיתון רק ראיונות וראיונות... ואפילו סיפור אחד לא...
נכון שיש מוסף סיפורים מיוחד
אבל ישנם מנויים על קטיפה לבד, ולמה יגרע חלקם?

 

[ש"ש]

כתבה על ביקור ביפן. מותק של כתבה. גם מקיפה, גם אינטליגנטית, גם מלאה בנגיעות מעודנות של הומור.

1) הכתבה על יפן הייתה פרסומת נטו. זה שעטפו יפה את הפרסומת זה עניין אחר. בסוף הוא ממש הסביר שהיום קל ונוח לבקר ביפן ואפילו נתן שם של מי שיארגן את זה בשבילכם...

2) ההשוואות (פעם אחת ואחת בלבד, לקראת הסוף, הוא אמנם כתב "להבדיל... הבדלות") בין הצעקות בשוק האיכרים לצעקות בבית הכנסת (לא זוכרת בדיוק את הנוסח אבל היו לפחות שלוש כאלה) הראו בעיני דברים מאד לא מחמיאים על העיתון שמאשר כתבה המתייחסת ליהדות כאל עוד סוג של "תרבות" ברת השוואה לאחרות.

 

[מנדי שלום]

1) הכתבה על יפן הייתה פרסומת נטו. זה שעטפו יפה את הפרסומת זה עניין אחר. בסוף הוא ממש הסביר שהיום קל ונוח לבקר ביפן ואפילו נתן שם של מי שיארגן את זה בשבילכם...

2) ההשוואות (פעם אחת ואחת בלבד, לקראת הסוף, הוא אמנם כתב "להבדיל... הבדלות") בין הצעקות בשוק האיכרים לצעקות בבית הכנסת (לא זוכרת בדיוק את הנוסח אבל היו לפחות שלוש כאלה) הראו בעיני דברים מאד לא מחמיאים על העיתון שמאשר כתבה המתייחסת ליהדות כאל עוד סוג של "תרבות" ברת השוואה לאחרות.

1) תלוי בעיני המתבונן, לדעתי היא הוסיפה הרבה מידע והרבה עניין, ולומר נטו זה הגזמה מוחלטת, לטעמי גם ניתן לומר שהוא היה צריך מדריך ליפן, מדוע שלא תאמר שהכתבה על המחוז היהודי הייתה פירסומת לשליח המקומי (ואף הכתבה הזאת?), וכהנה?

2)הפרשנות שלך די מדהימה
כנראה תלוי בהשתייכות לזרמים שונים,

 

[ש"ש]

1) תלוי בעיני המתבונן, לדעתי היא הוסיפה הרבה מידע והרבה עניין, ולומר נטו זה הגזמה מוחלטת, לטעמי גם ניתן לומר שהוא היה צריך מדריך ליפן, מדוע שלא תאמר שהכתבה על המחוז היהודי הייתה פירסומת לשליח המקומי (ואף הכתבה הזאת?), וכהנה?

2)הפרשנות שלך די מדהימה
כנראה תלוי בהשתייכות לזרמים שונים,

1) גם פרסומת יכולה להוסיף מידע ועניין. מטרת הכתבה הייתה למשוך אנשים לטייל ביפן. האם אתה חולק ע"כ? אם לא- אז זו פרסומת נטו ולא משנה איך הגישו אותה. גם בעיני הכתבה הייתה מעניינת.

2) אני משתייכת לזרם הליטאי הקלאסי. אשמח לדעת מה כ"כ מדהים בפרשנות שלי והאם נראה לך הגיוני להשוות חזן בבית הכנסת למוכר דגים יפני (מודה שהעיתון כעת לא בביתי וייתכן שאינני מדייקת אבל זו היתה רוח הדברים).

 

[super tiger]

1) הכתבה על יפן הייתה פרסומת נטו. זה שעטפו יפה את הפרסומת זה עניין אחר. בסוף הוא ממש הסביר שהיום קל ונוח לבקר ביפן ואפילו נתן שם של מי שיארגן את זה בשבילכם...

2) ההשוואות (פעם אחת ואחת בלבד, לקראת הסוף, הוא אמנם כתב "להבדיל... הבדלות") בין הצעקות בשוק האיכרים לצעקות בבית הכנסת (לא זוכרת בדיוק את הנוסח אבל היו לפחות שלוש כאלה) הראו בעיני דברים מאד לא מחמיאים על העיתון שמאשר כתבה המתייחסת ליהדות כאל עוד סוג של "תרבות" ברת השוואה לאחרות.

1) הלוואי שכל הפרסומות היו מעניינות כמו זו.
הכתבה שהכי נהניתי ממנה בכל העיתון! ההומור של שמעון ברייטקופף....

 

[יועץ_סתרים]

[/QUOTE] מדוע שלא תאמר שהכתבה על המחוז היהודי הייתה פירסומת לשליח המקומי (ואף הכתבה הזאת?)[/QUOTE]

למה אתה חושב שהיא לא הייתה כזו?

מאוד מקובל שהשלוחים מממנים כתבות

 

[מנדי שלום]

מדוע שלא תאמר שהכתבה על המחוז היהודי הייתה פירסומת לשליח המקומי (ואף הכתבה הזאת?)[/QUOTE]

למה אתה חושב שהיא לא הייתה כזו?

מאוד מקובל שהשלוחים מממנים כתבות[/QUOTE]

אתה לא רציני
לפעמים אם מישהו לא חושב כמוך, מגזימים מעט

 

[יועץ_סתרים]

למה לא?
זה לא יח"צ לצורך כבוד או פרסום. מדובר במקומות שעושים עבודת קודש, וכתבות כאלה מביאות מימון ותורמים לרווחת עם ישראל.

 

[מנדי שלום]

למה לא?
זה לא יח"צ לצורך כבוד או פרסום. מדובר במקומות שעושים עבודת קודש, וכתבות כאלה מביאות מימון ותורמים לרווחת עם ישראל.

יש מספיק תוכן בכתבה מכדי שתוכל לומר כך, מלבד זאת אולי תתלה את האשמה בכך שחלק נכר מן המערכת חבד"י או בעל זיקה לחב"ד, מאשר לכסף? זה יותר הגיוני

 

[ש"ש]

יש מספיק תוכן בכתבה מכדי שתוכל לומר כך, מלבד זאת אולי תתלה את האשמה בכך שחלק נכר מן המערכת חבד"י או בעל זיקה לחב"ד, מאשר לכסף? זה יותר הגיוני

לו הייתי חושבת שזו כתבת פרסומת למשולח החב"די זה לא היה מפריע לי כלל. ההפך. אבל ברור לי שהמטרה הייתה לפרסם את אמרגן הטיולים.

 

[יועץ_סתרים]

ברור שיש בכתבות הללו תוכן, אחרת העיתון לא היה מפרסם אותן.
אני לא מחפש "אשמות" או היגיון, אלא מכיר היטב את התחום.
זה לא עניין של "גישה לכסף", כי לרוב לא מדובר בתשלום על פרסום הכתבה וכדומה, אלא במימון ההפקה, הטיסות ועוד. מדובר בהסדר נח.

 

[ארי פרקש]

לא קראתי מה שכתבו אבל יש לי המודיע הבית שלנו. לא הבנתי מה נסגר עם כמה סיפורים משם.
בזבוז זמן
זלזול באינטליגנציה!

שבי

 

[קריאייטיבית]

חו"ד על עיתון משפחה

חבל מאד שרוב הציבור נאלץ לדפדף קרוב ל150 עמודים בכדי להגיע לכתבת תוכן מענינת.
למה העיתון חייב להתחיל בכתבות ארוכות על אדמורים ידועי שם משם להמשיך על רבנים בקהילות מרוחקות בניו זינלנד ועד לכתבות על רבנים צעירים ומבטיחים..
ואני לא כותבת זאת ח"ו בביקורת על רבנים, הפך, אני נהנית מאד לקרא כתבות מקיפות על גדולי ישראל שמלמדות אותי דבר או שניים על גדלות מהי, אבל בכלל לא נהנית לקרא אותם כ"סקופים" ו"תחקירים" ו"גיליים מרטיטים מהבית פנימה" מה גם שכן ברובם היו ביביליוגרפיות.
מה עוד שמריחת תמונת גדו"י על עמוד השער אינה חותמת כשרות והכתבות הללו לא נותנת לעיתון שום הכשר!!
כשקנינו את העיתון לא חיפשנו לקרא ספר על כל גדולי ישראל בדור הזה מסביב לעולם! בפירוש לא!
מה חיפשתי? חיפשתי כתבות מענינות שיוסיפו לי ידע, שיחדשו לי ושיעשירו אותי, וכן, גם על גדו"י. (והיו שם כמה קצת מענינות..) אבל לא גליון שלם שכל כולו סקופים מחצרות שונות.
בשאר נושאי עולם היו אולי 3 כתבות שנהניתי מהן מאד, ביניהן הכתבה על יפן, שרואים שנכתבה בידי אומן ממש, כתיבה משובחת ומושחזת עם הומור שמעלה חיוך וכן הכתבה על עו"ד ויינרוט (שלא עם כולה הסכמתי , מה גם שהבנאדם סתר את עצמו מכמה היבטים, למי שהיטיב לקרא) והכתבה על חתנו של טראמפ שהיתה גם מעוררת עניין.

מלבד זאת , חבל מאד שב"קולמוס" היתה תמונה שהיא סמל נוצרי של ממש ובושה גדולה שהיא מודפסת על גבי עיתון חרדי במוסף הרוחני שלו.
בקיצור? אכזבה.....

הסיפור בהמשכים דווקא מענין ועוד לא נקרא עד סופו, ולמרות שפיקפקתי קצת ששמעתי מה הרעיון בו, הוא הפתיע ולטובה.

 

[sara100]

איזה זריזות-איך כבר הספקתם לקרוא כ"כ הרבה?
אני לא אהבתי את המוסף שחור לבן של משפחה, היו בו סתירות מספר פעמים והוא היה מאד מגמתי לכיוון אחד...-ככה הרגשתי.

 

[עימוד ספרים]

בעיני, כתבת יח"צ זו כתבה שלמישהו יש אינטרס להסתיר צדדים אחרים של הדיון, באם בכתבה על יפן לא הוצגו צדדים פחות נעימים של הביקור הרי זו כתבת יח"צ שאנו הקוראים לא אמורים לשלם עליה.

ענין כתבות היח"צ חורג לדעתי מכל פרופורציה, רפרפתי על מוסף בקהילה פלוס ובזכרוני שאין בו אפילו כתבה אחת שאינה יח"צ לאישיות או לגוף מסוים.
כך גם מוסף הכשרות של המבשר על קרוב למאתיים עמודיו רובו ככולו יח"צ ועוד יח"צ, נדמה שדבר ראשון בוחרים נושא שניתן ליחצ"ן בו כמה שיותר ועליו בונים את ה'מוסף'.

 

[ממד]

משפחה הפעם היה יחסית בסדר, נכון שיש בו תוכן שיווקי, עדיין היה מספיק חומר מעניין.
חבל שהמוסף שחור לבן מקלקל את הטעם הטוב, מלבד מה שהוא מגמתי, הוא גם מפגין זלזול באינטלגנציה של הקוראים, שכן השאלה העיקרית שבשבילה נבנה הסקר שעליו נוצר המוסף - היא שאלה שאי אפשר לענות עליה עם סקר [עכ"פ כל עוד ולא יפורטו סיווגי הנשאלים ומספרם].

אנסה להסביר את עצמי:
אם ניקח לדוגמא מאה חרדים מכל הסוגים והמינים ונשאל אותם אם הם מעדיפים קוקה קולה או פפסי, ונניח שהתשובה תהיה 60/40 לטובת אחד מהצדדים, הרי שהסקר נותן לנו מדגם מסויים שישנה העדפה בציבור החרדי לטובת אותו צד, כל עוד ואין סיבה לחשוב שאם היינו שואלים מאה חרדים אחרים תהיה התשובה אחרת.
אבל כששואלים אנשים אם תצביעו לאגודת ישראל או דגל, זה בעצם כמו לשאול האם אתה חסיד או ליטאי, מה שאומר שהתוצאות יושפעו לפי כמות העונים מכל מגזר, ולכן אם התוצאות היו 60/40 לטובת דגל, ההנחה הפשוטה היא ששישים אחוז מהנשאלים הם ליטאים, ואם היית שואל יותר חסידים תוצאות הסקר היו משתנות.
לא עוזר לשאול באופן סתמי מאה חרדים ולבדוק אם יש מביניהם יותר חסידים או ליטאים, כי אם היית שואל ברחוב הסמוך ייתכן בהחלט שהתוצאה הייתה הפוכה.
סקר בחירות רגיל נועד כדי לפלח את המתלבטים, לא את הגושים שהשתייכותם ידועה מראש.
[בכ"ז אם היו מפרסמים את סיווגי הנשאלים ייתכן שהוא היה נותן פרספקטיבה מסוימת, כמו למשל אם ייודע שרוב הנשאלים היו חסידים ובכ"ז התוצאה הייתה לטובת דגל, אם לא נפרש את זה כהוכחה לפברוק כל העסק.]


אגב, בבחירות העירוניות האחרונות הייתה לי שייכות לאחת מהמטות הגדולות באחת הערים, מה שנתן לי גישה לתוכנה שיש לאגודת ישראל ובה מפורטים כל המסווגים כחרדיים, והשתייכותם הפנימית המדוייקת בין כל מרכיבי המפלגה, לפי סיווג זה חולקו האנשים בין המטות כשכל מגזר דואג להביא את אנשיו לקלפי, לא היו בין הצדדים חילוקי דעות על איכות הפילוח מלבד בכמה שמות בודדים לעיר שלמה.
מה שאומר שישנו פילוח שהוא די מדוייק, הנתונים פחות או יותר - ידועים למי שיושב בפנים (ראיתי אותם והם בהחלט לא לטובת דגל), כל הטענות על פריימריז הם או כדי ליצור אוירת מלחמה שאולי תניב משהו או כדי לנסות להרויח בפריימריז קולות מהציבור הספרדי שלא יבואו לידי ביטוי בשעת אמת.

 

[ביקי]

מוסף סיפורים של משפחה
מענין אותי אם יש עוד מאוכזבים כמוני!
אני לא אוהבת ספרי מתח.
ואם רציתי לקרוא ספר, אז כבר קניתי את הנורמלי האחרון ואת יוזבד, ונהניתי משניהם יותר מעד הגג.
מישהו ביקש מכם עוד ספר?
אני כל כך אוהבת את מוסף הסיפורים, לדףדף לי ולבחור את הכותבים האהובים עלי ולקרוא אותם הראשונים, לקרוא כמה סגנונות, קריאה קלילה כזאת, שמתאימה לאחרי סעודת חג כשהעיניים כמעט נעצמות.
ומה קיבלתי? סיפור מתח ארוך אחד שהכריח אותי לקרוא לפי הסדר (זה דבר שאסור שיקרה במוסף סיפורי חג!) והכריח אותי לקרוא את כל הסופרים גם אלו שאני בחיים לא קוראת.
גם סגנונם של הסופירם האהובים עלי - חלקם קצת נעלם ונאלם בסבך המסובך של התסבוכת המתוסבכת. (ודוקא לא של מוישה גוטמן
על העלילה עצמה יש לי גם ביקורת.. אבל אני מרגישה שזה כבר מוגזם, אז אשאיר לכם לכתוב.