ביקורת/ הציור של רבקה'לה (ב')

תפנית בעלילה

משתמש סופר מקצוען
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
מאז הציור של עשיו הרשע, אותו ציור שאמא תלתה לי בסוכה מתוך חוסר מודעות מבורך, ציורי הלכו והתבהרו, הלכו ונעשו מוחשיים יותר ויותר. אמא גילתה כשרון מסוים.
"אני חושבת שנשלח את רבקה'לה לחוג ציור",
היא אמרה לאבא בארוחת ערב ואבא אמר:"נראה". לאמא היה כח רצון והיא השיגה בסוף את מבוקשה.

"תגידי לאמא שטוב עשתה ששלחה אותך לחוג ציור, אמרה לי המורה בסיום השיעור הראשון.
בערב אמא אמרה לאבא את דבריה של המורה ואבא אמר: "אני מגלה כשרון מסוים לשיווק אצל המורה לציור".

אחרי שציירתי דולפין קופץ מהמים, סוס דוהר באחו, מדרונות מוריקים ותווי פנים חמורי סבר אמרה אמא שהגיע זמני להשתתף בתחרות: כישרונות צעירים.

יצאתי אל הטבע וחיפשתי השראה. חזרתי אל הקנבס, הרטבתי את מכחולי וציירתי יונה פצועה. המראה היה כה מכמיר שהעלה לי דמעות בעיניים.

זכיתי בתחרות במקום העשרים ותשע. האחד לפני האחרון. הזכייה הזו היתה מרגשת במיוחד משום שהיא זיכתה אותי בקורס הנחשק והיוקרתי שאליו מתקבלים אך ורק זוכי התחרות המאושרים.

ומאז שנכנסתי לקורס ציורי הולכים ודועכים, קמלים ונבלים, חיורים, פצועים ומדממים בהשוואה ליצירות המופת של היוצרים המחוננים.

נטלתי את תמונת הציפור הפצועה, התבוננתי בה ולרגע היה נדמה שהציפור לכדה את מבטי בעיניה המיוסרות.

בהחלטה מרחיקת לכת עזבתי את הקורס, יצאתי אל הטבע, חיפשתי השראה וציירתי ים רוגש, ציפור גומאת בצמא מי דמעות ואחר בונה לה קן. והיתה תמונה זו קן של חמימות לליבי הרוגש.



אמתלאי
 
נערך לאחרונה ב:

Natan Galant

כתיבה שדגה לך לקוחות, ובכמויות!
מנוי פרימיום
עיצוב גרפי
כתיבה ספרותית
מוזיקה ונגינה
עריכה תורנית
עיצוב ואדריכלות פנים
מאז הציור של עשיו הרשע, אותו ציור שאמא תלתה לי בסוכה מתוך חוסר מודעות מבורך, ציורי הלכו והתבהרו, הלכו ונעשו מוחשיים יותר ויותר. אמא גילתה כשרון מסוים.
"אני חושבת שנשלח את רבקה'לה לחוג ציור",
היא אמרה לאבא בארוחת ערב ואבא אמר:"נראה". לאמא היה כח רצון והיא השיגה בסוף את מבוקשה.

"תגידי לאמא שטוב עשתה ששלחה אותך לחוג ציור, אמרה לי המורה בסיום השיעור הראשון.
בערב אמא אמרה לאבא את דבריה של המורה ואבא אמר: "אני מגלה כשרון מסוים לשיווק אצל המורה לציור".

אחרי שציירתי דולפין קופץ מהמים, סוס דוהר באחו, מדרונות מוריקים ותווי פנים חמורי סבר אמרה אמא שהגיע זמני להשתתף בתחרות: כישרונות צעירים.

יצאתי אל הטבע וחיפשתי השראה. חזרתי אל הקנבס, הרטבתי את מכחולי וציירתי יונה פצועה. המראה היה כה מכמיר שהעלה לי דמעות בעיניים.

זכיתי בתחרות במקום העשרים ותשע. האחד לפני האחרון. הזכייה הזו היתה מרגשת במיוחד משום שהיא זיכתה אותי בקורס הנחשק והיוקרתי שאליו מתקבלים אך ורק זוכי התחרות המאושרים.

ומאז שנכנסתי לקורס ציורי הולכים ודועכים, קמלים ונבלים, חיורים, פצועים ומדממים בהשוואה ליצירות המופת של היוצרים המחוננים.

נטלתי את תמונת הציפור הפצועה, התבוננתי בה ולרגע היה נדמה שהציפור לכדה את מבטי בעיניה המיוסרות.

בהחלטה מרחיקת לכת עזבתי את הקורס, יצאתי אל הטבע, חיפשתי השראה וציירתי ים רוגש, ציפור גומאת בצמא מי דמעות ואחר בונה לה קן. והיתה תמונה זו קן של חמימות לליבי הרוגש.



אמתלאי
טור עם שאר רוח, משהו עם ערך מוסף. יפהפה.
ברגע שמתחילים לחשוב ביום יום על לנשום, לסגור עיניים, וכדומה- פתאום מתחילים לשים לב לכל הפעלות האוטומטיות האלו, ומהלחץ עושים 'טיקים'...

הקטע עם האבא הציני מעולה, ואולי כדאי להוסיף אזכור לאבא שוב לקראת סוף הטור, על מנת לחבר את האזכור שלו עם משהו.
 

נריה מגן

משתמש מקצוען
איכשהו הקטע הקודם של רבקל'ה התמימה עשה את זה יותר.
וכדי להבהיר את עצמי: זו מחמאה. הקטע הזה מעולה, אבל נראה לי שלא החמאתי מספיק על הקטע הקודם.
 

אולי מעניין אותך גם...

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק קנ

א הַלְלוּיָהּ הַלְלוּ אֵל בְּקָדְשׁוֹ הַלְלוּהוּ בִּרְקִיעַ עֻזּוֹ:ב הַלְלוּהוּ בִגְבוּרֹתָיו הַלְלוּהוּ כְּרֹב גֻּדְלוֹ:ג הַלְלוּהוּ בְּתֵקַע שׁוֹפָר הַלְלוּהוּ בְּנֵבֶל וְכִנּוֹר:ד הַלְלוּהוּ בְתֹף וּמָחוֹל הַלְלוּהוּ בְּמִנִּים וְעוּגָב:ה הַלְלוּהוּ בְצִלְצְלֵי שָׁמַע הַלְלוּהוּ בְּצִלְצְלֵי תְרוּעָה:ו כֹּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל יָהּ הַלְלוּיָהּ:
נקרא  1  פעמים

ספירת העומר

לוח מודעות

למעלה