התייעצות אתם מגיבים לכל מייל אישי ושיחה שלא נענתה?

[חדוי לינד]

האמת,
אם אני רואה מספר שהתקשר פעם אחת, יפה בנימוס. אני משתדלת לחזור.
אם זה חמש שיחות בדקה, אני לא חוזרת כי זה בטוח 'אפשר לבוא לשחק אצלכם'????
אלא אם כן אפשר לבוא אלינו....
ואז יש משחק לבנות למצוא של מי המספר מתוך כל הדפי קשר.

 

[אינגליש מייל]

בלת"ק חלקי
בגוגל מייל יש עידכון לא יודע כמה זמן הוא כבר קיים..
אפשר לתת לייק/אימוג'י להודעה בלי לשלוח מייל חזרה

זה פתר בעיה רצינית..
בעבר בשביל לומר תודה היה נדרש לשלוח מייל חזרה
וזה היה פינגפונג בלתי נגמר..
עכשיו האימוג'י פתר את העניין

מצורף תמונה

לוחצים נפתח חלון אימוגי

 

[הילה ט]

אני חוזרת רק למספרים שמזוהים באנשי קשר, לטייל אני נכנסת לקרוא ואם יש מה לענות אני עונה אם לא אז הלאה...

 

[RRL]

חוזרת לכולם, גם במייל גם בטלפון.
אנושיות מינימלית!!
ואני רואה שכשלא מגיבים לי כמה זה לא נעים.

 

[05 תקשורת]

אני בעבודה חוזר לכולם
בחיים האישיים פעם הייתי חוזר לכל טלפון,
היום אני חוזר למי שאני מכיר וודאי
והשאר לפי פניות.
לא מתחייב לחזור
(הרגע שאתה פוגש בן-דוד-שלישי- וחצי
והוא רוטן לעברך- "חיפשתי אותך לפני שבועייים, מה נהיית ראש ממשלה"?)

 

[מביאה את המשיח]

שלא תגידו שאני לא חוזרת לאנשים
אז כותבת לכם את דעתי האישית

רק מעדכנת מראש:

1. אני לא מושלמת- אני שואפת להיות הגרסה הכי טובה של עצמי
בשאיפה...

2. לא באתי לחנך אף אחד!!
אני לא יותר טובה כאן מאף אחד, אבל אני עובדת המון על מודעות עצמית
ומתפללת המון לפני בקשות אישיות
שיתאהב שם שמיים על ידי
ושלא תצא תקלה תחת ידי...

ומבחינתי עצם זה שהנושא עלה לשיח- אוטומטית עלה למודעות
ובתפילה לערנות לכל אחד במקומו שלו
==================================

עמוסים? כולנו
בדור שלנו גם הבחורות הסמינריסטיות עמוסות

ככה שלא משנה מה הגיל/סטטוס/ עיסוק וכד'

משנה צורת ההסתכלות שאוטומטית יוצרת סדר עדיפות!

לא מדברת על חולים/ קשישים/ קשיי יום במצב...

וברשותכם שוב אדגיש בפעם המי יודע כמה, לא התכוונתי שעל כל צלצול טלפון תעצרו הכל ותרוצו לנייד
לא, ממש לא

גם אצלי 90% מהיום הנייד על שקט

אני לא יכולה להיות צמודה לנייד
ואני מנהלת את הלו"ז שלי, נכון
לא יכולה שהנייד והמייל ישתלטו על חיי, אני מנהלת אותם
אבל ברגע שיש לי זמן פנוי אני חוזרת- לכולם

- בראש הסולם זו המשפחה... מהקרוב לרחוק...
- אח"כ אנשים שבאנשי קשר
- מי שחיפש אותי כמה פעמים, לפי העניין הוא יענה בראשונה
- ואם יש לי מצבור שיחות שלא נענו, אני מצנתקת לכל אחד 2 צלצולים, ככה שהכדור אצלו
אם עדיין רלוונטי יחזור, אם לא- לא, אבל העיקר שאני מראה לו ראיתי, עכשיו אני זמינה...
- אם זו מישהי שבטוח לי שהתקשרה בשביל לפטפט ואני לא יכולה... אענה/אחזור אליה ואשאל אותה עניינית "אני לא יכולה עכשיו, זה דחוף?"

הרי אף אחד מהשורה לא התקשר אלי כי סתם משעמם לו בחיים,
ואם גיליתי שאכן התקשר אלי בגלל שבאותה נקודת זמן היה משעמם לו, אז אענה לו בהתאם למה שרלוונטי באותו הרגע

גם לי היו פעמים שהייתי בטוחה שהמספר היה נייעס ולבסוף זה היה מספר של אדם אנושי שהיה צריך את עזרתי

עדיף לי לחזור לטלפון שאולי זה נייעס, מאשר לגרום לאדם סתם עוגמת נפש
ואם זה התרמה ולא רלוונטי לי לתרום, מיד אני פותחת בברכות לצד השני ויישר כח על פועלכם וכו', אבל אין לי אפשרות (ולא מנתקת לה בפנים בחוסר סבלנות...)

לענייננו, אל תשכחו שיש אנשים שגם לא מנסים להתקשר יותר מפעם אחת, כי הם לא רוצים לנדנד מדי ומבחינתם זה לא דרך ארץ למרות שמאוד חשוב להם..

ואם הנייד לידי, וראיתי שמישהו מתקשר, ואני פנויה, אין לי בעיה לענות מיד
ולא אני ממש לא סקרנית... ולא יאכנע...

יש ימים/שעות שאני עמוסה יותר
יש פחות ויש מצב שבטעות פספסתי ושאני נזכרת אני מתקשרת להתנצל

והיום בעידן המייל, אם פחות מתאים לי לדבר טלפונית ולאותה אחת יש מייל
אני כותבת לה במייל שראיתי שהיא חיפשה אותי, פחות יכולה כרגע בנייד ואם רלוונטי למייל

אדם טרח להתקשר אלי, יש לו צורך, למה לתת תחושה של זלזול? מבחינתי זה מינימום בין אדם לחברו

זה כמו שאדם פונה אליך ברחוב ואתה מחליט להתעלם כי אין לך זמן...
אפשר להגיד בנעימות: "סליחה אבל אני ממהר" משהו אנושי

כנ"ל במייל

לפחות הרווחנו בעידן במייל את האמוג'ים שזה סופר תגובה שמביעה וחוסכת הרבה מלל
אבל מביעה... מכבדת... מתייחסת

אם אני לא יכולה לענות באותו זמן מסמנת כלא נקרא, או טיפול במועד מאוחר יותר
ולפי העניין יכול להיות שעונה" "ראיתי אעדכן מחר"..

ולעניות דעתי...
ההתנהלות יכולה כן להיות מדד לרמת אינטליגנציה רגשית

כי מה זה בעצם? חלק ממרכיבי האנ' רגשית היא היכולת להיכנס לנעליים של האחר... לראות את האחר...

אינטליגנציה רגשית היא לאו דווקא מולדת, היא גם נרכשת
אפשר לפתח אותה...
אכפתיות, אמפתיה, בין אדם לחברו, מידות טובות, כבוד הזולת וכד'
כולם על אותה נגזרת

תירוצים ואילוצים יש לכולנו
אבל בסה"כ כל הדיון הזה מבחינתי עלה
כדי שטיפה נחשוב מחוץ לקופסא שכל אחד מאיתנו יצר לעצמו

כנ"ל- אני...

והלוואי ונהיה רק טובים יותר

בתפילה

בלת''ק מכאן והלאה
סורי, לא הבנתי את הקשר בין האנטלגנציה הרגשית לבין לחזור למישהו שהתקשר או למייל אם אני כל היום יחזור לטלפונים אני יכולה להגיד בי לכל מה שיש לי לעשות, אם זה משהו דחוף או מישהו צריך עזרה שיסמסו לי אני אשתדל לחזור מהר אם לא, אחזור כשאהיה פנויה יש הבדל גדול בין שיחה בין אישית לבין טלפון אי אפשר להיות זמינים לכולם תמיד ומותר לי גם שבוע להתנתק לא רק אחה''צ אחד
למה עזרה לבן אדם שגר במקום אחר הפכה לדחופה על פני משהו שקורה בסביבתי הקרובה כי יש טלפון? ותמיד צריך להיות זמין? ממש לא מסכימה
מוסיפה שמדברת בעיקר לנשים עסוקות שכתבו כאן. אולי לתלמידותיך זה שונה אבל לא בטוח שזה מה שהן צריכות ללמוד כהכנה לחיים

החיים עמוסים וכשהיום הנשים גם עובדות גם ב''ה אמהות למשפחה ברוכה זה קודם לכל
תוסיפי תקופות של אחרי לידה ולפני לידה שאת בכלל לפעמים לא יודעת איזה יום היום ואם מישהי התקשרה ביום שני ואת רואה את ביום רביעי ואז חוזרת אליה בשני שאחרי פשוט כי זה הזמן שמצאת.... מוכר?
תלמדי אותן איך להתנתק מהטלפון לא הפוך

 

[ביקורת בונה]

כותבת השאלה (והתשובה) יצאה מתוך שתי נקודות הנחה:
א. כאשר לא עונים לטלפון ולא חוזרים אח"כ זה מעליב/פוגע/מזלזל/לא מנומס וכו'.
ב. כאשר אי מי מחפש אותי, אני ורק אני, בכבודי ובעצמי אדע לתת לו את הפתרון למצוקה.

אצלי שתי ההנחות הנ"ל אינן נכונות, לפיכך אני חוזרת רק למשפח קרובה (כי אני יעזור גם על חשבוני)
או במקרים מסוימים בהם זהות המתקשר עוררה את סקרנותי.

 

[אני וביתי]

לי יש מסקנה קצת עגומה מהתגובות כאן? חסד? מה זה? אנושיות? בשביל מי? ואפילו בלי זה מה שנקרא יחס גומלים אני יעזור לך אתה תעזור לי? נאדה.

קצת נפל לי מחשבות בנושא עולם חסד יבנה אם כל אחד יחשוב קצת על השני יבנה העולם ואם לאו נפסיד המון גם לעצמנו מחוסר מחשבה על מעבר למטר שבו אנחנו נמצאים.

כעת אני מבין למה אין דיווחים בוויז בשביל מה? למי זה יעזור?

 

[אין מצב!]

כותבת השאלה (והתשובה) יצאה מתוך שתי נקודות הנחה:
א. כאשר לא עונים לטלפון ולא חוזרים אח"כ זה מעליב/פוגע/מזלזל/לא מנומס וכו'.
ב. כאשר אי מי מחפש אותי, אני ורק אני, בכבודי ובעצמי אדע לתת לו את הפתרון למצוקה.

אצלי שתי ההנחות הנ"ל אינן נכונות, לפיכך אני חוזרת רק למשפח קרובה (כי אני יעזור גם על חשבוני)
או במקרים מסוימים בהם זהות המתקשר עוררה את סקרנותי.

אז זו אנוכיות לכל דבר ועניין!
אם חוזרים רק למשפחה (שזו בעצם חובה) או רק למישהו שמסקרן ולא למישהו שמן הסתם צריך את עזרתי ויכול גם להסתדר בלעדי ו"לך לחפש ת'חברים שלך"... ובסוף כשזה מגיע אלי, ואני צריכה עזרה ממישהו הייתי מעדיפה להתקשר למישהו אחד ולא ל 10 עד שמישהו יועיל לענות לי... זו אנוכיות!!
מה שטוב לי, זה מה שאני יעשה וכך אני יתנהל, כולם ירקדו לפי החליל שלי..

לי אישית יש חברה שהייתה חברה ממש קרובה בימי הסמינר ופתאום נעלמה לה באמתלה של עומס עבודה, בית, משפחה וכו'... תמיד שהתקשרתי אליה לא הייתה עונה והכי גרוע גם לא חוזרת אני להיפך ממנה כמעט תמיד זמינה - כמובן בלי לחץ ועונה רק כשמתאפשר, תמיד שהיא התקשרה חשבתי שהנה סוף סוף חוזרת אלי וציפיתי לשיחה... תמיד משום מה התבדתי...
השיחה התנהלה כך:
מה נשמע? שנים לא דיברנו.... האמת שאין לי זמן אבל רק שאלה איך מגיעים לכך וכך... מתי החתונה של ואיפה החנות הזו.. זוכרת שפעם הלכנו ל...
תמיד חשבה (ועדיין) רק על עצמה.
אני מבחינתי לא רודפת אחרי אנשים. הפסקתי להתקשר אבל עדיין עונה כי אני רואה כמה זה מעצבן שמסננים ולא עונים!

 

[AVIG1000]

אני כותבת כאן על העניין של הטלפונים, לא על מיילים:
מישהו כתב כאן שלא לענות לטלפון זה כמו שמישהו קורא לי ואני לא עונה לו ברחוב
המשל לא דומה לנמשל.
המשל הוא כמו שנאמר שאני מורה בכיתה, וכמה וכמה תלמידות קוראות לי מכמה כיוונים "המורה" "המורה" "המורה"
אני עונה חלקי למי שמתאפשר באותו רגע ולא עונה - חוזרת, בנמשל- לכל אחת בפרטות.
המצב הזה של "חובה לענות!" ו"חוסר אנושיות!!!!" , הוא מצב בעייתי והרסני בעיניי
אם אני יכולה לענות-מצוין!
בנוסף, כמובן כלפי ההורים זה כיבוד הורים ותמיד אעבור אליהם / אענה מיידי
אבל כל השאר, אם לא מתאפשר לי לענות?
(וכן, מתאפשר זה גם שאני רוצה להיות עם הילדים אחה"צ בלי שיחות טלפון)
אין חובה מוסרית להכניס כל אדם בכל שעה לבית שלי, ועם הפלאפון-בואו נהיה כנים-זה מה שקורה!
ובעיניי החובה המוסרית היא היכולת שלנו לשלוט על סדר היום שלנו כמה שאפשר
ולא לתת לכל אדם להכתיב אותו.
וזו אינטילגנציה רגשית הרבה יותר גבוהה ומשמעותית.
ומה יקרה אם במחילה מכבוד המתקשר, הוא יתקשר שוב בשעה שיותר נוחה?
בואו נשנה את הנורמה הזו, נספיק להיפגע כאיל מישהו שלא עונה "מסנן" אותנו (קצת ביטחון עצמי!) ונתחיל לחיות...

 

[יוני שלום]

בלת"ק חלקי
לא הבנתי למה קוראים פה אינטלגנציה רגשית לזה שאנשים מתנהגים כמו שאתם חושבים / מרגישים.
למרבה פליאתי, רוב האנשים פה נפגעים מזה שלא עונים להם (בלי ציניות, אני באמת לא מבינה מה פוגע בזה) וכתוצאה מכך זה נראה להם רגיש / אנושי לא להתנהג ככה. משהו בסגנון של "מה ששנוי עליך".
אבל אולי אינטלגנציה רגשית רחבה יותר זה להבין שלא כל האנשים חושבים / מרגישים כמוני. (וגם סתם בכללי, אנשים לא מתכוונים לפגוע בי, הם פשוט עסוקים, טרודים וכו'. לדעתי חוסר באינטלגנציה רגשית גורם לבן אדם להעמיד עצמו במרכז ולחשוב ש"עושים לו" "פוגעים בו" "מתעלמים ממנו" וכו' בן אדם שיודע לווסת את עצמו לא מוצא את עצמו תלוי רגשית בזה שחזרו אליו לשיחה אחת שערך...) מעולם לא נפגעתי או הרגשתי לא נעים עם זה שמישהו לא ענה לי. וכן גמני לא כ"כ חוזרת. מסיבה שאני ממש לא אוהבת לדבר בטלפון, וגם שעל פי רוב לדעתי מי שהתקשר פעם אחת זה כנראה כבר לא רלוונטי או שזה לא היה מידי חשוב (הכוונה למספרים לא מוכרים). כשאני מתקשרת למישהו והוא לא עונה לי אני מניחה שהוא היה עסוק ואם אני רוצה שהוא יחזור אליי אני אתקשר עוד פעם בטווח זמן הגיוני (מס' שעות) ע"מ להראות שזה חשוב לי.
ברמה האישית השיח העלה לי למודעות שיש הרבה אנשים שנפגעם מזה וזו סיבה כן לחזור לאנשים.
אבל מדובר פה ברגישות יפה שנובעת ממודעות. למה זה קשור לאינטלגנציה רגשית?

 

[גמ"ח רק בס"ד]

אני כותבת כאן על העניין של הטלפונים, לא על מיילים:
מישהו כתב כאן שלא לענות לטלפון זה כמו שמישהו קורא לי ואני לא עונה לו ברחוב
המשל לא דומה לנמשל.
המשל הוא כמו שנאמר שאני מורה בכיתה, וכמה וכמה תלמידות קוראות לי מכמה כיוונים "המורה" "המורה" "המורה"
אני עונה חלקי למי שמתאפשר באותו רגע ולא עונה - חוזרת, בנמשל- לכל אחת בפרטות.
המצב הזה של "חובה לענות!" ו"חוסר אנושיות!!!!" , הוא מצב בעייתי והרסני בעיניי
אם אני יכולה לענות-מצוין!
בנוסף, כמובן כלפי ההורים זה כיבוד הורים ותמיד אעבור אליהם / אענה מיידי
אבל כל השאר, אם לא מתאפשר לי לענות?
(וכן, מתאפשר זה גם שאני רוצה להיות עם הילדים אחה"צ בלי שיחות טלפון)
אין חובה מוסרית להכניס כל אדם בכל שעה לבית שלי, ועם הפלאפון-בואו נהיה כנים-זה מה שקורה!
ובעיניי החובה המוסרית היא היכולת שלנו לשלוט על סדר היום שלנו כמה שאפשר
ולא לתת לכל אדם להכתיב אותו.
וזו אינטילגנציה רגשית הרבה יותר גבוהה ומשמעותית.
ומה יקרה אם במחילה מכבוד המתקשר, הוא יתקשר שוב בשעה שיותר נוחה?
בואו נשנה את הנורמה הזו, נספיק להיפגע כאיל מישהו שלא עונה "מסנן" אותנו (קצת ביטחון עצמי!) ונתחיל לחיות...

תרשו לי שוב להדגיש כדי שחלילה הדברים לא יצאו מהקשרם.

הנושא הוא לא 'האם חייב לענות'?
אלא 'האם חוזרים לשיחות שלא נענו כשמאפשר'?...

ברור שאין הכוונה שאני באמצע שיחה עם אדם אנושי ובגלל שמתקשרים אלי, אזלזל במי שמולי ואתפנה 'לכבד' את מי שמחפש אותי בנייד... (למעט שיש לי שיחה דחופה, עניינית או עדכנתי את מי שמולי וכד')

נכון אני לא אמורה להתמכר לנייד וכל הזמן להיות זמינה ולענות במיידי,
זה לא הנושא שלשמו נפתח האשכול

העניין היה האם ברגע שמתאפשר חוזרים לשיחות שלא נענו
גם אם לא ב- 100% לפחות משתדלים מאוד, כי אכפת...

 

[שמשייה]

מקבלת המון מיילים ושיחות ומשתדלת לחזור ל100% מהם.
מאותה הסיבה שעלתה בתגובות הקודמות: אנושיות.
מסקירת התגובות דלעיל, רואה צורות הסתכלות שונות על העולם וזה מרתק.
הדבר שהייתי ממליצה פה לרוב, זה פשוט לראות מה דעת רוב האנשים שהגיבו כאן.
למרות שלפעמים צורת ההסתכלות האישית נראית לנו נכונה ולגטימית, רוב האנשים שתתעלמו מהם יפרשנו את זה בצורה לא טובה, למרות שכוונתכם הייתה אחרת.
אגב, שיקום מי שאין לו את ה5 דקות להחזיר צלצול בזמן בו הוא / היא יכולים לקיים את השיחה.

 

[יוני שלום]

אגב, שיקום מי שאין לו את ה5 דקות להחזיר צלצול בזמן בו הוא / היא יכולים לקיים את השיחה

זה לא רק ענין של זמן. כמו שכתבתי אני לא אוהבת לדבר בטלפון. ברמת המציק לי זה ממש מטלה מטרידה בעיניי. יש גבול איזה מחיר אני מוכנה לשלם בשביל שיחה שיכול להיות שכבר אין בה צורך כי הסתדרו וכד'

מסקירת התגובות דלעיל, רואה צורות הסתכלות שונות על העולם וזה מרתק.

ממש נכון!
וזה עוד ענין למחשבה: תלוי באמת מה כל אחד צריך להשקיע מעצמו בשביל זה. כל אחד אנושי ורגיש (משתדל לפחות אני מקווה...) בתחומים שבהם הוא מוצא את זה פחות מציק וזה בא לו יותר בטבעיות. אחד נותן את הדירה לשבת בשמחה, ולשני זה נראה מעבר לגבול היכולת. היתה כאן מישהי שכתבה שקשה לה לסיים שיחות, ואז ממילא היא יודעת שזה יגזול לה הרבה זמן וכו'. מי שבשבילו שיחה זה פונקציה של 5 דק' שבאה לו בקלות אכן נכון יהיה אם ינהג ברגישות ויחזור. אבל יש מקום גם להבין שיש אנשים שזה קשה להם וזה לא מתוך מקום של זלזול ח"ו.

 

[הספרן]

האם אתם חוזרים לשיחה שלא נענתה?
(ב- 100% ידיעה שזה לא נייעס או תקליט...)

ושאלת השאלות
למה?

לצערי לא,
ובדיוק השבת ידיד שפגשתי בבית הכנסת טפח על שכמי ואמר:
"אל תדאג השבת אני לא יפריע לך"
בתגובה לשיחה שלו X 3 שלא נענתה....

למה?
כי אז ספציפית הייתי באמצע כתיבת סיפור..
וכשלא, סתם בגלל עצלנות כרונית שקבלתי בתורשה מקרוב משפחה.. (יה"ר..)
בתכלס, הוא ביקש הלוואה אז אולי טוב שלא עניתי.. (וזו גם הסיבה למה מסננים...)

 

[yael305]

לי שמורים רוב המספרים שאני אמורה להכיר ולכן אני חוזרת אם אני יודעת שזה עדיין רלוונטי.
במייל-אם זה שאלה שאמורה להיות רלוונטית, אני מגיבה.
אם לא-אני יזרוק לה על זה משהו אם אני ייפגש איתה בימים הקרובים.
ואם זה סתם מייל-אני מגיבה בתודה.

 

[הילה ט]

לצערי לא,
ובדיוק השבת ידיד שפגשתי בבית הכנסת טפח על שכמי ואמר:
"אל תדאג השבת אני לא יפריע לך"
בתגובה לשיחה שלו X 3 שלא נענתה....

למה?
כי אז ספציפית הייתי באמצע כתיבת סיפור..
וכשלא, סתם בגלל עצלנות כרונית שקבלתי בתורשה מקרוב משפחה.. (יה"ר..)
בתכלס, הוא ביקש הלוואה אז אולי טוב שלא עניתי.. (וזו גם הסיבה למה מסננים...)

כתבת ספר כלשהו, או שאתה רושם רק מאמרים לעת עתה?

 

[נוכחות]

לגוף נושא כותרת האשכול, אני עצמי חושב שזה חסד אמיתי לענות במייל לאנשים שפנו אליך גם אם אין לך מה להוסיף להם. @Natan Galant כתב על זה פעם.
כמובן שיש יוצאים מן הכלל כמו רשימות תפוצה, וכן מי שמגביל את שימושו בדוא"ל מטעמים רוחניים או סיבה אחרת, אבל במקרה רגיל שאדם הכין וכתב לך מייל ואין לך סיבה מוגדרת למה לא להגיב זה חסד להגיב.

 

[תהילתית]

קראתי רק את החלק הראשון ולאחר שאכתוב כעת תגובה אמשיך לקרוא.

בדרך כלל כמעט ולא קורה שיש לי שיחות שלא נענו כי אני משתדלת להיות זמינה מאוד. וכשזה קורה, אז אני חוזרת בהקדם האפשרי ביותר.בד"כ מיד כשרואה ,
גם אם עסוקה- מדברת בצורה עניינית: אם זה קצר זה לא בעיה,
ואם אני יודעת שזה יהיה ארוך אני בכל זאת מתקשרת להגיד ראיתי שחיפשתם אותי,אוכל לדבר בשעה ×,זה בסדר שאחזור אלייך...? אלא אם כן זה דחוף מיידית.
גם למיילים אני מאוד זמינה ועונה במפורט,ומאוד מעריכה את מי שזמין גם ועונה לי באותה מטבע.(יש הרבה שלא ככה ולפעמים המענה שלהם הוא קריטי וזה מאכזב!!)

הסיבות שאני חוזרת בהקדם האפשרי לכל שיחה ופניה זה כי:

1.אני מאוד מסודרת בראש ולא רוצה לפספס שום דבר מבחינת תורים,דיווחים,מידע,תזכורות, הודעות...(שיכלו להודיע לי בשיחה טלפונית).

2.אני רוצה להיות רגועה שהכל בסדר עם כולם.

3.מרגישה אי נעימות לא לחזור זה ממש מעיק בלב שמישהו חיפש אותי וכביכול דחיתי אותו, חוסר דרך ארץ ומינימום אנושיות.

אגב, חוזרת גם לקווים שברור לי שהם נייעס ודומיהם, שומעת כמה שניות אם רלוונטי, ומנתקת...

אם אני יודעת שזו תהיה שיחת פטפוט שלא נוחה לי כעת,אני כן אחזור ואומר את האמת שאמנם הנה חזרתי אך לא יכולה לדבר ופעם אחרת אולי כן...

 

[ril]

אני משתדלת לחזור כמה שניתן מתי שנוח לי ! - לא אענה בשעות שבהן אני עם הילדים שלי או בזמנים בהם לא מתאים לי גם אם המתקשר ינסה ללא הפוגה - אלה שמתקשרים ומנדנדים גם כשיש ממתינה או מתקשרים כל חצי שעה עד שאני אענה לא מסוגלת לחזור אליהם !!!!! מבחינתי זו חדירה לפרטיות שלי ויש לי חסימה שלא מאפשרת לי לחזור אליהם עד שאני אוספת כוחות נפש ! וזה לוקח זמן (הנ"ל אחרי ניסיון ארוך שחשבתי שכנראה ההטרדה היא עקב אסון או צרה שנחתה וכשהרמתי התבדתי לגמרי , וגם אלו שזה היה דחוף , עדיין לא מדובר בקריאת חירום) בקיצור דלת ביתי לא פתוחה בכל רגע נתון - ומשתדלת לדאוג לעניי ביתי קודם !