דרוש מידע אשכול הלייזר הגדול \(@^0^@)/ הכניסה לבעלי משקפיים בלבד!

הילני

משתמש מקצוען
צילום מקצועי
אחרי עבודת מחקר גדולה לחברי מכבי שלי יוצא יותר זול לעשות משאר הקופות....
והעל המדברים על כואב לא כואב...
הכל תלויי בעובי הקרנית ומספר.
מי שעובי הקרנית שלו היא דקה ומספר גבוהה עובר בד"כ prk בטוח יותר אך גם כואב יותר.
אז תתפללו שהקרנית שלכם עבה כי האינטרלסיק או לסיק זה ניתוח מאוד קל עם החלמה מהירה מאוד...
 

שתים

משתמש סופר מקצוען
הנדסת תוכנה
מה תכלס עושה מי שבמאוחדת?
משלם המון או עובר קופה?
 
הקדמה לפני ההקדמה: סיפור מתח ססגוני ונהדר המיועד לבעלי משקפיים בלבד. אם אין לכם משקפיים או עדשות – אל תקראו. לא לקרוא אמרתי! תפסיקו הרגע.
(לא שיש לי בעיה שתקראו, למה לא ובכיף, אבל זה משעמם. מאוד מאוד משעמם. הכי משעמם שיש. אם בא לכם להשתעמם, ברוכים הבאים.)
יאללה. לנשום עמוק, לספור עד עשר, זהו. אין חרטות.


אז עשיתי את זה. עשיתי את זה! טדאם, טדאם, עשיתי את זה.

מאז שאותו מאורע היסטורי קרה (שבוע ויום) - כל בנאדם שאתרע מזלי לפגוש מבקש לשמוע ממני על זה. היות לכך ובהתאם לזאת כבר כואב לי האצבעות להקליד, ולכן אני מעלה את כל סבב קורות חיי הלייזר שלי מהתחלה ועד הסוף, כולל כל הפרטים, למען ישמעו הכל וייראו.
(ולמען העובדה שמהיום והלאה, בכל פעם שמישהו רוצה לשמוע איך היה, אתן לו לינק לכאן).

ובכן, קבלו אותו! סיפור העוועים המופלא שלי על ניתוח לייזר:
הכל, מהתחלה, אמצע וסוף (הפי אנד, ב"ה).
כל השאלות / הפרטים / ההתעניינויות / הלבטים / הדקויות ועוד באשכול אחד, בחצי מחיר.

שלוש, ארבע ו, מתחילים.

*

חחח, מה חשבתם, כזה מהר מתחילים?
קודם אזהרה מראש:
זה הולך לצאת ארוך. מאוד מאוד ארוך. הכי ארוך שיש. יש לי מלא בבטן ובאופן כללי אני אוהבת לדבר, אז כדאי לכם להכין קפה ולכבות טלפונים.
עשיתם את זה? יופי.
הכל מוכן, בוא נצא לדרך.

הכל התחיל לפני כחודשיים, כשסיימתי את ההכנות הנפשיות לעבור לעדשות.
אני אדם שבאופן כללי נרתע מדיבורים על עיניים, קל וחומר מנגיעה בעיניים. כך שהמעבר לעדשות היה תהליך נפשי, מנטלי, רגשי וייחודי ארוך ומטלטל.
כאמור, לפני כחודשיים הגעתי למסקנה מיושבת בדעתי שהגעתי לשלב המספק כדי לסיים את תהליך ההכנה,
וכעת הגיע הזמן לעבור אליהן, העדשות הממתינות.
רגע לפני שקבעתי תור, באתי לרופא העיניים שלי בשאלה: שלום אדוני, מה דעתך על לייזר?
תשובתו: דעתי חיובית.
באותו יום השתנו חיי.

עכשיו ככה, להלן הווידוי ולהלן המידות שלי (שהיו שלי!) - תאחזו חזק בכיסא:
עין ימין פלוס אחת וחצי,
עין שמאל פלוס חמש.
ותוסיפו צילנדרים.
בקיצור, בלגנים.

הלכתי בתחילה לאסותא לבדיקה. נתנו לי הצעת מחיר של שמונה וחצי אלף (מאוחדת, למתאכזבים). אמרתי אוקי, אחשוב על זה. יש לי זמן.
התקשרתי ללווינגר ואמרו לי בין משהו כמו 8 ל11. אמרתי נו נו, אם עושים אז ברור שאצל אסותא.
בעצלתיים התקשרתי לרב בני פישר, לשאול איפה הוא ממליץ. תשובתו: הכי טוב אצל לווינגר עצמו, ואם לא אצלו עצמו אז אצל אירית בכר עצמה.
יעני, כך או כך, יוצא לי פלוס אלף שקל!
(הסבר, למי שלא בקיא בנושאים חיוניים שכאלה: גם במרפאה של לווינגר וגם במרפאה של אסותא, אם רוצים את הרופא הראשי בעצמו צריך לשלם עוד אלף שקל. והרב פישר אמר לעשות אצל אחד משניהם).

טוב. אז התקשרתי ללווינגר לקבוע תור לבדיקה. אומרים לי: וואלה! יש לנו בדיוק הנחה של מאוחדת! אם את עושה אצלנו עד סוף ספטמבר יש הנחה קלה. (קלה, מתוקה כזאת, מכירים את הבובות האלו?)
מסתכלת בשעון, הראשון לספטמבר. אני כזה - אוקי, תקבעי לי תור להחודש.
לא פרצמן, אין כזה דבר: את קודם צריכה לעשות בדיקה, והתור הראשון לבדיקה הוא רק ב30 בספטמבר. כלומר אם הוא לא מכניס אותך לניתוח באותו יום של הבדיקה את מפסידה את ההנחה...
אוף!
בימים הקרובים ניסיתי לקדם את התור בכה ובכה, אין. אפס. כלום. בלית ברירה הוחלט לחכות ל30 בספטמבר, ולראות אם הוא יכול להכניס אותי באותו יום לניתוח.

הזמן עובר.
שבועיים תמימים חלפו.

עד שביום שלישי בהיר אחד, לפני שבוע וקצת, אני מתקשרת למרפאה לשאול אם התפנה תור.
בינתיים לוחשת פרק תהילים קצר, למרות שאני לא מאמינה שיש סיכוי.
ואז.
פתאום.
לפתע.
בחבטה.
אדירה.
חחח סתם. הפקידה בטלפון אומרת שכן, התפנה תור.
מתי?
למחר.
וואו. לרגע אני נרתעת, בסוף אומרת לה בסדר. תקבעי לי למחר. רבע לתשע בבוקר, בדיקה. ובעז"ה, כך היא אומרת, אכנס לניתוח עד סוף החודש.
יום למחרת אני מגיעה לבדיקה.
מקצרת כדי לקצר, אבל פלללם באותו ערב הייתי בניתוח.

עכשיו קצת על סוג הניתוח:
בגלל המספרים המופרעים שלי, הוחלט שעליי לעשות ניתוח אינטרלאסיק, שזה לא הניתוח הרגיל. בניתוח הרגיל יש זמן החלמה של שבועיים בערך, אבל בניתוח שלי - זמן ההחלמה הוא שלוש שעות!
מחר, כך מצהיר לווינגר, את באה לפה בנהיגה.

ואוו. חיוך מאושר עולה על שפתיי ואור דבילי מבליח בעיניי. למה דבילי? כי העושר הוא רק עד הקופה:
(מאוחדת אמרנו, דא? ואינטרלאסיק, חרשו?)
יוצא לי 14,400.
וזה אחרי הנחה!
התעלפתי במקום, ואחרי שהתעוררתי עשו לי הנחה ל11 וחצי. לאחר התייעצות קצרה הוחלט שטדאם, טדאם, הולכים על זה.
(אל תסתכלו עליי ככה. יש לקחת בחשבון שבמצב שלי - כל זוג משקפיים עלה לי אלף שקל, והייתי צריכה לחדש כל שנה בערך. ככה שתוך אחת עשרה שנים אני מכסה את הפער, ועוד יוצאת עם רווח).

עד כאן להקדמות. ועכשיו, יאללה! מגיעים לחלק הכי מרתק!
הניתוח עצמו.
מקדימה ואומרת שהחלק הזה לא לבעלי לב חלש. אני מספרת אותו רק כי בשבוע האחרון דיברתי עם הרבה אנשים וכולם אמרו לי שזה כל כך עזר להם שסיפרתי בפרוטרוט, שיידעו למה להתכונן. אבל למי שזה לא רלוונטי אין צורך לקרוא (אלא אם כן סתם בא לכם תיאור ססגוני).
אז ככה.

באה בערב למרפאה (עם מלווה, חובה).
נכנסת לחדר ניתוחים לבד. אסור עם ליווי.
מטושטשת עדיין מהטיפות ששמו לי בבוקר בבדיקה, חלשה באופן כללי. נכנסת לניתוח, אחות אוחזת לי ביד, אני מסוחררת וחלשה ורוצה להתעלף.
(אגב, הערה חשובה עכשיו: מדגישה שבכלל יש לי רגישות לעיניים. לא אצל כולם החוויה קשה כל כך, הבנתי שאנשים אחרים בכלל לא מרגישים את הניתוח. רק אצלי משהו השתבש, התנצלויותיי).
וככה זה הלך.

עשרים מנתחים מסביב. (טוב, לא באמת עשרים, אבל ראיתי הכל כפול). אני מטושטשת ומכווצת.
העיניים עצמן מורדמות, אבל העצמות מסביב חיות ובועטות.
קר בחדר. עשרים המנתחים גוהרים עליי ומותחים לי את העיניים לרוחב 4 מטר. שמים לי צבתות ותופסנים כדי שהעין לא תברח. אני מכווצת וסגורה. לא מצליחה לפקוח עיניים. הרופאים מנסים בכה ובכה, נואשים מזה שאני כל הזמן מתכווצת. העיניים שלי קטנות, אני נאנקת מכאבים (זה לא באמת כואב, אבל תחשבו שלוחצים לכם מסביב העין חזק עם תופסנים. זה לוחץ, וכשמפחדים - זה גם כואב.)
אחרי שמצליחים לתפוס את העין מעבירים אותי לשלב הראשון של הניתוח.
השלב הראשון לוקח 7 שניות בכל עין.
אהה! שמעתם נכון. 7 שניות.
בכלל, הניתוח בעצמו הוא רק 15 שניות בסך הכל לעין. לא יודעת למה היה נראה לי שהוא שעה.
(ה15 שניות לא כוללות את הזמן שלקח עד שתופסים את העין עם המצבתות, אבל עדיין, הניתוח עצמו מאוד קצר.)

עוברת את השלב הראשון. הרופאים מריעים בצהלה, מורידים את הצבתות. איכשהו אני מגלה שפיצים, פינצטה קוראים לזה בעברית, ממש ליד - בררר - העין שלי. עכשיו עוברים לשלב השני. אני מכווצת ממתח. לא רואה כלום. יש לי לחץ בעין ואולי גם רטוב, לא יודעת. רוצה לישון. פתאום רואה אור אדום וירוק. מתוך הערפול אני קולטת שזה הלייזר. מסתכלת על הלייזר. שייגמר כבר. שייגמר.

ואז זה נגמר.

מקימים אותי מהמיטה. אני מגלה בהלם שאני עדיין חיה. ואפילו רואה!
יוצאת החוצה להתאוששות. מטושטשת לגמרי. מרגישה אחרי טראומה.
קחו בחשבון שבכל הזמן הזה - לא כאב לי בכלל! אפס כאבים. רק היה לחץ. פיזי ורגשי.
קוראים למלווה מבחוץ. מסבירים לנו על הטיפות. אני לא שומעת כלום, רק רוצה לישון ולישון. אחרי שאני מסיימת התאוששות של כמה דקות המנתח יוצא ובודק שהניתוח עבר בהצלחה. "אחלה ניתוח פרצמן!" הוא מריע בצהלה, וזה אחרי שבניתוח עצמו הם השתגעו מזה שברחתי להם כל פעם.

וזהו. והלכתי הביתה. והייתי מסוחררת ומטושטשת עד בחילה כל הלילה. הלכתי לישון מיד.
בבוקר אחר כך הייתי במשרד...

היום הלכתי לבדיקה נוספת של שבוע אחר כך.
טפו טפו, טדאם, טדאם,
הודו להשם כי טוב:
אפס ימין, אפס שמאל.

The end;

__________
אגב, לידיעה: בניתוח אינטרלאסיק זמן ההחלמה הרשמי הוא אומנם רק 3 שעות, אבל אף אחד לא מספר מראש על זה ששלושה ימים אחר כך אני צריכה להיות עם משקפי מגן מכוערים, ככה שזה לא כזה נחמד להגיע יום אחר כך לעבודה. וגם אסור להתאפר שבועיים. וגם יש מיליוני טיפות לטפטף טיפ טף.
עד כאן לבינתיים. נראה לי.
לייזר תמיד נשמע פחדדדד לא קראתי מה שכתבתם לא מתקרב לליזר ומה שכותבים על זה
פשוט מפפחיד
 

מ. י. פרצמן

סופרת ועורכת, מנהלת קהילת כתיבה
מנהל
מנוי פרימיום
עיצוב גרפי
כתיבה ספרותית
D I G I T A L
אחרי קריאה מרובה , אנסה להסביר בגדול את ההבדל בין השיטות השונות.
קודם כל צריך לדעת שלגבי ליטוש הקרנית בלייזר שתי השיטות משתמשות באותו מיכשור. ההבדל העיקרי בין השיטות הוא איך מבצעים את הפתח בעין כדי להגיע למקום ליטוש הקרנית:

prk - בשיטה זו ממיסים את שכבת האפיתל החיצונית של העין בעזרת טיפות אלכוהול וכך ניתן להגיע לשכבת הקרנית הרצויה וללטשה באמצעות הלייזר. לאחר הניתוח העין מחזירה לעצמה את השכבה שהוסרה ממנה בתהליך קצת ממושך.

לייסיק - בשיטה זו חותכים את השכבה החיצונה של העין אבל לא עד הסוף, ואז מסיטים את רקמת העין שחתכו אחורה ונוצר חלון לקרנית ודרכו מלטשים באמצעות מכשיר הלייזר את הקרנית (במקום קצת יותר עמוק מהשיטה הראשונה - אך אין זה משנה). לאחר הניתוח מחזירים את הרקמה שחתכו בחזרה למקומה הראשון ולאחר זמן קצר היא מתאחה. [לשיטה זו יש גם בת-דודה שנקראת לאסק, שבה חותכים רק את שכבת האפיתל החיצונית של העין ולכן יש יותר מרווח לקרניות דקות והקרנית נשארת יותר חזקה לאחר הניתוח. מצד שני ההחלמה בה פחות נוחה מלייסיק היות וחלק מתאי האפיתל צריכים לצמוח מחדש עד להחלמה מושלמת של העין].

אינטראלייסיק (או בשם אחר FEMTOSECOND) - שיטה זו זהה לשיטה הקודמת אלא שאת חיתוך העדשה מבצעים על ידי מכשיר לייזר מיוחד במקום על ידי סכין. היתרון בשיטה זו הוא שהחיתוך יותר מדויק ויותר דק. בדורות הראשונים של המכשור היתה תופעה של דלקת בשבועות הראשונים אחרי הניתוח וכן רגישות יתר לאור לתקופת מה, אולם בדור החדש (דור 6) כבר כמעט ואין בעיות אלו, ועדיף לבצע את הניתוח באופן זה שהוא הכי חדיש ומתקדם.

את תהליך הליטוש של העדשה עושים באותו אופן בשתי השיטות, וכאן ניתן ורצוי מאד להוסיף את wavefront ולא לוותר על wavefront למרות תוספת העלות. בשיטה זו מתקבל דיוק נוסף המותאם לעין הספציפית של המטופל (לכל עין יש את העיוותים המיקרוסקופיים שלה) וזה עוזר למניעת תופעות לואי לאחר הניתוח של סינוורים והילות וכיו"ב.

באופן עקרוני מנתחי העיניים עושים את שתי השיטות בהצלחה מרובה, ולאורך שנים אין הבדלים בתוצאה.
מה שצריך לקחת בחשבון כשבאים לבחור בין שתי השיטות הוא שבשיטת prk העין זקוקה להחלמה בשל יצירת הרקמה החדשה, ולמשך כמה ימים מנוטרלים לגמרי, וגם אחר כך למשך השבוע הראשון הראיה מטושטשת ומרגישים חוסר נוחות חזק בעיניים, ורק אחרי כשבועיים או כחודש כששכבת העין שהוסרה חוזרת לתקנה ונהפכת להיות חלקה לגמרי, הראיה הופכת להיות מיטבית.
לעומת זאת בשיטת הלייסיק או האינטראלייסיק ההחלמה אחרי הניתוח היא כמעט מיידית כי בעצם רק צריכים להחזיר את הרקמת שהזיזו למקומה ואין את כל תקופת ההחלמה הלא נעימה של prk, כמו כן מיד לאחר הניתוח הראיה הופכת לחדה.

מצד שני היתרון בשיטת הprk על פני שיטת הלייסיק הוא שב-prk לאחר שהעין מחלימה היא חוזרת להיות מושלמת על ידי צמיחת הרקמה החדשה, ואילו בשיטת הלייסיק המקום שבו נעשה החיתוך והתאחה מחדש נשאר תמיד מקום רגיש למכות חזקות, דהיינו שאם העין תקבל מכה חזקה עלול מקום ההתאחות להיפרד ואז יש צורך לבוא לניתוח להחזיר אותו למקומו. לכן לאנשים שמועדים לקבל מכות כמו ספורטאים או חיילים ממליצים רק על שיטת prk למרות ההחלמה הקשה והממושכת הרבה יותר.

הבדל נוסף בין השיטות הוא שיש כאלה שבשל עובי הקרנית שלהם יכולים להינתח דוקא בשיטת prk כי בשיטה השניה מסירים עובי יותר גדול משכבת העין, והתקן מחייב שיישאר עובי מסוים לאחר הניתוח. דבר זה ניתן לבירור רק לאחר בדיקה מקדימה במכון העיניים.

יש גם שיטה חדשה נוספת שנקראת זייס או צייס סמייל, שבה מבצעים את הליטוש של הקרנית דרך הלייזר של מכשיר הפמטוסקונדה (שמשתמשים בו באינטראלייסיק לחתוך את העדשה) מבלי לחתוך את החלק החיצוני של העדשה והשבתו למקומו, אלא דרך העדשה מבחוץ חודרים עם קרני הלייזר לקרנית ומלטשים, ואחר כך צריך לעשות רק חתך קטן כדי להוציא את הרקמה שהוסרה בליטוש. בשיטה זו ההחלמה היא בעצם כמו בלייסיק אך מרוויחים שאין את החיסרון של הלייסיק שמקום החיבור של החיתוך רגיש למכות. אני לא יודע אם בכל מקום מבצעים אותה או רק במכונים מסויימים, וכנראה כרגע היא קצת יותר יקרה מהשיטות הקודמות, אך למי שיש לו את היכולת לכאורה זו השיטה העדיפה מכולם כי יש בה את כל היתרונות.

נקודה חשובה שצריך להתחשב בה לפני שמחליטים לבצע את הניתוח: לאחר הניתוח הרבה מאד אנשים (בעיקר מגיל 40 ומעלה) נזקקים למשקפי קריאה לקריאה מקרוב (לספר או לקריאה מהטלפון החכם) דוקא בגלל שהעין נהיית מתוקנת לגמרי לראיה לרחוק. יש פיתרון למצב זה על ידי שבאחת העיניים לא מתקנים את המספר עד הסוף וכך נשאר פלוס מסוים ביחס למספר של העין והוא מיועד לקריאה מקרוב. אחד הפלאים של המוח הוא שלאחר הסתגלות קצרה הוא יודע לקחת (אצל רוב האנשים) את הראיה לרחוק מעין אחת והראיה לקרוב מהעין השניה. צריך להתייעץ עם הרופא המנתח בענין זה.
מרתק, תודה על ההשקעה!
מה לגבי הסיכונים שבדבר?
מישהו בירר, או שזה לא מעניין?
מכיר מישהו שהתעוור מזה באחת בעיניו [לפני כעשור ויותר].
במהלך הניתוח עצמו אין סיכוני התעוורות.
הסיכון מתעורר אחר כך. במקרה של זיהום בעין שנגרם בעקבות הניתוח, יש חשש לגרירת תופעות לוואי חמורות עד כדי עיוורון, במקרה החמור ביותר. עד כמה שידוע לי - המקרה הזה נדיר ביותר, ואם אני לא טועה התרחש בישראל רק פעם אחת.
מה תכלס עושה מי שבמאוחדת?
משלם המון או עובר קופה?
אני :confused: ושילמתי המון, כן.
אבל בחישוב פשוט לא היה שווה לי לעבור קופה. עם כמות השעות שאצטרך להשקיע בבירורים - ניירת - טפסים - הצהרות - חישובים - טלפונים - ושאר מרעין פרוצדוריים איומין - שיבואו על חשבון שעות עבודה, נניח, החשבון הסופי שווה לסכום הפעוט של ההפרש. וזה בלי לחשב את כמות השעות שאצטרך להשקיע בלעבור חזרה אחרי הניתוח...
מה שנקרא - טוב לי במקומי אם אין איש שיעבוד במקומי.
בסיעתא דשמיא

יוווו
עושה לי חשקקקקקקק

זה לכל החיי'ם גם עם המספר עולה בראי'ה לרחוק?
תלוי. כל אדם לגופו ולעינו. לי אמרו באסותא שיוריד לי למידה של 1.5, ויעלה מן הסתם עם הזמן, ובלווינגר הורידו לאפס.
יש כאלו שעלה להם עם הזמן, יש כאלו שנשארו אפסים מאופסים עד אחרון ימיהם.
 

avi media

משתמש מקצוען
אפשר פירוט?
ממה שהביאו את המחירים של כללית פלטיניום, יוצא שהם יותר זולים.
הפירוט הובא כבר למעלה.
תמיד צריך לשים לב האם העלות שמפרסמים כוללת WAVEFRONT או לא, כי בתי החולים מוסיפים את זה ורוצים עוד כסף, ולכן ההשוואה צריכה להיות כולל הכל.
 

miri r

משתמש מקצוען
הדמיות בתלת מימד
עיצוב ואדריכלות פנים
תלוי איזה ניתוח - הליטוש או החיתוך.
מנסיון שלי - עברתי את הניתוח הקשה ולקח לי זמן של שבוע לפחות וגם אז הייתי צריכה הפסקות במשך תקופה
 

avi media

משתמש מקצוען
ב PRK יש כמה סיבות לקושי בעבודה על מחשב,
רגישות לאור שזה סינוור, משקפי שמש עוזר חלקי.
וטשטוש בראיה שהולך ומשתפר במשך הזמן, הקצב משתנה מאדם לאדם. הגדלת הכתב עוזרת מאד.
יובש בעין, וכשמסתכלים במחשב ממצמצים פחות וזה מעכב את ההחלמה של העין.
בכל מקרה לא מומלץ לאמץ את העין בעבודה כבר בהתחלה, אחרי שמשקיעים כל כך הרבה בשביל ראיה טובה לא כדאי לאמץ את העין ולהחלישה בחזרה.
אחרי כשבועיים עד 3 שבועות יש ראיה סבירה בהחלט ואפשר לחזור לעבודה עם הגדלה של הכתב, ובחוץ משקפי שמש.

למרות הכל לדעתי לא כדאי את הלאסיק אפילו שבו ההחלמה מהירה יותר, מאחר שלטווח הארוך בלאסיק הקרנית חלשה יותר כי היה חצויה ל2 שכבות אחד על השני במקום שכבה אחת שלמה, וגם רגישה למכות וכו' ויכולה להיפתח או לזוז אפילו מכל מכה כגון של ילד קטן שנגע בטעות בעין או גירוד חזק וכו', ולכן אנשים שעושים כושר או מתגייסים לצבא לא עושים את הלאסיק.
 

מ. י. פרצמן

סופרת ועורכת, מנהלת קהילת כתיבה
מנהל
מנוי פרימיום
עיצוב גרפי
כתיבה ספרותית
D I G I T A L

מהודר!

סופר מקצוען באינדיזיין!!!
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
עימוד ספרים
עריכה תורנית

ספרינגית

משתמש מקצוען
חו
הקדמה לפני ההקדמה: סיפור מתח ססגוני ונהדר המיועד לבעלי משקפיים בלבד. אם אין לכם משקפיים או עדשות – אל תקראו. לא לקרוא אמרתי! תפסיקו הרגע.
(לא שיש לי בעיה שתקראו, למה לא ובכיף, אבל זה משעמם. מאוד מאוד משעמם. הכי משעמם שיש. אם בא לכם להשתעמם, ברוכים הבאים.)
יאללה. לנשום עמוק, לספור עד עשר, זהו. אין חרטות.


אז עשיתי את זה. עשיתי את זה! טדאם, טדאם, עשיתי את זה.

מאז שאותו מאורע היסטורי קרה (שבוע ויום) - כל בנאדם שאתרע מזלי לפגוש מבקש לשמוע ממני על זה. היות לכך ובהתאם לזאת כבר כואב לי האצבעות להקליד, ולכן אני מעלה את כל סבב קורות חיי הלייזר שלי מהתחלה ועד הסוף, כולל כל הפרטים, למען ישמעו הכל וייראו.
(ולמען העובדה שמהיום והלאה, בכל פעם שמישהו רוצה לשמוע איך היה, אתן לו לינק לכאן).

ובכן, קבלו אותו! סיפור העוועים המופלא שלי על ניתוח לייזר:
הכל, מהתחלה, אמצע וסוף (הפי אנד, ב"ה).
כל השאלות / הפרטים / ההתעניינויות / הלבטים / הדקויות ועוד באשכול אחד, בחצי מחיר.

שלוש, ארבע ו, מתחילים.

*

חחח, מה חשבתם, כזה מהר מתחילים?
קודם אזהרה מראש:
זה הולך לצאת ארוך. מאוד מאוד ארוך. הכי ארוך שיש. יש לי מלא בבטן ובאופן כללי אני אוהבת לדבר, אז כדאי לכם להכין קפה ולכבות טלפונים.
עשיתם את זה? יופי.
הכל מוכן, בוא נצא לדרך.

הכל התחיל לפני כחודשיים, כשסיימתי את ההכנות הנפשיות לעבור לעדשות.
אני אדם שבאופן כללי נרתע מדיבורים על עיניים, קל וחומר מנגיעה בעיניים. כך שהמעבר לעדשות היה תהליך נפשי, מנטלי, רגשי וייחודי ארוך ומטלטל.
כאמור, לפני כחודשיים הגעתי למסקנה מיושבת בדעתי שהגעתי לשלב המספק כדי לסיים את תהליך ההכנה,
וכעת הגיע הזמן לעבור אליהן, העדשות הממתינות.
רגע לפני שקבעתי תור, באתי לרופא העיניים שלי בשאלה: שלום אדוני, מה דעתך על לייזר?
תשובתו: דעתי חיובית.
באותו יום השתנו חיי.

עכשיו ככה, להלן הווידוי ולהלן המידות שלי (שהיו שלי!) - תאחזו חזק בכיסא:
עין ימין פלוס אחת וחצי,
עין שמאל פלוס חמש.
ותוסיפו צילנדרים.
בקיצור, בלגנים.

הלכתי בתחילה לאסותא לבדיקה. נתנו לי הצעת מחיר של שמונה וחצי אלף (מאוחדת, למתאכזבים). אמרתי אוקי, אחשוב על זה. יש לי זמן.
התקשרתי ללווינגר ואמרו לי בין משהו כמו 8 ל11. אמרתי נו נו, אם עושים אז ברור שאצל אסותא.
בעצלתיים התקשרתי לרב בני פישר, לשאול איפה הוא ממליץ. תשובתו: הכי טוב אצל לווינגר עצמו, ואם לא אצלו עצמו אז אצל אירית בכר עצמה.
יעני, כך או כך, יוצא לי פלוס אלף שקל!
(הסבר, למי שלא בקיא בנושאים חיוניים שכאלה: גם במרפאה של לווינגר וגם במרפאה של אסותא, אם רוצים את הרופא הראשי בעצמו צריך לשלם עוד אלף שקל. והרב פישר אמר לעשות אצל אחד משניהם).

טוב. אז התקשרתי ללווינגר לקבוע תור לבדיקה. אומרים לי: וואלה! יש לנו בדיוק הנחה של מאוחדת! אם את עושה אצלנו עד סוף ספטמבר יש הנחה קלה. (קלה, מתוקה כזאת, מכירים את הבובות האלו?)
מסתכלת בשעון, הראשון לספטמבר. אני כזה - אוקי, תקבעי לי תור להחודש.
לא פרצמן, אין כזה דבר: את קודם צריכה לעשות בדיקה, והתור הראשון לבדיקה הוא רק ב30 בספטמבר. כלומר אם הוא לא מכניס אותך לניתוח באותו יום של הבדיקה את מפסידה את ההנחה...
אוף!
בימים הקרובים ניסיתי לקדם את התור בכה ובכה, אין. אפס. כלום. בלית ברירה הוחלט לחכות ל30 בספטמבר, ולראות אם הוא יכול להכניס אותי באותו יום לניתוח.

הזמן עובר.
שבועיים תמימים חלפו.

עד שביום שלישי בהיר אחד, לפני שבוע וקצת, אני מתקשרת למרפאה לשאול אם התפנה תור.
בינתיים לוחשת פרק תהילים קצר, למרות שאני לא מאמינה שיש סיכוי.
ואז.
פתאום.
לפתע.
בחבטה.
אדירה.
חחח סתם. הפקידה בטלפון אומרת שכן, התפנה תור.
מתי?
למחר.
וואו. לרגע אני נרתעת, בסוף אומרת לה בסדר. תקבעי לי למחר. רבע לתשע בבוקר, בדיקה. ובעז"ה, כך היא אומרת, אכנס לניתוח עד סוף החודש.
יום למחרת אני מגיעה לבדיקה.
מקצרת כדי לקצר, אבל פלללם באותו ערב הייתי בניתוח.

עכשיו קצת על סוג הניתוח:
בגלל המספרים המופרעים שלי, הוחלט שעליי לעשות ניתוח אינטרלאסיק, שזה לא הניתוח הרגיל. בניתוח הרגיל יש זמן החלמה של שבועיים בערך, אבל בניתוח שלי - זמן ההחלמה הוא שלוש שעות!
מחר, כך מצהיר לווינגר, את באה לפה בנהיגה.

ואוו. חיוך מאושר עולה על שפתיי ואור דבילי מבליח בעיניי. למה דבילי? כי העושר הוא רק עד הקופה:
(מאוחדת אמרנו, דא? ואינטרלאסיק, חרשו?)
יוצא לי 14,400.
וזה אחרי הנחה!
התעלפתי במקום, ואחרי שהתעוררתי עשו לי הנחה ל11 וחצי. לאחר התייעצות קצרה הוחלט שטדאם, טדאם, הולכים על זה.
(אל תסתכלו עליי ככה. יש לקחת בחשבון שבמצב שלי - כל זוג משקפיים עלה לי אלף שקל, והייתי צריכה לחדש כל שנה בערך. ככה שתוך אחת עשרה שנים אני מכסה את הפער, ועוד יוצאת עם רווח).

עד כאן להקדמות. ועכשיו, יאללה! מגיעים לחלק הכי מרתק!
הניתוח עצמו.
מקדימה ואומרת שהחלק הזה לא לבעלי לב חלש. אני מספרת אותו רק כי בשבוע האחרון דיברתי עם הרבה אנשים וכולם אמרו לי שזה כל כך עזר להם שסיפרתי בפרוטרוט, שיידעו למה להתכונן. אבל למי שזה לא רלוונטי אין צורך לקרוא (אלא אם כן סתם בא לכם תיאור ססגוני).
אז ככה.

באה בערב למרפאה (עם מלווה, חובה).
נכנסת לחדר ניתוחים לבד. אסור עם ליווי.
מטושטשת עדיין מהטיפות ששמו לי בבוקר בבדיקה, חלשה באופן כללי. נכנסת לניתוח, אחות אוחזת לי ביד, אני מסוחררת וחלשה ורוצה להתעלף.
(אגב, הערה חשובה עכשיו: מדגישה שבכלל יש לי רגישות לעיניים. לא אצל כולם החוויה קשה כל כך, הבנתי שאנשים אחרים בכלל לא מרגישים את הניתוח. רק אצלי משהו השתבש, התנצלויותיי).
וככה זה הלך.

עשרים מנתחים מסביב. (טוב, לא באמת עשרים, אבל ראיתי הכל כפול). אני מטושטשת ומכווצת.
העיניים עצמן מורדמות, אבל העצמות מסביב חיות ובועטות.
קר בחדר. עשרים המנתחים גוהרים עליי ומותחים לי את העיניים לרוחב 4 מטר. שמים לי צבתות ותופסנים כדי שהעין לא תברח. אני מכווצת וסגורה. לא מצליחה לפקוח עיניים. הרופאים מנסים בכה ובכה, נואשים מזה שאני כל הזמן מתכווצת. העיניים שלי קטנות, אני נאנקת מכאבים (זה לא באמת כואב, אבל תחשבו שלוחצים לכם מסביב העין חזק עם תופסנים. זה לוחץ, וכשמפחדים - זה גם כואב.)
אחרי שמצליחים לתפוס את העין מעבירים אותי לשלב הראשון של הניתוח.
השלב הראשון לוקח 7 שניות בכל עין.
אהה! שמעתם נכון. 7 שניות.
בכלל, הניתוח בעצמו הוא רק 15 שניות בסך הכל לעין. לא יודעת למה היה נראה לי שהוא שעה.
(ה15 שניות לא כוללות את הזמן שלקח עד שתופסים את העין עם המצבתות, אבל עדיין, הניתוח עצמו מאוד קצר.)

עוברת את השלב הראשון. הרופאים מריעים בצהלה, מורידים את הצבתות. איכשהו אני מגלה שפיצים, פינצטה קוראים לזה בעברית, ממש ליד - בררר - העין שלי. עכשיו עוברים לשלב השני. אני מכווצת ממתח. לא רואה כלום. יש לי לחץ בעין ואולי גם רטוב, לא יודעת. רוצה לישון. פתאום רואה אור אדום וירוק. מתוך הערפול אני קולטת שזה הלייזר. מסתכלת על הלייזר. שייגמר כבר. שייגמר.

ואז זה נגמר.

מקימים אותי מהמיטה. אני מגלה בהלם שאני עדיין חיה. ואפילו רואה!
יוצאת החוצה להתאוששות. מטושטשת לגמרי. מרגישה אחרי טראומה.
קחו בחשבון שבכל הזמן הזה - לא כאב לי בכלל! אפס כאבים. רק היה לחץ. פיזי ורגשי.
קוראים למלווה מבחוץ. מסבירים לנו על הטיפות. אני לא שומעת כלום, רק רוצה לישון ולישון. אחרי שאני מסיימת התאוששות של כמה דקות המנתח יוצא ובודק שהניתוח עבר בהצלחה. "אחלה ניתוח פרצמן!" הוא מריע בצהלה, וזה אחרי שבניתוח עצמו הם השתגעו מזה שברחתי להם כל פעם.

וזהו. והלכתי הביתה. והייתי מסוחררת ומטושטשת עד בחילה כל הלילה. הלכתי לישון מיד.
בבוקר אחר כך הייתי במשרד...

היום הלכתי לבדיקה נוספת של שבוע אחר כך.
טפו טפו, טדאם, טדאם,
הודו להשם כי טוב:
אפס ימין, אפס שמאל.

The end;

__________
אגב, לידיעה: בניתוח אינטרלאסיק זמן ההחלמה הרשמי הוא אומנם רק 3 שעות, אבל אף אחד לא מספר מראש על זה ששלושה ימים אחר כך אני צריכה להיות עם משקפי מגן מכוערים, ככה שזה לא כזה נחמד להגיע יום אחר כך לעבודה. וגם אסור להתאפר שבועיים. וגם יש מיליוני טיפות לטפטף טיפ טף.
עד כאן לבינתיים. נראה לי.


חוץ מהכל ולפני הכל את כותבת טוב ומשעשע
אבל הכי אהבתי את "המספרים המופרעים שלך"...
זה אומנם פלוס אבל זה ניתן לטיפול בניתוח.
אני אחת שכל זוג משקפיים (לא מולטיפוקל או משהו)עולה 2500 ש"ח ועד שתפסתי עוז ועיזוז לפנות לבדיקה לקראת ניתוח- התברר מה שחששתי מראש- במספרים שלי אין צורך אפילו לערוך בדיקה, כלומר אין ענין.
כלומר אי אפשר
במילים אחרות גלגלו אותי מכל המדרגות.
ועכשיו אפשר רק לנחש את המספרים ...
 
נערך לאחרונה ב:

אולי מעניין אותך גם...

לוח לימודים

מסלולי לימוד שאפשר לההצטרף
אליהם ממש עכשיו:

25.06

י"ט סיון


פתיחת מסלול

קורס עריכת וידאו

מלגות והנחות משמעותיות!


25.06

י"ט סיון


פתיחת מסלול

קורס פיתוח ובניית אתרים

מלגות גבוהות!


25.06

י"ט סיון


וובינר מרתק

האם אפשרי לפתח קריירה משגשגת בלי לוותר על לימוד התורה?

וובינר מרתק בנושא "עיצוב על זמני" עם מעצב העל החרדי שפיתח קריירה משגשגת לצד לימוד התורה ואורח חיים חרדי מלא

הכניסה חופשית!


27.06

כ"א סיון


פתיחת מסלול:

התכנית המקצועית להכשרת אדריכלי פנים ומעצבים

לעבוד בתחום האדריכלות תוך שנתיים בלבד! וללמוד תכנים בלעדיים שיתנו לך יתרון ענק וביקוש גדול בשוק!

מסלול לגברים


27.06

כ"א סיון


השקה חגיגית!

עיצוב גרפי ודיגיטל - בסילבוס חדש ומטורף!

מלגות גבוהות!


30.07

כ"ד תמוז


פתיחת מסלול

מאסטר בשיווק דיגיטלי

מלגות גבוהות!


9.09

ו' אלול


פתיחה חגיגית:

קורס פרסום וקופי+

איך מפיקים קפמיינים לחברות הכי גדולות בשוק? איך בונים אסטרטגיה מדוייקת? מהו המסר? כתיבה שיווקית, קופי ויצירתיות, ואפילו כתיבה לסושיאל ולדיגיטל!

עם תכני AI


הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כג

א מִזְמוֹר לְדָוִד יְהוָה רֹעִי לֹא אֶחְסָר:ב בִּנְאוֹת דֶּשֶׁא יַרְבִּיצֵנִי עַל מֵי מְנֻחוֹת יְנַהֲלֵנִי:ג נַפְשִׁי יְשׁוֹבֵב יַנְחֵנִי בְמַעְגְּלֵי צֶדֶק לְמַעַן שְׁמוֹ:ד גַּם כִּי אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת לֹא אִירָא רָע כִּי אַתָּה עִמָּדִי שִׁבְטְךָ וּמִשְׁעַנְתֶּךָ הֵמָּה יְנַחֲמֻנִי:ה תַּעֲרֹךְ לְפָנַי שֻׁלְחָן נֶגֶד צֹרְרָי דִּשַּׁנְתָּ בַשֶּׁמֶן רֹאשִׁי כּוֹסִי רְוָיָה:ו אַךְ טוֹב וָחֶסֶד יִרְדְּפוּנִי כָּל יְמֵי חַיָּי וְשַׁבְתִּי בְּבֵית יְהוָה לְאֹרֶךְ יָמִים:
נקרא  15  פעמים

אתגר AI

הגיע זמן הגאולה • אתגר 50

לוח מודעות

למעלה