פותחת את הדיון בדבריו של קקטוס:
קצת היכרות עם השטח
תקשיבי.
ההצעה שלך עלולה להיות מפתה
אבל שיהיה לך ברור שצלם תותח לא ייקח אותך לצלם סטודיו של הכלה, אלא אם כן הכלה מתעקשת שתהיה צלמת בלבד.
הסיבה היא מאוד פשוטה.
כרטיס הביקור של רוב הצלמים זה לא צילומי החופה, לא צילומי הריקודים, אלא צילומי הסטודיו.
כשכלה בוחרת צלם, היא רוצה שהצלם שהיא בחרה יצלם אותה, בריקודים זה פחות חשוב.
אם בסוף מישהו כן יקח אותך, תהיי מוכנה נפשית לשלם לו סכום כסף על הזמן שיקח לו ללמד אותך לתפעל את הסטודיו שלו (בממוצע - בין 5 ל 7 פלאשים בסטודיו) לתפעל את המשדרים שלו (מחולקים לתדרים לפי פלאש) להכיר את גבולות הגיזרה, את הפלארים שבאים בזוויות מסויימות, את ההתמודדות עם התאורה הצידית, זה ממש לא פשוט. (אם את מגחכת עכשיו ואומרת: מה הוא מחדש לי, אני יודעת שזה לא קל.. אז את מוזמנת שוב לקרוא את המשפט האחרון: זה ממש לא פשוט)
אני לא אומר לך את זה ממקום רע, אני חושב שאני הראשון שאשמח שלצלמת טובה כמוך תהיה פרנסה.
אני אומר את זה ממקום של ניסיון בשטח.
אנחנו נפגשים מדי יום עם התמודדיות בסטודיו, עם לקוחות קצרי רוח, עם בעיות טכניות שצריך לפתור אותן. (למשל היום היינו צריכים לטפס על גג של אולם, בשביל לאטום חלונות שהכניסו לנו לסטודיו קרני שמש לא רצויות) ואת כל הדברים האלה, הניסיון הופך לפשוטים יותר, אבל לא לגמרי.
כשיש ניסיון בשטח, ומתרגלים את התנאים למשך תקופה מסויימת, אפשר להתחיל לעבוד בשכר. בשביל להתחיל לצבור את הניסיון, צריך קודם כל להכיר את הכלים כמו שצריך, להכיר את הטכניקות של צילום אירועים כמו שצריך, ואת זה אפשר לרכוש על ידי התבוננות בעבודה.
זה אומר לבוא לאולם, לקחת כיסא ולהתחיל לצפות כמו בסרט. אם יש לך שאלות, את יכולה לרשום על דף ולשאול את הצלם למה הוא עושה ככה ולא ככה.
אם תדלגי על השלב של הצפיה, את אולי תרוויחי את הסכום הסמלי, אבל לא יישאר לך כלום ביד.
אחרי כמה צפיות את יכולה להתחיל לתרגל את העבודה בפועל.
כל זאת בהנחה שתמצאי צלם שיסכים לעבוד כך. (צלמים סוג ג' יסכימו, צלמים תותחים - לא נראה לי)
מבחינת קריירה, אני לא ממליץ לך להיות נספחת לצלם.
אם את באמת רוצה להתקדם, תהיי צלמת ראשית (כמו רבקה נרקיס) ותביאי צלם לחופה ולריקודים של הגברים.
אני לא מכיר צלמת משנה שהתקדמה בקריירה שלה.
__________________