כנראה לא הסברתי את עצמי טוב:
איש מקצוע, נניח גרפולוג, שווה לו לכתוב טור ללא תשלום במקומון כלשהו, כי הוא מהווה פרסום קבוע בשבילו. כך שההצעה לפרסום טור קבוע ללא תשלום, היא הגיונית עבורו, ואפילו משתלמת.
אצל סופר זה שונה. בכל מקרה הוא מפרסם חומר. אבל אם הוא רציני, הוא עובד קשה כדי להוציא תחת ידיו והוא אמור לקבל תשלום בהתאם.
דוגמה מהימים האחרונים - פנתה אלי מישהי בבקשה לכתוב חומר לעיתון מיילי פנימי מסוים. היא קיוותה שארצה לעשות זאת ללא תשלום 'כי זו פרסומת, כי כך וכך רואות את זה וכו'.'
הסברתי לה שכשאני מפרסמת סיפור בעיתון משפחה, למשל, אני מקבלת פי כמה וכמה פרסומת. איזה ענין אמור להיות לי לעבוד כדי לפרסם את השם שלי אצל כמה מאות נשים?
היא לא ממש הבינה, אבל הסכימה גם לשלם.
שוב, היו פערים גדולים בין מה שהיא ציפתה שאסכים לו, לבין מה שריאלי לצפות לו בתמורה לעבודה מקצועית.
אין לי שום טינה, כמובן, זכותה לצפות למה שהיא רוצה. זכותי להסביר ולסרב ולהגיד יפה שלום.
אבל זה מביא לנושא הקודם, למה - אפילו בעיתונים - לעיתים קרובות מדי לא באמת אכפת מהתכנים.
חושבת שבסיפורי ילדים, למשל, הורים לא מבינים עד כמה חשובה הרמה התוכנית, ושבסך הכל קיים זלזול גם מצד קהל הקוראים, וגם מצד חלק מהכותבים/ות.
המציאות היא שאני יכולה לכתוב סיפור מהשרוול, ויכולה גם להשקיע כמה ימים כדי לתת משהו טוב ממש, ובכמה וכמה עיתונים שניהם יתקבלו באותה קלות תמורת אותו תשלום.
מציאות מעוררת מחשבה.
הנושאים החמים
הנושאים החמים
