אלקסתימיה ולאהוב...

[אשר שרבר]

הרבה פעמים אמא שכלית היא דווקא בעלבוסטע גדולה מאד מאד, עד כדי הקטנת כל ענייני העולם מלבד תפקוד, למימדים מיקרוסקופיים. וזו בעיניי טרגדיה גדולה פי כמה.
מעניין שלי היתה הרגשה בקראה, שלכזו אמא הכוונה. דמיינתי אותה מאופקת וקרה, וסופר מתפקדת.

בהחלט, ובגלל זה כתבתי הערה אסוציאטיבית.

 

[עיתונאות ועריכת תוכן]

תודה לכם
הניתוחים שאתם מעלים לדמויות ממש מעולים, מפתיעים בדיוקם
@כנפיים כיוונת לאחת שעמדה לנגד עיני

 

[מרחבית]

אמא שכלית ופחות בעלבוסטע

נשמע מישהי שכלית במובן של 'ראש חזק, עיונית', ופחות מעשית.

אמא שכלית היא דווקא בעלבוסטע גדולה מאד מאד, עד כדי הקטנת כל ענייני העולם מלבד תפקוד, למימדים מיקרוסקופיים.

נשמע מישהי שכלית במובן של 'לא רגשית', ומאוד מעשית.

 

[כנפיים]

@עיתונאות ועריכת תוכן (לא יכולת למצוא שם יותר ארוך? נגיד עיתונאות ועריכת תוכן וכתיבה ספרותית ומאמרים וכל כיוצא בזה?)
שאלה סקרנית ביותר: את מפרסמת חומרים שלך? כי אם כן הייתי רוצה לדעת איפה
ואם לא, ובכן,
לא, באמת, הסיפור הזה---אין לי מילים

 

[עיתונאות ועריכת תוכן]

@כנפיים הצחקת אותי על הבוקר- תודה תודה! עבודות הפסח ייעשו מתוך שמחה
את רוצה הפניה לספרים תורניים? בטח לא ממש וחוץ מזה זה יסגיר אותי ואני אצטרך ניק חדש עם שם עוד יותר ארוךךךך

 

[rachelevanon]

סיפור מעולה. כתיבה מרעננת.

תוהה כמה התואר המפוצץ "אלקסתימיה", קשור לעצם העניין. הייתי מעדיפה לקרוא את הסיפור הזה בלי הכותרת המסגירה וגם הקצת בומבסטית מדי. במחשבה שנייה, כל הסיפור הזה יש לו טאץ' בומבסטי, והדמות של הגיבורה מצטיירת בעיניי כמפקחת - תיכון בפוטנציה שממנה את עצמה לסגנית של בורא העולם. לא מחתנת את הילדים שלה עם ג'ינג'ים מנומשים או עם משפחה שיש להם אופניים שומו שמיים, ובארוחת הערב המשותפת היא יושבת ומונה את התיקונים היומיים שיש לבצע בכדור הארץ כולו.

***במעקב***

 

[יעקב1245]

את רוצה הפניה לספרים תורניים? בטח לא ממש

זה כבר מזכיר את האגדה על לואיס קרול ומלכת אנגליה

 

[רותי רפפורט]

זה כבר מזכיר את האגדה על לואיס קרול ומלכת אנגליה

פירוט קצרצר למי שלא יודע:
קרול כתב את "אליס בארץ הפלאות" הוא היה מתמטיקאי עד אז. מלכת אנגליה התלהבה מאוד מן הספר וביקשה את ספריו הקודמים. בתגובה, שלח לה ספרי מתמטיקה שכתב...

 

[אשר שרבר]

פירוט קצרצר למי שלא יודע:
קרול כתב את "אליס בארץ הפלאות" הוא היה מתמטיקאי עד אז. מלכת אנגליה התלהבה מאוד מן הספר וביקשה את ספריו הקודמים. בתגובה, שלח לה ספרי מתמטיקה שכתב...

כאן צריך לכתוב, תודה המורה.
תחכימי אותנו עוד.
#ליבה וזה

 

[שני זאת אני :)]

תודה המורה.

המנהלת.

 

[אשר שרבר]

המנהלת.

סליחה.

 

[עיתונאות ועריכת תוכן]

תודה על ההמתנה, סליחה על הסבלנות
הנה הוא מגיע עם הקיץ- פרק ז'

 

[עיתונאות ועריכת תוכן]

פרק ז'

המהום,

שלום וברכה

המהום

- אני ממהרת לחסוך את ההמהום הבא ושואלת מה נשמע ומה קורה. לא מוסיפה 'איתך' חס ושלום רק ככה בכללי, לנתב את השיחה לאיזו התחלה חביבה.

ההתחלה החביבה מצידו נשמעת כמו: יש איזה רעיון בפרשת השבוע... הרעיון אורך קרוב לשתי דקות ואני מקשיבה באונה הימנית בעוד האונה השמאלית קודחת ביצירתיות מילות המשך. כך כשהוא חותם את הפרק הרוחני של שיחת הטלפון אני כבר מוכנה וגולשת בעדינות למימד הגשמי, משתפת את השפופרת שמאחוריה החתן שלי בהכנות לחתונה. לפעמים הוא מהמהם, בעצם הוא שותק. כל הזמן הוא שותק.

זה השלב שאני מגייסת התנחמדות יתר, מוזגת לקולי התלהבות מזוייפת ומנסה לדלות נואשות נושא שיתפוס אותו; פרחים, שמלה, צלם, תזמורת אפילו מסדר קידושין- אפס עמוק ושותק. לא שהוא לא מנסה. מדי פעם הוא קוטע את השתיקה במשפט שלאו בהכרח קשור למה שאני אומרת, אני נאחזת במילים המדודות כמו בקרש הצלה וממהרת לבנות עליהן מאמר שלם בדגם טענה או נימוק, כל השרידים משיעורי הבעה נחלצים לעזרתי ועדיין הכישלון מהדהד בדמות שתיקה מאסיבית ונוקבת מהישיבה ועד החדר שלי בבית.

נעלי הבית האהודות עלי מטרום עידן הקרוקס חורשות את החדר בפסי אורך ורוחב לפי כיוון המרצפות. אני לא מצליחה לדרוך על קווים בשני כיוונים שונים בו זמנית. הרגליים האנושיות לא נבראו עם גמישות מפרקית שכזו, האם הנפש האנושית כן? לא המון זמן יעבור לפני שנהיה לזוג, לבית למשפחה. האם נמשיך להיפגש רק בהצטלבויות או שנצליח איכשהו לעמוד בו זמנית על שני המישורים שלנו, יחד
...

אני יוצאת מהחדר כדי לדווח לעיניים של ההורים שלי שהשיחה הסתיימה ולנסות להמציא קצת דברים שכנראה נאמרו או התחדשו בה. הם רואים בתגובות שלי סימן טוב להתרגשות שמחה. הם שומעים בתגובות שלי שאני לא משתפת בהכל ושוב חושבים שזה סימן טוב, שהדברים אישיים מכדי להיאמר. הם לא יודעים שהטוב הזה הוא אין אחד גדול. גלקסיה חללית, שאני מנסה למלא בשביטים נופלים המותירים שובל ניצוצות מרשים שאין בו ממש. אני מרחפת אבל רק בגלל שאין שום כוח משיכה במסלול החדש אליו נכנסתי.

 

[יוסף שחק]

מרחפת אבל רק בגלל שאין שום כוח משיכה במסלול החדש אליו נכנסתי.

אני חושש שמבחינה פסיכולוגית זו הגדרה נכונה לסיטואציה, ולא רק משפט מליצי נאה.

 

[RACHELIZ]

ככל שזה נמשך זה עצוב ומתסכל יותר...
וואו התיאורים אחד אחד!

 

[כנפיים]

אחח...
התגעגענו!
תודה תודה!
ממשיך לאתגר בגרד בלתי פוסק. מתחשק לי לתפוס את שניהם מהאוזניים ולנער חזק חזק!

מבחינת הכתיבה היא נהיית פתאום יותר מליצית ומתפלספת מעט, וקצת זר לי מול היכרותי עם הבחורה עד כה חסרה לי הפשטנות שהיתה בה. פתאום היא מודעת ממש למה שקורה ורק מסתירה מהסביבה?

 

[מרים יעל]

למי ששאלה, נראה שהבחור הוא האלקסתימי, שאגב תודה על החידוש לא ידעתי שיש לזה שם. כלומר, לחוסר אמפתיה, יש שם.
מזלטוב לי, באמת גיל ללמוד כזה דבר.

 

[RACHELIZ]

פתאום היא מודעת ממש למה שקורה ורק מסתירה מהסביבה?

לפעמים קשה להניח את האצבע על משהו ספציפי או שלא מודעים לכך שיש בעיה מוגדרת עם טייטל או שחושבים שהבעיה תיפתר בהמשך או שקשה לחשוף דאגות. איך שלא יהיה, לא מפתיע שהיא לא משתפת את הסביבה.. מה גם שיכול להיות שבעת הכתיבה 'היא' כביכול יודעת לחדד יותר אפילו שהסיפור נכתב בזמן הווה.

 

[עיתונאות ועריכת תוכן]

חסרה לי הפשטנות שהיתה בה

תודה, כיף לחזור
התשובה היא כפולה, גם ההסבר המצוין של RACHELIZ וגם העובדה שהחיים האמיתיים משפשפים את מעטה התמימות התלוי באופי ומכריחים התנגשות עם המציאות לתמימות הנובעת מבחירה ואזור נוחות

 

[כנפיים]

ומכריחים התנגשות עם המציאות לתמימות הנובעת מבחירה ואזור נוחות

לגמרי.
ובכל זאת, לטעמי הכתיבה אחרת מדי. לעומת הזרימה שהייתה בין הפרקים הקודמים, הרגשתי כאן תחושת זרות קלה ומעקצצת. כאילו לא אותה כותבת.. אבל שוב, תחושה אישית.

וזה ממשיך להיות מקסים!