שיתוף אלקסתימיה ולאהוב...

עיתונאות ועריכת תוכן

משתמש מקצוען
פרסום וקופירייטינג
פרק ראשון

ישבנו זו מול זה על הכורסאות הנוחות למחצה בלובי הלא עדכני. מימיני הבחנתי בזוג נפגשים נוסף, בחור ובחורה בסגנון פתוח מדי לטעמי, לא ניסיתי ולא הצלחתי לזהות באיזו פגישה הם אוחזים. אנחנו היינו בפגישה שלישית, זו שלשיטתו של אבא שלי אמורה להיות האחרונה. במקרה הזה הצד השני לא גרס את השיטה והוזהרנו מראש שייתכן והבחור בכורסא הנוחה למחצה ממולי, לא יסגור הערב. הידיעה הברורה שאין סוף ברור לפגישה לא הסבה לי תחושה נוחה במיוחד. מאחורי הכורסאות שלנו, כך הבחנתי מזוית עיני, השתרעה על ספות חרדל מאורכות משפחה מורחבת. הדי השיחה בצרפתית קולנית צמררו את גבי ותמיהה הזדחלה בין חוליותיו; כיצד יתכן שבחור סופר-צדיק כמו זה שאני נפגשת עמו כעת על מנת להקים בית מושלם, יושב באדישות מול מראות שיכולתי רק לדמיין לעצמי שנמצאים מאחורי.

בחורה מלאת שאיפות ותכניות לא ברות ביצוע, ממשפחה שמרנית בת שמרנים, בלובי של מלון לא ישבתי מימי- מה לי ולפגישה ברוח זו?! ואז קרה הגרוע מכל: אל השולחנון הרבוע ניגשה, שומו שמים, מלצרית! ושאלה מה נזמין... בתמימות מופתית שאזלה מן הדור כולו כנראה, השבתי בחלחלה: "אנחנו לא מזמינים כאן כלום". המלצרית לא התרשמה מבורותי המביכה והשיבה בענייניות: "לא יושבים בלי להזמין". הבחור היושב באדישות מולי ענה באדישות לא פחותה: "תיכף נזמין שתיה" והמשיך במונולוג שנקטע קודם בלי להקדיש משפט סלחני לשגיאה מעוררת החלחלה שלי. כבר לא הבנתי כלום, לא את המונולוג בענייני פאות ומטפחות, לא את הרעיון להזמין שתיה במלון שכשרותו מקסימום רבנות ולא את התגובה של הבחור שהיתה לא פחות ממוזרה.

זו היתה ההזדמנות השניה שלי לשים אצבע על הנקודה, ואני המשכתי, כמו בהזדמנות הראשונה- בעיניים עצומות לרווחה.
 

אריאל 1

משתמש פעיל
פרק ראשון

ישבנו זו מול זה על הכורסאות הנוחות למחצה בלובי הלא עדכני. מימיני הבחנתי בזוג נפגשים נוסף, בחור ובחורה בסגנון פתוח מדי לטעמי, לא ניסיתי ולא הצלחתי לזהות באיזו פגישה הם אוחזים. אנחנו היינו בפגישה שלישית, זו שלשיטתו של אבא שלי אמורה להיות האחרונה. במקרה הזה הצד השני לא גרס את השיטה והוזהרנו מראש שייתכן והבחור בכורסא הנוחה למחצה ממולי, לא יסגור הערב. הידיעה הברורה שאין סוף ברור לפגישה לא הסבה לי תחושה נוחה במיוחד. מאחורי הכורסאות שלנו, כך הבחנתי מזוית עיני, השתרעה על ספות חרדל מאורכות משפחה מורחבת. הדי השיחה בצרפתית קולנית צמררו את גבי ותמיהה הזדחלה בין חוליותיו; כיצד יתכן שבחור סופר-צדיק כמו זה שאני נפגשת עמו כעת על מנת להקים בית מושלם, יושב באדישות מול מראות שיכולתי רק לדמיין לעצמי שנמצאים מאחורי.

בחורה מלאת שאיפות ותכניות לא ברות ביצוע, ממשפחה שמרנית בת שמרנים, בלובי של מלון לא ישבתי מימי- מה לי ולפגישה ברוח זו?! ואז קרה הגרוע מכל: אל השולחנון הרבוע ניגשה, שומו שמים, מלצרית! ושאלה מה נזמין... בתמימות מופתית שאזלה מן הדור כולו כנראה, השבתי בחלחלה: "אנחנו לא מזמינים כאן כלום". המלצרית לא התרשמה מבורותי המביכה והשיבה בענייניות: "לא יושבים בלי להזמין". הבחור היושב באדישות מולי ענה באדישות לא פחותה: "תיכף נזמין שתיה" והמשיך במונולוג שנקטע קודם בלי להקדיש משפט סלחני לשגיאה מעוררת החלחלה שלי. כבר לא הבנתי כלום, לא את המונולוג בענייני פאות ומטפחות, לא את הרעיון להזמין שתיה במלון שכשרותו מקסימום רבנות ולא את התגובה של הבחור שהיתה לא פחות ממוזרה.

זו היתה ההזדמנות השניה שלי לשים אצבע על הנקודה, ואני המשכתי, כמו בהזדמנות הראשונה- בעיניים עצומות לרווחה.
היה קשה לי עם הלובי הלא עדכני בעיני זו שלא ישבה מימיה בלובי של מלון...
אבל זו שגיאה נסלחת מול הסיפור המסקרן וההומור העצמי על השמרנית
 

מרחבית

משתמש מקצוען
כתוב יפה ומעניין!
ו היתה ההזדמנות השניה שלי לשים אצבע על הנקודה, ואני המשכתי, כמו בהזדמנות הראשונה- בעיניים עצומות לרווחה.
עצוב, וקורה יותר מידי פעמים. בחור או בחורה מרגישים משהו לא תקין בפגישות, ובגלל שלא יודעים לתת לזה שם, והסביבה מעודדת להמשיך ומניעה יד בביטול - ממשיכים בעיניים עצומות לרווחה - וכשהן נפקחות לרווחה - מאוחר מידי.
 

אלישבע10

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
היה קשה לי עם הלובי הלא עדכני בעיני זו שלא ישבה מימיה בלובי של מלון...
אבל זו שגיאה נסלחת מול הסיפור המסקרן וההומור העצמי על השמרנית
זאת לא שגיאה.
זאת פעם ראשונה שהיא יושבת בלובי של מלון, לא פעם ראשונה שהיא רואה לובי של מלון.
אולמות שמחה רבים הם חלק ממלון, שהכניסה אליו היא דרך הלובי.
כמו כן, ייתכן שהיא שמעה מאחרים שהלובי במלון הזה הוא לא עדכני.
 

אריאל 1

משתמש פעיל
זאת לא שגיאה.
זאת פעם ראשונה שהיא יושבת בלובי של מלון, לא פעם ראשונה שהיא רואה לובי של מלון.
אולמות שמחה רבים הם חלק ממלון, שהכניסה אליו היא דרך הלובי.
כמו כן, ייתכן שהיא שמעה מאחרים שהלובי במלון הזה הוא לא עדכני.
אבל הנחתום העיד על עיסתו, ואמר שצדקתי...
אני מצטרף לדעה שלא צריך לתקן, מסיבה אחרת.
כחלק מבניית הדמות של השמרנית האדוקה יש לצפות שתחווה דעה מוצקה בעניינים הזרים לה לחלוטין, כי קיטלוג ונחרצות מצויים שם בשפע.
אז לחלוטין אני מסכים שמתאים שמי שלא מבינה בלובי ובעדכניותו, תספר לכולן שהוא לא באופנה.
 

יואב ברק

משתמש סופר מקצוען
צילום מקצועי
פרסום וקופירייטינג
איור וציור מקצועי
עיצוב גרפי
פרק ראשון

ישבנו זו מול זה על הכורסאות הנוחות למחצה בלובי הלא עדכני. מימיני הבחנתי בזוג נפגשים נוסף, בחור ובחורה בסגנון פתוח מדי לטעמי, לא ניסיתי ו

, זו שלשיטתו של אבא שלי אמורה להיות האחרונה. במקרה הזה הצד השני לא גרס את השיטה והוזהרנו מראש שייתכן והבחור בכורסא הנוחה למחצה ממולי, לא יסגור הערב. הידיעה הברורה שאין סוף ברור לפגישה לא הסבה לי תחושה נוחה במיוחד. מאחורי הכורסאות שלנו, כך הבחנתי מזוית עיני, השתרעה על ספות חרדל מאורכות משפחה מורחבת. הדי השיחה בצרפתית קולנית צמררו את גבי ותמיהה הזדחלה בין חוליותיו; כיצד יתכן שבחור סופר-צדיק כמו זה שאני נפגשת עמו כעת על מנת להקים בית מושלם, יושב באדישות מול מראות שיכולתי רק לדמיין לעצמי שנמצאים מאחורי.

בחורה מלאת שאיפות ותכניות לא ברות ביצוע, ממשפחה שמרנית בת שמרנים, בלובי של מלון לא ישבתי מימי- מה לי ולפגישה ברוח זו?! ואז קרה הגרוע מכל: אל השולחנון הרבוע ניגשה, שומו שמים, מלצרית! ושאלה מה נזמין... בתמימות מופתית שאזלה מן הדור כולו כנראה, השבתי בחלחלה: "אנחנו לא מזמינים כאן כלום". המלצרית לא התרשמה מבורותי המביכה והשיבה בענייניות: "לא יושבים בלי להזמין". הבחור היושב באדישות מולי ענה באדישות לא פחותה: "תיכף נזמין שתיה" והמשיך במונולוג שנקטע קודם בלי להקדיש משפט סלחני לשגיאה מעוררת החלחלה שלי. כבר לא הבנתי כלום, לא את המונולוג בענייני פאות ומטפחות, לא את הרעיון להזמין שתיה במלון שכשרותו מקסימום רבנות ולא את התגובה של הבחור שהיתה לא פחות ממוזרה.

זו היתה ההזדמנות השניה שלי לשים אצבע על הנקודה, ואני המשכתי, כמו בהזדמנות הראשונה- בעיניים עצומות לרווחה.
לראשונה תפסתי את המעמד מהזוית הזו. ענקי!
ולא הצלחתי לזהות באיזו פגישה הם אוחזים. אנחנו היינו בפגישה שלישית
פה הייתי מוריד את הפגישה בתרא, מה שאומר, ... אנחנו היינו בשלישית
 

אבימי

Moderator
מנהל
איור וציור מקצועי
כתיבה ספרותית
קודם כל - תודה רבה, זו היתה חוויה נעימה לקרוא את הקטע המושקע.
הפריע לי דיסוננס בין השיפוטיות הקרה והצינית,
לבין הטענה של הכותב, שמדובר בבחורה בוסרית שלא נחשפה לעולם.
ניתוק כל כך מושלם מהעולם בא עם שמץ בהלה, מחסור במילים, קיפאון.
ציניות כזאת מתנשאת ושופטת באה מנסיון חיים בהתמודדות עם מגוון מצבים.
אז משהו לא ישב לי.
אבל הזווית מרתקת.
 

מרחבית

משתמש מקצוען
נראה לכאורה שהבחורה מספרת את קורותיה בתקופה מאוחרת יותר, כשכבר היו לה יותר מושגים. היא גם 'יורדת' על עצמה מספר פעמים, בצורה שמתאימה לאחת שמסתכלת על העניין ממרחק של זמן, אחרי שהשתנו כמה דברים, כגון:
בחורה מלאת שאיפות ותכניות לא ברות ביצוע,
אל השולחנון הרבוע ניגשה, שומו שמים, מלצרית!
 

עיתונאות ועריכת תוכן

משתמש מקצוען
פרסום וקופירייטינג
פרק שני

העולם לא מאוזן, לחלוטין לא. עזבו עשירים ועניים, טייקונים עם תספורות סטייל המאה העשרים ועוסקים פטורים ממס שלא מצליחים לגרד הלוואה. אל תקחו גם את המחוברים אונליין מול מאותגרי המייל או את ממדי הפתיחות כנגד הקיצוניים עטויי השאלים. קחו דבר פשוט כמו חינוך. בועה אני אומרת לכם, בועה שמטופחת בעמק החממות הסמינרי ומנווטת את הבנות לעליה רוחנית מסחררת. זה נפלא זה עצום וזה הרסני כשהבועה מתפוצצת. איזון, זה מה שהעולם הזה צריך. כשההורים שלי שאלו את אחי לגבי הבחור שעמד על הפרק, הוא השיב כמו כל חבר לישיבה בדוגריות מוחצת; צול. אח שלי היה בערך היחיד שלא גרס את קליפת הצדקנות המתלהמת של גיל העשרה והודיע במפורש שהבחור לא מתאים. למי לא מתאים? לא מתאים לאח שלי ולהשקפת עולמו ובשביל זה הרי שאלו בכלל לדעתו, לא?!

בגיל חמש עשרה למדנו בסמינר בחברותות את אהבת חסד של החפץ חיים. בגיל שבע עשרה קראנו את 'היא שיחתי' מכריכה לכריכה וכל מאות העמודים ספרו לנו על לומדי תורה מרוממים ומוסרי נפש. בגיל תשע עשרה כבר פגשנו את 'שאיפות'... רק שכחו לספר לנו שהוא לא מיועד לבנות ובעצם גם לא כל בחור סטנדרטי מחזיק אותו על המדף. מי רוצה בכלל בחור סטנדרטי? אני וחברותי התכוונו בכל רמ"ח ושס"ה להיות ראויות להקים את הבית הבא בסמטת חנן או ברשב"ם. רכשנו את כל הסט של הרב פינקוס, מילאנו בלילות מחברות ספירלה בחשבונות נפש ורצנו כל שבת לבית הכנסת לשמוע קריאה בתורה. היו ימים יפים.

אם הייתי יכולה באותם ימים יפים הייתי מתעקשת להיפגש בשיטת החזון-איש. יודעות דבר ספרו לי שהחזון איש עצמו אמר שאפשר לעשות פגישה ושעה אחרי כבר להיפגש באולם החתונות. היום אני לא יודעת אם החזון איש אמר את זה בכלל, וטוב שאני לא זוכרת מי אמר את זה לי...
 

Ruty Kepler

Moderator
מנהל
פרסום וקופירייטינג
כתיבה ספרותית
פרק שני

העולם לא מאוזן, לחלוטין לא. עזבו עשירים ועניים, טייקונים עם תספורות סטייל המאה העשרים ועוסקים פטורים ממס שלא מצליחים לגרד הלוואה. אל תקחו גם את המחוברים אונליין מול מאותגרי המייל או את ממדי הפתיחות כנגד הקיצוניים עטויי השאלים. קחו דבר פשוט כמו חינוך. בועה אני אומרת לכם, בועה שמטופחת בעמק החממות הסמינרי ומנווטת את הבנות לעליה רוחנית מסחררת. זה נפלא זה עצום וזה הרסני כשהבועה מתפוצצת. איזון, זה מה שהעולם הזה צריך. כשההורים שלי שאלו את אחי לגבי הבחור שעמד על הפרק, הוא השיב כמו כל חבר לישיבה בדוגריות מוחצת; צול. אח שלי היה בערך היחיד שלא גרס את קליפת הצדקנות המתלהמת של גיל העשרה והודיע במפורש שהבחור לא מתאים. למי לא מתאים? לא מתאים לאח שלי ולהשקפת עולמו ובשביל זה הרי שאלו בכלל לדעתו, לא?!

בגיל חמש עשרה למדנו בסמינר בחברותות את אהבת חסד של החפץ חיים. בגיל שבע עשרה קראנו את 'היא שיחתי' מכריכה לכריכה וכל מאות העמודים ספרו לנו על לומדי תורה מרוממים ומוסרי נפש. בגיל תשע עשרה כבר פגשנו את 'שאיפות'... רק שכחו לספר לנו שהוא לא מיועד לבנות ובעצם גם לא כל בחור סטנדרטי מחזיק אותו על המדף. מי רוצה בכלל בחור סטנדרטי? אני וחברותי התכוונו בכל רמ"ח ושס"ה להיות ראויות להקים את הבית הבא בסמטת חנן או ברשב"ם. רכשנו את כל הסט של הרב פינקוס, מילאנו בלילות מחברות ספירלה בחשבונות נפש ורצנו כל שבת לבית הכנסת לשמוע קריאה בתורה. היו ימים יפים.

אם הייתי יכולה באותם ימים יפים הייתי מתעקשת להיפגש בשיטת החזון-איש. יודעות דבר ספרו לי שהחזון איש עצמו אמר שאפשר לעשות פגישה ושעה אחרי כבר להיפגש באולם החתונות. היום אני לא יודעת אם החזון איש אמר את זה בכלל, וטוב שאני לא זוכרת מי אמר את זה לי...
ס'איז גוט.

אבל חזק מדי. לדעתי כדאי לעדן ולרכך ביטויים כמו 'הרסני'. וגם לרופף קצת את הנחרצות שבה הכותבת כותבת היום.
 

אירועים קרובים

ראש פינה

הפרוגיסטים נותנים בראש

לוח דרושים

למעלה