סיפור בהמשכים אי הבנה (1) - המורל חשוב יותר מהגורל / שמחה שאינה תלויה בדבר

[ראש לשועלים]

אופטימיות.

המילה הזו היכתה בראשי כמו ברק ביום שרב, שעה שהבטתי בתמונת הנשיא טראמפ מנופף 'לתומכיו' בדרכו לבית החולים, או בחזרתו, או גם וגם.

זה מה שמוכר האיש האגדי למעל מאה מיליון תומכיו בארצו, וריבי הרבבות על פני תבל. אופטימיות פשוטה, כנה, נאיבית ומזוקקת. אבל גם נצחית.

תמורת אותו דכדוך מובנה, חששנות פרנואידית וזהירות כרונית שמלווים את השמאל באשר ילך, מציע הימין, והוא בראשו, שמחה וחלום.

השמאל מרבה לדבר על חזון ותקווה, אבל הסחורה שהוא מוכר בפנים, בחנות, אחרי השלטים והקמפיין, מלאה תחושת אסון מתקרב ותחזיות קודרות. 'צונאמי מדיני' 'מוכרחים להיכנע' 'סוף המדינה היהודית' 'הכל מתפרק' 'קץ הדמוקרטיה' 'המדינה לא מתפקדת' 'שואה שניה' 'אי אפשר לעמוד מנגד' 'עצרו את המשלוחים' (למשחטות הבקר).

הימין מואשם רבות בבכיינות, ובהפחדה. אבל זו רק התפאורה והטקטיקה. ההצגה האמיתית והסודית היא הגאווה הלאומית, האמונה בנצחון בכל מצב, בשיטת 'קול הרעם מקהיר'. 'פה ושם יש דברים שצריך לתקן. וודאי. כלומר, מן הסתם. אני מניח. אבל מה הם לעומת הדברים המדהימים שאנחנו עושים ונעשה. כביר. פשוט כביר' (ביבי קלאסי).

זקני העדה יכולים מן הסתם לזכור את אותו יום סגריר, פריימריז רפובליקנים באיווה, 2016. טד קרוז ניצח את טראמפ, אבל זה לא נשאר חייב: 'אני גאה להיות במקום השני', בערך כך הוא התנסח, והותיר את יריביו ותומכיו פעורי פה והרחק מאחוריו. הוא המנצח הגדול, במקום השני והראשון.

אין כאן גישה פוליטית. זו גישה לחיים. האם לקבור את הראש במצבת המציאות, להתחפר בקשיים ובביקורת, או להביט על העולם ולומר כל בוקר 'איזה עולם מדהים'.

בסוף, טוענים מצדדי השיטה, הוא באמת יהיה מדהים. 'תחשוב טוב יהיה טוב'.

האם טראמפ המציא את השיטה? לא. הוא רק שכלל אותה. למעשה, יכול להיות שזה המאפיין הכי מובהק, והמכנה המשותף הכי רחב שניתן למצוא בין הימין שבכל מקום.

הביטו על המוכר בבאסטה, במחנה יהודה או בכל מקום. עול המיסים על צווארו, העבודה מיוזעת ולא מתגמלת כהלכה, והחיים במדינה המרופטת הזו לא קלים בכלל. צאו לדבר אתו במבט מלמעלה, על סיגריה וקפה שחור: 'איזה ביבי גדול (מראה עם הידיים). איזה צבא גדול. ככה (מצמיד שתי אצבעות) אנחנו מוחצים את הערבים. ישראל חזקה יותר מכולם. מה זה כלכלה, בולדוזר. מי יכול עליו. תראה איזה גדול הבנאדם'. ואתה? והילדים הלא מסודרים? והאשה שדורשת המון ומקבלת הרבה? והאוברדרפט?

עזבו. למה להיתפס לקטנות ולהשבית שמחות. העיקר שהמדינה גדולה, משגשגת וחזקה.

לכו לתל אביב, מעבר לכביש (1). שיחה מקבילה. האיש בהיי טק, או רופא. מרוויח בעשרות, שלושה ילדים, פנטהאוז קומה 22, שתי חניות ושלושה רכבים. וכל זה איננו שווה לו, כי השחיתות והקרע בעם והאפרטהייד וההדתה לא נותנים לו מנוח. הלו, בחייך, חיה את שארית חייך, ותיהנה ממנה כמה שיותר.

זה לא עובד. חוש הביקורת, הצדק והקיטור, והמשקפיים השחורות - חזקים יותר מהכל.

לחץ הדם של קשישים בדיור מוגן, שעולמם האופטימלי צריך היה לנוע בין הכדורים לארוחת הבוקר ומרפסת השמש, גואה עם כל פסקה בשולי העיתון אותו הם מחזיקים ביד רועדת ומקומטת. משקפיים שחורות כבר אמרנו, אבל במקרה הזה גם נוזלות ופוזלות. 'מי גנב לנו את המדינה', ישאלו זה לזה בצרידות שלא משקפת נכונה את הסופה הפנימית, לוגמים עוד מהתה המתקרר.

הקורונה, כמו בכל דבר, לקחה את ההבדלים לקצה. טראמפ, דבק לעמדה הנצחית 'לא יהיה כלום כי לא היה כלום כי הכל נהדר והשמים יפים', סרב לקבל תכתיב מאי מי, לפיו שנה שחורה מתעתדת לפקוד את האומה – עליה הוא מופקד. לא במשמרת שלו. הרי העולם כולו הוא תבנית נקודת המבט שלנו, ומנקודת המבט שלו – הכל דבש. סבבה בישראלית.

אינני יודע עד כמה המודל הזה ישים, או מתאים לכל אחד. מה שבטוח שהנשיא האמריקאי חי אותו שעה שעה. ואם שאלתם לדעתי, זו גם הדרך שלו לגשת ללבבות ההמונים. אלה, קצה נפשם בתקשורת ובהשחרת המציאות שלה. בהקדרת שמי יומם של צופים עמלים באוסף עוולות ולכלוכים מהעולם כולו. די כבר. העיקר שאמריקה נהדרת. ואם אנשים רעבים בבנגלדש, נהרגים בסודן, או מחפשים עבודה במקסיקו, ואפילו בארצות הברית עצמה. אז מה. לא צריך להתמקד תמיד בחצי הכוס הריקה.

חמוצים, נמאסתם.

מפני קדושת המועד

 

[דיונון]

א. סיפור בהמשכים??
ב. בבית לימדו אותי שיהודים הם תמיד 'לינקע', ומכאן שאלתי -
הרי חייב להיות איזון כלשהו?
אתה מתאר נפלא את שכרון הרוח של טראמפ ודומיו,
אבל בסופו של דבר זו שכרות, זחיחות,
חוסר אחריות, והתעלמות מהמציאות.
לפעמם זה הולך, אבל איך אפשר לסמוך על זה?

 

[ראש לשועלים]

א. סיפור בהמשכים??

יש לי הרבה איים של הבנה, זה רק אחד מהם.

ב. בבית לימדו אותי שיהודים הם תמיד 'לינקע', ומכאן שאלתי -
הרי חייב להיות איזון כלשהו?
אתה מתאר נפלא את שכרון הרוח של טראמפ ודומיו,
אבל בסופו של דבר זו שכרות, זחיחות,
חוסר אחריות, והתעלמות מהמציאות.
לפעמים זה הולך, אבל איך אפשר לסמוך על זה?

אסור פה להגיב לגופו של עניין.
רק אומר שלא הבעתי כאן כמעט את דעתי, הגם שיש לי אחת כזו. תיארתי את המציאות כפי שהיא, ואתה רשאי בהחלט להתנגד, ולחבור לשוכני בית האבות, או לנכד מהפנטהאוז...
אם תחפש אותי, אני במחניודה.

 

[הנף מקלדת]

אסור פה להגיב לגופו של עניין.
רק אומר שלא הבעתי כאן כמעט את דעתי, הגם שיש לי אחת כזו. תיארתי את המציאות כפי שהיא, ואתה רשאי בהחלט להתנגד,

אסור להגיב לגופו, גם חול המועד ומאוחר וכו'
אבל קודם כל עובדות:

ה'קוסם' שלנו, עשה קריירה על הפצצה האירנית שמגיעה לנקודת האל חזור.

עיתוני המגזר הד"לי מלאים בבכיינות על התשקורת השמאלנית, ומערכת המשפט שהורסת כל חלקה טובה.

גם דונאלד בן פרד לרפו"ש, נהנה להתבכיין על התקשורת.

וכו' וכו'

כולם בכיינים, כולם חמוצים, וגם הבאסטיונר בטוח שהאבטיח של השני ירוק יותר.

 

[דיונון]

אסור להגיב לגופו, גם חול המועד ומאוחר וכו'
אבל קודם כל עובדות:

ה'קוסם' שלנו, עשה קריירה על הפצצה האירנית שמגיעה לנקודת האל חזור.

עיתוני המגזר הד"לי מלאים בבכיינות על התשקורת השמאלנית, ומערכת המשפט שהורסת כל חלקה טובה.

גם דונאלד בן פרד לרפו"ש, נהנה להתבכיין על התקשורת.

וכו' וכו'

כולם בכיינים, כולם חמוצים, וגם הבאסטיונר בטוח שהאבטיח של השני ירוק יותר.

פספסת את הפואנטה -
הימין מורכב מאנשים מאושרים ועליזים והשמאל מממורמרים (תענוג לכתוב את המילה הזו).

 

[הנף מקלדת]

פספסת את הפואנטה -
הימין מורכב מאנשים מאושרים ועליזים והשמאל מממורמרים (תענוג לכתוב את המילה הזו).

מכון.
ועדיין הדונאלד שלנו, שוכח לפעמים להיות אופטמי.

 

[דיונון]

מכון.
ועדיין הדונאלד שלנו, שוכח לפעמים להיות אופטמי.

הוא מזעיף פנים לפייק ניוז וכאלה, אבל מאחורי הקלעים הוא מריץ דאחקות עם החברה ואוכל צ'יפס ובירה.
השמאלנים אכולי חרדות וכשבוקר אחד אין שום דבר רע, הם הולכים למוזיאון תוך מחשבות עגומות על רדידות העמך שלא מעריכים אמנות. רע להם בחיים. (פעם קראו לזה 'פולניה', לא?)

 

[וי שלוק]

יש לי הרבה איים של הבנה, זה רק אחד מהם.

רק שנקבל את כולם, ולפחות רובם. במטותא. זה תענוג מזוקק. עונג יו"ט.

 

[ראש לשועלים]

1.

אבל קודם כל עובדות:

ה'קוסם' שלנו, עשה קריירה על הפצצה האירנית שמגיעה לנקודת האל חזור.

לא נכון. אבל גם לא משיב ריקם דבר מדבריי.

2.

עיתוני המגזר הד"לי מלאים בבכיינות על התשקורת השמאלנית, ומערכת המשפט שהורסת כל חלקה טובה.

גם דונאלד בן פרד לרפו"ש, נהנה להתבכיין על התקשורת.

הימין מואשם רבות בבכיינות, ובהפחדה. אבל זו רק התפאורה והטקטיקה.

3.

כולם בכיינים, כולם חמוצים, וגם הבאסטיונר בטוח שהאבטיח של השני ירוק יותר.

צאו לדבר אתו במבט מלמעלה, על סיגריה וקפה שחור

השקפת עולם וחיי יומיום הם שני דברים שונים. גורל ומורל כמו שאמרתי.
גם הבחור מאשקלון מקלל את ביבי כשהוא רץ למקלט, ומצביע לו בסוף כי הוא אחלה ומרים את המדינה.
יש נתק בין החיים הפרטיים של הבנאדם לתודעה הפוליטית שלו.

4.

רק שנקבל את כולם, ולפחות רובם. במטותא. זה תענוג מזוקק. עונג יו"ט.

אבל מה אעשה, שהבוס כאן לא מרשה יותר מפעם בשבוע. וגם על זה צריך רחמי שמים.

 

[yonatanr]

זה מה שמוכר האיש האגדי למעל מאה מיליון תומכיו בארצו, וריבי הרבבות על פני תבל. אופטימיות פשוטה, כנה, נאיבית ומזוקקת. אבל גם נצחית.

וגם מאתיים אלף מתים מקורונה.

הביטו על המוכר בבאסטה, במחנה יהודה או בכל מקום. עול המיסים על צווארו, העבודה מיוזעת ולא מתגמלת כהלכה, והחיים במדינה המרופטת הזו לא קלים בכלל. צאו לדבר אתו במבט מלמעלה, על סיגריה וקפה שחור: 'איזה ביבי גדול (מראה עם הידיים). איזה צבא גדול. ככה (מצמיד שתי אצבעות) אנחנו מוחצים את הערבים. ישראל חזקה יותר מכולם. מה זה כלכלה, בולדוזר. מי יכול עליו. תראה איזה גדול הבנאדם'. ואתה? והילדים הלא מסודרים? והאשה שדורשת המון ומקבלת הרבה? והאוברדרפט?

אבל הוא נשאר מוכר בבאסטה, והערבים נשארים אויבים.

לכו לתל אביב, מעבר לכביש (1). שיחה מקבילה. האיש בהיי טק, או רופא. מרוויח בעשרות, שלושה ילדים, פנטהאוז קומה 22, שתי חניות ושלושה רכבים. וכל זה איננו שווה לו, כי השחיתות והקרע בעם והאפרטהייד וההדתה לא נותנים לו מנוח. הלו, בחייך, חיה את שארית חייך, ותיהנה ממנה כמה שיותר.

לך לבני ברק.
האיש נמצא בפסגת המגזר. משגיח בישיבה גדולה, חתנים מהישיבות הכי חשובות, בנים בכוללים הכי רציניים, וכל זה איננו שווה לו, כי הבחורים בישיבה שלו חוגגים במלוניות הקורונה עם אינטרנט וטלוויזיה.

אין כאן גישה פוליטית. זו גישה לחיים. האם לקבור את הראש במצבת המציאות, להתחפר בקשיים ובביקורת, או להביט על העולם ולומר כל בוקר 'איזה עולם מדהים'.

גם צ'מברליין הסתכל על ההסכם שלו עם היטלר, ואמר 'הבאתי שלום למאה הקרובה'. ורק צ'רצ'יל הממורמר ישב בצד וקיטר.

 

[shira bira]

גם צ'מברליין הסתכל על ההסכם שלו עם היטלר, ואמר 'הבאתי שלום למאה הקרובה'. ורק צ'רצ'יל הממורמר ישב בצד וקיטר.

השוואה לא נכונה משום כיוון.
צ'מברליין נקט במדיניות פייסנית ונפחדת מול דיקטטור שפלש לצ'כוסלובקיה ואוסטריה ודיבר גלויות על פלישה לארצות נוספות.
בנימין נתניהו על שלל מגרעותיו נוקט במדיניות מדינית מתוכננת ומדוקדקת שנבנית בעבודה של שנים מתחת לפני השטח.
הוא מודע לכך שהעולם הערבי- סוני חושש מאימפריה איראנית שיעית ועייף מבכיות הפלסטינים (חלקם גם לא רואים בהם ערבים אמיתיים אבל זה כבר סיפור אחר) ומנצל זאת לבניית בריתות חשאיות וגלויות.
במקביל הוא בונה יחסים יציבים עם רוב שליטי אפריקה בתמורה למכירת ידע חקלאי שמדינות אפריקה זקוקות לו נואשות כמו צמא למים. תרתי משמע.
מי שרוצה לדעת עוד אני ממליצה על הפודקאסט של ניצן דוד פוקס המשחק הגדול.
פודקאסט מרתק ומדהים (ונקי לגמרי) על גיאו פוליטיקה בשפה שווה לכל נפש-פתוח בנטפרי.
פרק 24- תיקון עולם.

(ואם גם בטראמפ עסקינן, גם בו עוסק הפודקאסט הנ"ל ומסביר איך האיש וסגנונו המעודן יותר מתוחכם ממה שאנחנו חושבים ולמה מלחמת הסחר שבה פתח מול סין היא משהו שהיה צריך להתרחש כבר מזמן).

 

[yonatanr]

השוואה לא נכונה משום כיוון.
צ'מברליין נקט במדיניות פייסנית ונפחדת מול דיקטטור שפלש לצ'כוסלובקיה ואוסטריה ודיבר גלויות על פלישה לארצות נוספות.
בנימין נתניהו על שלל מגרעותיו נוקט במדיניות מדינית מתוכננת ומדוקדקת שנבנית בעבודה של שנים מתחת לפני השטח.
הוא מודע לכך שהעולם הערבי- סוני חושש מאימפריה איראנית שיעית ועייף מבכיות הפלסטינים (חלקם גם לא רואים בהם ערבים אמיתיים אבל זה כבר סיפור אחר) ומנצל זאת לבניית בריתות חשאיות וגלויות.
במקביל הוא בונה יחסים יציבים עם רוב שליטי אפריקה בתמורה למכירת ידע חקלאי שמדינות אפריקה זקוקות לו נואשות כמו צמא למים. תרתי משמע.
מי שרוצה לדעת עוד אני ממליצה על הפודקאסט של ניצן דוד פוקס המשחק הגדול.
פודקאסט מרתק ומדהים (ונקי לגמרי) על גיאו פוליטיקה בשפה שווה לכל נפש-פתוח בנטפרי.
פרק 24- תיקון עולם.

(ואם גם בטראמפ עסקינן, גם בו עוסק הפודקאסט הנ"ל ומסביר איך האיש וסגנונו המעודן יותר מתוחכם ממה שאנחנו חושבים ולמה מלחמת הסחר שבה פתח מול סין היא משהו שהיה צריך להתרחש כבר מזמן).

לא דיברתי על הדמויות הספציפיות.
דיברתי על עצם ה'אי-הבנה', שלפיו 'המורל חשוב יותר מהגורל', ולא אכפת לי אם המדינה הולכת להתמוטט, כל זמן שאני אופטימי ומלא שמחת חיים.

 

[shira bira]

לא דיברתי על הדמויות הספציפיות.
דיברתי על עצם ה'אי-הבנה', שלפיו 'המורל חשוב יותר מהגורל', ולא אכפת לי אם המדינה הולכת להתמוטט, כל זמן שאני אופטימי ומלא שמחת חיים.

עדיין.
מה הקשר?
מנהיג צריך ויכול להתעסק גם בקורונה וגם בפיתוח יחסי חוץ.
ומותר לו בהחלט להתגאות בהישגים מדיניים משמעותיים למדי.
כנראה שבסביון הייאוש יותר נוח.
סתם מעניין מחקרית לבדוק למה אלו שחייהם נוחים ומרופדים למדי דווקא בעידן נתניהו הם אלו שלא מפסיקים לקטר ולנסות להחליף את העם....

 

[yonatanr]

עדיין.
מה הקשר?
מנהיג צריך ויכול להתעסק גם בקורונה וגם בפיתוח יחסי חוץ.
ומותר לו בהחלט להתגאות בהישגים מדיניים משמעותיים למדי.

שוב.
לא דיברתי על אף מנהיג ספציפי, וההתהדרות שלו בדברים כאלו ואחרים לצרכים פוליטיים.
דיברתי על התזה שטוענת שהימניות נכונה יותר מהשמאלניות, בגלל שהימניים מחייכים יותר. התשובה היא - גם צ'מברליין חייך יותר מצ'רצ'יל, והוא דווקא לא צדק.
בשבת קראנו את הפסוק בקהלת 'יוסיף דעת יוסיף מכאוב'. האם זו הוכחה שצריך להיות טיפש?
ילדים נוטים לחייך ולצחוק מאושר יותר מאשר מבוגרים. האם דעתם של ילדים שקולה יותר?

כנראה שבסביון הייאוש יותר נוח.
סתם מעניין מחקרית לבדוק למה אלו שחייהם נוחים ומרופדים למדי דווקא בעידן נתניהו הם אלו שלא מפסיקים לקטר ולנסות להחליף את העם....

כשאדם עסוק בהישרדות, קשה לו לחשוב על המחר ועל עוד עשרים שנה, וכל זמן שהערבים לא נמצאים על פתח דלתו, לא אכפת לו שבעוד עשרים שנה לא תהיה כאן מדינה יהודית אלא מדינת כל-אזרחיה.
רק כשאדם לא עסוק בשיקולי הישרדות, הוא יכול ללמוד את ההיסטוריה, לחשוב על העתיד, ולהבין ששיסוי ציבורים אלו באלו למטרות פוליטיות זה הרס המדינה, כמו גם גיבוי של שחיתות, וערעור מערכת המשפט.

 

[shira bira]

שוב.
לא דיברתי על אף מנהיג ספציפי, וההתהדרות שלו בדברים אלו ואחרים לצרכים פוליטיים.
דיברתי על התזה שטוענת שהימניות נכונה יותר מהשמאלניות, בגלל שהימניים מחייכים יותר. התשובה היא - גם צ'מברליין חייך יותר מצ'רצ'יל, והוא דווקא לא צדק.
בשבת קראנו את הפסוק בקהלת 'יוסיף דעת יוסיף מכאוב'. האם זו הוכחה שצריך להיות טיפש?
ילדים נוטים לחייך ולצחוק מאושר יותר מאשר מבוגרים. האם דעתם של ילדים שקולה יותר?

כשאדם עסוק בהישרדות, קשה לו לחשוב על המחר ועל עוד עשרים שנה, וכל זמן שהערבים לא נמצאים על פתח דלתו, לא אכפת לו שבעוד עשרים שנה לא תהיה כאן מדינה יהודית אלא מדינת כל-אזרחיה.
רק כשאדם לא עסוק בשיקולי הישרדות, הוא יכול ללמוד את ההיסטוריה, לחשוב על העתיד, ולהבין ששיסוי ציבורים אלו באלו למטרות פוליטיות זה הרס המדינה, כמו גם גיבוי של שחיתות, וערעור מערכת המשפט.

אם בימין ושמאל עסקינן, שיסוי ציבורים זה בזה אינו מאפיין מובהק של הימין.
אפשר להתווכח אם זו שיטה של נתניהו.
מרמור לא מעיד על חכמה יתרה. לפעמים דווקא ראיה מפוכחת תשים בצד את המרמור ותבדוק אלו יתרונות וחוזקות קיימים במציאות של ימינו ואיך עושים בהם שימוש.
אבל נראה לי שהדיון גלש (ודי באשמתי) למחוזות שאינם ספרותיים אז אעצור כאן.

 

[yonatanr]

מרמור לא מעיד על חכמה יתרה. לפעמים דווקא ראיה מפוכחת תשים בצד את המרמור ותבדוק אלו יתרונות וחוזקות קיימים במציאות של ימינו ואיך עושים בהם שימוש.

אכן. פותח האשכול לא דיבר דווקא על מרמור. יותר על

חששנות פרנואידית וזהירות כרונית

לקבור את הראש במצבת המציאות, להתחפר בקשיים ובביקורת

וזו בהחלט תכונה שמאפיינת את המבוגרים יותר מאשר את הילדים.

 

[ראש לשועלים]

וגם מאתיים אלף מתים מקורונה.

אבל הוא נשאר מוכר בבאסטה, והערבים נשארים אויבים.

לך לבני ברק.
האיש נמצא בפסגת המגזר. משגיח בישיבה גדולה, חתנים מהישיבות הכי חשובות, בנים בכוללים הכי רציניים, וכל זה איננו שווה לו, כי הבחורים בישיבה שלו חוגגים במלוניות הקורונה עם אינטרנט וטלוויזיה.

גם צ'מברליין הסתכל על ההסכם שלו עם היטלר, ואמר 'הבאתי שלום למאה הקרובה'. ורק צ'רצ'יל הממורמר ישב בצד וקיטר.

אנחנו משוחחים בשתי שפות.
נוכל להעמיד כאן במה גבוהה, ולדון רציונאלית בשורת השאלות הנכבדות עד שיהיה חיסון למגיפה הבאה היל"ת, או עד שיבואו תלמידינו ויאמרו 'הגיע זמן לרקוד עם ספרי התורה - כל אחד במקומו עם מסיכה וג'ל'.
האם טראמפ פועל נכון; האם הוא תמיד פועל נכון; האם צריך להצביע לו אפילו שהוא לא פועל נכון; האם מתחריו פועלים נכון יותר ממנו; האם צודק המוכר בבאסטה, או דווקא הפרופסור מאסותא; האם הימין שמח יותר או מדוכדך בהרבה; מה גורם לאנשים להיות אנשי ימין / שמאל; האם טוב להיות אופטימי, או שהפסימיות היא שביל הזהב והחלב; האם ההשוואות והטענות שלך נכונות, או דמגוגיות.
על הכל אפשר לדון, וחשוב לדון. אבל את זה נעשה בעז"ה רק כשיעלה הנידון הרציונאלי על השולחן. אני כתבתי נטו אמוציונאלית. האמוציות של טראמפ, של תומכיו, וגם התחושה האישית שלי. זה הכל.
כל היתר הוצאת דברים מהקשרם הנכון.

 

[yonatanr]

אנחנו משוחחים בשתי שפות.
נוכל להעמיד כאן במה גבוהה, ולדון רציונאלית בשורת השאלות הנכבדות עד שיהיה חיסון למגיפה הבאה היל"ת, או עד שיבואו תלמידינו ויאמרו 'הגיע זמן לרקוד עם ספרי התורה - כל אחד במקומו עם מסיכה וג'ל'.
האם טראמפ פועל נכון; האם הוא תמיד פועל נכון; האם צריך להצביע לו אפילו שהוא לא פועל נכון; האם מתחריו פועלים נכון יותר ממנו; האם צודק המוכר בבאסטה, או דווקא הפרופסור מאסותא; האם הימין שמח יותר או מדוכדך בהרבה; מה גורם לאנשים להיות אנשי ימין / שמאל; האם טוב להיות אופטימי, או שהפסימיות היא שביל הזהב והחלב; האם ההשוואות והטענות שלך נכונות, או דמגוגיות.
על הכל אפשר לדון, וחשוב לדון. אבל את זה נעשה בעז"ה רק כשיעלה הנידון הרציונאלי על השולחן. אני כתבתי נטו אמוציונאלית. האמוציות של טראמפ, של תומכיו, וגם התחושה האישית שלי. זה הכל.
כל היתר הוצאת דברים מהקשרם הנכון.

אם כל מה שבאת לומר הוא שהימניים מרגישים שנחמד להם יותר - בהחלט אין לי מה להתווכח.
אבל בשביל מה היה צריך את כל האריכות?

 

[ראש לשועלים]

אבל בשביל מה היה צריך את כל האריכות?

בשביל שיבינו מה אני אומר.
(וגם זה לא עזר)

 

[yonatanr]

בשביל שיבינו מה אני אומר.
(וגם זה לא עזר)

על זה אמרו חז"ל 'כל המוסיף גורע'.
ההתפזרות ליותר מדי דוגמאות וסיפורים, גורמת לפספוס הפואנטה.

בכל אופן, אני אישית מכיר כמה ימניים, שהמרמור אצלם הוא טבע שני, לא פחות מהשמאלניים.
'כנופיית צלאח א-דין', 'השלטון נמצא ביד הפרקליטות / מנדלבליט / אהרן ברק / בית המשפט', 'דמוקרטורה'.