וואו...
כמה תגובות
כמה דברים, אולי יפתיע, אבל אני מסכים עם מי שכתב שזוגיות ושלום בית אכן לא מגיעים כתוצאה מקלפים.
שלום בית זה מסע משותף של הקשבה, של נתינה, של אהבה גדולה, של חברות, של חילוקי דעות וגם של מריבות ופיצוצים. מי שטעם את הטעם של פיוס ומחילה לאחר מריבה כואבת יבין ויסכים ששלום בית איתן נבנה גם לאחר התהליך הזה.
זוגיות ושלום בית תלויים בנתינה ובמוכנות האישית של כל אחד מהצדדים להגיע בפתיחות לשינוי, לנתינה, לויתור, להענקה ולפתיחות רגשית.
עם כל זה, לא סתם התורה משתמשת בשורש י.ד.ע במשמעות של חיבור ("והאדם ידע את חוה אשתו") ככל שישנה ידיעה יותר עמוקה של נפשו של הזולת, של הרגשותיו, מניעיו, תהלי נפשו, רצונותיו, מחשבותיו, החזון והכמיהה שלו ועוד - נותר חיבור מהותי, משמעותי וחשוב מעין כמוהו.
מאליו, כאשר בני זוג נפתחים זה כלפי זה, ופותחים עוד ועוד דלתות מעל ליבם, בכך הם מביעים את האימון הרב שהם רוכשים בליבם כל אחד לזולתו, ובכך הם גם נותנים זה לזה את האפשרות להעניק ולוותר להם בצורה הטובה והראויה ביותר.
זה המטרה של כרטישיח, לתת לכך את הפלטפורה והאפשרות, ולתת לבני הזוג את הכלים להפתח בצורה הדרגתית ובנויה, וללמוד את הדרך לשוחח מצד אחד, אך גם להקשיב, להכיל ולהאזין באופן אקטיבי.
(בנוסף לערכה יהיה לוח תגובות להאזנה אקטיבית, לצד השומע שלא מחזיק את הכרטיס ביד שלו. תגובות כמו: "אשמח לשמוע עוד על הנקודה הזו; התחום הזה מאוד מעניין אותי, תוכל/י להרחיב עליו?; תרשה/י לי לספר לך איך אני רואה את התחום הזה אצלך?; מה עוד מפריע לך? וכו')