איך מגיבה אמא על 'מספיק' בתעודה? השוואה מעניינת...

[שין גימל]

בדורות עברו כשילדה קיבלה 'מספיק' בתעודה אמא שלה הזעיפה פנים,הרימה קול ושאלה: "מה זה ה'מספיק' הזה? מה חסר לך מבחן, לא עשית עבודה, קיבלת במבחן 50, לא עשית שיעורי בית, המחברת שלך ריקה, הכול ביחד? תשתפרי מיד!"...
בדורנו האמא מתקשרת למורה, מזעיפה פנים, מרימה קול ושואלת: "מה זה ה'מספיק' הזה? מה חסר לה מבחן, היא לא עשתה עבודה, קיבלה במבחן 50, לא עשתה שיעורי בית, המחברת שלה ריקה, הכול ביחד? מדוע לא רדפת אחריה, איך לא הכרחת אותה לעשות, מה את לא יודעת לעשות משמעת?" וד"ל...

 

[שיילה]

מילים כדרבנות

 

[sara100]

אכן, אבל בתור מורה, אני חושבת (ועושה) לכן לא צריך למצנע מלתת כזה ציון, אצלי אומנם אין מספיק-אבל יש 4.
ולצערי נתתי אותו לא אחת ולא שתיים. אני לא אמורה לרדוף אחרי תלמידה שתשלים מבחן. וילדה שלא למדה כל השנה אין מה לעשות...
מה שכן כל מי שקיבלה כזה ציון ידעה שהוא מגיע אליה ביושר... (אולי ההבדל הוא שאני לא עובדת עם היימשע'ס)

 

[קול דממה]

כל אמא מתיחסת בסגנון שלה
בלי קשר לפעם או היום

 

[אפכא מסתברא]

יש קשר ל'פעם' או 'היום' - פעם הורים גיבו את המורים/ות/הנהלה, היום - הרבה הרבה פחות.

 

[שריתיש]

קצת תלוי בגיל הילדה.
אבל בכל גיל אם מורה רואה על ילדה שלא עושה את כל המטלות,
אז חלק מתפקידה וחובתה של המורה הוא לדאוג לעדכן את ההורים בענין!
(ע"י מכתב / חתימת הורים / שיחת טלפון)
ההורה לא יכול לדעת אם הבת לא עשתה מבחן / לא כתבה במחברת
ההורה יכול לדעת רק אם יש שיעורי בית שלא נעשו (וגם לא תמיד, כי לא חסר שכפולים שהמורה אומרת לא להשלים בבית)
וממילא, אם מורה רואה ילדה המתקשה או מזלזלת,
חובה עליה לוודא שההורים מודעים ויודעים ומטפלים בענין.

(כמובן, שלצערינו יש הורים שלא מסוגלים/רוצים/ אכפתיים לטפל בנושאים הללו, אבל ב"ה הם מעטים)

 

[ניצן]

בדור הקודם גם אם הילד היה צודק, ההורים היו בוחרים לאמר שהמורה צודק,
לכן הילדים של אז שהם ההורים של היום עושים בדיוק להפך גם אם בסיפור הפעם המורה צודק, לא משנה

 

[שיילה]

עדיף להצדיק את המורה פעם אחת בטעות מאשר לזלזל במורה ולאבד את טיפת הערכה שיש בלב הילד/ה

 

[מלפפון]

יש קשר ל'פעם' או 'היום' - פעם הורים גיבו את המורים/ות/הנהלה, היום - הרבה הרבה פחות.

וטוב שכך.
למורים יש מספיק כח ועוצמה ביד לבנות או להרוס.
וכשההורים עם יד על הדופק, קשובים, לא מטיחים ישר אלא מבררים,
מרימים טלפון למורה עוד לפני שמקבלים את המספיק, ומראים שיש כאן הורים שעומדים מאחור ולא יתנו לעוולות של מורה זוטרה ככבודה לעשות מה בא לה,
זה רק בונה את הילדה ולא הורס אותה או את חינוכה הטהור.

ואני סתןם חושבת-
הורים שמעורבים בחיי הילד, שמרימים טלפון למורה, באים לאספת הורים והמורה רואה שיש להם ידע בנעשה בחיי הילד הן בבית והן בכיתה, היחס של המורה אחר. הוא יודע שכל מעשה שלו נאמד בעין בוגרת, וכן, יש גם מי שמעריך את עבודתו. וזה טוב לכל הצדדים.

נאום האמא שיודעת לכעוס כשצריך, אבל היא גם האחראית בד"כ למתנות סוף שנה מתוך הערכה מלאה לעבודת המורה.

 

[adir28]

עדיף להצדיק את המורה פעם אחת בטעות מאשר לזלזל במורה ולאבד את טיפת הערכה שיש בלב הילד/ה

בגיל הצעיר: עדיף להצדיק את הילד פעם אחת בטעות (ולעשות את עצמנו כאילו לא הבנו בדיוק את הסיפור) ולא לגרום לכך שזו תהיה הפעם האחרונה שהוא יבוא לספר לנו על כישלון.

ודרך אגב - המורה לא אמורה לחכות לתעודה כדי ליידע את ההורים על מצבה של הבת וגם ההורים מצידם לא אמורים להיות מופתעים. הם צריכים לברר כל השנה מה המצב.

 

[יוזמתית]

כשתלמידה לא נוטלת אחריות ולא ממלאת חובותיה כשנדרש יש לתת לכך ביטוי בציון כי אם מתעלמים פעם ופעמיים אפשר לשכוח משינוי.
מוכח!

גם אני הייתי פעם נמנעת מלתת פלומבה בדמות הציון 'מספיק' עד שהבנתי שזה פשוט לא!!! חינוכי.

 

[שין גימל]

וטוב שכך.
למורים יש מספיק כח ועוצמה ביד לבנות או להרוס.
וכשההורים עם יד על הדופק, קשובים, לא מטיחים ישר אלא מבררים,
מרימים טלפון למורה עוד לפני שמקבלים את המספיק, ומראים שיש כאן הורים שעומדים מאחור ולא יתנו לעוולות של מורה זוטרה ככבודה לעשות מה בא לה,
זה רק בונה את הילדה ולא הורס אותה או את חינוכה הטהור.

ואני סתןם חושבת-
הורים שמעורבים בחיי הילד, שמרימים טלפון למורה, באים לאספת הורים והמורה רואה שיש להם ידע בנעשה בחיי הילד הן בבית והן בכיתה, היחס של המורה אחר. הוא יודע שכל מעשה שלו נאמד בעין בוגרת, וכן, יש גם מי שמעריך את עבודתו. וזה טוב לכל הצדדים.

נאום האמא שיודעת לכעוס כשצריך, אבל היא גם האחראית בד"כ למתנות סוף שנה מתוך הערכה מלאה לעבודת המורה.

ואני מכירה תלמידות שיודעות שהן יכולות לעשות מה שהן רוצות במהלך השנה כי אח"כ "אמא תסדר להן את העניינים" ומנסיון כשבת שומעת שאמא שלה מדברת עם המורה בטלפון ומגבה את הבת זה הורס את המשמעת של המורה ואפילו אמא שלה מבינה שהיא צודקת.
תלמידה צריכה לדעת שאמא שלה רוצה לשמוע מהמורה שהיא בסדר.

 

[מלפפון]

אז אני מאד מגבה את המורה, וקשובה מאד ומבררת דברים כשצריך.
אם המורה אומרת שהבת שלי צריכה שיפור במשהו מסוים, אני עוקבת אחרי זה והילדה יודעת את זה.

אבל--
אני נגד הסכמה עיוורת למורה מעצם מעמדה.
זה עוול כלפי הילדים.

מורה יכולה לטעות, ולאמא מותר לברר למה ומדוע.
לא חובה לעשות זאת ליד הילד, ואני אומרת לילד המתלונן: אברר עם המורה.
ולאחר ההשכבה כשהילד נם בשלוה את שנתו, אני מתקשרת למורה.
בבוקר אומרת לילדה מה אמרה המורה ומבקשת להתנהג כשורה.

הגישה שלי היא שהמורה ואני פועלות יחד למען הילדה.

ועוד מעט אכתוב לך סיפור מהשנה האחרונה.

 

[הני כגנס]

אין לי 'בנות' בגילאי בית ספר, אך לפי מה שאני שומעת מחברותי - לא תמצאו כמעט מורה מקצועית שתתקשר להורים ותידע אותם בין אסיפות ההורים - שיש ירידה במצב הלימודים של הבת.
ואגב, כאמא לבנים בת"ת בב"ב (אין תעודות) ובכל שבוע אני מקבלת פתק מהמלמד עם השיגי הבן - רמת לימודי הקודש שלו ואפילו כיצד התפלל במשך השבוע.
והיה כבר מלמד שהתקשר אלי - שהידים של הבן יבשות אולי כדאי לנסות קרם ידים יותר משובח....... לא כ"כ נמצא בין מורות בתי הספר.

 

[poto12]

אין לי 'בנות' בגילאי בית ספר, אך לפי מה שאני שומעת מחברותי - לא תמצאו כמעט מורה מקצועית שתתקשר להורים ותידע אותם בין אסיפות ההורים - שיש ירידה במצב הלימודים של הבת.
ואגב, כאמא לבנים בת"ת בב"ב (אין תעודות) ובכל שבוע אני מקבלת פתק מהמלמד עם השיגי הבן - רמת לימודי הקודש שלו ואפילו כיצד התפלל במשך השבוע.
והיה כבר מלמד שהתקשר אלי - שהידים של הבן יבשות אולי כדאי לנסות קרם ידים יותר משובח....... לא כ"כ נמצא בין מורות בתי הספר.

וגם לא נמצא בין מלמדים

 

[שין גימל]

אין לי 'בנות' בגילאי בית ספר, אך לפי מה שאני שומעת מחברותי - לא תמצאו כמעט מורה מקצועית שתתקשר להורים ותידע אותם בין אסיפות ההורים - שיש ירידה במצב הלימודים של הבת.
ואגב, כאמא לבנים בת"ת בב"ב (אין תעודות) ובכל שבוע אני מקבלת פתק מהמלמד עם השיגי הבן - רמת לימודי הקודש שלו ואפילו כיצד התפלל במשך השבוע.
והיה כבר מלמד שהתקשר אלי - שהידים של הבן יבשות אולי כדאי לנסות קרם ידים יותר משובח....... לא כ"כ נמצא בין מורות בתי הספר.

באמת איך הם עושים את זה, לכתוב לכל ילד בכיתה איך הוא התנהג השבוע זה אידיאלי אבל כמעט בלתי אפשרי, הייתי שמחה בשמחה להצטרף...

 

[מלפפון]

סיםור קטן:
הבת שלי פנתה אליי בוכיה.
המורה למלאכה עזרה לכל החברות שלה, היא חיכתה זמן רב ליד השולחן, וכשהגיע התור שלה היא הורתה לה לשבת במקומה.
ניסיתי לברר איתה אולי היא התחצפה חלילה? או שהסתיים השיעור?
אבל לא. היא חיכתה יפה, המורה המשיכה לעזור לאחרות ולה לא.

התקשרתי למורה שאלתי אותה מה קרה.
היא אומרת לי: הבת שלך צריכה עזרה? היא יכולה ללמד את כל בנות הכיתה שלה איך עושים את המלאכה. היא מעולה! תגידי לה שאני מעדיפה לעזור לבנות אחרות.
אמרתי למורה: כן, אבל היא חיכתה זמן והתאכזבה.
והמורה אמרה: בסדר. אקח לתשומת ליבי. היא כנראה גם רוצה יחס אישי.
השיחה לא נערכה ליד הילדה.

אמרתי לבת שלי: המורה אומרת שאת יכולה ללמד את כל הבנות מרוב שאת יודעת!
מיד אורו עיניה של בתי שרצתה גם היא יחס כמו כל חברותיה וחשבה שאולי המורה לא אוהבת אותה. המשכתי: זה נראה שהיא ממש התפעלה ממך המורה. היא אמרה לי: מה? הילדה הזו בכלל לא צריכה עזרה מרוב שהיא מוכשרת!
אבל היא מבינה שאת גם רוצה עזרה לפעמים והיא תשים יותר לב.

כמובן בשיעור הבא המצב הסתדר והכל בא על מקומו בשלום.
המעמד של המורה לא הועם בעיני הבת שלי. מעמדה של ילדתי לא ירד או עלה. לא הצדקתי ולא תקפתי. ביקשתי לברר מה קרה.
אם לא הייתי עושה זאת, הילדה היתה מתהלכת עד היום בתחושת מרמור (צודקת),
המורה לא היתה מבינה את הצורך, כי הילדה חזקה בחברה ולא נראת כזקוקה לעזרה,
וזה היה נסחב עם הרגשה לא טובה.

מרגישה שהמעמד שלי כאמא הכריח אותי לטפל בנושא.
לא סידרתי לבת שלי את החיים, לא גרמתי לה לירידת בביטחון העצמי או בתחושה שהיא לא יודעת להסתדר לבד, אבל כן נתתי לה תחושה שעולם המבוגרים לא אטום וקשוב ומכבד.
בדיוק כפי שאני רוצה שתהיה בע"ה בבגרותה.

וזו דוגמא קטנה.