אני לא כותבת כאן פתרונות לבעיה, רק מס' נקודות סביב האשכול והתגובות השונות שאנשים כתבו בו.
1. לרוב אין אפשרות לפתור בעיות אם לא מבינים יותר לעומק ממה נובע הקושי.
אותה בעיה יכולה לנבוע מכמה סיבות שונות, והדרך לפיתרון תהיה שונה בכל מקרה.
אינו דומה למשל מצב בו בגלל נסיבות חיצוניות מאחרים ללכת לישון -
למצב של שעון ביולוגי שונה, שעות פוריות נפלאות בלילה וחוסר אנרגיה ביום.
הדרך למצוא את הסיבות עוברת דרך הילד, התבוננות בו, שיחות אתו, הקשבה אמיתית.
תיאוריות הן חשובות. לא במקום ניסיון להבין היטב את המציאות האמיתית בשטח.
2. תנו אמון בילדים ובתלמידים, שהם רוצים להיות טובים.
ואם מתגלה קושי לאורך זמן - תאמינו להם שבקטע הזה באמת קשה להם! גם אם לכם עצמכם זה קל ופשוט.
תנסו לעזור ממקום של אמון, ממקום של 'עם' ולא ממקום של 'נגד'.
3. אין מצב שמלכתחילה לילדה לא אכפת, גם אם זה נראה ככה מבחוץ.
לכל ילד וילדה יש רצון טבעי להצליח, להיות בסדר, להיות שייכ/ת לקבוצה.
ילד שאומר: 'ככה אני', זה בדרך כלל אחרי שהוא ניסה וניסה - בתחום שקשה לו - והוא שוב ושוב לא הצליח. וזהו. הוא הפסיק להיאבק.
יותר בריא לקבל את עצמו כמו שהוא, מאשר להרגיש דפוק ונכשל כל הזמן, או להגיע להתמרדות כי הסביבה לא מבינה את הקושי.
ודווקא ילד שמקבלים את החולשה שלו באמון ובכבוד, יהיה יותר בשל לקבל רעיונות וכלים נוספים שעדיין לא ניסו.
4. כל-כך נכון מה שכתבו, לא להסתכל על הילדה בעיקר דרך הקושי הזה. זה רק דבר אחד מכל העושר שבה ומכל הטוב שבה.
מי מאיתנו היה רוצה שמתוך כל מה שהוא, עיקר תשומת הלב תתמקד בחולשה שיש בו!
זה יכול להרוס כל ילד וכל אדם.
בסופו של דבר ילד שחולשה שלו מרכזת את עיקר תשומת הלב של הסובבים לאורך זמן, לומד גם הוא להסתכל על עצמו בצורה מעוותת כזו, כאילו החולשה שלו זה הזהות שלו. והיכולות שלו והחוזקות שלו - מתגמדות אי שם.
כאמור, לא כתבתי פיתרונות. רק דרכי גישה כלליות להרבה מהקשיים שמתגלים.
הנושאים החמים
הנושאים החמים
