לאחרונה נכנס מאוד לאופנה להביא סיפורים אישיים בתור תכנית לסמינרים וגם לכיתות גבוהות בבי"ס יסודי.
ואני עוקבת מן הצד אחר התופעה בשקט וקצת בפליאה
עד שהבת שלי חזרה מבועתת אחרי סיפור אישי ששמעה.
היא היתה ממש בטראומה.
זה היה אחד מסיפורי הזוועה ששמע כל עם ישראל בזמן האחרון.
שכולנו לא עצמנו עין כמה לילות, והסתובבנו בחרדה בימים.
ואת הסיפור הזה סיפרו לה.
היא חזרה הביתה ובמשך שעתיים סיפרה לי את הסיפור לפרטיו, היא בכתה את הטרגדיה ממש בבכי קורע ,
כשמול עיניה היא רואה את אחיה הקטנים החמודים שהיא כ"כ אוהבת.
ואני שואלת את עצמי:
למה?
למה נראה למישהו שהטרגדיות האלו עושות טוב למישהו?
מה יוצא לבנות עשרה צעירות ורגישות ששומעות נשים צדקניות שעברו מסע עקידה משלהן?
מה זה תורם להן?
אולי תחכימו אותי...
ואני עוקבת מן הצד אחר התופעה בשקט וקצת בפליאה
עד שהבת שלי חזרה מבועתת אחרי סיפור אישי ששמעה.
היא היתה ממש בטראומה.
זה היה אחד מסיפורי הזוועה ששמע כל עם ישראל בזמן האחרון.
שכולנו לא עצמנו עין כמה לילות, והסתובבנו בחרדה בימים.
ואת הסיפור הזה סיפרו לה.
היא חזרה הביתה ובמשך שעתיים סיפרה לי את הסיפור לפרטיו, היא בכתה את הטרגדיה ממש בבכי קורע ,
כשמול עיניה היא רואה את אחיה הקטנים החמודים שהיא כ"כ אוהבת.
ואני שואלת את עצמי:
למה?
למה נראה למישהו שהטרגדיות האלו עושות טוב למישהו?
מה יוצא לבנות עשרה צעירות ורגישות ששומעות נשים צדקניות שעברו מסע עקידה משלהן?
מה זה תורם להן?
אולי תחכימו אותי...
נערך לאחרונה ב: