לבן-משעמם-מת-צבעונייייייי-חי-קוצף-מרובע.

[elch3699]

זו יצירה יפהפיה, ילדים וגם גברים (!!!!) מאוד אוהבים אותה. לכו תבינו אותם--
אני אבחר במים וסבון בעבודה עם ילדים שזקוקים להרגיש את עצמם. להירגע ברגע הנתון. לחזור אלינו לשניה.

גם לי לפעמים זה קורה. ולמי שקצרה הדרך. התמונות למטה.

שהחיים לא במידה שלי.

לפעמים החיים גדולים עלי בכמה מידות,
לא יודעת. התאורה בחנות היתה מעומעמת,
ועכשיו,
האצבעות שלי נבלעות בשרוולים, מסורבלות
וכובד הבדים מרים אותי אחורה.

לפעמים החיים קטנים לי,
כנראה גדלתי המון בזמן האחרון.
השעות נצמדות לי לפנים,
הרגעים מכווצים לי את השרירים
והצעדים שלי כפופים, מתוחים.

ובמעברי עונות כאלה,
כשהחיים שלי גדולים עלי או קטנים לי,
הרגליים שלי מתנודדות על האדמה
ואני מידלדלת מבין החורים
של רשת הזמן, המקום, הגבול והקו,
לתוך אין נעלם.

ואז. אני צריכה להתחבר חזרה לחיים
במונחים הכי בסיסיים.
תביאו לי מים.
רק מים בכמות שתספיק לכל
כולי להתעורר לחיים
אז, תדברו איתי בלבן, בשקוף, בצלול.
בלי צבעים.

אפשר עם קצף.

אני חושבת, אני סבורה, שקוראים לזה חרדה.

תודה על אחהצ מקסים בזכותך

א

 

[אבן ספיר]

...

 

[אבן ספיר]

זו יצירה יפהפיה, ילדים וגם גברים (!!!!) מאוד אוהבים אותה. לכו תבינו אותם--
אני אבחר במים וסבון בעבודה עם ילדים שזקוקים להרגיש את עצמם. להירגע ברגע הנתון. לחזור אלינו לשניה.

גם לי לפעמים זה קורה. ולמי שקצרה הדרך. התמונות למטה.

שהחיים לא במידה שלי.

לפעמים החיים גדולים עלי בכמה מידות,
לא יודעת. התאורה בחנות היתה מעומעמת,
ועכשיו,
האצבעות שלי נבלעות בשרוולים, מסורבלות
וכובד הבדים מרים אותי אחורה.

לפעמים החיים קטנים לי,
כנראה גדלתי המון בזמן האחרון.
השעות נצמדות לי לפנים,
הרגעים מכווצים לי את השרירים
והצעדים שלי כפופים, מתוחים.

ובמעברי עונות כאלה,
כשהחיים שלי גדולים עלי או קטנים לי,
הרגליים שלי מתנודדות על האדמה
ואני מידלדלת מבין החורים
של רשת הזמן, המקום, הגבול והקו,
לתוך אין נעלם.

ואז. אני צריכה להתחבר חזרה לחיים
במונחים הכי בסיסיים.
תביאו לי מים.
רק מים בכמות שתספיק לכל
כולי להתעורר לחיים
אז, תדברו איתי בלבן, בשקוף, בצלול.
בלי צבעים.

אפשר עם קצף.

אני חושבת, אני סבורה, שקוראים לזה חרדה.

אוהבת את ההסתכלות הנכונה שלך על החיים!!!
איזה כתיבה מדהימה!! התחברתי לכל מילה!!!
הרעיון מדהים ומגרה!!!!
תודה!!

 

[נחליאלי(ת)]

תודה,מדהימה!
והיצירה הזו לגמרי צבעונית?
מאיזה כיוון הלבן המשעמם בכותרת????

 

[Buei]

נראה מרתק, על איזה מפה קשקשת עם הטושטושים? מפת ניילון?

מפת ניילון. כך ניתן לשחק עם הצבעים מבלי שייספגו.

 

[Buei]

אוהבת את ההסתכלות הנכונה שלך על החיים!!!
איזה כתיבה מדהימה!! התחברתי לכל מילה!!!
הרעיון מדהים ומגרה!!!!
תודה!!

תודה על כל המילים----
זוכרת אותך, את השיעור על השמחה, נכון?
בפוסט אחר דיברנו על הפרצופים האדומים שלי---

 

[shevi123]

זו יצירה יפהפיה, ילדים וגם גברים (!!!!) מאוד אוהבים אותה. לכו תבינו אותם--
אני אבחר במים וסבון בעבודה עם ילדים שזקוקים להרגיש את עצמם. להירגע ברגע הנתון. לחזור אלינו לשניה.

גם לי לפעמים זה קורה. ולמי שקצרה הדרך. התמונות למטה.

שהחיים לא במידה שלי.

לפעמים החיים גדולים עלי בכמה מידות,
לא יודעת. התאורה בחנות היתה מעומעמת,
ועכשיו,
האצבעות שלי נבלעות בשרוולים, מסורבלות
וכובד הבדים מרים אותי אחורה.

לפעמים החיים קטנים לי,
כנראה גדלתי המון בזמן האחרון.
השעות נצמדות לי לפנים,
הרגעים מכווצים לי את השרירים
והצעדים שלי כפופים, מתוחים.

ובמעברי עונות כאלה,
כשהחיים שלי גדולים עלי או קטנים לי,
הרגליים שלי מתנודדות על האדמה
ואני מידלדלת מבין החורים
של רשת הזמן, המקום, הגבול והקו,
לתוך אין נעלם.

ואז. אני צריכה להתחבר חזרה לחיים
במונחים הכי בסיסיים.
תביאו לי מים.
רק מים בכמות שתספיק לכל
כולי להתעורר לחיים
אז, תדברו איתי בלבן, בשקוף, בצלול.
בלי צבעים.

אפשר עם קצף.

אני חושבת, אני סבורה, שקוראים לזה חרדה.

דיייי!!!!!
איך שהמילים שלך כ"כ מבטאות את מה שאפילו לא תמיד מגיע למודע...
איך את נוגעת כל פעם מחדש במקומות ששטף החיים "עוזר" לנו לשכוח מהם עד שאין ברירה....

תמשיכי להיות כזאת מדהימה
ולהפגיש אותנו כל פעם להיכרות עם עצמינו
ככה בפשטות מדהימה

 

[Buei]

תודה על אחהצ מקסים בזכותךצפה בקובץ המצורף 644238צפה בקובץ המצורף 644240אצפה בקובץ המצורף 644238צפה בקובץ המצורף 644240צפה בקובץ המצורף 644241

אני לא מאמינה איך פספסתי את התמונות שלך--

תודה רבה שטרחת להעלות ולשתף אותי. חשוב ומשמעותי לי מאוד.
והכי שמחה שמילא לך צהריים שלם.. ביננו, זו המטרה..

 

[Buei]

דיייי!!!!!
איך שהמילים שלך כ"כ מבטאות את מה שאפילו לא תמיד מגיע למודע...
איך את נוגעת כל פעם מחדש במקומות ששטף החיים "עוזר" לנו לשכוח מהם עד שאין ברירה....

תמשיכי להיות כזאת מדהימה
ולהפגיש אותנו כל פעם להיכרות עם עצמינו
ככה בפשטות מדהימה

טוב. תקשיבי.
את.
המילים שלך.
היכולת שלך לגשת ככה לתוך ולאמר.
כמו אלוורה לנשמה הסוערת תדיר שלי.

 

[Buei]

בפוסט הזה יש אווירה ממש רצינית כזו.
שעושה לי גירודים.
קר לי כאן, עם כל הכחולים המנומסים (אפילו @ayala d שלחה לי כחול. מה יהיה איתה?? קשה לחינוך.)

@משך אפשר בבקשה עזרה????
אולי בגלל שכתבתי על חרדה במילים אפופות רצינות לא שלחו לי אדומים
ואני חייבת אותם לוויסות התחושתי שלי. אפילו שהם לא נספרים בלייקים, למי אכפת בכלל---
אז יש לך אולי פרצוף אדום הכי ענק לשלוח לי???

בבקשה-----
משהו שיחזיר לכל הכחולים האלה בשיניים.

 

[shevi123]

כמו אלוורה לנשמה הסוערת תדיר שלי.

יוו. זה חזק
מאיפה הבאת את המילים האלו???

 

[Buei]

יוו. זה חזק
מאיפה הבאת את המילים האלו???

אספתי אותם כמה ימים.... ברחובות היו כמה, אנשים זרקו. לא שמו לב

 

[shevi123]

אספתי אותם כמה ימים.... ברחובות היו כמה, אנשים זרקו. לא שמו לב

לא נראה לי.
נראה יותר תוצרת עצמית

טוב נתקדם לפוסט הבא???
בבקשה....

 

[Buei]

טוב, @משך, טוב, נו, אני זוכרת שלא ניצחתי במלחמה ההיא.

זו עדיין לא סיבה מספקת לא לעזור לי עכשיו. אנא.

 

[Buei]

לא נראה לי.
נראה יותר תוצרת עצמית

טוב נתקדם לפוסט הבא???
בבקשה....

יוהו. את.
האמת שהבטחתי לעצמי ולכל בני ביתי שאני יותר לא מעלה פוסטים לפרוג.
למה, תראי, מה יוצא לי.

התכוונתי רק להעלות אמנות. ומשהו בי לא מוותר גם על מילים. לא עסק.

 

[Buei]

יוהו. את.
האמת שהבטחתי לעצמי ולכל בני ביתי שאני יותר לא מעלה פוסטים לפרוג.
למה, תראי, מה יוצא לי.

התכוונתי רק להעלות אמנות. ומשהו בי לא מוותר גם על מילים. לא עסק.

אז אני בהפסקה עכשיו.
תופרת לעצמי בגדים, ללבוש.
כי לפעמים אחרי שאני נורא אמיתית אני גם מתביישת. אז עכשיו אני מתחבאת מאחורי מעיל ענק ועבה.

ואלי את תעלי פוסט??? מה יש??

 

[shevi123]

אז אני בהפסקה עכשיו.
תופרת לעצמי בגדים, ללבוש.
כי לפעמים אחרי שאני נורא אמיתית אני גם מתביישת. אז עכשיו אני מתחבאת מאחורי מעיל ענק ועבה.

ואלי את תעלי פוסט??? מה יש??

אוי לא.....
למה?
איך הגעת לזה?

ולגביי?? לא יודעת.... יש מצב לשיעורים פרטיים??

 

[לא כמו כולם]

וואיי ווואייי וואיייי

רציני אתן מתפרעות כככה עם סבון וקצף וצבעים בבית??
תקשיבו.
כל הכבוד.

אבל אצלי זה לא יקרה, אולי בחצר ורק בלבן (השכנים...וזה...חצר משותפת...)
אבל נהניתי מהתמונות!! בהחלט!!

 

[Buei]

אוי לא.....
למה?
איך הגעת לזה?

ולגביי?? לא יודעת.... יש מצב לשיעורים פרטיים??

עזבי. תסביכים שלי.
ככה זה אנשים עמוקים. הכל מורכב.
"סתם, מסבכים את החיים--- עושים מכל כלום פיל ענק" אמרה אמא לברוריה כל השנים, אבל
זה לא עזר.

והנה שיעור פרטי ראשון.
את עוצמת את העיניים. ופשוט נותנת לידיים שלך לקחת איזה חומר שהמצב רוח שלך צריך היום.
אחכ את מצלמת, תהני מהצילום, כן?
ואז, כשאת מתיישבת לכתוב,
תכתבי בנימוס.

לעולם אל תכתבי על החרדות שלך. או על דברים אמיתיים שקורים לך. כי אז יש ידיים תכלת.

זהו. הבנת???

 

[Buei]

וואיי ווואייי וואיייי

רציני אתן מתפרעות כככה עם סבון וקצף וצבעים בבית??
תקשיבו.
כל הכבוד.

אבל אצלי זה לא יקרה, אולי בחצר ורק בלבן (השכנים...וזה...חצר משותפת...)
אבל נהניתי מהתמונות!! בהחלט!!

הייתי בטוחה שאת כותבת שאצלך זה יקרה רק עם לבן (גילה)
ואמרתי לעצמי, את באמת לא כמו כולם.
אחכ הבנתי