הנושאים החמים
הנושאים החמים
גילוי נאות: אני הורה ומורה.
בימים האחרונים אני שומע מכל עבר על הקושי הגדול שיש להורים עם כל הקוים של הילדים.
הבלגן שזה יוצר. הבלבול, חוסר התאום, חוסר ההבנה.
הכל נכון.
אני גם חווה את זה כהורה.
וגם כמורה.
אני שומע גם מעמיתיי המורים על הקשיים שלהם.
הם מנסים לעשות שיחות ועידה, והכל קורס.
או שהילדים נמצאים במקומות עם רעש.
או שאין קליטה.
המורים בעצמם מטופלים בדרך כלל בילדים, ותוך כדי הם אמורים גם להשאיר שיעורים, ולקיים שיחות ועידה.
בקיצור, יש פה סיוט ובלגן לשני הצדדים.
ברשותכם, אשתף אתכם במה שאני עושה כהורה וכמורה.
יש לי הרגשה שרבים הם אלו אשר יקבלו תועלת מהמידע הזה.
אתחיל כהורה.
כשהרב'ה של הבן שלי שלח אימייל עם כל התוכניות החדשות, טלפנתי אליו, ובכבוד רב ובדרך ארץ אמרתי לו שאינני מתכוון לשגע את הבן שלי להקשיב, ואינני מתכוון לשגע את אשתי שתשגע אותו, ואינני מתכוון לשגע את עצמי כדי שהוא יקשיב.
הוא יקשיב אם זה יסתדר לנו.
אם לא, אני אשמח לקבל כל ערב את החומר הנלמד, ואני או אשתי כבר נלמד איתו את זה באופן אישי.
עשיתי זאת משום שלדעתי הנזק שיש לילדי מהבלגן הזה, גדול יותר מהתועלת שאולי הוא יקבל מהשיחות ועידה והשיעורים המוקלטים.
אני מוכרח לציין שהרב'ה של בני קיבל את הדברים בהבנה לחלוטין.
נקודה חשובה להורים: אם אתם עושים זאת, תודיעו על כך לרב'ה/למורה בכבוד ובדרך ארץ. ח"ו להכנס בהם, או לקטר עליהם. אין מזה שום תועלת לבן שלכם, וד"ל.
אמשיך כמורה:
אני כרב'ה בכיתה ה' לא עושה שיחות ועידה המוניות, לא משאיר חמישה שיעורים ביום באורך של חצי שעה כל שיעור, לא דורש מההורים להשקיע כל כך הרבה ובגלל זה להשתגע בעצמם.
מה אני כן עושה?
אני משאיר שני שיעורים ביום של 10-15 דקות כל שיעור. כשרק שיעור אחד הוא שיעור חובה.
אני מעלה על הקו שלי (לא הקו של החיידר) ארבעה ילדים למשך עשר דקות ומשוחח איתם סתם על מה שקורה איתם, וגם מדבר קצת על השיעור בגמרא. כך אני מעלה את כל הכיתה לפי הסדר. מורה שיש לו בכיתה הרבה מאד ילדים, שיעשה את זה על פני יומיים.
אני שולח לאימייל של ההורים סיכומים קצת, שאלות חזרה וכד' לקראת סופ"ש.
אני עושה לילדים מבצעי שינון וחזרה על מה שהם כבר למדו בעבר. (זה לא דורש הרבה השקעה מההורים, כי הילדים כבר בענין).
ואני שולח להורים את ההספק שלי כדי שהם יוכלו בעצמם אם הם רוצים ללמוד איתם.
ואם יבוא אלי המנהל או המפקח, אבהיר את עמדתי היטב.
אם יקבל המפקח, טוב. ואם לא, אהנהן בראשי ואומר הן, אך בפועל לא אפעל אחרת מכפי שאני פועל, משום שאין ביכולתי ובמחשבתי לנהוג כפי הנחייתם.
אינני חושב שאני הורה מזניח, או מורה שרוצה לכייף.
אני חושב שאני פשוט אדם מציאותי.
אשמח לתגובות רציונליות. (אל תהפכו את האשכול לזירת התגוששות בבקשה)
בימים האחרונים אני שומע מכל עבר על הקושי הגדול שיש להורים עם כל הקוים של הילדים.
הבלגן שזה יוצר. הבלבול, חוסר התאום, חוסר ההבנה.
הכל נכון.
אני גם חווה את זה כהורה.
וגם כמורה.
אני שומע גם מעמיתיי המורים על הקשיים שלהם.
הם מנסים לעשות שיחות ועידה, והכל קורס.
או שהילדים נמצאים במקומות עם רעש.
או שאין קליטה.
המורים בעצמם מטופלים בדרך כלל בילדים, ותוך כדי הם אמורים גם להשאיר שיעורים, ולקיים שיחות ועידה.
בקיצור, יש פה סיוט ובלגן לשני הצדדים.
ברשותכם, אשתף אתכם במה שאני עושה כהורה וכמורה.
יש לי הרגשה שרבים הם אלו אשר יקבלו תועלת מהמידע הזה.
אתחיל כהורה.
כשהרב'ה של הבן שלי שלח אימייל עם כל התוכניות החדשות, טלפנתי אליו, ובכבוד רב ובדרך ארץ אמרתי לו שאינני מתכוון לשגע את הבן שלי להקשיב, ואינני מתכוון לשגע את אשתי שתשגע אותו, ואינני מתכוון לשגע את עצמי כדי שהוא יקשיב.
הוא יקשיב אם זה יסתדר לנו.
אם לא, אני אשמח לקבל כל ערב את החומר הנלמד, ואני או אשתי כבר נלמד איתו את זה באופן אישי.
עשיתי זאת משום שלדעתי הנזק שיש לילדי מהבלגן הזה, גדול יותר מהתועלת שאולי הוא יקבל מהשיחות ועידה והשיעורים המוקלטים.
אני מוכרח לציין שהרב'ה של בני קיבל את הדברים בהבנה לחלוטין.
נקודה חשובה להורים: אם אתם עושים זאת, תודיעו על כך לרב'ה/למורה בכבוד ובדרך ארץ. ח"ו להכנס בהם, או לקטר עליהם. אין מזה שום תועלת לבן שלכם, וד"ל.
אמשיך כמורה:
אני כרב'ה בכיתה ה' לא עושה שיחות ועידה המוניות, לא משאיר חמישה שיעורים ביום באורך של חצי שעה כל שיעור, לא דורש מההורים להשקיע כל כך הרבה ובגלל זה להשתגע בעצמם.
מה אני כן עושה?
אני משאיר שני שיעורים ביום של 10-15 דקות כל שיעור. כשרק שיעור אחד הוא שיעור חובה.
אני מעלה על הקו שלי (לא הקו של החיידר) ארבעה ילדים למשך עשר דקות ומשוחח איתם סתם על מה שקורה איתם, וגם מדבר קצת על השיעור בגמרא. כך אני מעלה את כל הכיתה לפי הסדר. מורה שיש לו בכיתה הרבה מאד ילדים, שיעשה את זה על פני יומיים.
אני שולח לאימייל של ההורים סיכומים קצת, שאלות חזרה וכד' לקראת סופ"ש.
אני עושה לילדים מבצעי שינון וחזרה על מה שהם כבר למדו בעבר. (זה לא דורש הרבה השקעה מההורים, כי הילדים כבר בענין).
ואני שולח להורים את ההספק שלי כדי שהם יוכלו בעצמם אם הם רוצים ללמוד איתם.
ואם יבוא אלי המנהל או המפקח, אבהיר את עמדתי היטב.
אם יקבל המפקח, טוב. ואם לא, אהנהן בראשי ואומר הן, אך בפועל לא אפעל אחרת מכפי שאני פועל, משום שאין ביכולתי ובמחשבתי לנהוג כפי הנחייתם.
אינני חושב שאני הורה מזניח, או מורה שרוצה לכייף.
אני חושב שאני פשוט אדם מציאותי.
אשמח לתגובות רציונליות. (אל תהפכו את האשכול לזירת התגוששות בבקשה)
