הדיון עבר לפסים מוסריים, וטוב שכך, כי בנושאי קפיטליזם סוציאליזם ושוק חופשי הגם שיש לי הרבה מה לומר על זה, לא כאן המקום הזמן והנושא.
ומוסר, אוי מוסר, כמה טוב שהפעם קל לי לראות את התמונה המלאה, כי התמונה היא אני. ולקחת מוסר איך התמונה נראית כל כך שונה מבחוץ, ואיך עם קצת מחשבה או ידע, הכל כל כך שונה. לראות ולקחת מוסר.
אז ככה. וסליחה מראש שאני פורש את חיי האישיים מעט לפני כולכם, אם מוסר אז עד הסוף!
לא, איני מתיימר לנהל מכון תורני, עתיר מנהלים, מזכלי"ם, מזכירות, יח"ץ, פרסום וכסף.
ואף איני עובד או שליח של מכון כזה או אחר.
אני בסך הכל איש פשוט, איש שמשתדל להיות טוב, אברך כולל ברוב שעות היום, אבא במשרה מלאה, שמשתדל מאוד לא להכעיס את מנהלי הבנק שלי יותר מידי עם המינוס.
לא, מתחת לבלטות שלי אין דולרים, ואפי' לא שקלים.
המטבח שלי לא אמירקאי, יש בו בקושי מקום לכמה סירים נצרכים.
איני סועד במסעדות יוקרה, ואף לא במסעדות זולות.
איני נוסע ברכב משלי, ואף על אוטובוס אני חושב פעמיים.
אני דוחה מיום ליום את הצרכים הדחופים כמו כובע ומשקפיים, פאה ונעליים, תיקון הגג וטיח שנקלף.
אבל בניגוד לרוח הדברים, איני איש עני או מסכן.
אני איש עליז ושמח, מאושר ושמח בחלקו, אך יהללך זר ולא פיך.
טוב לי בדרכי, איני פוזל לדרכים אחרות, ופי מלא תפילה שהשמחה והאושר ימשיכו ללוות אותי ואת ביתי.
והנה בסיעתא דשמיא נקלע לידי איזה עניין קטן של עריכה תורנית, שיש בו גם דחיפה נוספת לשטייגען אישי, וגם מעט עזרה בכלכלת הבית. ובזה אני עוסק תקופה ארוכה, כשכיר. אמנם לא 35 ש"ח לשעה, אך לא מאוד הרבה יותר.
ופתאום, נהיה קצת לחץ של זמן, אני צריך עזרה! מה עושים? נכנסים לפרוג, הבית הגדול לעזרה וחסד, ומציעים את העבודה לאחרים.
אז זהו, מעכשיו אני צריך מתוך משכורתי הדלה, להקדיש זמן לכל מועמד, להנחות, לתקן, לבדוק יכולות, לדאוג שהסגנון יהיה אחיד, ללטש, לאסוף, לאחד לקובץ אחד מכל הבחינות, ואת כל זה מתוך שלי.
ועדיין, למרות שיש הרבה שיעבדו גם במחיר נמוך מהצעתי, ויעידו על כך הכמות הגדולה של הפניות שבס"ד קיבלתי, השתדלתי לא לרדת מתחת לשכר המינימום ולתת שכר הוגן וראוי יחסית לנסיון האנשים וליכולתי.
האם יש בזה בעיה מוסרית? האם אני מנצל?! עושק?! מעביד בכפיה?! מקפח פרנסה?! פוגם בתקנות השוק?! מעליב את המקצוע?!
תחשבו פעמיים או שלוש לפני שאתם מתנפלים.