ואז מגלים אדם בן שלושים שמתפלל ומניח תפילין וכו' כי כולם כך עושים, וזה המסגרת שבה הוא חי...
ללא שום טעם אמיתי ופנימי,
ואז מתפלאים שאנשים נשואים ומבוגרים חוצים את הקווים..
אני מדברת על תלמידים וילדים לא סטנדרטיים, ולצערנו המספר שלהם הולך וגדל.
וכן, עדיף שיתפלל בלי להבין, מאשר לא יתפלל בכלל.
ולא זה מה שאמרתי בדברי הקודמים, אלא כדי להביא את הילדים האלה, שכל כך קשה להם להיות כמו כולם, בשקט, בסדר, ולשמוע לקול הגדולים מבלי לעורר מהומות, שיתנהגו בסטנדרט, עם פרסים, להמתיק להם את הקשיים, ותוך כדי לדבר אתם, לתת הסברים, וזה יביא אותם להיות בגיל 30, מתפללים, מניחים תפילין כל יום, ולאט לאט יקבלו את הטעם ויפנימו, ובכלל, אפשר להכניס אותם לחוויות נעימות, גם ללא משמעת פלדה, והעיקר שיגדלו ללא שריטות קשות.
על זה כתבתי שבחינוך אין תורה אחת לכולם.
חינוך ללא הסברים ודיבורים וחוויה, הוא בקושי מגיע לאילוף, כי המתבגר יאלף אותנו בינה אחת או יותר.