אם כן מה עדיף??

[בעצם...]

מבצע ופרסים הינו רק לדברים שמעבר לסטנדרט המחויב

או אצל מורה שצריך עזרה בלשלוט על כיתה בהתחלה,

אך כדרך חינוכית ודאי שזה דבר פסול שהילד מתרגל אם יתנו לי אני אעשה ואם לא אזי שלום עלי נפשי

וכפי שהגדיר זאת איש חינוך מהמוצלחים שבדור, אף פעם לא ניתן פרס על סור מרע, ואף פעם לא נעניש על חוסר בעשה טוב.

 

[סמינר דוד]

אבל כשאני לא נותן לילד זמן ואפשרות להתעסק עם משמעת
אלא אני גורם לו להתנהג טוב בגלל מבצע, וכדו' בעצם אני גורם לו להיות ממושמע רק כשיש מבצע או רק כשיש איזה משהו חיובי מענין ואני נוטל את האפשרות ממנו לקנות משמעת פשוטה

ואולי אני מרגיל אותו להתנהג במשמעת וגבולות, ודרך הפרסים, אני מקנה לו את המשמעת והגבולות.

ואולי הוא באמת לא פשוט, והדרך הפשוטה ממנו והלאה, וצריך יצירתיות, כדי להגיע למשמעת?

ואני כותבת מניסיון, של התלמידות המיוחדות, (ולא הכוונה לבעיות רגשיות או נפשיות, אלא לבעיות קשב ודומיו), דרך הפרסים והכבוד והעידוד, אנחנו מגיעים למשמעת מסויימת, גם כשהפרס לא עומד מול העיניים.

ואני חושבת, שהתנהגות נאותה אפילו אם תבוא בדרך הלא נכונה, תשאיר בנפש הילד את הטוב שבה. ולכשיגדל - יבין.

 

[שרה מגן]

איך אמר רבי מנחם-מענדל מקוצק לתלמידיו:
"רוצה אני שתימנעו מהחטא לא רק בגלל שהוא אסור, אלא שתהיו עסוקים כל-כך בענייני תורה ומצוות עד שלא יהיה לכם זמן לחשוב על חטא"

חשוב לזכור שתפקידינו כמחנכים מעבר לתועלת של - כאן ועכשיו - ושקט תעשייתי - עיקר החינוך הוא להרגיל את הילד למלא את תפקידו בעולם.

כאשר אנו מציבים מטרות חיוביות אנו גורמים לחוויה חיובית מתמשכת ובאופן טבעי הילד יתרגל אליה וימשיך עימה גם לאחר סיום שנת הלימודים.

לעומת זאת חלילה וחס, כאשר ילד צובר רצף של הפרעות כי אם אין מים נחשים ועקרבים יהיו! בלי ספק! וחלילה וחלילה שילד יעבור שנה בה הוא בונה לעצמו דמות שלילית שתמשיך עימו הלאה עד זקנה - מה שאכן קיים לצערינו הרב.

ר' יצחק זילברשטיין כותב באחד מספריו דבר נורא:
אחריות החינוך על הילדים היא מעבר למקרה זה או אחר. יש מצבים שמחנך גורם במעשיו ובעיקר בדיבוריו לביטול הבחירה החופשית של הילד.
ילד ששיננו באוזניו שוב ושוב כי הוא שלילי - יפעל בהתאם ויגשים את ציפיות המחנכים.

חוויות חיוביות לא מחייבות פרסים באופן קבוע. עצם העשיה החיובית מוטמעת בנפש מענגת ומגדילה. כמובן אם ישנה התייחסות תואמת, כלומר שיקוף ההתנהגות ומילות ההערכה על התוצאות ובעיקר על ההשתדלות.

 

[וי שלוק]

איך אמר רבי מנחם-מענדל מקוצק לתלמידיו:
"רוצה אני שתימנעו מהחטא לא רק בגלל שהוא אסור, אלא שתהיו עסוקים כל-כך בענייני תורה ומצוות עד שלא יהיה לכם זמן לחשוב על חטא"

חשוב לזכור שתפקידינו כמחנכים מעבר לתועלת של - כאן ועכשיו - ושקט תעשייתי - עיקר החינוך הוא להרגיל את הילד למלא את תפקידו בעולם.

כאשר אנו מציבים מטרות חיוביות אנו גורמים לחוויה חיובית מתמשכת ובאופן טבעי הילד יתרגל אליה וימשיך עימה גם לאחר סיום שנת הלימודים.

לעומת זאת חלילה וחס, כאשר ילד צובר רצף של הפרעות כי אם אין מים נחשים ועקרבים יהיו! בלי ספק! וחלילה וחלילה שילד יעבור שנה בה הוא בונה לעצמו דמות שלילית שתמשיך עימו הלאה עד זקנה - מה שאכן קיים לצערינו הרב.

ר' יצחק זילברשטיין כותב באחד מספריו דבר נורא:
אחריות החינוך על הילדים היא מעבר למקרה זה או אחר. יש מצבים שמחנך גורם במעשיו ובעיקר בדיבוריו לביטול הבחירה החופשית של הילד.
ילד ששיננו באוזניו שוב ושוב כי הוא שלילי - יפעל בהתאם ויגשים את ציפיות המחנכים.

חוויות חיוביות לא מחייבות פרסים באופן קבוע. עצם העשיה החיובית מוטמעת בנפש מענגת ומגדילה. כמובן אם ישנה התייחסות תואמת, כלומר שיקוף ההתנהגות ומילות ההערכה על התוצאות ובעיקר על ההשתדלות.

לרגעים הצערתי שניתן לתת רק לייק אחד לכותב, כי זה טוב!!!!

 

[וי שלוק]

- כאן ועכשיו - ושקט תעשייתי -

ואני התכוונתי לחינוך ארוך טווח למשמעת ולא משהו זמני בשביל שהילד לא יפריע

 

[וי שלוק]

ואולי אני מרגיל אותו להתנהג במשמעת וגבולות, ודרך הפרסים, אני מקנה לו את המשמעת והגבולות.

פרסים וגם עונשים לא מחנכים אלא מאלפים!

 

[שרה מגן]

ואני התכוונתי לחינוך ארוך טווח למשמעת ולא משהו זמני בשביל שהילד לא יפריע

הבאתי את הצד הקיצון. הקיים אצל כל מחנך באחוזים מסויימים.

פרסים וגם עונשים לא מחנכים אלא מאלפים!

ר' ליפא זילברמן זצוק"ל המחנך המיתולוגי שאהב את תלמידיו והיה סמל ודוגמא למחנך, היה אומר לתלמידים, כפי שמעתי מבני שיחי' :
"את השכר ה' יתן לכם, את הפרס אני נותן בשביל שהיצר הרע לא יפריע לכם להתנהג כראוי"

הרווחים באמירה כזו רבים, העצמה של ההתנהגות הטובה, רק הקב"ה יכול לשלם עליה. אי כבילת המעשה הטוב בתמורה עכשוית. וחיבור בונה אל הילד נגד ה'יצר הרע'. מעין אמירה: "אני יודע שקשה לך, כי היצר הרע מפריע, אז בוא ונעזור לך במשימה".

וכשאני עושה מבצעים, אני משתדלת להדגיש נקודה זו, שהפרסים בשביל לעזור להם להתרגל בא.ב.ג. את השכר יתן להם ה'.

 

[m a r g a l i t]

ר' ליפא זילברמן זצוק"ל המחנך המיתולוגי שאהב את תלמידיו והיה סמל ודוגמא למחנך, היה אומר לתלמידים, כפי שמעתי מבני שיחי' :
"את השכר ה' יתן לכם, את הפרס אני נותן בשביל שהיצר הרע לא יפריע לכם להתנהג כראוי"

הרווחים באמירה כזו רבים, העצמה של ההתנהגות הטובה, רק הקב"ה יכול לשלם עליה. אי כבילת המעשה הטוב בתמורה עכשוית. וחיבור בונה אל הילד נגד ה'יצר הרע'. מעין אמירה: "אני יודע שקשה לך, כי היצר הרע מפריע, אז בוא ונעזור לך במשימה".

וכשאני עושה מבצעים, אני משתדלת להדגיש נקודה זו, שהפרסים בשביל לעזור להם להתרגל בא.ב.ג. את השכר יתן להם ה'.

כמו ש @וי שלוק אמר:

לרגעים הצערתי שניתן לתת רק לייק אחד לכותב, כי זה טוב!!!!

 

[סמינר דוד]

פרסים וגם עונשים לא מחנכים אלא מאלפים!

ולפעמים זה בדיוק מה שצריך לעשות.
ילד שלא מצליחים ללמד אותו התנהגויות, מאלפים אותו לנהוג כך, עד שיגדל.
לא כל הילדים שוים, ואין תורה אחת לכולם, ויש מקרים, שצריך גם לאלף, ובלבד שיתרגל לעשות דברים טובים.

כמו שמלמדים ילדים לקיים מצוות מגיל חינוך, כדי שיתרגלו. כך אנחנו מרגילים ילד להתנהג יפה, לשמוע בקול מבוגרים ועוד...

ותחשבו על זה, שבהרבה מקרים, זה מונע את הילד מטעויות שיגרמו לו טראומות.

 

[וי שלוק]

ולפעמים זה בדיוק מה שצריך לעשות.
ילד שלא מצליחים ללמד אותו התנהגויות, מאלפים אותו לנהוג כך, עד שיגדל.
לא כל הילדים שוים, ואין תורה אחת לכולם, ויש מקרים, שצריך גם לאלף, ובלבד שיתרגל לעשות דברים טובים.

כמו שמלמדים ילדים לקיים מצוות מגיל חינוך, כדי שיתרגלו. כך אנחנו מרגילים ילד להתנהג יפה, לשמוע בקול מבוגרים ועוד...

ותחשבו על זה, שבהרבה מקרים, זה מונע את הילד מטעויות שיגרמו לו טראומות.

ואז מגלים אדם בן שלושים שמתפלל ומניח תפילין וכו' כי כולם כך עושים, וזה המסגרת שבה הוא חי...
ללא שום טעם אמיתי ופנימי,

ואז מתפלאים שאנשים נשואים ומבוגרים חוצים את הקווים..

 

[שרה מגן]

הרגל מצוה וטעם במצוה אלו שני נושאים שונים, ואין מלכות נוגעת בחברתה.

עגום יהיה אם נסתפק בקיום המצוות רק מתוך הרגל.
וחמור יהיה אם נתלה את קיום המצוות בטעם.

יש להתייחס אל שני התחומים בשימת לב ואופן נפרד, כאשר באופן טבעי ככל שגיל החניך גבוה יותר, והשכל מתפתח, ינתן דגש רב יותר על טעמי המצוות כתוספת, שמטרתה להביא לקיום המצוות, מתוך חיבור פנימי.

 

[סמינר דוד]

ואז מגלים אדם בן שלושים שמתפלל ומניח תפילין וכו' כי כולם כך עושים, וזה המסגרת שבה הוא חי...
ללא שום טעם אמיתי ופנימי,

ואז מתפלאים שאנשים נשואים ומבוגרים חוצים את הקווים..

אני מדברת על תלמידים וילדים לא סטנדרטיים, ולצערנו המספר שלהם הולך וגדל.

וכן, עדיף שיתפלל בלי להבין, מאשר לא יתפלל בכלל.

ולא זה מה שאמרתי בדברי הקודמים, אלא כדי להביא את הילדים האלה, שכל כך קשה להם להיות כמו כולם, בשקט, בסדר, ולשמוע לקול הגדולים מבלי לעורר מהומות, שיתנהגו בסטנדרט, עם פרסים, להמתיק להם את הקשיים, ותוך כדי לדבר אתם, לתת הסברים, וזה יביא אותם להיות בגיל 30, מתפללים, מניחים תפילין כל יום, ולאט לאט יקבלו את הטעם ויפנימו, ובכלל, אפשר להכניס אותם לחוויות נעימות, גם ללא משמעת פלדה, והעיקר שיגדלו ללא שריטות קשות.

על זה כתבתי שבחינוך אין תורה אחת לכולם.

חינוך ללא הסברים ודיבורים וחוויה, הוא בקושי מגיע לאילוף, כי המתבגר יאלף אותנו בינה אחת או יותר.

 

[A Y G]

נראה לי שצריך להעלות את שכר המחנכים (אל תדאגו, אני לא אהנה מזה...) כדי שיהיה אפשרי לדרוש מהם את שני הדברים... ‎
וגילו ברעדה, ילד צריך לשמוח בדרך לבית הספר כי כיף לו שם, אבל מי שיפר את המשמעת ידע שיש לזה מחיר

 

[קקאו]

נראה לי שצריך להעלות את שכר המחנכים (אל תדאגו, אני לא אהנה מזה...) כדי שיהיה אפשרי לדרוש מהם את שני הדברים... ‎
וגילו ברעדה, ילד צריך לשמוח בדרך לבית הספר כי כיף לו שם, אבל מי שיפר את המשמעת ידע שיש לזה מחיר

מלמד אמיתי שעובד בעיקר לשם שמים וחינוך הילדים וגם בשביל המשכורת צריך לגרום לכך גם במשכורת הנוכחית שמשלמים לרב'ס.... אפילו שלא איכפת לי שיעלו לי את השכר