בני בן ה 4.5 מגיב בכל מיני סיטואציות בצורה היסטרית/ קיצונית.
לדוג' אם מישהו בטעות פירק לו מה שבנה - יכול לצרוח ולבכות לפחות חצי שעה...
אם נפל או קיבל מכה (בקטנה, לא משהו רציני) מגיב ג"כ בהיסטריה ובכי.
אם דיברתי כשהיה באמצע משפט - הוא מתעצבן, בוכה וצועק (יותר נכון צורח...)
אם פתחתי את הדלת של הבית לפניו, או הדלקתי את האור בחדר לפניו, או שאלתי אותו שאלה "לא במקום" הוא מיד מגיב בצרחות ובכי
ויש עוד הרבה מאד דוגמאות....
חשבתי לתומי שרק בבית מרשה לעצמו "להתפרק" כי הוא ילד חכם ומבין, עד שהגננת אמרה לי מעצמה שהוא מגיב בצורה היסטרית גם בגן (כנראה לא היה לה נעים להגיד לי שהוא צורח בלי פרופורציה...)
יוצא מצב שאני "לחוצה" ממנו ומנסה למנוע מראש סיטואציות כאלו כדי להמנע מצרחות ובכיות כל אחה"צ.. (אתמול למשל בכה מאז שחזר מהגן ועד שהלך לישון כי אני קילפתי לו בטעות את הבננה והוא רצה...)
לא עוזרים כל הדיבורים, האיומים, הפרסים, העונשים...
אני בטוחה שזה מצב לא נורמלי, השאלה האם צריך טיפול כלשהו? האם להתעלם וזה יעבור לבד? (לא עושה לי רושם)
אשמח לשמוע האם נתקלתם בכזה מצב ומה עושים כי אני על סף יאוש....
לדוג' אם מישהו בטעות פירק לו מה שבנה - יכול לצרוח ולבכות לפחות חצי שעה...
אם נפל או קיבל מכה (בקטנה, לא משהו רציני) מגיב ג"כ בהיסטריה ובכי.
אם דיברתי כשהיה באמצע משפט - הוא מתעצבן, בוכה וצועק (יותר נכון צורח...)
אם פתחתי את הדלת של הבית לפניו, או הדלקתי את האור בחדר לפניו, או שאלתי אותו שאלה "לא במקום" הוא מיד מגיב בצרחות ובכי
ויש עוד הרבה מאד דוגמאות....
חשבתי לתומי שרק בבית מרשה לעצמו "להתפרק" כי הוא ילד חכם ומבין, עד שהגננת אמרה לי מעצמה שהוא מגיב בצורה היסטרית גם בגן (כנראה לא היה לה נעים להגיד לי שהוא צורח בלי פרופורציה...)
יוצא מצב שאני "לחוצה" ממנו ומנסה למנוע מראש סיטואציות כאלו כדי להמנע מצרחות ובכיות כל אחה"צ.. (אתמול למשל בכה מאז שחזר מהגן ועד שהלך לישון כי אני קילפתי לו בטעות את הבננה והוא רצה...)
לא עוזרים כל הדיבורים, האיומים, הפרסים, העונשים...
אני בטוחה שזה מצב לא נורמלי, השאלה האם צריך טיפול כלשהו? האם להתעלם וזה יעבור לבד? (לא עושה לי רושם)
אשמח לשמוע האם נתקלתם בכזה מצב ומה עושים כי אני על סף יאוש....