ציון לפי מבחן ולא לפי התנהגות

[ביזנסטורי - אילה]

שאלה שמטרידה אותי המווווון זמן (מאז שהייתי בד' עממי...)
מה הקשר לתת לבת בתור פרס תוספת של אחוזים במבחן
או בתור עונש הורדת אחוזים.
מה ההגיון,
זה שהתלמידה הגיעה בזמן
לא אומר שבמבחן הא ידעה 100 אחוז במקום 95.
וזה שהיא דברה בחוסר דרך ארץ
לא מוריד מאחוזי הידיעה שלה בחומר.
חושבים כמוני?

 

[ביזנסטורי - אילה]

לפי דעתי זה זלזול במטרת המבחן
(לבחון את רמת הידיעה של הבת בחומר הנלמד)
וגורם גם לתלמידות לזלזל...

 

[ששונית]

באמת אין היגיון.
וזה לא יהיה חוסר ההיגיון הראשון במערכת.
באמת יש בתי ספר שלצד כל מקצוע יש ציון נפרד להתנהגות, וזה חינוכי ומקדם מאוד.
כך בת טובה וחלשה בלימודים מקבלת ציון גבוה על התנהגותה, ואילו בת מבריקה וחסרת דרך ארץ מקבלת אמנם ציון גבוה המשקף את הישיגיה הלימודיים, אבל גם ציון נמוך בהתנהגות.
גם בנוסח ההליכות מותר לבצע שינויים.
אפשר לתת ציון על 'חריצות' - מילה מכובסת ל'השתדלות'
חסד, אהבת ישראל כי יחס לחברות הוא כוללני מידי.
אני זוכרת שנה אחת בילדותי שהיו בכיתתי כמה בנות שהציקו נוראות לבעלת תשובה טריה שנכנסה לכיתה. אבל באמת הצקות מרושעות, ולא היה מדובר בילדות בנות עשר.
חמלתי מאוד על הבת הזו ובהסכמת הורי קרבתי אותה ונעשיתי חברתה הטובה, מה שגרם הצקות גם כלפיי מצד אותן בנות.
לקראת התעודות, המחנכת שהיתה מנותקת לחלוטין מהמצב החברתי בכיתה הודיעה שהיא חשבה שמי שיודע הכי טוב למי מגיע יחס לחברות, זה החברות בעצמן, לכן היא חילקה לכל הבנות דף ובו רשימה של בנות הכיתה, והורתה לציין מי ראויה לשבח ביחס לחברות, והבנות שתקבלנה את מירב הנקודות תקבלנה ראוי לשבח.
כמובן שקבוצת המציקות, שהיוותה נתח נכבד מאחוזי הבנות בכיתה, כתבו זו את זו וכך יצא שבתעודותיהן התנוססו ראויה לשבח, ובתעודתי נאות.
למרות מרחק השנים הרב, כשאני נזכרת בזה אני עדין מתרעמת על העוול.

 

[מנוחהלה]

מה קרה?
החלטתן לחנך את כל המורות?

אכן. יש בהתנהגות שכזאת חוסר הגינות ואז מה?
יש 'שיקולים פדגוגים' במסגרתם המורות מטפלות בכל המשתמטות...

 

[מילה בסלע]

ר' יהודה הלוי כתב בכתביו: "אל תשיאך חכמה יוונית אשר אין בה פרי כי אם פרחים".

מטרתינו כשאנו מלמדים היא להיות קודם כל בני אדם, ואח"כ בעלי ידע. ולא כאריסטו שאמר: "כשאני אוכל אינני אריסטו". היהדות מלמדת אותנו שחכמה ללא קיום מעשי היא כפרח שלא יוצא ממנו פרי.

אמנם ילדה שיודעת חשבון ישר והפוך, מציבה משוואות ופותרת בעיות בקלות מדהימה- זה מרשים מאוד, אבל אין ערך לחכמה כזאת אם אותה ילדה בדיוק מזלזלת בחברותיה, מתנשאת עליהן, עונה בחוסר ד"א למורה וכדו'.

אצלנו הידע הוא במקום השני, והמידות ודרך הארץ במקום הראשון. ובזה נבדלים אנו משאר מערכות החינוך בעולם.
המשוואה פשוטה: שם מלמדים חשבון. אצלנו מלמדים תלמידים.

 

[chani2006]

רוצה לומר משהו.
האם המדדים ה"אוביקטיבים" הללו, זו המטרה בשלה שלחנו את בנותינו לביה"ס?
ציון מדויק שמשקף את אחוזי הידיעות? זו שאיפתנו?
אין לי שום דבר נגד ידע. להיפך ולהיפך.
אני חובבת ידע ומקווה ומייחלת שילדי יהיו שוחרי ידע ורחבי אופקים.
אפעס, לא נראה לי ששינון מאסות של נתונים ופליטתם לשאלון אינפורמטיבי יבש,
זו הדרך להנחיל לילדות הרכות את החיבה והחשק להיות ידעניות בכל תחום שהוא.
לענ"ד אנחנו לא אמורים להפוך אותן למחשבים פולטי נתונים, אלא לאנשים בעלי עושר מחשבתי.
יש המון דרכים לעשות את זה.
לעיסת חומר יבש איננה אחת מהן.
ולמעשה, לנושא השאלה,
אולי באמת הגיע הזמן שנשאל את עצמינו, האם באמת מבחנים בודקים ידע?
ממש לא נראה לי שהמבחן מסוגל בכלל לבדוק משהו מעבר לזיכרון לטווח קצר.
קחו את המבחן הזה, האובייקטיבי להפליא, ותבצעו אותו אחרי חודש. אותו ציון?
או לחילופין, קחו את המבחן, שמתייחס הרי רק למדגם מתוך החומר, ותחליפו 2 שאלות.
לא סביר שהבחירה האקראית תשפיע על הסיכוי שדווקא את החומר האחר התלמידה כן זוכרת?
אז מה האדיקות הקיצונית הזו בפילוח אחוזי המבחן? זה מדעי? זה ערכי? זה מה?
אז אם כבר ממילא הציון לא מעיד על כלום, אין שום סיבה שלא לשחק בו עוד קצת.
לפחות יתווסף איזשהו ערך חינוכי של שמירה על זמנים או דרך ארץ למרדף האבסורדי אחר הציונים.
ועצוב לי לחשוב שרק האיום בציונים זו הדרך היחידה לגרום לתלמידות לנצל את זמנן בביה"ס.
על החתום, מורה בדימוס.

 

[efigraf]

אצלי הציון הוא מכלול של נתונים ושיקולים וממש לא משהו יבש של וי או איקס. בת שאני יודעת שהיא יודעת את החומר אך מישום מה במבחן היא נכשלה בהחלט אני אתן לה לתקן את המבחן ולשפר את הציון, ובת שמתאמצת ומשקיעה אני יעגל לה את הציון עד כמה שאפשר כדי לעודד אותה. ביה"ס זה לא רק מקום לרכישת ידע אנחנו רוצים גם לחנך ולבנות את התלמידים שלנו. ולמזלם של תלמידינו, עדיין יש מורים בבתי הספר ולא מחשבים...
ובתעודה, חלק מהפרמטרים של הציון זה בהחלט התנהגות, היחס לשיעור, נוכחות, הכנת ש"ב ועוד. אפילו במכללות, תלמידה שלא נוכחת צריכה לעשות קורס חדש ולא משנה עד כמה היא יודעת את החומר או כשיש בעיית משמעת מעיפים לגמרי.
הציון הוא לא ידע נטו אך בהחלט בת שהיא 100% מבחינת ידע אני לא יכולה לתת לה מספיק בגלל התנהגות אך בהחלט אני יוריד לה ציון ובמידה ויהיה שיפור אעלה לה במחצית ב' למשל.

 

[מנוחהלה]

ר' יהודה הלוי כתב בכתביו: "אל תשיאך חכמה יוונית אשר אין בה פרי כי אם פרחים".

מטרתינו כשאנו מלמדים היא להיות קודם כל בני אדם, ואח"כ בעלי ידע. ולא כאריסטו שאמר: "כשאני אוכל אינני אריסטו". היהדות מלמדת אותנו שחכמה ללא קיום מעשי היא כפרח שלא יוצא ממנו פרי.

אמנם ילדה שיודעת חשבון ישר והפוך, מציבה משוואות ופותרת בעיות בקלות מדהימה- זה מרשים מאוד, אבל אין ערך לחכמה כזאת אם אותה ילדה בדיוק מזלזלת בחברותיה, מתנשאת עליהן, עונה בחוסר ד"א למורה וכדו'.

אצלנו הידע הוא במקום השני, והמידות ודרך הארץ במקום הראשון. ובזה נבדלים אנו משאר מערכות החינוך בעולם.
המשוואה פשוטה: שם מלמדים חשבון. אצלנו מלמדים תלמידים.

בשביל זה יש בתעודה מקום ל'הליכות'
ואם ביה"ס ממש רוצה שיקרא להבנת הנקרא הבנת הנקרא ומידות.
כל עוד זה תחת הכותרת של 'הבנת הנקרא' המורה אמורה לציין את מידת ידיעותיה של הבת במקצוע הנ"ל ולא את יחסה לחברות או את אורך החצאית.

לא הוגן ולא הגון להוריד ציון במקצוע כלשהוא בעקבות טענות על התנהגותה של התלמידה.

 

[מרחבית]

אצלנו הידע הוא במקום השני, והמידות ודרך הארץ במקום הראשון. ובזה נבדלים אנו משאר מערכות החינוך בעולם.

לכן צריך לציין הליכות לפני ציונים בידע, לכן צריך לשים את הדגש ואת השבחים על התנהגות ולא על ידע. לכן צריך לשדר הערכה למעשים טובים ולמידות טובות כל השנה. ולא לעשות עסק מהציונים (ולא להזכיר אותם שוב ושוב ולאיים בעזרתם כל השנה - כי כך רק מעצימים את חשיבותם). ומי שרוצה - שלא ייתן בכלל ציונים על ידע.

אבל אם נותנים ציונים על ידע (וזה בפירוש לא כולל רק מבחנים, אלא להכיר איך התלמידה כללית במקצוע הזה), וזו המשמעות של הציונים במקצועות, אזי להכניס בזה עניינים אחרים - זה לא אמיתי ולא נכון.

אגב, פותחת האשכול דברה על הורדת או הוספת אחוזים במבחן ספציפי בגלל דברים מסביב.
לדעתי, זה מחנך לההיפך מאמת. ואמת - הוא ערך לא פחות מאחרים ואפילו יותר מאחדים מהם.
אם מורה לא רוצה שיאחרו, שתמצא אמצעי אחר למנוע את זה. הציון במבחן אמור לשקף את הידע במבחן.

 

[נהורא]

הציון בתעודה משקף בעיקר ידע.
אם תלמיד נבחן על החומר וממוצע הציונים שלו הוא 95.
גם אם הוא מזלזל בשיעור לא אוריד מעבר ל-5 אחוזים.
מה שכן, בנוסף לציון אני מוסיפה הערה המתייחסת להתנהגות/הכנת שעורי בית.
ואם ההתנהגות קשה ובעייתית ההערה תהיה גם כן קשה ובעייתית.

אותו דבר לגבי ילדים שממוצע הציונים שלהם בנוני או נמוך והם משקיעים בלמידה.
אני לא יכולה להוסיף לממוצע מעבר ל5 אחוזים, אך כותבת הערה חיובית שמשקפת את ההשקעה.

 

[אחת מהעולם הגדול...]

בבתי ספר נכנס לאט לאט הרעיון של ציון מילולי, וכך ניתן באמת לפרט ולכתוב הכל

 

[מלפפון]

הייתי בגן של הבת שלי ביום ההולדת.
היתה שם ילדה עם ביביפייס.
הגננת אמרה לקום, היא קמה, לשבת, ישבה,
להקשיב- הקשיבה.

אמרתי לאמא שלידי שהילדה הזו לא אשמה שהיא ילדה טובה.
היא פשוט לא אשמה בזה!

יש ילדים מחונכים מאד, כל הזמן רק מחנכים אותם מכל מקום, מעירים להם, ועדין יש להם מה לשפר.
לעומת אותה ילדה שלא היתה מחונכת בכלל.
אמא שלה לא צריכה לחנך אותה כל הזמן, כי יש לה אופי ילדה טובה ירושלים.

ואז הבת שהשקיעה והשתדלה מאד מאד, מקבלת בסוף ציון לא טוב בתעודה,
ואילו זו שלא התאמצה בכלל, מקבלת אות הצטיינות.

על מה בדיוק?

שתיהן לא אשמות.

אני חושבת שכדאי לתת שתי תעודות-
אחת לפי השגים ותוצאות,
שניה לפי מאמצים.

ברגע שבנות תקבלנה תעודה על מאמצים, ברור לי שתהינה פחות הפרעות ויותר השגים.
כי יהיה שווה להתאמץ
מישהו רואה את המאמץ ומעריך אותו!

 

[GRN]

לא קראתי את כל התשובות, אבל לגבי השאלה - מסכימה מאוד!
מבחן הוא רק מדד אחד ומסוים לידע של תלמידה בתחום הנלמד. יש בנות שיש להן את היכולת להצליח במבחן, ולעומתן כאלו שאין להן יכולת כזאת (הן מצליחות במבחן, אבל לא ביחס ישר לידע שלהן) אבל חיות את הנלמד.

יש דרך לאמוד את הדברים? אני מסופקת.

יש משהו טוב ומנחם בציונים לפי מבחן - שהתלמידה יודעת שהציון אינו משקף את הידע שלה, אלא את הציון במבחן. הידיעה, שהמורה, עם כל מעלתה וכבודה, לא באמת יכולה למדוד אותה. הערך שלה הוא שלה בלבד, ואף אחד לא יכול לכמת אותו.

בנוגע להוספת נקודות בגין התנהגות טובה - בעיניי סביר לחלוטין, כשמבינים שהציון בתעודה אין מטרתו לשקף את הידע של התלמידה, אלא רק דרך אחת, ולא מהימנה בהכרח, להעריך תלמידה ביחס לשיעור מסוים.

 

[מרחבית]

מבחן הוא רק מדד אחד ומסוים לידע של תלמידה בתחום הנלמד.
יש דרך לאמוד את הדברים? אני מסופקת.

מצטרפת לספק. קשה מאוד לאמוד דברים כאלה. ודאי אם מדובר על מספרים. אולי מילולית זה אפשרי קצת יותר.

אני חושבת שכדאי לתת שתי תעודות-
אחת לפי השגים ותוצאות,
שניה לפי מאמצים.

גם מאמצים קשה מאוד לאמוד. בת שמקשיבה היטב, לומדת שעות ומכינה את המטלות ברצינות - נחשבת כמשקיעה ומתאמצת. פעמים רבות, כמו שנכתב, 'היא לא אשמה'. זה בא לה בכיף.
יש מי שכל לימוד והקשבה והשקעה - דורש ממנה המון. ולאו דווקא בגלל חוסר כישרון או בעיות קשב וריכוז וקשיי למידה. גם היא 'לא אשמה'.

 

[א. איזראעל]

הייתי מעונינת שכל אחת מהכותבות בפורום הזה תציין לנו אם היא מורה או תלמידה.
אני מאמינה שהתוצאות יפתיעו (או שלא) את כולן

 

[מלפפון]

הייתי מעונינת שכל אחת מהכותבות בפורום הזה תציין לנו אם היא מורה או תלמידה.
אני מאמינה שהתוצאות יפתיעו (או שלא) את כולן

למה יפתיעו?
ברור שאני לא מורה.

הקוריוז הוא שכשכתבתי מקודם את התגובה, לגבי השקעות וכאלו,
בעלי היה בטלפון יחד עם הסגן של בית הספר.
והוא אומר על תלמיד אחד:
"הוא מאד התאמץ והשקיע, אבל ההשגים שלו לא הוכיחו על כך, והתלבטתי אם לתת לו א או ב.
הסגן ענה: אם הוא השקיע, תן לו א'.

כמובן הקראתי לו אחכ את מה שכתבתי, ונהניתי מהגישה.

אצלנו בבית הספר היתה חלוקת תעודת הצטיינות למי שקיבלה ראויה לשבח בהכל,
ורציתי תמיד לצעוק על המנהלת: מה היא אשמה זו שקיבלה את התעודה? מה היא אשמה?
אבל לא צעקתי וזה נפסק לבד. נס.

אני יודעת שאם הייתי מורה, הייתי מסתבכת מאד עם הנושא הזה.
וזו אחת הסיבות שאני לא מורה.

אמרתי לבעלי שלתלמיד עם השגים נמוכים בלימודים למרות המאמץ- קל להתחשב בו.
נותנים לו א' אם הוא השקיע.
אבל לתלמיד עם השגים נמוכים בהתנהגות למרות המאמץ- קשה מאד לתגמל אותו.
כי המורה כועס עליו אישית שהוא הפריע.
ולא. לא בא לו לפרגן לו.

אז התלמידים שלא נולדו ילדים טובים- סופגים.

 

[נהורא]

אמרתי לבעלי שלתלמיד עם השגים נמוכים בלימודים למרות המאמץ- קל להתחשב בו.
נותנים לו א' אם הוא השקיע.

אבל אם הציונים שלו נמוכים מאד, איך אפשר לתת לו א'?
מה עושים בכזה מקרה?

אצלנו התעודה נראית כמו טבלה, ציון מספרי, הערכה והערה מילולית.
אז אם הממוצע שלו בערך 30 כמה אפשר כבר להעלות?
אם הממוצע 65 אתן 70 בתוספת הערה חיובית.
אבל אם הממוצע נמוך מאד הציון כבר לא משקף וגם הילד לא מאמין במה שכתוב.

 

[ירח דבש]

אבל אם הציונים שלו נמוכים מאד, איך אפשר לתת לו א'?
מה עושים בכזה מקרה?

אצלנו התעודה נראית כמו טבלה, ציון מספרי, הערכה והערה מילולית.
אז אם הממוצע שלו בערך 30 כמה אפשר כבר להעלות?
אם הממוצע 65 אתן 70 בתוספת הערה חיובית.
אבל אם הממוצע נמוך מאד הציון כבר לא משקף וגם הילד לא מאמין במה שכתוב.

לכן הפתרון שהכי נראה לי, זה כמו שמשהיא כבר כתבה כאן שכך עושים אצלם, להפריד את הציון של ההישגים והציון על ההתנהגות.

 

[נהורא]

לכן הפתרון שהכי נראה לי, זה כמו שמשהיא כבר כתבה כאן שכך עושים אצלם, להפריד את הציון של ההישגים והציון על ההתנהגות.

ברור שזה מופרד, מה הקשר בין הישגים להתנהגות?
יש ילדים עם ממוצעים מעולים ומתקשה בהתנהגות,
ויש ילדים עם ממוצעים נמוכים והערת ההתנהגות היא מטיב.

 

[ר גן עדן]

אצלי טווח הציונים במבחנים תמיד הוא בין 40-100
מהסיבה הפשוטה שזה טווח הציונים גם בתעודה.
מה ההבדל בין 10% ל30% - וב30% התלמיד ידע עוד 20%. ושניהם הם בלתי מספיק.

ובקשר לנושא האשכול, זו בעיה עם זקן ארוך.... ארוך....
אחת השאלות שהכי נידונות לפני תעודות באספת מורות.
הייתי מציעה לקבוע מדיניות קבועה בנושא זה שתחייב את כל המורות בבית הספר.