יום אחד איזה גב' מהציבור הכללי ראתה אותי ברחוב עם שתי בנותי שלבשו אותו דבר...
פעם חשבתם שיש בסטים גם קידוש השם?!
בוודאי.
קרה לי שיצאנו להצטלם בערב חג או שבת, כשכולן רחוצות ומסורקות ומוכנות לשבת/חג, ותיירים ברחוב יפו עצרו אותנו, הסתכלו בהנאה ותהו אם כולן נולדו לאותה אמא (שמחכה לתינוק הבא).
זה בעיניי רגע של קידוש ה'.
כי האנשים האלו יזכרו משפחה חרדית מטופחת, מאושרת, רגועה ומחייכת, שגם נראית טוב.
ואולי לא.
אולי כן יש לי עמוד שדרה כלשהו שאומר: זה לא הגיוני מה שקורה לנו ועובר עלינו ואוכל אותנו ומבלגן לנו את ההגיון. אולי אני כן יזכה לזכור שיש לי סימן על המצח ואני לא אכלתי מתבואת השיגעון...
כשאני באה לקניות בעיר הגדולה (אה, אני יושבת בירכתי ארצנו, באיזור די מבודד כך שהענינים אצלנו קצת אחרת...) ונכנסת לתוף הענק הזה של המכונה המסתובבת ב800 סל"ד, נושמת עמוק, ומשתדלת להכנס ל"שוונג" של הקניות והרחוב המטורף אני מודה לה' כשאני עולה על האוטובוס חזור
...
תמיד זה נראה לי לא נורמלי. כולם רצים, עוברים מחנות לחנות לחנות לחנות, מודדים, מתלבטים, מבלגנים ועוברים לקרבן הבא.כולם ברחובות, נראה שאין איש בבית, לכולם יש בארנק מזומנים או אשראים (צריך כמה) נשים קוטפות סטים מהקולבים בתחילת עונה (בד"כ רק אז יש את כל המידות)
מודדות לכל הקצ'קאלאך שמסובבים אותם, מתעלמות בגבורה מהטיקטים והתינוק המילל, חדורות שליחות הלבשת המשפחה, וחוזרות למחרת לסבב של החלפות....
כמה יפה לראות את זה בערב חג.
נשים (כתבתי כאן 'שעבדו קשה לפרנס את משפחתן', ומחקתי, כי לא משנה אם זו אשה עובדת או לא) יוצאות עם הילדות לחנויות, כדי להלביש את כולן יפה, כמו שאמרה הגמרא וכמו שראוי לכבד את החגים.
מודדות בסבלנות לכל השיירה, מוודאות שלכל אחת יהיה את המידה הכי מתאימה והעיצוב הכי נוח.
ואם משהו בכל זאת לא מתאים, יוצאות למחרת שוב, כדי להחליף.
זה תבואת שגעון זה?
למה אנשים מנסים באשכול הזה, תגובה אחרי תגובה, להפוך אימהות מטפחת ואוהבת - למשהו נלעג?
כן, יש לי כרטיס אשראי. שילמתי בו על בגד זהה בקידישיק בערב חגי תשרי (לגדולות חצאית וסריג, לקטנות שמלה). היו חסרות מידות אז הלכנו לקידישיק בתנובה. כולן, עד האחרונה, התעקשו על קשת זהה וחלקן אף ערכו בחנות סצינת בכי כשניסיתי לשכנע אותן ללכת על קשת אחרת (לא היו שם מספיק מאותו סוג).
עכשיו מתברר שבאותם רגעים מקסימים, כשהרגשתי אמא טובה וסבלנית כל כך שדואגת לילדות, ראתה אותי פלונית מערד וצקצקה בלשונה על שגעוני המדומה...