דיון היסטוריה או לא?

פניני ריין

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
בשום אופן לא להשתמש בבינה מלאכותית, אי אפשר לסמוך עליה (לפחות בשנים הקרובות). מניסיון.
מניסיון מר!!!!

וגם אם היה אפשר לסמוך על התשובות הטכניות (לא. אל תתבלבלו. אי אפשר.)
על הפרשנות שהיא נותנת להיסטוריה אסור לסמוך!!!!!!!!!
(זה כמו לשאול את עופר כסיף על ההיסטוריה של היהודים בארצות ערב...;))
פעם ניסיתי להיכנס איתה לוויכוח רציני בנושא היסטורי, זה כמו לתקוע את הראש בקיר.
אף פעם לא לימדו אותה שתפיסות פרוגרסיביות זה דבר ששייך למאה האחרונה, ולפניה אנשים חשבו לגמרי לגמרי אחרת.

בינה: בתקופה התוססת והסוערת של תקופת התלמוד הירושלמית, בנו של חכם נודע מצא את עצמו נדחף למסע בלתי צפוי. בעיר הקודש טבריה, גדל עזרא הצעיר מוקף בחוכמתו ובתורתו של אביו, אחד מחכמי הישיבה.
עם זאת, טרגדיה התרחשה כאשר השלטונות הרומיים, שביקשו לדכא את המרד היהודי, נטלו ללא רחם את חייו של אביו של עזרא. ברגעיו האחרונים השאיר אחריו החכם צוואה של חוכמה והדרכה לבנו, והורה לו לברוח לבבל למקום מבטחים.
מוצף צער ותשוקה בוערת לצדק, עשה עזרא בחירה גורלית. במקום להישמע לרצונו של אביו, הוא חיפש מקלט בעיר העתיקה ציפורי, חממה למרד נגד המדכאים הרומאים. נחוש בדעתו לנקום את מות אביו ולהגן על עמו, החליט עזרא להצטרף למרד שלימים ייקרא מרד גאלוס.
בציפורי שקע עזרא ברוח המהפכנית שחדרה לאוויר. הוא חידד את כישוריו, למד את אמנות המלחמה והמנהיגות, כל זאת תוך שמירה על תורתו של אביו קרוב לליבו. עם כל יום שחלף גדל שיעור קומתו, כאשר אומץ ליבו ותבונתו זיכו אותו בכבוד ובהערצה של חבריו המורדים.
ככל שהמרד צבר תאוצה, הפך עזרא לאחד ממנהיגיו הבולטים, והדריך את לוחמי החירות בחריפותו האסטרטגית ובנחישותו הבלתי מעורערת. המרד הפך למגדלור של תקווה עבור המדוכאים, ונתן השראה לאחרים להתקומם נגד מדכאיהם הרומאים.
אך אבוי, לגורל היה טוויסט אחר. למרות מאמציהם האמיצים, המרד דוכא בסופו של דבר על ידי כוחם של הלגיונות הרומיים. חלום השחרור התנפץ, ועזרא מצא את עצמו בפני ברירה קשה: להיכנע לרומאים או להתמודד עם תוצאות קשות.
עזרא, שחש בסכנה הממשמשת ובאה, שמע לעצתו המקורית של אביו והחליט לברוח לבבל. בלב כבד נפרד מחבריו ויצא למסע בוגדני, כשהוא מותיר אחריו אפר של מרד כושל ואת זיכרונות חבריו שנפלו.
בבבל מצא עזרא נחמה ומקלט, מוקף במארג העשיר של התרבות והידע היהודי. למרות כובד משקלו של עברו, הוא הקדיש את עצמו לשימור והפצה של תורתו של אביו והחוכמה שרכש באמצעות חוויותיו המצמררות.
עם הזמן גדל המוניטין של עזרא כחכם וכמנהיג, וחוכמתו נודעה ברחבי בבל. הוא הפך למגדלור מנחה עבור עמו, מציע עצות ונאורות בתקופה של מהומה וחוסר ודאות.
וכך מצא בנו של החכם, שהיה פעם לוחם אמיץ במרד, את ייעודו האמיתי בהיכלי הלימוד. באמצעות תורתו ומעשיו, עזרא הבטיח שרוחו של אביו והאמונה המרדנית של המרד של גאלוס ימשיכו להתקיים, והציע תקווה וכוח לכל אלה שחיפשו ידע וחופש.

ראש בקיר

תמיד אפשר לשלם להיסטוריון או תחקירן...
זה נכון חלקית.
כדי לדעת באיזה תאריך היה גירוש ספרד, ומה היהודים לבשו אז, ומי היו גדולי הדור-אפשר לשלם לתחקירן.
אבל בשביל להיכנס לאווירה, לדעת איך הם חשבו, למה קיוו ובמה האמינו-אין מנוס אלא להיכנס חזק לעניין. אפילו לחקור לבד.
אחרת זה יראה כמו סיפור על תקופתנו אנו, רק שפשוט החליפו כל "רובה" ב"קשת" וכל "פלורוסנט" ב"נר שמן"
בקיצור: כמו סיפור שבינה חיברה.
 

יוסף יצחק פ.

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
מוזיקה ונגינה
כדי לדעת באיזה תאריך היה גירוש ספרד, ומה היהודים לבשו אז, ומי היו גדולי הדור-אפשר לשלם לתחקירן.
חיפוש מהיר (0.42) בגוגל:
1706218651989.png

לא צריך לכל דבר תחקירן.
אבל בשביל להיכנס לאווירה, לדעת איך הם חשבו, למה קיוו ובמה האמינו-אין מנוס אלא להיכנס חזק לעניין. אפילו לחקור לבד.
אחרת זה יראה כמו סיפור על תקופתנו אנו, רק שפשוט החליפו כל "רובה" ב"קשת" וכל "פלורוסנט" ב"נר שמן"
לכן אפשר לכתוב 'סיפור בדיוני על רקע היסטורי'.

או בנידון דידן: התחלתי במשך תקופה ארוכה לעשות מחקר בעצמי למשהו מסוים שגם מתרחש בתקופת גירוש ספרד, ובתור אחד שעוד לא מדמיין מאיפה הוא יביא כסף להו"ל, ק"ו לשלם לתחקירן, אפשר בגוגל לחפש מדריכים לביצוע תחקיר (או ניסוי וטעיה), עברתי מלא וויקיפדיות (בעיקר באנגלית, יש שם הוספות שלא תרגמו לעברית), בדקתי קישורים, בלוגים, סרטונים, מידע ( בנידון דידן: רק על ימי הביניים יש לי בערך 300 עמ' בוורד, וזה רק מסמך מתוך כמה נושאים). אח"כ אני צריך לסנן מה רצוי ומה מיותר (וגם מ'הרצוי' לעשות סינון נוסף), והופה, עשינו מחקר.
אני משער שתחקירן יביא לי מידע שלא הייתי מצליח להשיג, אולי בכדי להצדיק את הכסף שמשולם לו.

ובעצמך כתבת את התשובה:
להיכנס חזק לעניין. אפילו לחקור לבד.
 

פניני ריין

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
רק שאלה אחת:
איך יודעים מה מכל העומס של המידע הוא נכון,
ומה הוא רק הבעת דעה של בנאדם שחייב אבל חייב לחדש משהו?

כל מחקר היסטורי הכי שטחי מגלה שלכל מעשה יש כמה גרסאות, ולכל גרסה יש כמה פרשנויות, וכל פרשנות יש כמה השקפות...
למשהו מסוים
וואו.
גם סיפור על גירוש ספרד,
גם מ"ב...
איפה אפשר לקרוא את כל הדברים האלו?
 

7שבע7

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
איור וציור מקצועי
למען האמת - אני לא מבינה מאיפה מתחילה השאלה בכלל...
המיקום ההיסטורי של העלילה הוא חלק מהותי ממנה. ברגע שחושבים על רעיון לסיפור - המיקום ההיסטורי הוא חלק ממנו.
או שאת שואלת באופן כללי - לאיזה כיוון לפנות, אם לכתיבה היסטורית או לסיפורים בני ימינו?
אני אומרת שתלכי לאן שלבך נמשך. בכל מקרה צריך לעשות תחקיר כלשהו, גם אם מדובר בסיפור בן ימינו...
(אני אישית מעדיפה לכתוב על דברים שקרובים לעולמי, כדי לחסוך ככול האפשר בתחקיר... גם הספר שהוצאתי שמשלב תקופה היסטורית - מבוסס על היסטוריה משפחתית שלי...)
 

סיפור8

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
בעז"ה

אין לי מושג איפה כדאי למקם את העלילה, פעם או היום... כמו לשאול איך לעצב את הבית, עיצוב מודרני או קלאסי, לכל אחד יש את היתרונות שלו:)
מלבד העניין של התחקיר, שפה באמת הרבה עבודה יכולה להיחסך בעלילה שקרובה לבית.

אף פעם לא לימדו אותה שתפיסות פרוגרסיביות זה דבר ששייך למאה האחרונה, ולפניה אנשים חשבו לגמרי לגמרי אחרת.
לב האנושות משתנה פחות עם הזמן, מאשר האביזרים והתפאורה שהיא עוטה על עצמה. גם פעם הייתה פרוגרסיביות, ועם ישראל היה אולי העם הכי פרוגרסיבי שיש. תחשבי על מצדה- להבדיל אלף אלפי הבדלות, אבל הוליווד הייתה לוקחת את התסריט הזה בשתי ידיים, דווקא בגלל הפרוגרסיביות החזקה שם שמתנגנת יפה עם האופנה היום. על הלוחמים בצוק ארבל, על המורדים בירושלים הן בבית ראשון ובית שני- ששמו את נפשם מנגד למול הערכים שהם מאמינים בהם. באופן מהותי, מבלי להיכנס לפרטים ההיסטוריים, ממש לא הייתי שוללת את העלילה שהבינה הציעה.
 

פניני ריין

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
תודה על התגובה המפורטת!!!!
מאד עזר לי

תרשי לי כמה נקודות?
לב האנושות משתנה פחות עם הזמן
לב האנושות לא משתנה בכלל.
אבל הדעות והתפיסות משתנות מאד מאד מאד.
וזה משמעותי.
מלבד העניין של התחקיר, שפה באמת הרבה עבודה יכולה להיחסך בעלילה שקרובה לבית.
מסכימה.
פעם כתבתי עלילה שהתרחשה בסמטאות עירי היפה,
היה כיף חיים. סוף סוף את יכולה לכתוב 'הוא פנה ימינה מהרחוב ודילג אל גרם המדרגות החלקלק' בלי לפחד שהעיר בסיפור היא מישורית, שגרמי המדרגות בה הם רחבים ויבשים ויציבים, ושאנשים בה לא מדלגים.
אבל אם כן מתחשק לי לכתוב על בני-ברק, ניו יורק או קרית-גת? לא יכול להיות שכל הסיפורים שלי יתרחשו באותו מקום, יעסקו באותו סמינר, ובאותו סגנון אנשים שאני מכירה. לא, בלתי אפשרי.
ולפרסם ספר על חברה/ עיר/ עדה, שיקראו אותו גם אנשים שמכירים אותה מבפנים... זה קצת מלחיץ.
ובסיפור היסטורי...
טוב.
אני אישית לא מכירה אף אחד ששרד מתקופת האמוראים שיבוא להעיר לי ש... הי! המרד היה מדי קצר בשביל הסיפור ו...הי! בתקופה שלנו רכבו בעיקר על חמורים ו...הי! בא"י החכמים לא היו לבושים לבן
ועוד כהנה וכהנה
ומאמינה שבתחיית המתים הדבר האחרון שיעניין את קמי עפר יהיה הספר שלי;)

ממש לא הייתי שוללת את העלילה שהבינה הציעה.
את העלילה אני הכתבתי לה
היא רק כתבה את ה"סיפור", הבאתי אותו כדוגמה להראות איך היא לא מבינה מה הלך אז. הלו, זו תקופת התלמוד!! (הירושלמית;))

העם הכי פרוגרסיבי שיש.
לא.
לא.
לא.
הערכים הכי חשובים של עמ"י הם צדקה ומשפט. נכון.
אבל עם ישראל מאמין גם בתורת הגמול. בכך שאדם צריך לשמור על גבולות, בכך שיש לו אחריות על מעשיו, והוא אמור לשלם עליהם.
אין רחמים בדין.
הכי לא פרוגרסיבי שיש.

תחשבי על מצדה-
כשאני חושבת על מצדה....
טוב. אני די מרחמת עליהם שאלפיים שנה אח"כ, העם שלהם חושב שהם מתו בגלל איזשהם ערכים לאומיים מעורפלים, גם אם רוב העם סבור שזה מעשה גבורה ראוי לחיקוי.
הם פחדו ליפול בשבי רומאי ודי אפשר להבין אותם.
בנאום הארוך של אלעזר בן יאיר (לדעתי יוספוס פלביוס המציא את כולו כדרכו בקודש) לא הצלחתי למצוא את המילים 'חירות לאומית' אפילו פעם אחת. אפילו שמאד חיפשתי. גם לא שום ערך פרוגרסיבי. באמת סורי.
דיבורים על האור הגדול, הצדקת הדין עצובה ומזעזעת, ועל השבי הרומאי.
(מודה באמת: הוא גם אמר, בין השאר, שעדיף לחיות כבני חורין. אבל תזכרו רק מה האופציה השניה. עבדות ברומי לא הייתה רק לשטוף כלים ורצפה בשביל האדונים. ללאאאא.)
והם ממש לא היו היחידים שהתאבדו בגלל הפחד מעבדות במקום הנוראי הזה (הכהנים והבתולות שקפצו לתוך האש? 400 ילדים וילדות בספינה? זהו.)

(ואם אפשר הסבר לאדם בור, מה זה הוליווד?)
הערת עריכה: יוספוס פלביוס, הידוע גם בשמו היהודי 'יוסף בן מתתיהו', כתב את הספר קדמוניות היהודים שהוא, כמה שידוע לי, המקור היחיד לסיפורם של מגני מצדה. אלעזר בן יאיר היה המפקד במצדה, הוא זה שהציע את האופציה להתאבד (אם כמובן הסיפור הזה היה באמת)
שוב עריכה: איזה אורך של הודעת תגובה...
טוב, זו מחמאה בשבילך;)
וגם די קפצת לי על פיוז עם מצדה וכל זה...
 
נערך לאחרונה ב:

פניני ריין

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
ברגע שחושבים על רעיון לסיפור - המיקום ההיסטורי הוא חלק ממנו.
אין לי רעיון לסיפור.
יש לי רעיון.

וגם קווי מתאר ראשוניים מאד של עלילה.
אני יכולה לשלוח כדי להוכיח שזה אפשרי ב2 תקופות, ואפילו ב3 ...

אני אומרת שתלכי לאן שלבך נמשך.
תודה;)
אחרי שקראת את כל ההודעות המשעממות שלי, בעיקר הספוילרים לחובבי היסטוריה בלבד, בטח שמת לב לאן לבי נמשך. איזה נמשך- רץ, קופץ, נמצא שם כבר.
אבל עכשיו לא מדובר בסיפור למגירה. גם לא לחברות. אני רוצה לפרסם סיפור. ולכן לא יכולה לכתוב המון שטויות סודיות, ולהשתולל עם הגיבורים כמו ילדים בכיתה ג' בחיידר.
גם לא יכולה לפשל על ימין ועל שמאל ולומר: אוקי, למי אכפת, מי כבר קורא את זה...;)

וחוצמזה, כעיקרון, אני מתנסה בסיפורים מכל הסוגים. גם אם לא יוצא טוב. בנאדם לא יכול להישאר כל החיים באזור הנוחות שלו.
ושוב, השאלה היא מה עדיף לפרסם.
 
נערך לאחרונה ב:

-חיה-

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
מוזיקה ונגינה
מתחברת לצורך באמינות היסטורית (ואמינות בכלל בסיפור).
אני חושבת שכותב טוב צריך לקחת את הקוראים שלו ברצינות ולא לזלזל בהם וכחלק מחוסר הזלזול עליו לדייק היסטורית במידת האפשר.
לא.
לא.
לא.
הערכים הכי חשובים של עמ"י הם צדקה ומשפט. נכון.
אבל עם ישראל מאמין גם בתורת הגמול. בכך שאדם צריך לשמור על גבולות, בכך שיש לו אחריות על מעשיו, והוא אמור לשלם עליהם.
אין רחמים בדין.
הכי לא פרוגרסיבי שיש.
כיום פרוגרסיביות הפכה למילה נרדפת לפריצת גבולות ותחרות מסכנות, אבל פרוגרסיביות במובן הפשוט שלה הינה קידמה.
המוסר של עם ישראל הוא מוסר אלוקי שלא משתנה לפי מצב הרוח העולמי, אבל צריך להבין שהמוסר האלוקי כולל ערכים שהיו נחשבים בפני העולם העתיק כמהפכניים כמו האמונה בקל אחד בזמן שהעולם היה שטוף באלילים, או התנהגות הוגנת ומכבדת לעבד בזמן שעבדים היו נתונים לאכזריות וניצול ועוד.
כך שמסתבר שבלא מעט מובנים העם היהודי אכן היה פרוגרסיבי ביחס לעולם העתיק.
 

7שבע7

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
איור וציור מקצועי
הוליווד זו עיר הסרטים הענקית ביותר (נמצאת בארצות הברית).
אשרייך שאת לא יודעת...
(ומרשים הידע שאת מגלה בהיסטוריה של עם ישראל ובכתבי יוספוס פלביוס! קדימה, נשמע שיש לך באמת את היכולת לכתוב סיפור היסטורי :) )
 

נ. גל

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
כתיבת סיפור, בכל גרסה או אופן שתבחרו, תהיה מלאכה לא קלה.
זו בדיוק הסיבה שמשלמים עליה. אם כתיבה הייתה שרבוט מהיר וקליל על דף, היא כפי הנראה לא הייתה "מקצוע".
כמו בכל תחום, העבודה מתחלקת ל4 שלבים:
1. מיקוד.
2. עבודה רעיונית.
3. עבודה פרקטית.
4. תיקונים.

הדיון כאן הוא על החלק של המיקוד, בגלישה קלה לעבודה הרעיונית. עד כמה ניתן להקל על העבודה בשלב הזה.
לעניות דעתי זה די חסר משמעות, כיוון שהמאמץ מתקזז בשלבים הבאים.
אם הרצון הוא לייצר חומר איכותי, המאמץ ידרש כך או כך.
אז גם אם נניח שהכתיבה תהיה על מקום שאין צורך להתאמץ כלל כדי לבנות אותו - בהכרח זה יקשה על כתיבת העלילה עצמה.
לדוגמא:
בארץ ישראל לאורך הדורות גרו תמיד בבתי אבן ולא בבתי עץ, בשל מזג האוויר והתנאים בשטח.
מצד שני, היא קרובה לשבר הסורי אפריקאי, וסבלה לאורך כל הדורות מרעידות אדמה.
הנה לנו 2 עובדות שתחקיר יכול לגלות לנו, ולבטח פותחות לנו רעיונות לעלילות במוחות הקודחים שמסתובבים בפורום.
לעומת זאת, באופן מסורתי בעיירות הרוסיות נעשתה בנייה באמצעות בולי עץ.
החלק היחיד שבאופן מסורתי בנוי מלבנים הוא התנור.
והנה לנו כבר מקום מסתור היסטורי אמין שמסייע לכל מחפש אוצר.
והפער בין הסגנונות האלה, יכול בקלות לייצר סיפור על אדם שעלה מרוסיה לישראל, ומתקשה להסתיר את כספו בשל פערי המנטליות.

כלומר התחקיר לא משמש רק כדי שהקהל יאמין לסיפור, אלא בכדי להעשיר את הסיפור עצמו.

ולכן, דעתי האישית היא שברגע שיש קווי עלילה כלליים, השאלה הנכונה היא: איזו תקופה תעשיר בצורה הרחבה והמעמיקה ביותר את הסיפור, כך שתאפשר לעלילה למצות את הפוטנציאל שלה?
 

ליאורהA

מהמשתמשים המובילים!
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
כתיבה ספרותית
D I G I T A L
תודה;)
אחרי שקראת את כל ההודעות המשעממות שלי, בעיקר הספוילרים לחובבי היסטוריה בלבד, בטח שמת לב לאן לבי נמשך. איזה נמשך- רץ, קופץ, נמצא שם כבר.
אבל עכשיו לא מדובר בסיפור למגירה. גם לא לחברות. אני רוצה לפרסם סיפור. ולכן לא יכולה לכתוב המון שטויות סודיות, ולהשתולל עם הגיבורים כמו ילדים בכיתה ג' בחיידר.
גם לא יכולה לפשל על ימין ועל שמאל ולומר: אוקי, למי אכפת, מי כבר קורא את זה...;)

וחוצמזה, כעיקרון, אני מתנסה בסיפורים מכל הסוגים. גם אם לא יוצא טוב. בנאדם לא יכול להישאר כל החיים באזור הנוחות שלו.
ושוב, השאלה היא מה עדיף לפרסם.
לפי ההודעות שלך באשכול הזה, את לא הולכת לפשל בפן ההיסטורי-העובדתי גם אם אף אחד לא אמור לקרוא את הספר. וגם חקירה על צדדים בתקופה שתבחרי שאת לא מאה אחוז סגורה עליהם - לא נשמע שיהיה לך סבל לבצע. :)

אני לא חושבת שהקושי בחיפוש מידע אמין אמור להיות מניע בעבורך, כי בפירוש גם בשביל ספרים בני זמננו חובה לעשות איזשהו מחקר מקדים (או תוך כדי). כמו שאמרת - לא כל הדמויות שלך יהיו את או בני משפחתך או חברותייך. תמיד יהיה משהו שלא יהיה מוכר לך לחלוטין (סוג אופי, מקצוע, עיר מגורים).

אישית אשמח לקרוא סיפור היסטורי פרי עטך, אבל אם את לא רוצה לוותר גם על התקופה העכשווית מסיבה כלשהי, את יכולה ללכת על שילוב בין התקופות - או בסגנון הידוע של חצי פרק הווה-חצי פרק עבר, או משהו יותר מקורי ומתוחכם.
 

פניני ריין

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
ולכן, דעתי האישית היא שברגע שיש קווי עלילה כלליים, השאלה הנכונה היא: איזו תקופה תעשיר בצורה הרחבה והמעמיקה ביותר את הסיפור, כך שתאפשר לעלילה למצות את הפוטנציאל שלה?
אהבתי את ההגדרה.
וכאן אני צריכה שוב את עזרתכם;
האמת שהתחלתי לפתח שני קווי עלילה בנפרד. מודה, הם יצאו די שונים, ואיכשהו העלילה העכשווית טובה ומעניינת יותר. רק מה?
תוך כדי טוויה, לאימתי אני מגלה גלישה מסוכנת לענייני פוליטיקה של דתיים לאומיים-חרדים-חילונים.
דת ומדינה, מה שנקרא.
אני מתלבטת אם לא כאן הגיע השלב של 'פרשו מפני הסכנה'...
לא, ברצינות.
הרבה יותר קל לברוח 1,600 שנה אחורה, שם אני יכולה אפילו לכתוב על המתיחות בין בית הנשיאות לראשי הישיבה (נגיד...) בראש ישר ושקט. הרבה יותר קל לראות את האמת כצופה מבחוץ.
להתחיל לכתוב על נושאים פוליטיים...
מישהו התנסה וחזר בחיים כדי לספר?
ולא, אני לא יודעת מספיק אידיש כדי לתקוע משפט בכל פרק. אבוד. (וגם די בזה באופן כללי לשיטה)
את יכולה ללכת על שילוב בין התקופות -
זה היה הרעיון המקורי.
פשוט חשבתי שהוא לעוס לחלוטין, ונמאס כבר,
כך שחייבים לבחור תקופה וזהו;)
לא זכור לי שיצא בשנים האחרונות ספר שמשלב חלקים היסטוריים ועכשוויים באופן שווה. (לא בהפרש של 1,600 שנה, לכל הפחות)
נראה לי שאת בקיאה יותר בתקופות הקדומות..;)
האמת עדיין לא החלטתי מה יותר מעניין אותי, פוליטיקה או היסטוריה, אבל כל עוד הוליווד לא נקלעת לתוך שערורייה פוליטית משמעותית היא בטוח לא בעסק...
 

משולש ברמודה

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
הנדסת תוכנה
אני רוצה לפרסם סיפור.
בהמשכים או כספר?
כי אני בעד לקשקש בטיוטה ראשונה שלא מפורסמת, לי זה עובד בינתיים : )
לא צריך להילחץ ממידע חסר ולהשתמש בתחקיר כגורם מעכב, אפשר גם לכתוב בלעדיו כאילו אנחנו יודעים הכול, להשתמש בדימיון שלנו, ורק אז לבדוק.
(כמובן בהנחה שיש מידע בסיסי על התקופה והאווירה, אחרת מאיפה בכלל הגיע הרצון לכתוב על הזמן הזה?)
ברגע שיש לך משהו כתוב להסתכל עליו יש לך גם שאלות ברורות יותר לחפש. ובוא נגיד ששאלה טובה זה חצי תשובה.
אחרי שקראת את כל ההודעות המשעממות שלי, בעיקר הספוילרים לחובבי היסטוריה בלבד, בטח שמת לב לאן לבי נמשך. איזה נמשך- רץ, קופץ, נמצא שם כבר.
מצטרפת להמלצות כאן: תלכי על סיפור היסטורי.
אני מסכימה איתך שיהיו לך פחות בעיות עם הקוראים ככל שמדובר בתקופות קדומות, אבל אי אפשר לומר את זה באופן גורף.
אם תרשי לעצמך להמציא (בטיוטות סופיות, בלי לברר) - יהיו תמיד אנשים שיודעים מספיק שיכעסו עלייך : )
המלצה שלי: תכתבי תמיד כאילו את כותבת עבור עצמך. בצורה שתכבד את האינטליגנציה שלך.
זאת המלצה שרלוונטית לא רק לתחקיר אלא גם לכתיבה באופן כללי.
אם את לא אוהבת אקספוזיציה ארוכה מידי שמאכילה בכפית - אל תעשי את לקוראים שלך. אם מטבעות לשון קלישאתיים מפריעים לך - אל תרשי לעצמך להשתמש בהם, ואם את מרגישה זלזול כשאת קוראת ספר היסטורי שנראה שלא עבר מחקר מקיף על התקופה בה נכתב - אז אין מה לעשות, תאלצי להשקיע בתחקיר טוב.

לגבי הקושי, אין באמת פתרונות קסם : ) כתיבה זה גם ככה לא תהליך קל, וזה בהחלט חלק מהתהליך של כותב שרוצה לכתוב ספרים שיכבדו אותו ואת הקוראים שלו.
 

חגי שהם

משתמש פעיל
כתיבה ספרותית
מוזיקה ונגינה
תראו, לא עברתי על כל האשכול אבל אני חייב לסייג לגבי סיפור היסטורי:
זה יכול להיות מעולה אם בחרת תקופה שאתה הראשון לכתוב עליה או שהיא באמת מעניינת ועוד לא נדושה, אבל אם מדובר בלוקיישן היסטורי שנכתבו עליו יותר מחמש ספרים בעבר (לשם הדוגמה, כן?) קחו בחשבון שסביר להניח שיהיה לכם מאוד קשה לקבל אישור לספר כזה מהוצאה לאור נחשבת. הם מאוד חוששים לגבי זה.
(אני יודע את זה מנסיון אישי. ספר שלם, מצוין בעיני, שנכתב על תקופה היסטורית שניתן לומר שדי נדושה ונפסל על ידי הוצאה לאור נחשבת רק מהסיבה הזאת... כי הלוקיישן נדוש מדי. אז קחו את זה בחשבון)
 

סיפור8

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
ספר שלם, מצוין בעיני, שנכתב על תקופה היסטורית שניתן לומר שדי נדושה ונפסל על ידי הוצאה לאור נחשבת רק מהסיבה הזאת... כי הלוקיישן נדוש מדי. אז קחו את זה בחשבון)
לא מאמינה שספר נפסל בגלל לוקיישן... אם זה ספר מצוין אז הלוקיישן הוא הכי פחות חשוב. עלילה טובה יכולה להתרחש גם על גבי אבטיח, כל עוד היא מרגשת ועוצמתית. אז או שההוצאה לאור לא טובה מספיק או שהעלילה לא טובה מספיק...
 

אולי מעניין אותך גם...

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק קמד

א לְדָוִד בָּרוּךְ יְהוָה צוּרִי הַמְלַמֵּד יָדַי לַקְרָב אֶצְבְּעוֹתַי לַמִּלְחָמָה:ב חַסְדִּי וּמְצוּדָתִי מִשְׂגַּבִּי וּמְפַלְטִי לִי מָגִנִּי וּבוֹ חָסִיתִי הָרוֹדֵד עַמִּי תַחְתָּי:ג יְהוָה מָה אָדָם וַתֵּדָעֵהוּ בֶּן אֱנוֹשׁ וַתְּחַשְּׁבֵהוּ:ד אָדָם לַהֶבֶל דָּמָה יָמָיו כְּצֵל עוֹבֵר:ה יְהוָה הַט שָׁמֶיךָ וְתֵרֵד גַּע בֶּהָרִים וְיֶעֱשָׁנוּ:ו בְּרוֹק בָּרָק וּתְפִיצֵם שְׁלַח חִצֶּיךָ וּתְהֻמֵּם:ז שְׁלַח יָדֶיךָ מִמָּרוֹם פְּצֵנִי וְהַצִּילֵנִי מִמַּיִם רַבִּים מִיַּד בְּנֵי נֵכָר:ח אֲשֶׁר פִּיהֶם דִּבֶּר שָׁוְא וִימִינָם יְמִין שָׁקֶר:ט אֱלֹהִים שִׁיר חָדָשׁ אָשִׁירָה לָּךְ בְּנֵבֶל עָשׂוֹר אֲזַמְּרָה לָּךְ:י הַנּוֹתֵן תְּשׁוּעָה לַמְּלָכִים הַפּוֹצֶה אֶת דָּוִד עַבְדּוֹ מֵחֶרֶב רָעָה:יא פְּצֵנִי וְהַצִּילֵנִי מִיַּד בְּנֵי נֵכָר אֲשֶׁר פִּיהֶם דִּבֶּר שָׁוְא וִימִינָם יְמִין שָׁקֶר:יב אֲשֶׁר בָּנֵינוּ כִּנְטִעִים מְגֻדָּלִים בִּנְעוּרֵיהֶם בְּנוֹתֵינוּ כְזָוִיֹּת מְחֻטָּבוֹת תַּבְנִית הֵיכָל:יג מְזָוֵינוּ מְלֵאִים מְפִיקִים מִזַּן אֶל זַן צֹאונֵנוּ מַאֲלִיפוֹת מְרֻבָּבוֹת בְּחוּצוֹתֵינוּ:יד אַלּוּפֵינוּ מְסֻבָּלִים אֵין פֶּרֶץ וְאֵין יוֹצֵאת וְאֵין צְוָחָה בִּרְחֹבֹתֵינוּ:טו אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁכָּכָה לּוֹ אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁיֲהוָה אֱלֹהָיו:
נקרא  14  פעמים

ספירת העומר

לוח מודעות

למעלה