@פיג , מסכנה, בטח לא התכוננת לכזו מתקפה
אבל תביני שהדבר הזה הוא בנפשן של הרבה מאוד נשים, ולכן כולן מגיבות בחריפות.
רק מספרת כאן,
אני ב"ה בתחילת הריון. יש לי כבר תינוק בן שנה וחצי בבית, שההריון שלו היה לא קל בכלל
ועכשיו - אני רק רוצה לבכות כל יום, להזרק למיטה ולישון, לישון כמה חודשים עד שהכל יעבור.
עוד יותר טוב - הלוואי שהיתה אופציה של הקפאה זמנית, שהיה אפשר להכנס אליה ולקום עוד 5 חודשים (זה "רק" הזמן של הסבל אצלי, לא מבינה איך נשים שורדות 9 חודשים, פשוט לא מבינה).
תביני שאני כרגע חיה יום-יום, שעה-שעה, רגע-רגע, עם בחילות שלא עוזבות
כל הזמן, בלי הפסקה, את רק מרגישה צורך להקיא את נשמתך
אבל כבר אין מה להקיא, רק מיצי קיבה זוועתיים ששורפים את הגרון
הבטן מרגישה באופן קבוע כמו קלקול קיבה חריף, מבחינת הכאב
לא יכולה ללבוש חצאית שאפילו טיפה לוחצת על הבטן, זה רק מחריף את המצב
אם אני רק מסובבת את הראש לצד - הבחילות מתעצמות
לא מסוגלת להריח כלום, כלום, כלום
ולא מדברת על הסחרחורות שלא עוזבות
יצאתי היום (כלומר, גררתי את עצמי) עם התינוק בעגלה כדי לקנות דיקלקטין
ניסיון ראשון שלי עם הכדור, אמן סלה והלוואי שיעזור וישפיע
הלכתי ברגל חתיכת דרך - כי אין מצב לעלות על אוטובוס
הלכתי כמו צב, אנשים הסתכלו עלי, לא הבינו מה עובר - לא מעניין אותי
הגעתי לבית המרקחת על סף עילפון - כפשוטו
אני באמת לא יודעת איך הצלחתי להגיע הביתה בחתיכה אחת, ועוד עם התינוק בעגלה.
ועכשיו - יש לי בית לתחזק, בעל, תינוק שרוצה שאשחק איתו ולא מבין למה אמא זרוקה במיטה
והוא מסתובב בבית ומיילל, ואני רוצה לבכות איתו,
ויש לי עבודה (אני עצמאית) שנערמת ונערמת, ולקוחות שלא מבינים למה אין תקשורת ואין תגובות ממני.
ואחרי כל זה - לפי הסיפורים של אמא שלי, שסבלה מהיפראמזיס קשה ביותר (9 חודשים, עשרות פעמים הקאות ביום - גם 50 פעם, בלי הגזמה בכלל, וחוסר יכולת מוחלטת של תפקוד), אני במצב טוב...
הנושאים החמים
הנושאים החמים
