דוגמה לתחשות שעולות וצפות מתוך מעלה כאן רישום בפחם שחור לבן של תחושות של מודעות
על סדר יום חדש באמונה
יום חדש של זקן יום חדש של תינוק, יום חדש סתמי של ילד שרץ לגן ויום כזה של ילד כבר גדול, אבל לא גדול מספיק, יום וילד שמשתרך למבחן לא מוכן, יום, אותו יום.
מי מביט על היום, אמא מהחלון על הילד שמחכה להסעה או הילד שמביט אל החלון אולי עוד קצת אמא עד למקום האחר. מי מביט על היום במבט של היום יום, ומי מביט על היום במבט של פרידה, כי אין מבט ממוקד אובייקט, אובייקטיבי ביום. הזמן שלנו הוא חלק מהחיים והחיים הם נתח מהאני של כל אחד מאתנו. אנחנו חיים חיי זמן, אנחנו מטעימים את הזמן בטעמו של היום הזה שלנו.
אם אנחנו לא כאן, ליום ולזמן אין טעם, אין מבט, הוא נע כמו במאדים כמו בנגה, כמו במצולות העמוקות של הים. אם רק הם שם, הדוממים החיים הצומחים והגועשים או הבוערים וכבים להם במחזורי געש והתפרצויות של להבות, אין לזמן טעם ולא חיים. הזמן הוא רקע ולא עומד לעצמו. אין ריח ליום חדש ואין לו גם טעם ולא צל ולא צבעים וניחוחות של געגוע לאתמול או פחד ותקווה ממחר, ממבחן או מאושר, מניסיון ומניסיונות. כי הזמן של אדם הוא זמן חי והזמן של דומם הוא שכבה בגאולוגיה שלו. גם של היונקים מהלכי השניים או העפים בשמים, הכל שלהם קיים במחזורי חיים, כדי להיות שם כמין משלהם. כאלו של אווזי בר או אווזי בית, של גמלים או עגבניות, להיות כדי להיות שם, ללא אני מסויים אלא כלהקה של המין הזה, של הצמחים הללו של זרעי העגבניות או של זרעי האורנים שמתפזרים ביער, רק כדי שיצמיחו עוד שכתמותם להלאה, כדי שיהיו הלאה והלאה עד הלאה.
רק אני, אתה, אנחנו, אתם, כולנו, יש לנו זמן עם טעם וניחוח עם צבע ומחשבות שיוצר בנו, ששואב מאתנו, שמעניק לנו, כל פעם מחדש, היום החדש.
להסתכל על יום חדש כיום שהתבזבז, כי ובאם לא עשיתי מה שצריך ביום הזה, זה להבין שיום חדש הוא יום עם טעמים חדשים שעוד לא היו בעולם. רק בריח של האף שלי רק במגע של היד שלי היום ורק בדמעות שהביא לי היום הזה או החיוך למראה הילד שרץ עכשיו אל היום החדש של חייו.
גם החסד שמחכה לי ביום הזה גם הטוב שאצליח לעורר בשני, בחיוך בגמיעת מרק חם או של מחמאה או של ביקורת לא בונה הם הטעמים הגנוזים בי בעומק שרק היום הזה יודע, יודע להוציא, יודע להעניק ויודע לעצבן. כי ככה, לא הולך לי היום ולא, לא יודע למה. הכל כלול במחיר של היום החדש, גם האין לי כח אליו וגם את היש לי כח ואני בוער, וגם אני קפוא מפחד מהעתיד הכל כלול ביום הזה החדש השמח המשעמם או המלא באבל, אבל אמיתי על זמן שהיה ושהיה מה שהיה ושעכשיו אין.
להגיד תודה על יום חדש על נשימה חדשה בלב בנשימה בעורקים וברגליים הקרות שרצות לקראת יום חדש הכל זה 'אני' מרגיש 'אני לפניך' שאתה 'מלך חי וקיים' ואני ככה עבד בפיג'מה, לקראת יום בבגדי עבודה, שרק לקראתו 'שהחזרתי בי נשמתי', לא בכעס לא בלחץ, בהבנה בחמלה בהבנה למי ולמה שאני. 'בחמלה, רבה אמונתך'. תאמין לי שככה אני חושב, באמונה.
הנושאים החמים
הנושאים החמים
