שני נסמכים

[2u2]

האם יש בעיה לסמוך לנסמך?
למשל: מצות ספירת העומר (תתעלמו מכך שספירת העומר היא סמיכות כבולה ובעקרון היא באה עם מקו).
אני מכיר רק את הכלל, שני נסמכים לסומך אחד.

 

[דיונון]

מקו

מקף?

האם יש בעיה לסמוך לנסמך?
למשל: מצות ספירת העומר (תתעלמו מכך שספירת העומר היא סמיכות כבולה ובעקרון היא באה עם מקו).
אני מכיר רק את הכלל, שני נסמכים לסומך אחד.

מה האלטרנטיבה?
לשני נסמכים החז"לי יש את התחליף המקראי שבו אחד לפני ואחד אחרי,
מה כאן?
'מצוות ספירה של העומר'?

 

[2u2]

מקף?

כן כן....

מה האלטרנטיבה?

זו שאלה עקרונית, אבל יש לי גם אלטרנטיבות: המצוה של ספירת העומר, או מצות הספירה (אם ברור במה עוסקים), החיוב של ספירת העומר.

לעניות דעתי אין כלל כזה של רצף נסמכים, כל עוד המשפט מדבר בעד עצמו..

דוגמא המכילה גם את ההופעה של שני נסמכים: זמני כניסת ויציאת השבת.
לדעתי די אם נכתוב זמני כניסת השבת ויציאתה. אבל אם נרצה לרצות את הנסמכים, נקבל משפט עילג, הזמנים של כניסת השבת ויציאתה.

 

[לצדדין קתני]

מקף?

מה האלטרנטיבה?
לשני נסמכים החז"לי יש את התחליף המקראי שבו אחד לפני ואחד אחרי,
מה כאן?
'מצוות ספירה של העומר'?

המצווה של ספירת העומר/ מצוות הספירה...

 

[דיונון]

זמני כניסת השבת ויציאתה.

זו הגירסה המקראית.
עדיין אני לא רואה דמיון בין 'שני נסמכים' ל'נסמך דנסמך'.
"אשת יפת תואר", אבל שם ה'אשת' לא משמש כנסמך...
יש לי יש לי!
"חמשת מלכי מדין" (במדבר לא ח)
"חמשת סרני פלשתים" (יהושע יג ג)

 

[חגי פאהן]

"שבעת ימי החג" (יחזקאל מה כג)

 

[חגי פאהן]

ויש גם 3! מהפרשה שעברה:
אֵלֶּה פְקוּדֵי מִשְׁפְּחֹת בְּנֵי גֵֽרְשׁוֹן

 

[2u2]

עדיין אני לא רואה דמיון בין 'שני נסמכים' ל'נסמך דנסמך'.

זה מה שרציתי להיות בטוח, שאין קשר (או יותר נכון אין סמך).

ויש גם 3!

יישר כח על הדוגמאות, הפוך בה והפוך בה דכולה בה.

 

[דיונון]

כלי יקר פרשת ויחי בראשית נ יז -
"שא נא פשע אחיך וחטאתם כי רעה גמלוך". היה לו לומר שא נא פשע וחטאת אחיך, ולמה הכניס אחיך בין הדבקים וכו'

 

[בתיה רחל]

ב"ה

יש הבדל גדול בין - מצוות ספירת העומר, חמשת סרני פלישתים ושבעת ימי החג,
לבין - כניסת ויציאת השבת.
הראשונים הם לא שני נסמכים לסומך אחד אלא שרשרת סמיכויות, המצווה נסמך לספירה והספירה לעומר, וזה תקין לחלוטין. ואילו "כניסת ויציאת השבת" הם שני נסמכים לאותו סומך - השבת. לפי הכללים, במקרה כזה צריך לכתוב "כניסת השבת ויציאתה", אך בכלי יקר שהובא כאן, הכלל הזה לא בשימוש.

 

[דיונון]

מסתבר שהכלי יקר לא נצמד לכלל דקדוקי-תנכ"י כלשהו אלא התבסס בדרשתו על שיגרא דלישנא החזל"י.
זה לא ספר פירוש לתורה אלא ספר דרוש.

 

[דיונון]

ב"ה

יש הבדל גדול בין - מצוות ספירת העומר, חמשת סרני פלישתים ושבעת ימי החג,
לבין - כניסת ויציאת השבת.
הראשונים הם לא שני נסמכים לסומך אחד אלא שרשרת סמיכויות, המצווה נסמך לספירה והספירה לעומר, וזה תקין לחלוטין. ואילו "כניסת ויציאת השבת" הם שני נסמכים לאותו סומך - השבת. לפי הכללים, במקרה כזה צריך לכתוב "כניסת השבת ויציאתה", אך בכלי יקר שהובא כאן, הכלל הזה לא בשימוש.

אבחנה נכונה.
אני רק שאלה - איך מנסחים אב ואם בית?
'אב ואם הבית' או 'אב הבית ואמו'?

 

[בתיה רחל]

ב"ה

אב בית ואם בית זה כמו בר מצווה ובת מצווה, זהו צירוף שאי אפשר לפרק אותו. כמו שאי אפשר להגיד "איש צוות ואשתו" במקום - "איש צוות ואשת צוות."
וכאן השאלה - ואני לא יודעת מה התשובה - האם אפשר לקצר ולהגיד אב ואם בית, בר ובת מצווה, איש ואשת צוות וכד'.

 

[2u2]

זהו צירוף שאי אפשר לפרק אותו

קוראים לזה סמיכות כבולה.

 

[דיונון]

"עזי וזמרת י-ה"
וברש"י - לכך אני אומר ליישב לשון המקרא שאין עזי כמו עוזי ולא וזמרת כמו וזמרתי אלא עזי שם דבר הוא כמו (שם קכג) היושבי בשמים (עובדי' א) שוכני בחגוי סלע (דברים לג) שוכני סנה וזהו השבח עזי וזמרת י-ה הוא היה לי לישועה וזמרת דבוק הוא לתיבת השם כמו (שופטים ה) לעזרת ה' (ישעיהו ט) בעברת ה' (קוהלת ג) על דברת בני האדם ולשון וזמרת לשון (ויקרא כה) לא תזמור (ישעיהו כה) זמיר עריצים ל' כסוח וכריתה עוזו ונקמתו של אלקינו היה לנו לישועה.

הרי לנו שני נסמכים לסומך אחד מן התורה!