בעידן שלפני המהדרין, לא היה מושג לעלות על אוטובוס מבלי לשלם מיד.
פעם היינו עולים רק מהדלת של הנהג, אחד אחרי השני לפי התור. כל אחד בתורו שילם לנהג או קיבל ניקוב מהיר ויעיל בכרטיסיית הקרטון הזכורה לטוב. עד שהאחרון שילם כבר הרוב ישבו או נכנסו פנימה על חבילותיהם ועגלותיהם המקופלות (אז שלמו על עגלה פתוחה).
לכן, גם בזמנים ובמקומות של עומס רב, לא היתה בעיה לשלם.
היום המדיניות היא לאפשר עלייה מכל הדלתות. והנהג פוצח בנסיעה מהירה ברגע שעלה אחרון הנדחקים, ורבים שעלו הרגע מכל הדלתות עדיין לא הספיקו לתקף.
עוד נהוג כיום לשים מכשירי תיקוף שפעמים רבות שובתים, ויש צורך להגיע למכשיר אחר או לשלוח עם מישהו, דבר שלמרבה הפלא לוקח זמן.
כל זה ידוע כמובן לכולם. במקום להתאים את צורת האכיפה שתהיה הגיונית למצב, משהו שאפשר לעמוד בו במאמץ סביר, יש בחלק מהמקומות אכיפה על דרישות שאי אפשר לעמוד בהם.
מעניין אם מי שקובע את הצורה הזו - נסע פעם באוטובוס עמוס עם תיקים, עגלה ותינוק או שניים, עלה מדלת אחורית ונתקל במכשיר תקול.
נחמד לשבת ברכב משוכלל מרווח וממוזג ואחר כך במשרד הנוח, ולדמיין איך כל מי שלא שילם בדקה הראשונה הוא גנב.
אכיפה הגיונית מותאמת למציאות בשטח - תהיה הרבה יותר יעילה ונעימה וגם הוגנת. אנשים הגונים, שהם הרוב, לא יוטרדו סתם. ומיעוט שכן בעייתי - יורתע.
נסיעה בתחבורה ציבורית לא אמורה להיות סיוט.