שירת הברבור פרק 1

משויטט

משתמש מקצוען
כתוב היטב, כהרגלך. הצלחת להעביר את הטרגדיה בקטע קצר למדי.
אמנם, אם יורשה לי, קצת לא אמין. קודם כל למה קובי לא היה איתה אצל הרופא? והוא אפילו לא ידע שהיא הלכה להיבדק.
חוץ מזה, לדעתי תגובתו של בעל למשמע בשורה כזו, לא יכולה להיות השלמה כה מהירה וחדה. עליו לרוץ, להתייעץ, לנסות, להרגיע, להבטיח. הוא עוד אפילו לא שמע את הרופא..
אבל שוב, הכתיבה שלך יפה ומצפים להמשך.
 

גדי ישראלי

משתמש מקצוען
נכתב ע"י משויטט;n4886306:
כתוב היטב, כהרגלך. הצלחת להעביר את הטרגדיה בקטע קצר למדי.
אמנם, אם יורשה לי, קצת לא אמין. קודם כל למה קובי לא היה איתה אצל הרופא? והוא אפילו לא ידע שהיא הלכה להיבדק.
חוץ מזה, לדעתי תגובתו של בעל למשמע בשורה כזו, לא יכולה להיות השלמה כה מהירה וחדה. עליו לרוץ, להתייעץ, לנסות, להרגיע, להבטיח. הוא עוד אפילו לא שמע את הרופא..
אבל שוב, הכתיבה שלך יפה ומצפים להמשך.

ראשית כל, תודה רבה על הפירגון והביקורת הבונה.

לגופם של דברים, קובי ידע שהיא נבדקה, ציטוט:"אתה זוכר שהלכתי לבדיקות בחודש שעבר". הנקודה היא שקבלת התוצאות נפלה ביום חתונת אחיו. כך שדינה קיבלה את הבשורה המרה בזמן כביכול לא מתאים כשבעלה ב"עננים", ולכן ניסתה לדחות את השיחה עם קובי לאחר החתונה, מה שכמובן לא עלה בידה.

כעת ברשותך אני אשפוך אור על מאחורי הקלעים ואסביר מעט את עצמי גם באופן כללי. הרעיון של הרקע הסיפורי של החתונה בצל הטרגדיה, הוא כמובן בשביל להעצים את הדרמה כדרכה של ניגודיות. חתונה היא פריחה – מוות הוא חידלון. אבל גם לתת סיבה לאי-הידיעה של קובי וממילא הגורם לסצינה של הדו-שיח העצוב ביניהם.

[במאמר מוסגר: אני משתדל לא לחטא בכתיבת דרמה באמצעות מילים מפוצצות, אלא א. באמצעות תיאור, ב. באמצעות תפאורה. אבל זה ענין לתגובה שלמה נפרדת].

בנוסף, אני מחבב כתיבה קצת מסתורית. זאת אומרת, אני לא אוהב לספר הכל, אלא לתת גם לקורא להבין את הדבר טיפין טיפין מתוך הענין ע"י מחשבה עצמית, וכן לתת לו את החופש המחשבתי לפרש את הסיפור מבחינה מסויימת - כפי דמיונו. כך שלפעמים יראה כאילו אני לא מספיק מובן – ודי בצדק. ברוב הפעמים זה במכוון.

לסיבה בה קיצרתי בתיאור שבו הבעל מתקשה לעכל את המצב הקשה של אשתו, הוא מאחר ודעתי להתמקד בעיקר במסר הסופי. ישנם 3 פרקים, כל אחד מתאר שלב אחר בתהליך של הגוויעה לפני המוות. השתדלתי לקצר מה שיותר שלא יצא לי סדרה מעייפת.

אני רואה עכשו שיצאה לי תגובה ארוכה, אז אסיים כדי שלא תצא לי תגובה מעייפת.

לסיום, זה שאתה מצפה להמשך – הדלק שלי להמשיך לכתוב.

נ.ב. אין התחייבות להפי אנד. [קריצה].
 

יואל ארלנגר - קקטוס

אוהב קצת מהכל
מנהל
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
כתיבה ספרותית
מוזיקה ונגינה
צילום מקצועי
עריכה והפקת סרטים
הופה
זה יפה ומצמרר
רק תתקן בבקשה את המונח "חיידק ממאיר"
זה מושג שלא קיים ברפואה,
עיין ערך "גידול", "גרורות"
יש חיידקים שיכולים לגרום לגידולים ממאירים, כמו הליקובקטור פילורי
אבל לא החיידק ממית אלא הגידול ממית
 

עדיאל

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
הרעיון מדהים.
מעבר הבשורה קצר וצורם מדי.
אשה לא אמורה להגיד לבעלה "אתה זוכר שהלכתי לבדיקות" הוא אמור להמתין איתה יום יום לתוצאות. היא יכולה מקסימום להגיד לו: "זה הגיע", והוא אמור להבין הכל. הוא גם לא אמור לבקש ממנה לספר הכל מהתחלה. וכי הוא לא שותף?
למרות רצונך ליצור ניגודיות עזה בין החתונה לבשורה, קצת קשה לי שהיא חיכתה עם הבשורה עד לשיא החתונה, היא הרי לא היתה אצל הרופא בלילה. ואני לא מכיר בעל שיודע שאשתו אמורה לקבל תוצאות והוא הולך לחתונה כאילו לא היה.
מה שכן, היית יכול ליצור את הניגודיות אצלו. לתאר את החתונה מסביב ואת חוסר המצב רוח שלו ליטול חלק בכל ההמולה כי הוא מחכה לבשורה שלה.
זה, וגם תיקוני זכר ונקבה פה ושם. אבל זה יפה.


 

גלבוע

משתמש סופר מקצוען
תגידו, נראה לכם שאם בן אדם מקבל כזאת בשורה, הוא באמת יושב בחוץ בגשם ולא אכפת לו?
נראה לי שלא.
עדיין, החיים זורמים גם בצל המוות.
 

גדי ישראלי

משתמש מקצוען
יישר כח לתגובות המחכימות. נהניתי לקרא!
ערכתי את הדברים כפי האפשר. אל תשכחו שזהו חיבור קצר בבחינת מועט המחזיק את המרובה.
ונריה, אי אפשר לדעת, השמיים הם הגבול! [תרתי משמע]
 

אשר כותבת

מהמשתמשים המובילים!
מנוי פרימיום
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
קיצור, אחרי כל ההתפלספויות
אני כבר מחכה להמשך, היה מדהים ומפחיד.
 

תאנה1

משתמש רשום
מרטיט. פחדתי לקרוא שוב...
רצף השתלשלויות קצת מוזר, אבל גם החיים מוזרים, אז קיבלתי.

מצטמררת למחשבה על אילו שחווים בשורות איוב שכאלו "על אמת"...
 

israelintop

משתמש מקצוען
עיצוב גרפי
מוזיקה ונגינה
בתחילה הכל זרם על מי מנוחות,
מתחיל די טוב ,זורם.
בהמשך - כבר בסוף הקטע השני - אתה כבר מתחיל לבחון את עצמיך האם אתה עובד לפי הכללים.
והופ - זה קפץ לך וחייב אותך להשים ניגודיות. הכתיבה הזורמת נפסקה ההבדל ביניהן היה שהכלה התיישבה שם מלאת אושר.

בקטע השלישי גם התחלה די טובה אבל מייד אתה נצמד לכלל התפאורה הזאת לא התאימה למה שיונחת עליו עוד מעט
גם בהמשך זה די גס, אם כי קצת יותר טוב.

והעיקר - אין תיאור של רגשות ברמה היוצרת חיבור והזדהות. בגדול זה נראה יותר כסיקור עיתונאי צהוב מאשר סיפורת.

אין את ההלם. קריסה. בום. פחד. חשש.

העולם נחרב..., יגון עמוק.

אין את העיבוד, ההבנה,

הבכי, הפורקן, החושך האין סופי.

והדיכאון העמוק (שנכנס כתיאור - מותשים וסחוטים)

יש אותו ברמה של סיקור - כולם הלכו הביתה והם בוכים ובסוף גם הולכים הביתה

ביקורת. פרק 1 מתוך 3
 

גדי ישראלי

משתמש מקצוען
נכתב ע"י israelintop;n4889269:
בתחילה הכל זרם על מי מנוחות,
מתחיל די טוב ,זורם.
בהמשך - כבר בסוף הקטע השני - אתה כבר מתחיל לבחון את עצמיך האם אתה עובד לפי הכללים.
והופ - זה קפץ לך וחייב אותך להשים ניגודיות. הכתיבה הזורמת נפסקה ההבדל ביניהן היה שהכלה התיישבה שם מלאת אושר.

בקטע השלישי גם התחלה די טובה אבל מייד אתה נצמד לכלל התפאורה הזאת לא התאימה למה שיונחת עליו עוד מעט
גם בהמשך זה די גס, אם כי קצת יותר טוב.

והעיקר - אין תיאור של רגשות ברמה היוצרת חיבור והזדהות. בגדול זה נראה יותר כסיקור עיתונאי צהוב מאשר סיפורת.

אין את ההלם. קריסה. בום. פחד. חשש.

העולם נחרב..., יגון עמוק.

אין את העיבוד, ההבנה,

הבכי, הפורקן, החושך האין סופי.

והדיכאון העמוק (שנכנס כתיאור - מותשים וסחוטים)

יש אותו ברמה של סיקור - כולם הלכו הביתה והם בוכים ובסוף גם הולכים הביתה

ביקורת. פרק 1 מתוך 3

זה עניין של סגנון.
אסביר לך, אני משתדל לא לכתוב בצורה הבנאלית והקלאסית. כל ה"הלם קריסה בום וכו" לא בשבילי. אני מבין אותך, התרגלנו לקרא ככה. אני עובד בשיטה אחרת. משתדל בכל אופן. אולי אפרט אותה בהזדמנות.
אבל עדיין אתה מוזמן להמשיך ולכתוב ביקורת. בשמחה.
 

מלפפון

משתמש סופר מקצוען
כתיבה מאלפת.
מה המטרה של הסיפור?
האם המסר לקוראים הוא 'ושוב יום אחד לםני מיתתך'?
 

יואל ארלנגר - קקטוס

אוהב קצת מהכל
מנהל
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
כתיבה ספרותית
מוזיקה ונגינה
צילום מקצועי
עריכה והפקת סרטים
נכתב ע"י israelintop;n4889269:
בתחילה הכל זרם על מי מנוחות,
מתחיל די טוב ,זורם.
בהמשך - כבר בסוף הקטע השני - אתה כבר מתחיל לבחון את עצמיך האם אתה עובד לפי הכללים.
והופ - זה קפץ לך וחייב אותך להשים ניגודיות. הכתיבה הזורמת נפסקה ההבדל ביניהן היה שהכלה התיישבה שם מלאת אושר.

בקטע השלישי גם התחלה די טובה אבל מייד אתה נצמד לכלל התפאורה הזאת לא התאימה למה שיונחת עליו עוד מעט
גם בהמשך זה די גס, אם כי קצת יותר טוב.

והעיקר - אין תיאור של רגשות ברמה היוצרת חיבור והזדהות. בגדול זה נראה יותר כסיקור עיתונאי צהוב מאשר סיפורת.

אין את ההלם. קריסה. בום. פחד. חשש.

העולם נחרב..., יגון עמוק.

אין את העיבוד, ההבנה,

הבכי, הפורקן, החושך האין סופי.

והדיכאון העמוק (שנכנס כתיאור - מותשים וסחוטים)

יש אותו ברמה של סיקור - כולם הלכו הביתה והם בוכים ובסוף גם הולכים הביתה

ביקורת. פרק 1 מתוך 3
את צודקת מאוד עד המשפט "והעיקר אין תיאור של רגשות ברמה היוצרת וכו'...."
זה הדבר שהופך את הסיפור למעולה.

 

חגי פאהן

משתמש סופר מקוצען
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
עיצוב גרפי
עימוד ספרים
בעזהי"ת

כתוב יפה מאד מאד.

שמתי לב שבהתחלה התיאורים הם של האשה, משמע שהיא הגיבורה, כלומר כל הסיפור נכתב מנקודת מבטה. אבל אז פתאום עוברים לתאר את הרגשות של הבעל, וזה בלבל אותי. "דמותה התערפלה", בלי התראה מוקדמת יוצאים מהראש שלה ונכנסים לראש שלו.
 

אולי מעניין אותך גם...

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק קכו

א שִׁיר הַמַּעֲלוֹת בְּשׁוּב יְהוָה אֶת שִׁיבַת צִיּוֹן הָיִינוּ כְּחֹלְמִים:ב אָז יִמָּלֵא שְׂחוֹק פִּינוּ וּלְשׁוֹנֵנוּ רִנָּה אָז יֹאמְרוּ בַגּוֹיִם הִגְדִּיל יְהוָה לַעֲשׂוֹת עִם אֵלֶּה:ג הִגְדִּיל יְהוָה לַעֲשׂוֹת עִמָּנוּ הָיִינוּ שְׂמֵחִים:ד שׁוּבָה יְהוָה אֶת (שבותנו) שְׁבִיתֵנוּ כַּאֲפִיקִים בַּנֶּגֶב:ה הַזֹּרְעִים בְּדִמְעָה בְּרִנָּה יִקְצֹרוּ:ו הָלוֹךְ יֵלֵךְ וּבָכֹה נֹשֵׂא מֶשֶׁךְ הַזָּרַע בֹּא יָבוֹא בְרִנָּה נֹשֵׂא אֲלֻמֹּתָיו:
נקרא  4  פעמים

לוח מודעות

למעלה