לא עברתי על כל האשכול, אבל לענ"ד אני חושב שיש כאן שני נושאים:
1. מה צריך לעשות.
2. איך ליישם את מה שצריך לעשות.
לגבי השאילה הראשונה אני חושב שכאן זה לא המקום, זאת שאלה מאוד חמורה בדיני נפשות (כן כן!) וכל אחד שמגיע לסיטואציה הזאת צריך לשאול רב מוסמך שמכיר את הנפשות הפועלות ומכיר את כל נבכי הסוגיה, זה סוגיה לא פשוטה כלל ועיקר וצריך סייעתא דשמיא אמיתי כדי להורות נכון.
מה שאולי כן אפשר לדון כאן (וגם זה בערבון מוגבל...) זה איך מיישמים את ההוראה, וגם את זה צריך לחלק לשני חלקים:
החלק הראשון זה כלפי ההורים והאח/אחות היותר צעירים, כי נניח שההוראה היתה שחייבים לחכות ואסור לעקוף, זה לא כל כך פשוט להגיד לבחור/בחורה בגיל שידוכים שכל החברים מתארסים שישב בצד על לא עוול בכפו, רק בגלל שמישהו מעליו נגזר עליו למרבה הצער להיתקע, צריך לנהל את זה בהבנה וברגישות ולהסביר בטוב טעם ודעת (ועדיף מאוד ע"י הרב המורה) לאח/אחות את העניין.
יש כאלו שלא יושבים כלל עם האח/אחות היותר הצעירים ורק אומרים להם בהחלטיות שהם לא יכולים להכנס לשידוכים, והם לא מתחשבים כלל בצרכים וברגשות שלהם, מה, הם לא בני אדם?! והאם הקפידה שלהם זה כלום?! צריך לזכור שיש כאן שתי נפשות רגישות וצריך להתנהל עם הצרכים של כל אחד ברגישות יתר!
ועל אחת כמה וכמה אם ההוראה היתה שכן לעקוף, צריך לדעת שזה משחק באש וצריך לעשות את זה ברצינות וברגישות הכי גדולה שאפשר, ושוב עדיף מאוד שזה יוסבר בטוב טעם ודעת ע"י הרב המורה, כי אף אחד לא רוצה לפגוע פגיעה נוספת במי שכבר ככה סובל מלחכות לזיווגו, שחוץ מעצם הפגיעה שזה חמור מאוד אי אפשר לדעת כמה ח"ו הזוג יכול לסבול בעתיד מהקפידה של האח/אחות המבוגר.
כל זה נכון לגבי ההורים והאח הצעיר.
אבל יש עוד נושא וזה כלפי האח/אחות המבוגר, ואני כותב את זה כאחד שחכה כמה שנים לזיווגו ועקפו אותו פעם אחת ונתן את הסכמתו לעקיפה נוספת וב"ה בסוף לא הצטרך לזה.
כל מי שלא עבר את הסבל הזה לא יודע במה מדובר, זה סבל איום ונורא עם פגיעות (ופציעות...) מהחברה על בסיס יומי, אבל, וכאן מגיע האבל הגדול, אף אחד לא אשם בזה שלא התארסת ואף אחד לא אמור לסבול בגלל זה, אין לך שום זכות להכאיב ולפגוע בשני רק בגלל שאתה סובל, מי כמוך יודע כמה זה קשה לחכות לזיווג ולמה למען השם אחיך/אחותך צריכים לעבור את הסבל הזה גם?! מילא אם הם היו לוקחים לך את הזיווג, אבל אנחנו יודעים שאין כזה דבר והכל משמים, אז למה לגרום להם את הסבל המיותר הזה ללא סיבה, כיף לך לראות אחרים סובלים ביחד איתך?! כל הדיבורים אודות פגיעה בשם בשידוכים בגלל שעקפו אותך זה שטויות במיץ עגבניות, זה נכון חלקית עד גיל מסויים (בחור 25 בחורה 24), אבל אחרי זה אף אחד לא מתחשב בזה, אלה שזה איכפת להם גם מפריע להם עצם העובדה שאתה/את בגיל מבוגר, ואני כותב זאת מידיעה אחרי שאני אישית הייתי באותה סיטואציה וגם מעורבב חזק בעולם השידוכים (אני חושב שכמעט כל אחד שמתחתן מאוחר לוקח את הנושא קרוב ללבו...), אז בשביל איזה ספק קטנטן והרגשה רעה (כן, אני מסכים שזאת הרגשה מאוד מאוד גרועה, אבל בסופו של יום זה רק הרגשה ולא מעבר) אתה/את מוכנים שאחרים יסבלו גם?! כמה כואב הלב לראות משפחות שלימות מעוכבות רק בגלל איזה אח/אחות מבוגרים שלא יכולים לוותר לאחרים לא לעבור את אותו סבל שהם עוברים, וכמה כואב הלב לראות בחורים/בחורות מצויינים שלא מתארסים רק בגלל שהאח/אחות המבוגרים לא נותנים להם, כשהם מתבגרים מיום ליום וגם להם נופלים כבר רוב ההצעות!
כל זה עוד לפני כל הסגולות למיניהם, זו שאלה של חסד ותיקון המידות שרק בשעת קושי אדם נבחן במידות ובמעשים שלו, ונכון שהוא לא פשוט וכל כך קל כמו זה נכתב (גם לי לא היה קל...), אבל צריך לדעת שזו חובתנו בעולם ולאח/אחות הצעירים יש גם מצווה וחובה ורצון וצורך להתחתן!
אבל כמו שכבר כתבו כאן זה גם סגולה גדולה להתחתן (לפי מה שידוע לי המקור הוא מרן הגראי"ל זצוק"ל, אבל שמעתי את זה בשם אחרים גם), ואני חושב שזה לא עוד סגולה (...) אלא זה נלמד מדברי המדרש שהרמב"ם מביא שלא ראינו אדם מפסיד מן הוויתור.
ושוב אני כותב את זה רק כלפי האח/אחות המבוגרים, ובוודאי שאין שום זכות לא להורים ולא לאח/אחות היותר צעירים לדרוש זאת מהם, אלא אם כן זאת הוראה מפורשת מרב מוסמך שנכנס היטיב לסוגיה!
והכי חשוב זה לערב היטיב את כל הנוגעים בפרשה, ולתת להם את כל העזרה והצרכים הפיזיים והנפשיים שהם צריכים, כדי לעבור את התקופה הקשה הזאת בשלום, ובפרט אחרי החתונה שלפעמים יש הרגשה ש"אני ויתרתי לו/לה מכל הלב, אבל הם לא מבינים כמה שזה היה קשה לי, והם כאילו התעלמו ממני לחלוטין", ואת זה אפשר למנוע בכיבוד מיוחד (מלשון כיבוד אב ואם) והתעניינות כל הזמן במצב האישי (כמובן בפרופורציות הנכונות).
בתקווה ובתפילה שלעולם לא תצטרכו להגיע לשאלה הקשה הזאת.
דרוש מידע שידוכים- אח/ות שרוצים לעקוף והגדול נפגע -דעתכם!
