שאלה קלה קשה פירוש המילים

[תיבת נח]

מה פירוש המילים "על משענתו"

 

[מאן דאמר]

בפרשת משפטים? הכוונה על רגליו, על כוחו העצמאי.

 

[חיטובים]

בפרשת משפטים? הכוונה על רגליו, על כוחו העצמאי.

ואיך תסביר "שבטך ומשענתך המה ינחמוני"?

משענת היא מקל הליכה.
[FONT=&quot] עַתָּה הִנֵּה בָטַחְתָּ לְּךָ עַל מִשְׁעֶנֶת הַקָּנֶה הָרָצוּץ הַזֶּה עַל מִצְרַיִם אֲשֶׁר יִסָּמֵךְ אִישׁ עָלָיו וּבָא בְכַפּוֹ וּנְקָבָהּ כֵּן פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם לְכָל הַבֹּטְחִים עָלָיו:[/FONT][FONT=&quot] (מלכים ב פרק י&#1495 [/FONT]

 

[מאן דאמר]

ואיך תסביר:"אם יקום והתהלך בחוץ על משענתו וניקה המכה"? אם הוא הולך עם מקל זאת אומרת שהוא עדיין לא התרפא.
בכל אופן, כך רש"י מסביר שם.

 

[געוואלדיג]

ראב"ע שם מסייג שעל אף שבפשטות יש למשענת פירוש שונה, אולם אנו נסמוך על הקבלה שהפשט הוא שהוא נשען על עצמו, משענתו - משענת של עצמו.
וז"ל המכילתא: על משענתו. על בוריו. זה אחד משלשה דברים שהיה ר' ישמעאל דורש בתורה כמין משל. כיוצא בו אם זרחה השמש עליו, וכי השמש עליו בלבד זרחה, והלא על כל העולם זרחה, אלא מה שמש שלום בעולם אף זה אם ידוע בו שבשלום עמו והרגו הרי זה חייב. כיוצא בו ופרשו השמלה, מחוורין את הדברים כשמלה, אף כאן אתה אומר, על משענתו, על בוריו.

 

[תיבת נח]

הא לכם שני פירושים ברש"י:

רש"י מסכת כתובות דף לג עמוד ב​

​

​

על משענתו- כדמתרגמינן על בוריו ששב לכחו ולאיתנו הראשון.
רש"י מסכת סנהדרין דף עח עמוד ב
על משענתו - מתרגמינן על בורייה שנתרפא לגמרי ונשען על כחו.
​

לעומת זאת
רש"י מסכת גיטין דף עב עמוד ב
על​

​

​

​

​

​

​

​

​

משענתו - נשען על מקלו ולעולם חולה הוא


מי יודע פשר דבר?​

 

[געוואלדיג]

איני מבין את השאלה לאור תשובתי הראשונה, הלוא שם בגיטין אין הגמרא מפרשת את דברי הכתוב במשפטים, אלא נקיט לישנא דקרא ושדייה על ענין אחר. אולם אין חולק על העובדה ש'משענת' הכוונה למשענת קנה, מקל הליכה. וכמו שלא ייתכן לפרש בכל מקום על שמלה שהכוונה 'דברים מחוורין'... ועיין היטב בלשון המכילתא שהביאותי.

 

[תיבת נח]

לענ"ד, כשהכתוב בתורה הוא על משענתו, הכוונה על בוריו ועל כן כתוב דווקא משענתו, אבל אם זה משענת בנסמך, כגון בזכריה "ואיש משענתו בידו" או כפי שצטטו קודם ממלכים 'מִשְׁעֶנֶת הַקָּנֶה, הרי זה מבאר את כוונת המשענת, אבל מ"שענתו", לחוד הכוונה רק על משענת העצמית של האדם.
ובקשר למה שמבואר בסוגיא בגיטין, מצאתי עתה בהג' הריעב"ץ על הטור החדש מהדו' מכון המאור (חו"מ סי' ר&#1504 שכתב וסתם "לשון תורה לחוד ולשון חכמים לחוד" ולכא' מוכח כוונתו כנ"ל.
עכ"פ לכאורה כשבאים לכתוב בזמנינו על אדם שהולך עם משענת, יש לכתוב כלשון חכמים ושלא יבואו אליו בטענתו והרי רש"י בפסוק על משענתו כתב ....

 

[געוואלדיג]

חן חן על הבאת דברי היעב"ץ מאירות העיניים, אולם החלוקה אשר אתה מנסה לעשות בין שני המובאות במקרא, לא עלתה יפה בעיני.