שיתוף - לביקורת רסיסים- רסיסים

[לרקוד על הירח]

פעם ראשונה,
מאז תחילת המלחמה,
שהעיניים שלי נמלאו ברוטב מלוח.
ולא,
לא קרה כלום.
פשוט היה בום.
אפילו לא אזעקה.

אבל הרגשתי,
איך הפחד ממלא כל תא בי.
וכבר היינו במקלט, כן?
זה לא חדש, זה כבר קרה.
אבל זה היה מפחיד. למרות שאתמול היה יותר,
היום זה היה שונה, אחר.

הייתי צריכה להיות חזקה,
בשבילי מי שאמור,
להיות חזק בשבילי.
הייתי צריכה להרגיע,
ובין לבין להסתיר את הרטט והזיע.

היום הרגשתי מה זה פחד אמיתי.
כזה שבאמת משתק לך את הלב לשניה,
ואחר כך מטיס אותו על טיל,
תרתי משמע...
מכניס אותך לקיפאון בוער.
הופך בך את הכול.
את עושה, את פועלת, אבל בלי רגש,
הוא משותק.
ומצד שני,
דופק בבומים הזויים שבחיים לא הרגשת.

זה כאילו,
שהגוף נשבר,
וכל הרסיסים שלך,
פועמים בקצב מטורף.
ואת לא יודעת,
את מי לאסוף הראשון.
וכולך מפוזרת,
ובוערת,
ורועדת,
ולא מסוגלת להתאפס.

את בריק.
ואין לך איך לעזור לעצמך.
רק לפרפר עם כל הרסיסים הרועדים,
של מה שנשאר ממך,
וללחוש בשקט
'היי,
נכון שאתה שומע?'