אתייחס קצת יותר למה שתואר ע"י
@רחלי י.
מצד אחד עצם העובדה שהנער מתפקד - תפקוד בסיסי וזה לא פוגע בלימוד בישיבה - מראה שהדיכאון לא חמור כ"כ.
לא להתפלל בבין הזמנים - זה לא מראה על מצב כ"כ חמור מבחינת הדיכאון, אולי זה מגיע מאובדן הטעם ברוחניות.
זה לא משהו כ"כ חריג. ויש כאן עניין שמצריך טיפול אך לא בהכרח בהיבט התרופתי - אלא טיפול רגשי מעמיק (לענ"ד - מומלץ בשילוב CBT כזה או אחר). טיפול שיתייחס גם להיבטים רוחניים.
הסיבה שבאינסטינקט הראשוני המלצתי ללכת לפרופ' סגמן. היא בשל העובדה שהנער לוקח ריטלין - ודיכאון מהסוג המתואר הוא תופעת לוואי מוכרת (הן של עצם בעיית הקש"ר כשלא מטפלים במכלול ורק לוקחים ריטלין - והן בשל עצם השפעת הכדור שכידוע משפיע לרעה במקרים רבים על מצב הרוח).
ואולי נתנו לו סרדנה כדי לאזן את זה - אך מהתיאור נשמע שזה לא לגמרי הועיל.
מה שלמרות זאת חזרתי בי וכתבתי לפנות לטיפול רגשי - היא משום שגם אם הריטלין החמיר את המצב והסרדנה לא הועיל, עדיין במצב כזה רצוי לשלב טיפול רגשי כי המצב מחייב את זה בלי קשר למה היו הגורמים - ויש מקום להניח שגם שינוי תרופתי ללא ליווי רגשי נכון כבר לא יהיה מספיק אפקטיבי.
לכן המלצתי היא לפנות למטפל רגשי (חרדי), שלאחר מספר פגישות היכרות ואבחון מעמיק - יפנה יחד איתו לפרופ' סגמן - ויראו כיצד אפשר לנסות להחליף תרופות או לשחק עם המינונים - על סגמן אני סומך (כמובן בזהירות הראויה שצריכה להינקט כלפי כל רופא) התנסיתי איתו בעבר וראיתי שהוא זהיר ושקול ומבין עניין - רק צריכים לא לוותר ולוודא שהוא הבין.
וכמובן להמשיך תהליך רגשי גם לאחר ההתנסות בשינוי התרופתי.
לגבי מטפל רגשי לא יכול כ"כ להמליץ.
באופן אישי אני אוחז ממרכז 'קיויתי' והמטפלים המנוסים שם (לא המתלמדים והחדשים!)
אני יודע שיש שיחלקו עליי בעניין הזה - זכותם. אך דעתי מבוססת על היכרות וגם על תוצאות שראיתי בשטח - אפשר לפנות אליהם ולבקש הפניה למטפל מנוסה בתחום הספציפי - עדיף שמתאים גם מבחינת קהילה וסגנון.
אך אסייג שכמו בכל מקום יש טובים יותר ויש טובים פחות.
בהצלחה!
נ.ב. גילוי נאות שמחובתי לעשות - למדתי במרכז קיויתי לא השלמתי את הלימודים - כיום אינני עוסק בטיפול ולא התעסקתי בזה בצורה רצינית