דרוש מידע ראוי לצפות בסרטים בתשעה באב?

[במבונה]

שמעתי ממרצה מוסמכת בנושא השואה שהמקרים הללו היו. אנחנו פשוט מכירים יותר את הקינות והמדרשים של תשעה באב מהיקף הזוועות של השואה.
עד כמה שזה נשמע לא יאומן, זו המציאות.

למה מכירים יותר?
יש המון תיעודים.
ביקרת ביד ושם?
אחרי הכל נראה שהחורבן היה הרבה יותר זוועתי. -כמה ששייך להשוות.

 

[ליטאי פשוט]

יש את הסדרה של הרב נויגרשל "חורבן יהדות אירופה" הוא מדבר שם על דברים נוראיים!
לא זוכר אם הוא מספר שבישלו ילדים אבל בודאי הורים לקחו לילדים את האוכל וגרמו למוות שלהם בגלל זה

קול הלשון - הרב מרדכי נויגרשל - סדרה חדשה ומקיפה על חורבן יהדות אירופה

www.kolhalashon.com

 

[112123]

רבים טועים בטעות הזו שהשואה הייתה זוועתית יותר מהחורבן
וזה רק בגלל שאנחנו לא חווים מספיק את סיפורי החורבן
אם תתבוננו במדרשים תראו שבחורבן היו זוועות נוראיות הרבה יותר מבשואה
נשים רחמניות בישלו ילדיהן ועוד זוועות רבות ה"י
השואה יותר קרובה אלינו מבחינה כרונולוגית וכן אנחנו מכירים אנשים שעברו אותה
ולכן יותר קל לנו לחוות את הזוועות אך צריך לדעת כי חורבן הבית היה נוראי פי כמה

הזוועה שבשואה זה גם הזמן
במאה העשרים אומה כ"כ נאורה עושה דברים כ"כ מזעזעים...
לעומ"ז בזמן ביהמ"ק הרומאים טבחו באכזריות בכל מי שמרד בהם
ולא רק הם, זה היה מקובל לטבוח בצד שהפסיד במלחמה
וגם זה לא היה אישי נגד היהודים כמו בשואה
אפי' בארץ ישראל היו מקומות שלא נגעו בהם לרעה

 

[stars]

אני חושב שהעיסוק באיזה חורבן - השואה או חורבן הבית - היה גדול יותר, הוא עיסוק מיותר וחוטא למטרה.
את היקף הזוועות של שניהם לא נוכל להקיף כראוי בשכל האנושי, וזו כבר סיבה מספקת לאבלות.
אמנם חורבן הבית הוא המקור לכל הצרות, ולכן מבחינה מהותית האבל עליו גדול יותר, אולם כפי שטענתי לעיל - רוב האנשים מתקשים להתחבר רגשית לחורבן הבית, ולכן מתחברים אליו דרך החיבור לצרות אחרות - כדוגמת השואה - שארעו לעם היהודי.

 

[רוצה יותר]

למה מכירים יותר?
יש המון תיעודים.
ביקרת ביד ושם?
אחרי הכל נראה שהחורבן היה הרבה יותר זוועתי. -כמה ששייך להשוות.

הייתי גם הייתי, וגם התמחיתי בקורס בנושא השואה, ועדיין אני אוחזת במה שאני אומרת.
צריך להבין שנושא השואה הוא עצום ורחב ומקיף מאד, ולרוב אנו מכירים אותו מזוית מאד מצומצמת\שטחית.
קניבליזם לא בדקתי ספציפית, אבל אם המרצה הזו טענה שזה היה, היא מוסמכת דיה בעיניי כדי להאמין לה.
מה גם שאם תקראו דעות גדו"י , תבינו שזה נכון.
הרבי מפיאסצ'נה זצוק"ל הי"ד אמר בשנה הראשונה כי הזוועות האלו לא היו כמוהם לישראל מאז חורבן ביהמ"ק
ושנה לאחמ"כ (או שמא תקופה, סלחו לי כי איני מצטטת במדויק) אמר כי גם בחורבן ביהמ"ק לא היו זוועות כאלו.
שפטו בעצמכם.

 

[איש עברי]

האדמו"ר מאונגוואר זצ"ל כותב בספר שלו על השואה (פרסומי ניסא עמ' 19, אפשר לראות באוצה"ח), שהצרות שהיו בחורבנות הבית לא הגיעו לשליש ורביע ממה שעבר עליהם בשואה.

 

[במבונה]

הרבי מפיאסצ'נה זצוק"ל הי"ד אמר בשנה הראשונה כי הזוועות האלו לא היו כמוהם לישראל מאז חורבן ביהמ"ק
ושנה לאחמ"כ (או שמא תקופה, סלחו לי כי איני מצטטת במדויק) אמר כי גם בחורבן ביהמ"ק לא היו זוועות כאלו.

מה המקור?

 

[שימיגם]

א, האשכול הזה תחילתו בחטא, הכותרת רמאית ומוליכה שולל.
ב, אם רעב עד מוות היתה גם בשואה, אז רעב הוא רעב, מה זה משנה אם בישלו תינוקות או לא.

 

[שלולית]

הענין הוא לא רק ולא בעיקר בזוועות, אלא במהות.
בחורבן נחרב בית המקדש, שהוא חלק מהותי ומרכזי בקשר שלנו עם השם.
ועם ישראל גלה מארצו.
זה היה משהו מהותי שלנו כעם, וכבנים של השם, ששום דבר לא דומה לו.

 

[קרעפט]

נו.
זו היתה תגובה למי שאמר שהכל היה גם בשואה.

בא לא נפתח אם היה או לא...
לא על כל מה שקרה בשואה מדברים אצלנו.

 

[ליטאי פשוט]

בא לא נפתח אם היה או לא...
לא על כל מה שקרה בשואה מדברים אצלנו.

היה את זה גם בחורבן

 

[רוצה יותר]

שוב, המקור מכתבי הרבי מפיאסצ'נה. לצערי זה לא לפני כך שאיני יכולה לצטט במדויק, אולם זכורני שכך כתב.

מה המקור?

 

[שימיגם]

הענין הוא לא רק ולא בעיקר בזוועות, אלא במהות.
בחורבן נחרב בית המקדש, שהוא חלק מהותי ומרכזי בקשר שלנו עם השם.
ועם ישראל גלה מארצו.
זה היה משהו מהותי שלנו כעם, וכבנים של השם, ששום דבר לא דומה לו.

לצטט משגיחים כולנו יודעים

 

[ברוך הוא]

מה המקור?

בספרו אש קודש.

כעת מצאתי את דבריו ואצרף אותו

 

[במבונה]

בספרו אש קודש.

כעת מצאתי את דבריו ואצרף אותו

ראיתי.
לא ברור שהוא מתכוון שבאופן כללי השואה היתה יותר זוועתית.
אלא לסוגי מיתות שנתחדשו. ר"ל. לא אמר שהיה בשואה כל מה שהיה בחורבן.
אבל באמת עדיף לא להשוות.

בא לא נפתח אם היה או לא...
לא על כל מה שקרה בשואה מדברים אצלנו.

ביד ושם מדברים גם על מה שלא מדברים "אצלינו".
אבל באמת יתכן שלא על הכל.

 

[y&m]

הענין הוא לא רק ולא בעיקר בזוועות, אלא במהות.
בחורבן נחרב בית המקדש, שהוא חלק מהותי ומרכזי בקשר שלנו עם השם.
ועם ישראל גלה מארצו.
זה היה משהו מהותי שלנו כעם, וכבנים של השם, ששום דבר לא דומה לו.

באופן מהותי, כל עוד ביהמ"ק לא נבנה.
כל צרות הגלות הם המשך ייסורי החורבן רק בהמשכים.
ולגמרי חלק מעיסקת החבילה של האבלות.

הטענה שהבכי על הייסורים והצרות הוא חיצוני ואילו בכי על עצם גלות השכינה והעדר אור הקב"ה זה בכי מהותי.
אבל שניהם מאותו מקור, וזה שלא כולם מסוגלים באמת לכאוב את השורש לא פוסל את הבכי על התולדה שלו.

 

[שלולית]

לצטט משגיחים כולנו יודעים

מה יש לומר...
זה משהו מהותי ביהדות, פחות רלוונטי האם משגיחים אומרים אותו או לא.
כנ"ל לגבי שמירת שבת, למשל.

 

[שלולית]

באופן מהותי, כל עוד ביהמ"ק לא נבנה.
כל צרות הגלות הם רק המשך ייסורי החורבן רק בהמשכים.
ולגמרי חלק מעיסקת החבילה של האבלות.

הטענה שהבכי על הייסורים והצרות הוא חיצוני ואילו בכי על עצם גלות השכינה והעדר אור הקב"ה זה בכי מהותי.
אבל שניהם מאותו מקור, וזה שלא כולם מסוגלים באמת לכאוב את השורש לא פוסל את הבכי על התולדה שלו.

נכון, ולא אמרתי אחרת.
וגם נכון שגם אם קשה לנו לכאוב את השורש, הנכון הוא לעסוק בו, ולנסות להתחבר. ואז -כמה שנצליח לכאוב, זה בסדר. אבל לא לוותר מראש, ולא להפסיד את מה שאפשר להרוויח כשמנסים להתחבר.

 

[שלולית]

ואם להתיחס ל'משגיחים' כמושג,
אז הדבר שהוא בוודאי טעות, זו נימת המוסר על מה שאנחנו לא מרגישים.
הרבה ממה שאנחנו מרגישים, או לא מרגישים, או לא בבחירה שלנו. אנחנו באמת רחוקים, זה הדור שלנו, וזה המצב הנתון שלנו, במידה רבה.
תשעה באב זה לא יום מבחן למה שאנחנו מרגישים, אלא יום של לנסות להתחבר.
אם מנסים להתחבר, בדרך כלל מסיימים את תשעה באב בתחושה קרובה יותר להשם ולאבל על החורבן, מאשר בתחילתו.
(ואם מסתבכים עם נקיפות מצפון, אז מסיימים אותו רק עם התחושה שסוף סוף נגמר והלוואי שלא היה)
וזה מה שנדרש מאיתנו, וכל אחד יכול לעשות את זה מהמקום שלו. גם אם בבסיס הוא מרגיש מנותק.

 

[איש אחד הלך]

אבל התשובה היא פשוטה: אם תפתח מגילת איכה ותקרא את כל המגילה, שים לב שאין כמעט פסוק אחד שמדבר על חורבן בית המקדש עצמו! המגילה מדברת על הכל, חוץ מבית המקדש.
המגילה מדברת על הרעב, על הייסורים, על העבדות, ההשפלה, השביה. על כל הצרות שעם ישראל עבר. אל תאמין לי, תבדוק אתה בעצמך: קח עכשיו מגילת איכה ותעבור פסוק פסוק. תראה לי איפה כתוב מילה אחת על בית המקדש. כלום! הכל שם זה סקירת שטח. ירמיהו כביכול מסתובב ברחובות ירושלים, וסוקר את הזוועות ואת הדם והחרב והיגון שעובר על יושבי ירושלים.

לבכות על מה שכולנו פוגשים ברחובות​

רק מה? בסוף בסוף, בשלושה פסוקים האחרונים של מגילת איכה. שם כתוב הסיכום הסופי! על זה, על זה היה דווה ליבנו, על אלה! על אלה חשכו עינינו... על הר ציון ששמם שועלים הלכו בו. השיבנו ה' אליך ונשובה חדש ימינו כקדם.
מה כתוב כאן? שאחרי שירמיהו סוקר ומתאר את כל הסבל והצרות והייסורים שעם ישראל עברו, בסוף הוא מאבחן ומצביע על הנקודה!
מה הנקודה? על מה זה היה דוה לבנו? על הר ציון ששמם! על אלה! על אלה חשכו עינינו. כלומר: כל הצרות והייסורים והתלאות שעברו על עם ישראל - הכל מתחיל ונגמר במשהו אחד שחסר לנו - הר ציון ששמם.

מסתבר שגם בהידברות יכולות להתפרסם שטויות...

ספוילר: רשימת הפסוקים שמדברים על ביהמ"ק באיכה

פרק א פסוק י
יָדוֹ פָּרַשׂ צָר עַל כָּל מַחֲמַדֶּיהָ כִּי רָאֲתָה גוֹיִם בָּאוּ מִקְדָּשָׁהּ אֲשֶׁר צִוִּיתָה לֹא יָבֹאוּ בַקָּהָל לָךְ.
פרק ב פסוק א
אֵיכָה יָעִיב בְּאַפּוֹ אֲדֹנָי אֶת בַּת צִיּוֹן הִשְׁלִיךְ מִשָּׁמַיִם אֶרֶץ תִּפְאֶרֶת יִשְׂרָאֵל וְלֹא זָכַר הֲדֹם רַגְלָיו בְּיוֹם אַפּוֹ.
פרק ב פסוק ה
הָיָה אֲדֹנָי כְּאוֹיֵב בִּלַּע יִשְׂרָאֵל בִּלַּע כָּל אַרְמְנוֹתֶיהָ שִׁחֵת מִבְצָרָיו וַיֶּרֶב בְּבַת יְהוּדָה תַּאֲנִיָּה וַאֲנִיָּה.
פרק ב פסוק ז
זָנַח אֲדֹנָי מִזְבְּחוֹ נִאֵר מִקְדָּשׁוֹ הִסְגִּיר בְּיַד אוֹיֵב חוֹמֹת אַרְמְנוֹתֶיהָ קוֹל נָתְנוּ בְּבֵית יְהוָה כְּיוֹם מוֹעֵד.
פרק ב פסוק ח
חָשַׁב יְהוָה לְהַשְׁחִית חוֹמַת בַּת צִיּוֹן נָטָה קָו לֹא הֵשִׁיב יָדוֹ מִבַּלֵּעַ וַיַּאֲבֶל חֵל וְחוֹמָה יַחְדָּו אֻמְלָלוּ.
פרק ד פסוק יא
כִּלָּה יְהוָה אֶת חֲמָתוֹ שָׁפַךְ חֲרוֹן אַפּוֹ וַיַּצֶּת אֵשׁ בְּצִיּוֹן וַתֹּאכַל יְסוֹדֹתֶיהָ.

סליחה?!
השואה הייתה החורבן הכי גדול שהיה לעם ישראל אי פעם!
והיא חורבן שהיה בזמננו, ויש בינינו יהודים שחוו אותו!

חורבן ביהמ"ק הראשון היה יותר גדול, לכאורה גם השני