מחכה לביקורת, תובנות או מה שזה לא יהיה...
כי גם אני לא ממש יודעת מה זה...
היא נכנסה למשרד, לא חיכתה להוראה, התיישבה מול המראיינת שלה. "היי, מה שלומך?"
המראיינת כחכחה. "שלום. את-- הגעת לראיון עבודה?"
"כן. זו אני. דניאלה. נעים מאוד". המילים שלה מהירות, היד שלה מושטת קדימה, ללחיצה.
היד נלחצה בהיסוס קל. "אידית. שלום לך".
"משרד יפה יש לך כאן". העיניים של דניאלה משוטטות סביבה, היא קמה, בוחנת מספר תמונות מקרוב. "תמונות ממש יפות. מי זה? בעלך?"
"היי סליחה". אידית חורקת שיניים. "את פה בראיון עבודה".
"כן. כן". דניאלה מתיישבת. "אז?" העיניים שלה נחות על אידית.
"מאחת עד עשר. כמה את חכמה?"
"עשר".
"מאחת עד עשר, כמה את... טיפשה?"
"עשר".
כי גם אני לא ממש יודעת מה זה...
היא נכנסה למשרד, לא חיכתה להוראה, התיישבה מול המראיינת שלה. "היי, מה שלומך?"
המראיינת כחכחה. "שלום. את-- הגעת לראיון עבודה?"
"כן. זו אני. דניאלה. נעים מאוד". המילים שלה מהירות, היד שלה מושטת קדימה, ללחיצה.
היד נלחצה בהיסוס קל. "אידית. שלום לך".
"משרד יפה יש לך כאן". העיניים של דניאלה משוטטות סביבה, היא קמה, בוחנת מספר תמונות מקרוב. "תמונות ממש יפות. מי זה? בעלך?"
"היי סליחה". אידית חורקת שיניים. "את פה בראיון עבודה".
"כן. כן". דניאלה מתיישבת. "אז?" העיניים שלה נחות על אידית.
"מאחת עד עשר. כמה את חכמה?"
"עשר".
"מאחת עד עשר, כמה את... טיפשה?"
"עשר".