שיר צעדת המוות

[דיונון]

כל הנחלים הולכים אל הים
וכל החיים צועדים את מותם
והדרך ארוכה ארוכה
וכולם מתקדמים הלאה הלאה
ברכב או בסוסים
או בנעליים בלויות
חוצים רמות וגאיות
והכיוון ברור
והיעד ידוע
ואין מי שעוצר
כי הזמן הוא זה שהולך
ממהר תחת רגלינו
מותיר חותמו בגופים
נשמט ונעלם
ורק הילדים רואים את הנוף
נעמדים להתבונן
לבהות בשקיעה
להריח פרח
וכמו תמיד יש שעוקפים ומקצרים את הדרך
אך כולם בסוף מגיעים
הגיעו
יגיעו
לסוף

והסוף הוא לא סוף
הוא רק התחלה

 

[עטרה ד]

אם זה עצוב
אז למה ילדים

אם זו תקווה
אז למה צעדת מוות

אם הזמן ממהר
מדוע בוהים בשקיעה

ובכלל
למה לעקוף את התור
נשמע כה קוסם

לא, פשוט ראש חודש חשוון. טוב לציניקנים.

שיר טוב ונוגה.
תודה על זה.

 

[+shira]

וואו, איזה שיר! הופך את הבטן.
הייאוש הזה, שהולך ונבנה
עד שבסוף גם הוא מת, הופך לתקווה.

אם זה עצוב
אז למה ילדים

אם זו תקווה
אז למה צעדת מוות

אם הזמן ממהר
מדוע בוהים בשקיעה

ובכלל
למה לעקוף את התור
נשמע כה קוסם

לא, פשוט ראש חודש חשוון. טוב לציניקנים.

שיר טוב ונוגה.
תודה על זה.

ככה זה חיים, אוקסימורון. תקווה, מוות, ילדים, זקנה, פרחים, לב שבור, אושר.
חתיכת בלגן.
לא, פשוט אמצע הלילה, טוב לפלספנים

 

[אוריצפת]

אני דווקא מצאתי הרבה תקווה בשיר הזה.
אולי הילדים הם-הם התקווה. הזמן שועט קדימה, ורק הילדים מצליחים לעצור לרגע, להתבונן, להריח פרח...
כל זמן שיהיו כאן ילדים, עדיין רחוק מאיתנו הסוף האחרון. הזמן יכול לעצור מלכת, כשמדובר בהם.
(ואולי 'ילדים' = מטאפורה? גם אנו הזקנים עשויים להיות 'ילדים', במובן של לעצור לרגע, להתבונן, לבהות).

שיר יפהפה, לטעמי.

(רק קצת יותר מדי ווי חיבור).

 

[דיונון]

אולי הילדים הם-הם התקווה. הזמן שועט קדימה, ורק הילדים מצליחים לעצור לרגע, להתבונן, להריח פרח...
כל זמן שיהיו כאן ילדים, עדיין רחוק מאיתנו הסוף האחרון. הזמן יכול לעצור מלכת, כשמדובר בהם.

פרשנות יפה. תודה.
אני התכוונתי לזה -

(ואולי 'ילדים' = מטאפורה? גם אנו הזקנים עשויים להיות 'ילדים', במובן של לעצור לרגע, להתבונן, לבהות).

(רק קצת יותר מדי ווי חיבור).

אקח לתשומת לבי.

 

[הנף מקלדת]

מלנכולי ומיוחד.
לי הפריע
אם

הזמן הוא זה שהולך
ממהר תחת רגלינו

אז איך

נעליים בלויות

ובשביל מה

רכב או בסוסים

?

 

[דיונון]

מלנכולי ומיוחד.
לי הפריע
אם


אז איך


ובשביל מה

?

רכב, סוסים, ונעליים בלויות מסמלים את הבדלי המעמדות בין העשירים לעניים, בין אלו שקל להם לאלו שמתקשים לשאת את המשא.
השיר עומד על כך שכולם בלי הבדל מתים בסוף, בדרך יש כמה שינויים מינוריים - אחד נוסע בקדילק ורעהו מדדה על קביים, אבל בסוף כולם מגיעים לאותו יעד - בית החיים.
יש כאלה שפוסעים את כל המסלול, ויש את אלו שלמרבה הצער מקצרים את הדרך.
ובסוף מגיעים לסוף.
שהוא בעצם התחלה.

העולם הזה דומה לפרוזדור,
בסך הכל פרוזדור.
כמה קריטי אם היו בו ספוטים או קורי עכביש?
פסענו אותו בארבע פסיעות או בשש?
שבעים או רעבים?
העיקר זה לסדר את החליפה ולהיראות הגיוני כשנכנס לטרקלין.

מה נהייתי כזה עגמומי?

 

[+shira]

רכב, סוסים, ונעליים בלויות מסמלים את הבדלי המעמדות בין העשירים לעניים, בין אלו שקל להם לאלו שמתקשים לשאת את המשא.
השיר עומד על כך שכולם בלי הבדל מתים בסוף, בדרך יש כמה שינויים מינוריים - אחד נוסע בקדילק ורעהו מדדה על קביים, אבל בסוף כולם מגיעים לאותו יעד - בית החיים.
יש כאלה שפוסעים את כל המסלול, ויש את אלו שלמרבה הצער מקצרים את הדרך.
ובסוף מגיעים לסוף.
שהוא בעצם התחלה.

העולם הזה דומה לפרוזדור,
בסך הכל פרוזדור.
כמה קריטי אם היו בו ספוטים או קורי עכביש?
פסענו אותו בארבע פסיעות או בשש?
שבעים או רעבים?
העיקר זה לסדר את החליפה ולהיראות הגיוני כשנכנס לטרקלין.

מה נהייתי כזה עגמומי?

בדיוק כשחשבתי שהצלחתי לקרוא שיר של דיונון בלי הסבר 0:

 

[דיונון]

בדיוק כשחשבתי שהצלחתי לקרוא שיר של דיונון בלי הסבר 0:

אופס...
לא חשבתי שיש כאן פרשנויות נסתרות.
מעניין אותי מאד לגלות את הזוויות הנוספות של השיר.
באחת כבר זיכה אותנו @אוריצפת .
אשמח אם תשתפו.

 

[RACHELIZ]

מיוחד!
שיר שצריך לקרוא כמה פעמים...

 

[+shira]

אופס...
לא חשבתי שיש כאן פרשנויות נסתרות.
מעניין אותי מאד לגלות את הזוויות הנוספות של השיר.
באחת כבר זיכה אותנו @אוריצפת .
אשמח אם תשתפו.

לא, רק התייחסתי להסבר על המעמדות השונים שמקבלים ביטוי בשיר, בקריאה ראשונה לא שמתי לב אליו.

אני קראתי את השיר הזה פשוט מאוד: חיים, מתים, מתחילים לחיות באמת.
מה שכן, אהבתי את המשחק הכפול הזה - איך הכול הולך וקמל, מתקדם לקראת המוות, ובסוף - גם הסופיות הזאת מתה, ומפנה את מקומה להתחלה חדשה.

 

[קופי 100]

הו מלנכוליה!

 

[רוחי בלבוחי]

כמו שאמר האומר:
אנחנו חיים כדי למות!!
וזו המטרה - למות טוב, להגיע כמה שיותר מסודר ומלא לטרקלין.

ורק הילדים רואים את הנוף
נעמדים להתבונן
לבהות בשקיעה
להריח פרח

למה רק הם? כולנו...

וכמו תמיד יש שעוקפים ומקצרים את הדרך

אוי...

שיר אמיתי.
שמו יאה לו - "צעדת המוות".

 

[דיונון]

קודם כל תודה לכל המגיבים.
נעים לקבל משוב.

למה רק הם? כולנו...

אולי הילדים הם-הם התקווה. הזמן שועט קדימה, ורק הילדים מצליחים לעצור לרגע, להתבונן, להריח פרח...
כל זמן שיהיו כאן ילדים, עדיין רחוק מאיתנו הסוף האחרון. הזמן יכול לעצור מלכת, כשמדובר בהם.
(ואולי 'ילדים' = מטאפורה? גם אנו הזקנים עשויים להיות 'ילדים', במובן של לעצור לרגע, להתבונן, לבהות).

 

[אמיצ/ה]

איזה שיר! מצטרפת לכל המחמאות של קודמי.. לא נשאר מה להגיד מ'אין מילים'