הנושאים החמים
הנושאים החמים
מסמך ישן שמצאתי פתאום במחשב, שכתבתי ממש אחרי הראיון שלי לסמינר, כשכל השיחות בכיתה היו סביב זה... מצחיק להיזכר בזה, וגם די הזוי שהוא עדיין נמצא
"איך החצאית הזאת?" שירי יצאה מהחדר.
"אהמ..." מיכל מדדה את האורך בעיניה, "נראה לי בסדר. אבל עם איזו חולצה?"
"הסגולה, נראלי". צחקקה שירי. "אלה אם כן צמר זה לא לפי התקנון".
"צמר?!" הזדעזעה מיכל, "ואם בגלגול הקודם הכבשה אכלה מגזל?? בסמינר את כבר לא תהיי".
שירי הכניסה רגל אחת לנעל והפטירה, "כל עוד הכבשה הייתה צנועה זה בסדר, ובכל מקרה יש מעיל".
מיכל חייכה לעצמה כששירי נכנסה לחדר שוב להחליף חולצה. החצאית שהיא-עצמה לבשה כמעט ועקפה את אמצע השוק והחולצה הייתה צנועה כדבעי. רק צריך לקוות שהראיון יעבור בטוב.
הן נסעו לסמינר עם אימא של שירי ושם מיכל נפגשה עם אימה. היא לא יכלה לפספס יותר מידי עבודה אז באה ממנה ישר לסמינר.
"מקסימה", חיבקה אותה אימא.
"תודה שבאת", מיכל חילצה את עצמה מהחיבוק, "עוד רגע תורי. יש רק עוד שתי בנות".
שתי הבנות גמרו מהר מידי את הראיון ואחרי טקס החיבוק של שירי - "הי, שלא יחשבו שאנחנו 'מתל"ציות", נבהלה מיכל, וגמרה אותו מהר מהצפוי - הן נכנסו לחדר השקט.
"שלום", מורה קצוצת פאה קידמה אותן, עייניה של חברתה לשולחן פזלו מטה.
"נעים מאוד", אימא של מיכל והיא התיישבו מול שתיהן, "זאת מיכל לוקסנברג, אני אימא שלה".
"נעים מאוד". השיבה המורה בנימוס, ופתחה ללא שהיות, "למה את מצפה מהסמינר, מיכל?"
מיכל הרגישה את הדופק שלה עולה. היא ניסתה לדלות מילים שהתאמנה עליהן בבוקר. "שיהיה מקום נעים, שמור..." נו, מה עוד רחל אמרה היום? אה. "שאלמד בו איך להיות טובה יותר ולעשות נחת לה'".
"יפה", התרשמה המורה. "הסמינר שלנו בהחלט עונה על הצפיות הללו. אז מה את אוהבת לעשות בשעות הפנאי?"
"אני אומרת תהילים", ענתה מיד, "וגם עוזרת בבית. לפעמים אני אופה עוגיות ושולחת לאחים שלי לישיבה". זה מה שאמרה רחל. ורחל 'מקובלת' עוד לפני שהיא נולדה.
המורות הביטו בה במבט מעריך, "ומה את אומרת", שאלה שוב המורה, "למה צריך תקנון לסמינר?"
"אה..." מה עוד היא אמרה בבוקר? מיכל לא זכרה. "כדי שנדע בבירור איפה הגבול", ניסתה להסביר את עצמה בהתאם למבטיהן, "שלא נתלבט איפה הגבול של החצאית, ואיזה נעליים צנועות מספיק".
"נכון, בהחלט", הסכימה המורה. השתקנית השנייה רק הנהנה. "איזה משהו היית רוצה לקחת איתך מהבית?"
מיכל הרגישה את גלגלי מוחה מסתובבים, "את הערך ללימוד תורה, ואת זה שלא מפריעים לאבא כשהוא לומד". רק שלא ראו את מוחה המאומץ. בבית לא מפריעים לאבא כשהוא חוזר מהעבודה ונח. זה גם ערך נעלה, לא? כיבוד הורים מעל הכול.
נראה שהמורות הסכימו איתה.
"טוב", לאחר כמה שאלות יישרה המורה ערימת דפים, "לסיכום, איזה שיעור את הכי אוהבת בבית הספר?"
הפסקה זה נקרא? מיכל לא הייתה בטוחה. "יהדות", ירתה. "השיעורים של המורה שלי מיוחדים".
"נפלא", חייכה אליה המורה, "טוב, אז נחזיר לך תשובה בדואר. שיהיה לך יום מקסים!"
"היית נהדרת", הטעימה אימא כשיצאו. סקירת קצרה של המסדרון הראתה למיכל שכעת שירי מרואיינת, "את בפנים בטוח".
אהבתם? אשמח מאוד שתפרגנו לי בלייק, וכמובן, בביקורות
נועה לבין
"איך החצאית הזאת?" שירי יצאה מהחדר.
"אהמ..." מיכל מדדה את האורך בעיניה, "נראה לי בסדר. אבל עם איזו חולצה?"
"הסגולה, נראלי". צחקקה שירי. "אלה אם כן צמר זה לא לפי התקנון".
"צמר?!" הזדעזעה מיכל, "ואם בגלגול הקודם הכבשה אכלה מגזל?? בסמינר את כבר לא תהיי".
שירי הכניסה רגל אחת לנעל והפטירה, "כל עוד הכבשה הייתה צנועה זה בסדר, ובכל מקרה יש מעיל".
מיכל חייכה לעצמה כששירי נכנסה לחדר שוב להחליף חולצה. החצאית שהיא-עצמה לבשה כמעט ועקפה את אמצע השוק והחולצה הייתה צנועה כדבעי. רק צריך לקוות שהראיון יעבור בטוב.
הן נסעו לסמינר עם אימא של שירי ושם מיכל נפגשה עם אימה. היא לא יכלה לפספס יותר מידי עבודה אז באה ממנה ישר לסמינר.
"מקסימה", חיבקה אותה אימא.
"תודה שבאת", מיכל חילצה את עצמה מהחיבוק, "עוד רגע תורי. יש רק עוד שתי בנות".
שתי הבנות גמרו מהר מידי את הראיון ואחרי טקס החיבוק של שירי - "הי, שלא יחשבו שאנחנו 'מתל"ציות", נבהלה מיכל, וגמרה אותו מהר מהצפוי - הן נכנסו לחדר השקט.
"שלום", מורה קצוצת פאה קידמה אותן, עייניה של חברתה לשולחן פזלו מטה.
"נעים מאוד", אימא של מיכל והיא התיישבו מול שתיהן, "זאת מיכל לוקסנברג, אני אימא שלה".
"נעים מאוד". השיבה המורה בנימוס, ופתחה ללא שהיות, "למה את מצפה מהסמינר, מיכל?"
מיכל הרגישה את הדופק שלה עולה. היא ניסתה לדלות מילים שהתאמנה עליהן בבוקר. "שיהיה מקום נעים, שמור..." נו, מה עוד רחל אמרה היום? אה. "שאלמד בו איך להיות טובה יותר ולעשות נחת לה'".
"יפה", התרשמה המורה. "הסמינר שלנו בהחלט עונה על הצפיות הללו. אז מה את אוהבת לעשות בשעות הפנאי?"
"אני אומרת תהילים", ענתה מיד, "וגם עוזרת בבית. לפעמים אני אופה עוגיות ושולחת לאחים שלי לישיבה". זה מה שאמרה רחל. ורחל 'מקובלת' עוד לפני שהיא נולדה.
המורות הביטו בה במבט מעריך, "ומה את אומרת", שאלה שוב המורה, "למה צריך תקנון לסמינר?"
"אה..." מה עוד היא אמרה בבוקר? מיכל לא זכרה. "כדי שנדע בבירור איפה הגבול", ניסתה להסביר את עצמה בהתאם למבטיהן, "שלא נתלבט איפה הגבול של החצאית, ואיזה נעליים צנועות מספיק".
"נכון, בהחלט", הסכימה המורה. השתקנית השנייה רק הנהנה. "איזה משהו היית רוצה לקחת איתך מהבית?"
מיכל הרגישה את גלגלי מוחה מסתובבים, "את הערך ללימוד תורה, ואת זה שלא מפריעים לאבא כשהוא לומד". רק שלא ראו את מוחה המאומץ. בבית לא מפריעים לאבא כשהוא חוזר מהעבודה ונח. זה גם ערך נעלה, לא? כיבוד הורים מעל הכול.
נראה שהמורות הסכימו איתה.
"טוב", לאחר כמה שאלות יישרה המורה ערימת דפים, "לסיכום, איזה שיעור את הכי אוהבת בבית הספר?"
הפסקה זה נקרא? מיכל לא הייתה בטוחה. "יהדות", ירתה. "השיעורים של המורה שלי מיוחדים".
"נפלא", חייכה אליה המורה, "טוב, אז נחזיר לך תשובה בדואר. שיהיה לך יום מקסים!"
"היית נהדרת", הטעימה אימא כשיצאו. סקירת קצרה של המסדרון הראתה למיכל שכעת שירי מרואיינת, "את בפנים בטוח".
אהבתם? אשמח מאוד שתפרגנו לי בלייק, וכמובן, בביקורות
נועה לבין
נערך לאחרונה ב:
