הנושאים החמים
הנושאים החמים
Natan Galant
כתיבה שדגה לך לקוחות, ובכמויות!
מנוי פרימיום
עיצוב גרפי
כתיבה ספרותית
מוזיקה ונגינה
עריכה תורנית
עיצוב ואדריכלות פנים
את הסיפור הזה שח לי חבר (שגם פעיל כאן בפורום), וביקש:
תכתוב, תכתוב. טרי טרי, מבטיח.
אז כתבתי.
הגרעין אמיתי, וכל הדמויות טושטשו עם שפכטל.
והנה הסיפור:
בס"ד
אין מצב בכלל, לא יקרה, חתם ראובן. טרק את הטלפון, ומלמל בזעף חנוק:
אני לא רוצה בחור בגיל כזה ועם שם כזה, למה לא מתביישים בכלל להציע לי אותו?
ציפוירע, עייפה ורגילה בכגון דא, השיבה בקול אפור:
יש דרך טובה יותר לדחות הצעה שלא מתאימה, ואם תמשיך לענות בכזו צורה, גם את זה לא יציעו לרוחל'ע המתבגרת שלנו.
ראובן השתתק, המתין שזוגתו תעלם ותצא מטווח שמיעה, ומלמל לעצמו:
נו נו, שמענו.
למחרת, האישה שאלה:
למה באמת לא רצית את הבחור? אולי הוא בחור טוב דווקא. רוחל'ע לא נעשית צעירה יותר בכל יום שעובר.
הפעם הוא מלמל את ה'נו נו' בטווח שמיעתה, וספג בתמורה מבט מוכיח, על סף המאשים.
נו נו.
עוד יום ועוד יום חלף, השדכן לא ההין להתקשר שנית, האישה העמידה פנים ששכחה מההצעה, רוחל'ע לא ידעה דבר, ראובן המשיך להתפלל לחתן הגון, והשדכנים המשיכו להציע עוד ועוד בחורים, אחרים, והזמן מצידו לא שקט על שמריו והמשיך לעבור.
מידי שבוע, ציפוירע ניגשה אל המקרר, הזיזה הצידה את המגנטים קופת העיר וועד הרבנים, והפכה בהתמדה עוד דף ועוד דף בלוח השנה המקושקש עם כתמי הקטשופ. עוד שבוע ועוד שבוע - וחודש אדר ניצב ודפק בדלת:
משנכנס אדר - מרבים בשמחה!
נו נו.
היא טמנה פניה בתהילים:
רבונו של עולם, חוסו רחם על רוחל'ע בת ציפוירע, וזכנו לגדלה לחופה ולמעשים טובים, ועדיף אם אפשר, עוד השבוע.
ואז היא הפכה עוד דף אחד - ופורים בא.
סוער, שמח, מוסיקלי במיוחד. רוטנברג, השכנים מהקומה למעלה, החליטו לבצע השקה מרהיבה למערכת הסטריאו החדשה שלהם. אקוסטיקה צרפתית, עץ טורקי, מגבר משיש טבעי. המוזיקה, זכה וצלולה ובווליום חולני לחלוטין - ניסרה את החלל, השפריצה וחדרה לכל נקיק ולכל תעלת שמע פנויה.
לפעמים, מוזיקה רועשת היא מצויינת, שח ראובן לציפוירע, בזכותה לא שומעים את הדפיקות בדלת. היא הנהנה לעברו בעייפות מה, וחשבה: אין לו מושג שאני לא שומעת מה הוא אומר. לפעמים, מוזיקה רועשת היא מצויינת.
רוחל'ע קמה מהספה, פתחה את הדלת, רצה לסלון, התחרטה, ואז נעלמה באחד מחדרי הבית, שם עזרה לשרי ולגיטי למתוח עם מספריים את הסרטים מעל הצלופנים, פיזרה את הפופקורן בסלסלה לרוטנברג, והדביקה עם סלוטייפ מאובק את המשלוח של מוישי. תוך כדי, היא אמרה לו:
מוישי, יש בחורים בסלון, שיכורים ושמחים, אבא רוקד איתם, לך תסתכל, מהר, זה ממש חמוד.
מוישי רץ לשם כהרף עין, להוט לראות את אביו רוקד את עצמו לדעת, וציפוירע הסריטה את האירוע הנדיר עם הקנון המתפרקת שלה.
אחרי כמה סבבים של ריקודים, התיישבו כולם סביב השולחן. בחורים טובים, אחד אחד. אריות שבחבורה, חריפים ולמדנים.
מפה ומשם, התנהל דיון ער, וראובן חשב:
הבחור ההוא באמצע, ממש נראה לי. חריף, ירא שמיים, מלא וגדוש במעשים טובים ובנועם הליכות.
וממחשבה -
למעשה.
ראובן פנה בהפתעה אל הבחור הרזה, והתעלם לגמרי מהמשא המרכזי של ראש החבורה:
מה השם שלכם?
הבחור ענה, והשם שלו דגדג לראובן את התאים האפורים בירכתי המוח, איפה שמאוחסנת התזכורת לשלם את הארנונה ועוד כל מיני דברים לא דחופים.
משם ומכאן - ראובן נזכר, בבת אחת.
זה הבחור שהוצע לו לא ממזמן, והוא סירב. כעת הוא הבין: חבל שסירב אז, חבל לוותר היום.
יהלום, יהלום של ממש.
ורק ליתר בטחון, הוא ביקש מהבחור את מספר הטלפון. ככה, שיהיה, אם צריך. 'ויהיה צריך', קרץ ראובן אל הבחור המופתע, בחיוך של סוחר נשק ממולח.
ראש החבורה לא ממש התעמק בנעשה והנשמע. הוא רצה רק דבר אחד קטן. הזמן קצר, המלאכה מרובה, ובינתיים עוד לא ראינו פה שקל, לחש ראש החבורה לאוזן סגנו, ומייד קם וטפח על שכמו של ראובן, התחיל לדבר על ביזנס.
ראובן ניצל את המוזיקה של רוטנברג, וצעק בחזרה:
אני לא שומע אותך בכלל, אבל אם אתה רוצה להתפלל מנחה אז יש עוד דקה בבית הכנסת בסוף הרחוב, ושיהיה פורים שמח.
לא עזר לו, כמובן. החבר'ה מכירים את כל התירוצים, ואת כל דרכי ההתמודדות, כן, גם עם אנשים ש'לא שומעים' פתאום.
סגן היו"ר הוציא פתק מכיסו, שרבט עליו כמה מילים, ודחף את הדף מול עיניו של ראובן:
1000 ₪ ואנחנו בחוץ.
אוי ואבוי.
מאיפה יש לבחורים של היום דרישות כאלו?
ראובן גנח, חתם לאט לאט על צ'ק, קיפל אותו לשמונה חלקים שווים, דחף אותו לכיס של ראש החבורה, ודחף את כולם החוצה.
בחדר המדרגות הם הבינו שהובסו: 120 שקל, זה הכל.
בושה.
ציפוירע גיבתה את הסרטון בשלשה כוננים קשיחים, כיווצה אותו ושלחה לכל הגיסות, וראובן קיווה שנחום לא יצפה בקטע, גם ככה נחום לא סופר אותו.
ואחרי פורים, ראובן התקשר לבחור, נפגש איתו, עמד על קנקנו, והתלהב עד עמקי נשמתו.
הוא הכריז:
ציפוירע, מצאתי חתן לרוחל'ע שלנו. ויש לי ממנו אפילו סרטון וידאו.
מוישי במקרה שמע את ההכרזה, קפץ בהתרגשות על הבימבה, ואז ברח למרפסת שירות כי גיטי צעקה עליו שהיא לא מוכנה יותר לרעש שהוא עושה עם הבימבה. שם המתינה לו שרי, החרימה לו את הבימבה, וכמעט צעקה עליו, אבל ברגע האחרון הסדר הושב:
מוישי הציע עסקה משתלמת -
הוא יספר להן מי יהיה הבעל של רוחל'ע, ובתמורה לא יספוג שום צעקות, וגם יקבל את הבימבה לחמשת הדקות הקרובות.
עסקה משתלמת, ללא ספק.
רוחל'ע הייתה האחרונה ששמעה את הבשורה, והיא הכריזה נמרצות: לא!
לא? למה לא?
כי אני לא מוכנה להיפגש עם כל אחד, רק בגלל שהוא יודע להגיד ווארטים טובים גם תחת אדי אלכוהול.
היא כרזה אל החלל, וציפוירע הנהנה בהסכמה שמחה:
אני רוצה בחור ירא שמיים, למדן וצדיק, ולא סתם איזה בחור שבמקרה קפץ עם אבא בסלון בפורים.
ראובן לא התכוון לרדת מהרעיון, והציע פשרה, לא לפני שהאוזן של מוישי זכתה לטיפול עשרת אלפים. מוישי חמוד, אבא לא מרשה להקשיב לשיחות של אבא ואימא, ואין יותר בימבה לשבועיים הקרובים.
רוחל'ע אנפפה: בדיוק, מוישי, לך מפה.
מוישי הלך לסגור חשבון עם שרי וגיטי שהלשינו עליו, וראובן ניצל את השקט והציע לציפוירע ורוחל'ע דיל מהאגדות:
אני יורד עכשיו לבית הכנסת, פותח ספר, ומה שיוצא - יוצא. לפי זה נחליט.
ציפוירע בדיוק הכריזה שלא נראה כל הרעיון, אבל ראובן לא שמע, רוטנברג בדיוק עשו טסט למערכת הסטריאו החדשה, הצדיקים.
הוא ירד במהירות, יום שישי היום, עוד מעט שבת.
דלת בית הכנסת לא הייתה נעולה, מצויין!
הוא שלח יד ארוכה לארון הספרים, שלה משם את מדרש תנחומא, רפרף במהירות אל פרשת השבוע, כי תשא, הניח את האצבע היכן שיוצא, ובהה בטקסט, פשוט בהה.
רגע אחר כך, רוחל'ע וציפוירע הודו: יש אלוקים, והוא אוהב את ראובן, ורוחל'ע לא יכולה לדחות את ההצעה, זהו.
וזה מה שהיה כתוב במדרש תנחומא, בדיוק מתחת האצבע של ראובן. לקח לו חצי שעה להסכים להוריד את האצבע, ורק אחרי שציפוירע הבטיחה שרואים בסרט בדיוק איפה האצבע שלו מונחת:
אָמַר לָהּ: הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יוֹשֵׁב וּמְזַוְּגָן בְּעַל כָּרְחָן וְקוֹשֵׁר קוֹלָר בְּצַוַּאר זֶה וּמְבִיאוֹ מִסּוֹף הָעוֹלָם וּמְזַוֵּג לָזוֹ בְּסוֹף הָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: אֱלֹהִים מוֹשִׁיב יְחִידִים בַּיְתָה מוֹצִיא אֲסִירִים בַּכּוֹשָׁרוֹת (תהלים סח, ז). מַה הוּא בַּכּוֹשָׁרוֹת? דְּלָא בָּעֵי, בָּכֵי, וּדְבָעֵי, אָמַר שִׁירָה. הֱוֵי, בַּכּוֹשָׁרוֹת. וּמַעֲלֶה לָזֶה, וּמוֹרִיד לָזֶה בְּסֻלָּמוֹת, לְכָךְ נֶאֱמַר: כִּי אֱלֹהִים שֹׁפֵט זֶה יַשְׁפִּיל וְזֶה יָרִים...
ובחתונה, ראובן ארגן מעגל מיוחד על הבחורים מפורים, וראש החבורה אמר שזה עולה כסף, וראובן הצביע על הרמקולים של געציל מהגמ"ח וסימן:
אני לא שומע כלום.
תכתוב, תכתוב. טרי טרי, מבטיח.
אז כתבתי.
הגרעין אמיתי, וכל הדמויות טושטשו עם שפכטל.
והנה הסיפור:
בס"ד
אין מצב בכלל, לא יקרה, חתם ראובן. טרק את הטלפון, ומלמל בזעף חנוק:
אני לא רוצה בחור בגיל כזה ועם שם כזה, למה לא מתביישים בכלל להציע לי אותו?
ציפוירע, עייפה ורגילה בכגון דא, השיבה בקול אפור:
יש דרך טובה יותר לדחות הצעה שלא מתאימה, ואם תמשיך לענות בכזו צורה, גם את זה לא יציעו לרוחל'ע המתבגרת שלנו.
ראובן השתתק, המתין שזוגתו תעלם ותצא מטווח שמיעה, ומלמל לעצמו:
נו נו, שמענו.
למחרת, האישה שאלה:
למה באמת לא רצית את הבחור? אולי הוא בחור טוב דווקא. רוחל'ע לא נעשית צעירה יותר בכל יום שעובר.
הפעם הוא מלמל את ה'נו נו' בטווח שמיעתה, וספג בתמורה מבט מוכיח, על סף המאשים.
נו נו.
עוד יום ועוד יום חלף, השדכן לא ההין להתקשר שנית, האישה העמידה פנים ששכחה מההצעה, רוחל'ע לא ידעה דבר, ראובן המשיך להתפלל לחתן הגון, והשדכנים המשיכו להציע עוד ועוד בחורים, אחרים, והזמן מצידו לא שקט על שמריו והמשיך לעבור.
מידי שבוע, ציפוירע ניגשה אל המקרר, הזיזה הצידה את המגנטים קופת העיר וועד הרבנים, והפכה בהתמדה עוד דף ועוד דף בלוח השנה המקושקש עם כתמי הקטשופ. עוד שבוע ועוד שבוע - וחודש אדר ניצב ודפק בדלת:
משנכנס אדר - מרבים בשמחה!
נו נו.
היא טמנה פניה בתהילים:
רבונו של עולם, חוסו רחם על רוחל'ע בת ציפוירע, וזכנו לגדלה לחופה ולמעשים טובים, ועדיף אם אפשר, עוד השבוע.
ואז היא הפכה עוד דף אחד - ופורים בא.
סוער, שמח, מוסיקלי במיוחד. רוטנברג, השכנים מהקומה למעלה, החליטו לבצע השקה מרהיבה למערכת הסטריאו החדשה שלהם. אקוסטיקה צרפתית, עץ טורקי, מגבר משיש טבעי. המוזיקה, זכה וצלולה ובווליום חולני לחלוטין - ניסרה את החלל, השפריצה וחדרה לכל נקיק ולכל תעלת שמע פנויה.
לפעמים, מוזיקה רועשת היא מצויינת, שח ראובן לציפוירע, בזכותה לא שומעים את הדפיקות בדלת. היא הנהנה לעברו בעייפות מה, וחשבה: אין לו מושג שאני לא שומעת מה הוא אומר. לפעמים, מוזיקה רועשת היא מצויינת.
רוחל'ע קמה מהספה, פתחה את הדלת, רצה לסלון, התחרטה, ואז נעלמה באחד מחדרי הבית, שם עזרה לשרי ולגיטי למתוח עם מספריים את הסרטים מעל הצלופנים, פיזרה את הפופקורן בסלסלה לרוטנברג, והדביקה עם סלוטייפ מאובק את המשלוח של מוישי. תוך כדי, היא אמרה לו:
מוישי, יש בחורים בסלון, שיכורים ושמחים, אבא רוקד איתם, לך תסתכל, מהר, זה ממש חמוד.
מוישי רץ לשם כהרף עין, להוט לראות את אביו רוקד את עצמו לדעת, וציפוירע הסריטה את האירוע הנדיר עם הקנון המתפרקת שלה.
אחרי כמה סבבים של ריקודים, התיישבו כולם סביב השולחן. בחורים טובים, אחד אחד. אריות שבחבורה, חריפים ולמדנים.
מפה ומשם, התנהל דיון ער, וראובן חשב:
הבחור ההוא באמצע, ממש נראה לי. חריף, ירא שמיים, מלא וגדוש במעשים טובים ובנועם הליכות.
וממחשבה -
למעשה.
ראובן פנה בהפתעה אל הבחור הרזה, והתעלם לגמרי מהמשא המרכזי של ראש החבורה:
מה השם שלכם?
הבחור ענה, והשם שלו דגדג לראובן את התאים האפורים בירכתי המוח, איפה שמאוחסנת התזכורת לשלם את הארנונה ועוד כל מיני דברים לא דחופים.
משם ומכאן - ראובן נזכר, בבת אחת.
זה הבחור שהוצע לו לא ממזמן, והוא סירב. כעת הוא הבין: חבל שסירב אז, חבל לוותר היום.
יהלום, יהלום של ממש.
ורק ליתר בטחון, הוא ביקש מהבחור את מספר הטלפון. ככה, שיהיה, אם צריך. 'ויהיה צריך', קרץ ראובן אל הבחור המופתע, בחיוך של סוחר נשק ממולח.
ראש החבורה לא ממש התעמק בנעשה והנשמע. הוא רצה רק דבר אחד קטן. הזמן קצר, המלאכה מרובה, ובינתיים עוד לא ראינו פה שקל, לחש ראש החבורה לאוזן סגנו, ומייד קם וטפח על שכמו של ראובן, התחיל לדבר על ביזנס.
ראובן ניצל את המוזיקה של רוטנברג, וצעק בחזרה:
אני לא שומע אותך בכלל, אבל אם אתה רוצה להתפלל מנחה אז יש עוד דקה בבית הכנסת בסוף הרחוב, ושיהיה פורים שמח.
לא עזר לו, כמובן. החבר'ה מכירים את כל התירוצים, ואת כל דרכי ההתמודדות, כן, גם עם אנשים ש'לא שומעים' פתאום.
סגן היו"ר הוציא פתק מכיסו, שרבט עליו כמה מילים, ודחף את הדף מול עיניו של ראובן:
1000 ₪ ואנחנו בחוץ.
אוי ואבוי.
מאיפה יש לבחורים של היום דרישות כאלו?
ראובן גנח, חתם לאט לאט על צ'ק, קיפל אותו לשמונה חלקים שווים, דחף אותו לכיס של ראש החבורה, ודחף את כולם החוצה.
בחדר המדרגות הם הבינו שהובסו: 120 שקל, זה הכל.
בושה.
ציפוירע גיבתה את הסרטון בשלשה כוננים קשיחים, כיווצה אותו ושלחה לכל הגיסות, וראובן קיווה שנחום לא יצפה בקטע, גם ככה נחום לא סופר אותו.
ואחרי פורים, ראובן התקשר לבחור, נפגש איתו, עמד על קנקנו, והתלהב עד עמקי נשמתו.
הוא הכריז:
ציפוירע, מצאתי חתן לרוחל'ע שלנו. ויש לי ממנו אפילו סרטון וידאו.
מוישי במקרה שמע את ההכרזה, קפץ בהתרגשות על הבימבה, ואז ברח למרפסת שירות כי גיטי צעקה עליו שהיא לא מוכנה יותר לרעש שהוא עושה עם הבימבה. שם המתינה לו שרי, החרימה לו את הבימבה, וכמעט צעקה עליו, אבל ברגע האחרון הסדר הושב:
מוישי הציע עסקה משתלמת -
הוא יספר להן מי יהיה הבעל של רוחל'ע, ובתמורה לא יספוג שום צעקות, וגם יקבל את הבימבה לחמשת הדקות הקרובות.
עסקה משתלמת, ללא ספק.
רוחל'ע הייתה האחרונה ששמעה את הבשורה, והיא הכריזה נמרצות: לא!
לא? למה לא?
כי אני לא מוכנה להיפגש עם כל אחד, רק בגלל שהוא יודע להגיד ווארטים טובים גם תחת אדי אלכוהול.
היא כרזה אל החלל, וציפוירע הנהנה בהסכמה שמחה:
אני רוצה בחור ירא שמיים, למדן וצדיק, ולא סתם איזה בחור שבמקרה קפץ עם אבא בסלון בפורים.
ראובן לא התכוון לרדת מהרעיון, והציע פשרה, לא לפני שהאוזן של מוישי זכתה לטיפול עשרת אלפים. מוישי חמוד, אבא לא מרשה להקשיב לשיחות של אבא ואימא, ואין יותר בימבה לשבועיים הקרובים.
רוחל'ע אנפפה: בדיוק, מוישי, לך מפה.
מוישי הלך לסגור חשבון עם שרי וגיטי שהלשינו עליו, וראובן ניצל את השקט והציע לציפוירע ורוחל'ע דיל מהאגדות:
אני יורד עכשיו לבית הכנסת, פותח ספר, ומה שיוצא - יוצא. לפי זה נחליט.
ציפוירע בדיוק הכריזה שלא נראה כל הרעיון, אבל ראובן לא שמע, רוטנברג בדיוק עשו טסט למערכת הסטריאו החדשה, הצדיקים.
הוא ירד במהירות, יום שישי היום, עוד מעט שבת.
דלת בית הכנסת לא הייתה נעולה, מצויין!
הוא שלח יד ארוכה לארון הספרים, שלה משם את מדרש תנחומא, רפרף במהירות אל פרשת השבוע, כי תשא, הניח את האצבע היכן שיוצא, ובהה בטקסט, פשוט בהה.
רגע אחר כך, רוחל'ע וציפוירע הודו: יש אלוקים, והוא אוהב את ראובן, ורוחל'ע לא יכולה לדחות את ההצעה, זהו.
וזה מה שהיה כתוב במדרש תנחומא, בדיוק מתחת האצבע של ראובן. לקח לו חצי שעה להסכים להוריד את האצבע, ורק אחרי שציפוירע הבטיחה שרואים בסרט בדיוק איפה האצבע שלו מונחת:
אָמַר לָהּ: הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יוֹשֵׁב וּמְזַוְּגָן בְּעַל כָּרְחָן וְקוֹשֵׁר קוֹלָר בְּצַוַּאר זֶה וּמְבִיאוֹ מִסּוֹף הָעוֹלָם וּמְזַוֵּג לָזוֹ בְּסוֹף הָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: אֱלֹהִים מוֹשִׁיב יְחִידִים בַּיְתָה מוֹצִיא אֲסִירִים בַּכּוֹשָׁרוֹת (תהלים סח, ז). מַה הוּא בַּכּוֹשָׁרוֹת? דְּלָא בָּעֵי, בָּכֵי, וּדְבָעֵי, אָמַר שִׁירָה. הֱוֵי, בַּכּוֹשָׁרוֹת. וּמַעֲלֶה לָזֶה, וּמוֹרִיד לָזֶה בְּסֻלָּמוֹת, לְכָךְ נֶאֱמַר: כִּי אֱלֹהִים שֹׁפֵט זֶה יַשְׁפִּיל וְזֶה יָרִים...
ובחתונה, ראובן ארגן מעגל מיוחד על הבחורים מפורים, וראש החבורה אמר שזה עולה כסף, וראובן הצביע על הרמקולים של געציל מהגמ"ח וסימן:
אני לא שומע כלום.
