סיפור בהמשכים צַדִיקמֶן - גיבור על

הדוויג

עורך תוכן ראשי
מנהל
מנוי פרימיום
כתיבה ספרותית
פרסום וקופי
עריכה תורנית
פרק א

האווירה בסניף הבנק הייתה רגועה עד מנומנמת. גברת שושנה באה לבקש שיגדילו לה את מסגרת האשראי. אדון שלומוביץ בא להפקיד סכום נכבד במכשיר האוטומטי להפקדת סכומים נכבדים. ברוריה לוי באה להביא את הסנדוויץ' שנשכח בבית לבתה, הפקידה המוכרת כ'נחמה לוי' או 'זאת שמביאה סנדוויצים מהבית ואוכלת מול הלקוחות'. והיה עוד איש בסניף. הוא ישב ולמד ברמח"ל כיס עם פירוש מבעל הסולם המתוק מדבש. ואנחנו לא מגלים עדיין מי היה האיש הזה.

הכל היה רגוע, עד ש...
לפתע נכנס שודד, עטוי במסכת אף אוזן גרון, לבוש בגלימה שחורה להעצמת הדרמה, עיניו המאיימות שחורות וקטנות ומרושעות מאד מאד מאד. הוא שלף אקדח וצעק "כולם להביא לי את כל הכסף. מיד".
מה שהשודד לא שיער, היה שבין הממתינים לתורם בבנק, היה גם לא אחר מאשר – צַדִיקְמֶן!!!

--- מנגינת מעבר קצבית. ג'ינגל: "צדיקמן - גיבור על (יצרו)" ---

צדיקמן ראה את כל אשר נעשה. הוא התאזר בכוחות הקדושה שלו, והסתער על השודד הרשע חמוש בטור שולחן ערוך חלק חושן משפט. "בוש והיכלם, שודד אכזר" קרא בעוז לעבר השודד.
השודד התבלבל לרגע, אך מיד התעשת. "אני לא מבין מה אתה אומר יא רבי. תביא את כל הכסף".

צדיקמן צמצם את שמורות עיניו, נשם כמה נשימות שקטות, ואז ירה את המשפט "גזל מקטרג בראש".
עיניו של השודד נפערו בבהלה. האקדח נפל לרצפה בקול נקישה מהדהדת.

צדיקמן לא הפסיק, "לא נחתם גזר דינם אלא על הגזל" נקב במבטיו את נשמתו האפלה של השודד.
השודד נחפז לצאת מהבנק ברגליים כושלות תוך צווחות בעתה "אוי לי שהכעסתי לפני קוני שעה אחת".

מחיאות כפיים מילאו את האולם. "שוב הצלת אותנו", הריעו כל הנוכחים לצדיקמן. אך צדיקמן רק הרכין את ראשו בענוונתנות ואמר "זה לא הכוחות שלי כמובן. זה הכל כוח התורה".
 

נ. גל

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
נהנתי ביותר. מחכים לפרקים הבאים.
ברמח"ל כיס עם פירוש מבעל הסולם המתוק מדבש.
בטור שולחן ערוך חלק חושן משפט.
לא מומחית לענייני שודדים, אבל אם הוא כבר מחזיק ספר קבלה ביד, הוא לא יכול להסתער בעזרתו על השודד? למה הוא זקוק לשלוף טור מאיזהו מקומן?

שאלת תם:
האם העובדה שיש פה שבירות של רוב כללי הפרוזה הרגילים היא מה שהופך את הקטע לסאטירי? כוונתי לאלו:
לבוש בגלימה שחורה להעצמת הדרמה,
--- מנגינת מעבר קצבית. ג'ינגל: "צדיקמן - גיבור על (יצרו)" ---
 

אינספריישן

משתמש מקצוען
עיצוב גרפי
קראתי. צחקתי.
קראתי שוב. משתפשפת.
האמת, לא הבנתי את המסר.
חבורות מז'אנר הרמ"ח ושס"ה זה דבר מוגזם וחסר טעם? לעוס.
הזמן לסיפורי צדיקים? פחות נראה.
תכלס נחמד שיש צדיק אבל 'ישראל צריכה צה"ל חזק'? בטח לא.

מה הייתה כוונת היוצר?
 

Natan Galant

כתיבה שדגה לך לקוחות, ובכמויות!
מנוי פרימיום
עיצוב גרפי
כתיבה ספרותית
מוזיקה ונגינה
עריכה תורנית
עיצוב ואדריכלות פנים
--- מנגינת מעבר קצבית. ג'ינגל: "צדיקמן - גיבור על (יצרו)" ---
השורה הזו ייחודית.
כשאנו כותבים חומר, ולא משנה אם זה באנר או כתבת פרוספקט, יש תבנית קבועה שממש לא כדאי לשבור ממנה. תסריט הוא משהו אחד, כתבת רגש לקופת צדקה היא משהו אחר, וסיפור לעיתון ילדים הוא משהו שלישי.

השורה שכתבת היא בעצם תיאור 'תסריטי' שנכנסת בטבעיות בתוך סיפור טקסטואלי.
היא מצליחה, אולי בגלל שהיא רק שורה אחת כזו ולא יותר, להשאיר את הטקסט קריא לגמרי כסיפור, אבל מכניסה מקצב מאוד מיוחד. הקורא מצליח תוך כדי קריאה לשמוע קולות רקע של קריינות, מה שמעניק לתחושה של הקורא כאילו הוא צופה בסצנה.
כל הכבוד.

לא הייתי מציע להרבות בטריק הזה, על מנת שלא להכביד, וכדי להשאיר את הקריאה כייפית.
 

הדוויג

עורך תוכן ראשי
מנהל
מנוי פרימיום
כתיבה ספרותית
פרסום וקופי
עריכה תורנית
פרק ב

"חייבים לעשות משהו עם גזירת הפירות היבשים" שחו אברכי הכולל בינם לבין עצמם.
"זה לא ייתכן, פשוט אנטישמיות לשמה", המהמו המתפללים תוך כדי קיפול הטליתות לאחר התפילה.
"בושה וחרפה, מזכיר לי תקופות אפלות", אמר החשמלאי שבא לתקן את התאורה בחדר המדרגות.
"צריך לקום ולעשות מעשה", אמר מוישה שישב בספסל הקבוע ולא זז ממקומו.

ובין כל המדברים, המתווכחים, המנייעסים, הלועסים, היה עוד איש אחד. הוא לא ידע משום דבר. לא שמע על הגזירה הנוראית שמכוונת היישר לבטן הרכה של ילדי ישראל. לא עודכן על המס הדרקוני שהושת על משפחות בני התורה. לא נודע לו על השר שונא החרדים שהחליט להעלות את מחירי הפירות היבשים שנשתבחה בהן ארץ אקזוטיה.
האיש הזה, כפי שודאי לא ניחשתם - היה צדיקמן. הוא המשיך במעשי הצדקה והחסד שלו כרגיל. אבל משעה שהבחין שבני עמו מתהלכים עם פנים קצת מכורכמות, לא נתן לעצמו מנוח וגמר אומר בנפשו לברר את פשר הדבר.

"מהה?!??!" נשמע קול זעקה אימתני בוקע מתוך חצר ביתו, שעה שהובאה הידיעה המרה לאוזניו. "כזאת גזירה? חייבים לעשות משהו. זה לא ייתכן. פשוט אנטשימיות שלא לשמה, ומתוך שלא לשמה בא לשמה. בושה וחרפה. מזכיר לי תקופות יבשות. צריך לקום ולעשות מעשה" אמר צדיקמן וחתם את דבריו בשלושה סימני קריאה נחושים!!!

"נו, על מה אנחנו מדברים שבועיים?" פיהקו לעומתו.
"שבועיים? שבועיים ועוד אף אחד לא קם ועשה מעשה?"
"כולם חיכו לך, צדיקמן. קום ועשה מעשה".
"כך אעשה".
"יפה".
"תיכף ומיד. אקום, ואעשה מעשה".
"מעולה".
"אני פשוט אקום ממקומי, ואעשה... מעשה".
"יאללה".
"הנה קמתי".
"יופי".
"עכשיו... לעשות מעשה!"
"שכוייח".
"אבל... מה אני יכול לעשות?"
"מה פירוש? לעשות מעשה"
"אה, נכון".

התעטף צדיקמן בטליתו כשליח ציבור, והתעופף לשמי מרומים, מותיר אחריו שובל דקיק של ריח גן עדן.
רוח הקודש כיוונה אותו בדרכו (לאחר שאמר שהוא לא הנהג) וכך הגיע היישר למשרדו של שר החקלאות המרושע.

הוא נעמד בעוז מול השר האנטישמי, צדוק כהנא, תקע בו שניים ממבטיו החריפים ביותר ואמר "בוש והיכלם, בן נעוות המרדות".
השר היטיב את הכיפונת על ראשו ואמר "שלום רבי. אין לי מושג איך נכנסת לכאן, אבל שב בבקשה. תתכבד".
"לא אשב ולא אתכבד" אמר צדיקמן תוך שהוא מתיישב על קצה הכסא.
"אז מה אתה בעצם רוצה" שאל השר, בולס מלוא פיו מעוגת התמרים העסיסית.
"שתצילנו מכל גזירות קשות ואכזריות"
"בוא נדבר על זה" אמר השר, "תעשה ברכה"
צדיקמן לקח בזהירות פרוסה קטנה מקצה עוגת התמרים. "טעים דווקא".
"בטח. זה אשתי קנתה".
"אואה. זה... משהו משהו".
"תודה. אז על מה דיברנו?"
"לא זוכר בדיוק. משהו לגבי הפירות היבשים".
"אתה בעד החוק החדש או נגד?"
"נראה לי ש... לא יודע. אני לא זוכר".
"מה זה לא זוכר. תגיע לפגישה מוכן".
"דווקא הגעתי שיא המוכן, תאמין לי. היית צריך לראות איזה ניצוצות של קדושה עפו ממני מקודם. אבל פתאום עכשיו אני מרגיש חלש כזה, איש פשוט לגמרי".
"אולי תטעם עוד קצת מהעוגה?" הציע השר בעיניים זדוניות.
"רגע אחד, איזה הכשר זה?" הצטמצמו עיניו של צדיקמן.
"רבנות נהריה".
"האכלת אותי רבנות?!" עיניו של צדיקמן בלטו מחוריהן. "אתה לא נורמלי. עכשיו אני מבין למה איבדתי לפתע את כל כוחות הקדושה שלי".
"חה חה חה. מו הא הא הא". הדהד צחוקו של האנטגוניסט ת"ק פרסה על ת"ק פרסה.
"אבוי. עכשיו לא אוכל להילחם בגזירה הנוראה". התייפח צדיקמן תרועה שברים תרועה.
"לא נורא רבי" ניחם אותו השר בפרץ של אנושיות. "כל גיבור מוצלח לפעמים גם מפסיד. זה תורם לאמינות ולבנייה נכונה של העלילה. אני בטוח שזה לא הפרק האחרון. בהמשך אתה עוד תנצח אותי, ובגדול".
"ניחמתני בני, ניחמתני".
 
נערך לאחרונה ב:

נ. גל

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית

דיונון

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
איור וציור מקצועי
עריכה תורנית
הסדרה הכי טובה שהיתה על צדיקמן עד היום!
אתכבד להיות הראשון ששם פוקוס על נקודה שכבר הושם עליה פוקוס כבר על ידי @Natan Galant -
הקיר הרביעי המנותץ.
@הדוויג , אתה עושה את זה במינון כל כך מדויק ונכון - מדהים!
אבל כמובן שום דבר לא ממך, זה הכל כוחות הקדושה.
 

מוריופ

משתמש סופר מקצוען
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
עיצוב גרפי
כתיבה ספרותית
איור וציור מקצועי
רוח הקודש כיוונה אותו בדרכו (לאחר שאמר שהוא לא הנהג)
חזק
האכלת אותי רבנות?!" עיניו של צדיקמן בלטו מחוריהן. "אתה לא נורמלי. עכשיו אני מבין למה איבדתי לפתע את כל כוחות הקדושה שלי".
"חה חה חה. מו הא הא הא". הדהד צחוקו של האנטגוניסט ת"ק פרסה על ת"ק פרסה.
חזק בחזקה...
 

הכלבויניק

מנהל האתר
מנהל
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
פרסום וקופי
UX UI
D I G I T A L
מרתק.
זורק וטלטל אותך כל רגע לכיוון אחר.
אנטישמיות לשמה ... תוך כדי קיפול הטליתות
מזכיר לי תקופות אפלות ... החשמלאי שבא לתקן את התאורה
לקום ולעשות מעשה ... מוישה שישב בספסל הקבוע ולא זז
אהבתי את הדקויות ההדוויגיות בין המילים, תענוג!
 

אולי מעניין אותך גם...

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק קכג

א שִׁיר הַמַּעֲלוֹת אֵלֶיךָ נָשָׂאתִי אֶת עֵינַי הַיֹּשְׁבִי בַּשָּׁמָיִם:ב הִנֵּה כְעֵינֵי עֲבָדִים אֶל יַד אֲדוֹנֵיהֶם כְּעֵינֵי שִׁפְחָה אֶל יַד גְּבִרְתָּהּ כֵּן עֵינֵינוּ אֶל יְהוָה אֱלֹהֵינוּ עַד שֶׁיְּחָנֵּנוּ:ג חָנֵּנוּ יְהוָה חָנֵּנוּ כִּי רַב שָׂבַעְנוּ בוּז:ד רַבַּת שָׂבְעָה לָּהּ נַפְשֵׁנוּ הַלַּעַג הַשַּׁאֲנַנִּים הַבּוּז לִגְאֵיוֹנִים:
נקרא  1  פעמים

לוח מודעות

למעלה