הנושאים החמים
הנושאים החמים
הרופאים בניו יורק כבר קבלו חסינות רחבה, מפני תביעות רשלנות רפואית.
כנראה שהיה להם ממה לחשוש. הנה הכתבה:
מלאכים בלבן ורשלנות רפואית בימי קורונה
בכמה מדינת בארה"ב העניקו כבר לרופאים המטפלים בחולי הקורונה חסינות מפני תביעות רשלנות רפואית הקשורות באבחון ובטיפול | עורכי הדין לא ממש אהבו את היוזמות החדשות הללו וראו בצווים פגיעה קשה בזכויות החולים | איך מיישבים את הדילמה בישראל?
ד"ר אבי רובינשטיין04.06.2020, 14:38
צוות רפואי במחלקת קורונה בישראל. צילום: נתי שוחט/ פלאש
Dictionary, 1911)
בעת האחרונה היתה עדנה לאנשי הרפואה שזכו להוקרה ולכבוד - בזכות ולא בחסד. הכיצד קרה המהפך וחוסר אמון לעתים ברופא נסק להערצה? אין מנוס מלהודות בעובדות: העם היושב בציון היה מרותק למסכים במטרה לשמוע ולדעת לאיזה כיוון נוטות העקומות, אם לחיים ואם חלילה למוות. פשוטו כמשמעו. תחושת חרדה זו של החולים הפוטנציאלים תורגמה לספונטניות של הצדעה ומחיאות כפיים מהמרפסות בקומות העליונות, ואף למעלה מזה - נערכה הצדעה מהרקיע בצורת מטס אקרובטי בחג המשמעותי והמרגש ביותר שיש לנו בשנה, יום העצמאות.
התודה הגדולה לא היתה סלקטיבית וכוונה באופן כן ואמיתי לכל רופא ואחות באשר הם, מכורח ההילה שאפפה את המקצוע. כי ככה זה בחיים כשאתה מאוד דואג. אלה שטיפלו יום וליל, שבתות וחגים, בחולי הקורונה אכן ראויים לכבוד שרוחש להם הציבור. הוקרה שכזו היא "הכרת הטוב", שהינה ערך חינוכי ממדרגה ראשונה בחייו של אדם. להודות למי שהיטיב עימו.
ואני, רופא נוירוכירורג שהתמסרתי לרפא ולהקל על סבלם של החולים מהלך שנות דור, כעת (בעוונותיי) עוסק בתביעות רשלנות רפואית, אנא אני בא? היעלה על הדעת להגיש תביעות נזיקין נגד אנשי הרפואה שלא אבחנו פעם ואולי פעמיים את החולה שבא אליהם עם תלונות "ביזאריות" של איבוד חוש הטעם והריח, מלווה בחום, סברו שמדובר במחלה אחרת ולא עלו על כך שמחולל המחלה הוא זה המכונה COVID-19 (כשרק כעבור שבועיים פורסמה בספרות המקצועית הסתמנות כזו של המחלה) ובשל כך הלכה לעולמה אמא לילדים קטנים. הגם שלרופא/ה יש ביטוח מקצועי שידאג לתשלום הפיצוי והגם ששמם של הרופאים לא יוזכר בכתב התביעה, עדיין קשה לי הדבר.
מדובר בסוגיה המעלה מחד שאלה אתית חברתית ומאידך תובנה מקצועית משפטית הדורשת ללא ספק ליבון. הציניקנים יאמרו, תלוי מאיזה צד של המתרס אתה נמצא. האם אתה רופא שעומד בקו הראשון בטיפול בחולי הקורונה? האם אתה רופא שפרש לגמלאות אך ביקשו ממך לשוב לתפקידך וברור שלפחות מבחינת הגיל אתה בסיכון גדול מהרופאים הצעירים, ובכל זאת אתה לובש את בגדי המיגון ונכנס פנימה לחולי הקורונה כי אי אפשר לתת רק לצעירים להסתכן? הלב נקרע נוכח גילויי המופת הללו שמיד מביאים אותך לדמות את הגיבורים בשדה הקרב (ככלל נוהג החיים שבאותם אנשים עסקינן). נגד מלאכים בלבן אלה ניתן להגיש תביעה?
ואם האינטרס שלך שתוגשנה תביעות רשלנות, האם מדובר יהיה בכפיות טובה לשמה, בתשלום רעה תחת טובה? או שמא לא צריך להיסחף. עולם ינהג כמנהגו ויהיו משפטנים שיסברו כי מדובר בעיקרון יסוד של תורת הנזיקין של "השבת המצב לקדמותו".
הטענות כנגד הרופאים עשויות להיות רבות ומגוונות, פרי מוחם של רופאים – שככלל עושים מלאכתם נאמנה – שאת שירותיהם שכרו עורכי הדין המתמחים ברשלנות מקצועית של ארגוני הרפואה. למשל, האם המחלה אובחנה בזמן ובהתאם לכך האם ניתן הטיפול הנשימתי התומך בזמן. שכן, אחד ההסברים לתמותה היה שהחולים הגיעו לטיפול כשכבר היו בעיצומה של "הסערה הציטוקינית" ולא ניתן היה להשקיט את מימדי הדלקת הגבוהים. לו היה מגיע יומיים-שלושה קודם, יטענו המומחים, מצבו היה שונה ובסבירות גבוהה היינו מרפאים אותו. עוד יקבעו כי למרות שמדובר בזיהום, החולה הלך לבית עולמו היות שטופל על ידי רופאים שאינם מומחים במחלות זיהומיות, ועוד.
בימים האחרונים גם נשמעים קולות רמים, במיוחד מצד המערכת הרפואית, על הזנחה של חולים הלוקים במחלות אחרות והידרדרות במצבם על חשבון ההיערכות (המוגזמת לטענתם) לחולי הקורונה. האם גם לחולי לב או לכאלה שלקו באירוע מוחי על רקע זה תעמוד זכות לתבוע את נזקם?
מאידך, היו עורכי דין אחרים – גם הם מתמחים ברשלנות רפואית – שיעצו לציבור בנושא הקורונה וכיוונו לתביעות נזיקין נגד "כולי עלמא" אך בפירוש לא נגד הרופאים. עורכי דין אלה לא הרהיבו עוז לבוא חשבון עם משרד הבריאות או עם הצוותים הרפואיים. וכך יעצו: במידה שאדם נדבק בקורונה במקום עבודתו וניזוק, ייתכן שישנה זכות תביעה נגד המעביד בעילה של רשלנות או הפרת חובה חקוקה, על נזקיו. כל זאת כמובן אם ניתן להוכיח שהמעביד הפר את הוראות משרד הבריאות.
ומה בארה"ב? שם, שלא כדוגמת ישראל, אכן הוירוס היכה ללא רחם מול אוזלת יד בשלב הראשוני של מערכת הבריאות. כפועל יוצא עד מהרה התפתח חשש של אחיות ורופאים מתביעות רשלנות היות שהם טיפלו בחולים כמו בטיפול נמרץ, כך שהפעולות להן נדרשו לא היו מוכרות להם. בישראל, החשש הזה לא היה קיים, כיוון שגם ללא משבר, מנשימים חולים במחלקות הפנימיות.
בניו יורק ובאילינוי הזדרזו מיד לפרסם צווים מנהליים בעניין זה ורופאים הביעו תקווה שבמדינות אחרות ינהגו כך. בפנסילבניה אמר נציג רופאים כי "אנחנו בעיצומו של מצב בלתי רגיל וחדש לחלוטין ואנחנו מעורבים בנעשה בו עמוקות. אין לנו תשובות לכל השאלות הקשורות במחלה, באבחון ובטיפול. לכן, אל לרופאים המטפלים ולאנשי הצוות שעובדים לידם לחשוש מפני תביעות רשלנות רפואית שעלולות להיות מוגשות בעודנו מנסים במסירות עליונה להציל חיי אדם". אכן, מילים כדורבנות.
ברם, עורכי הדין המתמחים ברשלנות רפואית בארה"ב לא ממש אהבו את היוזמות החדשות הללו וראו בצווים פגיעה קשה בזכויות החולים. לגבי דידם נראה כי ייתכנו תביעות בעילות שונות כמו הזנחה של בתי החולים וספקי בריאות אחרים לאבחן ולטפל בזמן בחולים, וכמו כן לדאוג למלאי הולם של מכשור רפואי כמו מנשמים, תרופות הרדמה וכדומה.
איך מיישבים את הדילמה בישראל? כרופא וכעו"ד אני סבור כי יש מקום להבין את הניזוקים לממש זכות מוקנית של תביעה בנזיקין, על אף ה"אי כבוד" לכאורה שיתרחש ותחת הכרת הטוב לצוות הרפואי. אצטרף בנסיבות המיוחדות לאלה שיגידו לא לתקנות, ולו זמניות, או לחקיקה בנושא שתמנע תביעות. במידה שאכן תהיינה, כל מקרה צריך יהיה לידון לגופו. מטבע הדברים נוכח האמור לעיל, תביעות סרק או כאלו לא הגיוניות, במידה שתוגשנה, יידחו.
על מנת שבית המשפט יקבל תביעה נגד צוות רפואי בעידן משבר הקורונה, המקרה חייב להיות יוצא מן הכלל קיצוני בחומרת רשלנותו, תוך סטייה קשה מסטנדרט טיפולי מקובל, מה עוד שצפוי קושי בשכנוע בית המשפט בקשר הסיבתי לנזק לאור היעדר תרופות "בדוקות" נגד הנגיף או חוסר בראיות מבוססות מהספרות הרפואית שלא היו קיימות קודם למשבר.
כנראה שהיה להם ממה לחשוש. הנה הכתבה:
מלאכים בלבן ורשלנות רפואית בימי קורונה
בכמה מדינת בארה"ב העניקו כבר לרופאים המטפלים בחולי הקורונה חסינות מפני תביעות רשלנות רפואית הקשורות באבחון ובטיפול | עורכי הדין לא ממש אהבו את היוזמות החדשות הללו וראו בצווים פגיעה קשה בזכויות החולים | איך מיישבים את הדילמה בישראל?
ד"ר אבי רובינשטיין04.06.2020, 14:38
צוות רפואי במחלקת קורונה בישראל. צילום: נתי שוחט/ פלאש
Dictionary, 1911)
בעת האחרונה היתה עדנה לאנשי הרפואה שזכו להוקרה ולכבוד - בזכות ולא בחסד. הכיצד קרה המהפך וחוסר אמון לעתים ברופא נסק להערצה? אין מנוס מלהודות בעובדות: העם היושב בציון היה מרותק למסכים במטרה לשמוע ולדעת לאיזה כיוון נוטות העקומות, אם לחיים ואם חלילה למוות. פשוטו כמשמעו. תחושת חרדה זו של החולים הפוטנציאלים תורגמה לספונטניות של הצדעה ומחיאות כפיים מהמרפסות בקומות העליונות, ואף למעלה מזה - נערכה הצדעה מהרקיע בצורת מטס אקרובטי בחג המשמעותי והמרגש ביותר שיש לנו בשנה, יום העצמאות.
התודה הגדולה לא היתה סלקטיבית וכוונה באופן כן ואמיתי לכל רופא ואחות באשר הם, מכורח ההילה שאפפה את המקצוע. כי ככה זה בחיים כשאתה מאוד דואג. אלה שטיפלו יום וליל, שבתות וחגים, בחולי הקורונה אכן ראויים לכבוד שרוחש להם הציבור. הוקרה שכזו היא "הכרת הטוב", שהינה ערך חינוכי ממדרגה ראשונה בחייו של אדם. להודות למי שהיטיב עימו.
ואני, רופא נוירוכירורג שהתמסרתי לרפא ולהקל על סבלם של החולים מהלך שנות דור, כעת (בעוונותיי) עוסק בתביעות רשלנות רפואית, אנא אני בא? היעלה על הדעת להגיש תביעות נזיקין נגד אנשי הרפואה שלא אבחנו פעם ואולי פעמיים את החולה שבא אליהם עם תלונות "ביזאריות" של איבוד חוש הטעם והריח, מלווה בחום, סברו שמדובר במחלה אחרת ולא עלו על כך שמחולל המחלה הוא זה המכונה COVID-19 (כשרק כעבור שבועיים פורסמה בספרות המקצועית הסתמנות כזו של המחלה) ובשל כך הלכה לעולמה אמא לילדים קטנים. הגם שלרופא/ה יש ביטוח מקצועי שידאג לתשלום הפיצוי והגם ששמם של הרופאים לא יוזכר בכתב התביעה, עדיין קשה לי הדבר.
מדובר בסוגיה המעלה מחד שאלה אתית חברתית ומאידך תובנה מקצועית משפטית הדורשת ללא ספק ליבון. הציניקנים יאמרו, תלוי מאיזה צד של המתרס אתה נמצא. האם אתה רופא שעומד בקו הראשון בטיפול בחולי הקורונה? האם אתה רופא שפרש לגמלאות אך ביקשו ממך לשוב לתפקידך וברור שלפחות מבחינת הגיל אתה בסיכון גדול מהרופאים הצעירים, ובכל זאת אתה לובש את בגדי המיגון ונכנס פנימה לחולי הקורונה כי אי אפשר לתת רק לצעירים להסתכן? הלב נקרע נוכח גילויי המופת הללו שמיד מביאים אותך לדמות את הגיבורים בשדה הקרב (ככלל נוהג החיים שבאותם אנשים עסקינן). נגד מלאכים בלבן אלה ניתן להגיש תביעה?
ואם האינטרס שלך שתוגשנה תביעות רשלנות, האם מדובר יהיה בכפיות טובה לשמה, בתשלום רעה תחת טובה? או שמא לא צריך להיסחף. עולם ינהג כמנהגו ויהיו משפטנים שיסברו כי מדובר בעיקרון יסוד של תורת הנזיקין של "השבת המצב לקדמותו".
התרופה לעוולה היא פיצוי כספי. כך יפוצו הילדים היתומים שאביהם נפטר ומטה לחמם נשבר, אם ניתן יהיה להוכיח שהמזיק התרשל בכך שלא דאג לאבחן ולטפל בזמן באבא שסבל מהCOVID-19. את הראיה הזו יספק כמובן רופא לאחר שיבדוק היטב את הנתונים בתיעוד הרפואי וישמע את הסיפור מבת הזוג, שכן לא ניתן להגיש לבית המשפט תביעה ללא חוות דעת של רופא שיסביר את ההתרשלות ואת הקשר הסיבתי לנזק. אם כך יהיה, נימצא במצב שאם לא די לנו בצרות שגורם וכבר גרם הנגיף –שעדיין אין ראיות רפואיות מבוססות איך לדכא אותו – וכבר צצו קריאות לציבור בישראל מצד עורכי דין המייצגים נפגעים, לשקול אפשרות תביעה נגד גופי הבריאות למיניהם.
הטענות כנגד הרופאים עשויות להיות רבות ומגוונות, פרי מוחם של רופאים – שככלל עושים מלאכתם נאמנה – שאת שירותיהם שכרו עורכי הדין המתמחים ברשלנות מקצועית של ארגוני הרפואה. למשל, האם המחלה אובחנה בזמן ובהתאם לכך האם ניתן הטיפול הנשימתי התומך בזמן. שכן, אחד ההסברים לתמותה היה שהחולים הגיעו לטיפול כשכבר היו בעיצומה של "הסערה הציטוקינית" ולא ניתן היה להשקיט את מימדי הדלקת הגבוהים. לו היה מגיע יומיים-שלושה קודם, יטענו המומחים, מצבו היה שונה ובסבירות גבוהה היינו מרפאים אותו. עוד יקבעו כי למרות שמדובר בזיהום, החולה הלך לבית עולמו היות שטופל על ידי רופאים שאינם מומחים במחלות זיהומיות, ועוד.
בימים האחרונים גם נשמעים קולות רמים, במיוחד מצד המערכת הרפואית, על הזנחה של חולים הלוקים במחלות אחרות והידרדרות במצבם על חשבון ההיערכות (המוגזמת לטענתם) לחולי הקורונה. האם גם לחולי לב או לכאלה שלקו באירוע מוחי על רקע זה תעמוד זכות לתבוע את נזקם?
מאידך, היו עורכי דין אחרים – גם הם מתמחים ברשלנות רפואית – שיעצו לציבור בנושא הקורונה וכיוונו לתביעות נזיקין נגד "כולי עלמא" אך בפירוש לא נגד הרופאים. עורכי דין אלה לא הרהיבו עוז לבוא חשבון עם משרד הבריאות או עם הצוותים הרפואיים. וכך יעצו: במידה שאדם נדבק בקורונה במקום עבודתו וניזוק, ייתכן שישנה זכות תביעה נגד המעביד בעילה של רשלנות או הפרת חובה חקוקה, על נזקיו. כל זאת כמובן אם ניתן להוכיח שהמעביד הפר את הוראות משרד הבריאות.
ומה בארה"ב? שם, שלא כדוגמת ישראל, אכן הוירוס היכה ללא רחם מול אוזלת יד בשלב הראשוני של מערכת הבריאות. כפועל יוצא עד מהרה התפתח חשש של אחיות ורופאים מתביעות רשלנות היות שהם טיפלו בחולים כמו בטיפול נמרץ, כך שהפעולות להן נדרשו לא היו מוכרות להם. בישראל, החשש הזה לא היה קיים, כיוון שגם ללא משבר, מנשימים חולים במחלקות הפנימיות.
לפיכך, במספר מדינות בארה"ב – ערש התביעות ברשלנות רפואית – וכיאה לגוף פרופסיונלי, הזדרזו נציגי ציבור הרופאים לנקוט ב"רפואה מונעת" או נכון יותר בצעדים למניעת תביעות נגדם. הם פנו למושלי המדינות בתביעה להעניק לצוותים הרפואיים המטפלים כיום בחולי הקורונה חסינות מלאה מפני תביעות רשלנות רפואית הקשורות באבחון ובטיפול.
בניו יורק ובאילינוי הזדרזו מיד לפרסם צווים מנהליים בעניין זה ורופאים הביעו תקווה שבמדינות אחרות ינהגו כך. בפנסילבניה אמר נציג רופאים כי "אנחנו בעיצומו של מצב בלתי רגיל וחדש לחלוטין ואנחנו מעורבים בנעשה בו עמוקות. אין לנו תשובות לכל השאלות הקשורות במחלה, באבחון ובטיפול. לכן, אל לרופאים המטפלים ולאנשי הצוות שעובדים לידם לחשוש מפני תביעות רשלנות רפואית שעלולות להיות מוגשות בעודנו מנסים במסירות עליונה להציל חיי אדם". אכן, מילים כדורבנות.
ברם, עורכי הדין המתמחים ברשלנות רפואית בארה"ב לא ממש אהבו את היוזמות החדשות הללו וראו בצווים פגיעה קשה בזכויות החולים. לגבי דידם נראה כי ייתכנו תביעות בעילות שונות כמו הזנחה של בתי החולים וספקי בריאות אחרים לאבחן ולטפל בזמן בחולים, וכמו כן לדאוג למלאי הולם של מכשור רפואי כמו מנשמים, תרופות הרדמה וכדומה.
עוד הם מציינים מקרים של חולים שאובחנו כנשאים של הוירוס אך לא היו "חולים מספיק" על מנת שיאשפזו אותם, ונאמר להם על ידי הרופא להסתגר בביתם. ברם, גורלם של חלק מהם לא שפר עליהם והם נפטרו בבית. משמעות הדבר, לפחות בכמה ממדינות ארה"ב, שהרופאים המסכנים עצמם בטיפול בחולי הקורונה יהיו כעת בסכנה גדולה יותר של תביעות נגדם.
איך מיישבים את הדילמה בישראל? כרופא וכעו"ד אני סבור כי יש מקום להבין את הניזוקים לממש זכות מוקנית של תביעה בנזיקין, על אף ה"אי כבוד" לכאורה שיתרחש ותחת הכרת הטוב לצוות הרפואי. אצטרף בנסיבות המיוחדות לאלה שיגידו לא לתקנות, ולו זמניות, או לחקיקה בנושא שתמנע תביעות. במידה שאכן תהיינה, כל מקרה צריך יהיה לידון לגופו. מטבע הדברים נוכח האמור לעיל, תביעות סרק או כאלו לא הגיוניות, במידה שתוגשנה, יידחו.
על מנת שבית המשפט יקבל תביעה נגד צוות רפואי בעידן משבר הקורונה, המקרה חייב להיות יוצא מן הכלל קיצוני בחומרת רשלנותו, תוך סטייה קשה מסטנדרט טיפולי מקובל, מה עוד שצפוי קושי בשכנוע בית המשפט בקשר הסיבתי לנזק לאור היעדר תרופות "בדוקות" נגד הנגיף או חוסר בראיות מבוססות מהספרות הרפואית שלא היו קיימות קודם למשבר.
